שמואל דוד כתב:מח.
רש״י ד״ה שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - לישנא דקרא דכתיב ולנקבה עשרת כו׳
צ״ע מדוע נקט רש״י סיפיה דקרא ולא רישא דכתיב ״הזכר עשרים״ כו׳
מיללער כתב:שמואל דוד כתב:יישר כח.
עיין רש״י וגר״א ערכין דף יח-יט.
רש"י בערכין פירש ג"כ כמו הכא אלא שנקט לישנא דקרא אם זכר אם נקבה.
את הגר"א לא מצאתי
מיללער כתב:מז:
אמר רב הלכתא בכוליה פרקא מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן וכו' ועוד תני ר"י בן כיפר אומר משום ר"א שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים וכו'
רש"י פירוש בד"ה בכולי פרקא מעת לעת. חשבינן לה שנה ולא בתר מנין עולם שהיא יום אחד של של שנת עשרים חשוב שנה וכו'
לכאורה רש"י נקט כאן שני מנינים נפרדים בענין חישוב חשבון של שנים, ושניהם אינם המנין שנמצא בברייתא משמיה דר"י בן כיפר.
שר"י בן כיפר מיירי מענין 'שלשים יום בשנה חשיב שנה' ואולי רש"י נקט 'יום אחד בשנה', ושניהם אינם 'מנין עולם' שנקט רש"י, דהיינו שניזל בתר ראש השנה בחודש תשרי שכל שנכנס שנה חדשה במנין שנות העולם נמנה כשנה במנין שנות האדם - שגם חשבון כזה מצינו (כמו ר"ה למלכים וכדו' במס' ראש השנה) וכן פירש רש"י מפורש לקמן בד"ה מעת לעת.
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:מח.
רש״י ד״ה שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - לישנא דקרא דכתיב ולנקבה עשרת כו׳
צ״ע מדוע נקט רש״י סיפיה דקרא ולא רישא דכתיב ״הזכר עשרים״ כו׳
רש"י הביא את סוף פסוק זה וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים.(ויקרא כז ה') וברש"י שם "ואם מבן חמש שנים" - לא שיהא הנודר קטן שאין בדברי הקטן כלום אלא גדול שאמר ערך קטן הזה שהוא בן חמש שנים עלי.
תחילתו של הפסוק בלשון "בן" בכל אופן לפיכך המשך הפסוק "הזכר" יש לו זיקה חזקה ללשון בן וע"כ כלפי ערכין היה יכול לכתוב ג"כ לשון "בן" משא"כ נקבה שלא נאמר שם בת עשרים. וכפי שרש"י מצטט שבמשנה נאמר "בן עשרים"
שמואל דוד כתב:אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:מח.
רש״י ד״ה שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - לישנא דקרא דכתיב ולנקבה עשרת כו׳
צ״ע מדוע נקט רש״י סיפיה דקרא ולא רישא דכתיב ״הזכר עשרים״ כו׳
רש"י הביא את סוף פסוק זה וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים.(ויקרא כז ה') וברש"י שם "ואם מבן חמש שנים" - לא שיהא הנודר קטן שאין בדברי הקטן כלום אלא גדול שאמר ערך קטן הזה שהוא בן חמש שנים עלי.
תחילתו של הפסוק בלשון "בן" בכל אופן לפיכך המשך הפסוק "הזכר" יש לו זיקה חזקה ללשון בן וע"כ כלפי ערכין היה יכול לכתוב ג"כ לשון "בן" משא"כ נקבה שלא נאמר שם בת עשרים. וכפי שרש"י מצטט שבמשנה נאמר "בן עשרים"
יישר כח! כעין זה כתבו בביאורי רש״י (מתיבתא) אולם עיין רש״י ערכין י״ט.
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:מג.
רש"י ד"ה וירד וטבל - לשם גירות כו'. ועיין לקמן מג: רד"ה וירדה וטבלה - לשם יהודית כו'. וצ"ע בשינוי הלשון.
מנפלאות הדיוק של רש"י ומנפלאות שימת הלב של דב"ש
ראה ביבמות מה:
מי לא טבלה לנדותה. ואותה טבילה עולה לה לטבילת גירות דדת יהודית היא וכן מי לא טבל לקריו:
ועוד ביתר ביאור שם שלכאורה יכולה לטבול בטבילה אחת לנדה ולגירות, ובזכר עו"כ לא יכול לכאורה.
שמואל דוד כתב:מד.
רש״י ד״ה נוחל - אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם כו׳ דכתיב למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה.
לכאורה הלשון ״וכל שכן״ ברש״י צ״ע, הרי האם וקרובי האם שניהם אינם קרויים משפחה, וכמדומני שמצינו לשון כ״ש הרבה פעמים אף אם אינו באמת כל שכן. ועיין viewtopic.php?f=17&t=39647
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 45 אורחים