ואב"א כולהו סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי נפקא מינה למיקרי ק"ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי.
ואשה מספרת עם בעלה – כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה:
---
ויש לתמוה ע"ז קצת, דא"כ, ל"ל סימן, דכיוון שהקיץ משנתו, איהו גופיה ה"ל סימן שהגיע היום. וא"ל דקאי על מי שניעור כל הלילה, דלשון הגמרא הוא למאן דגני בבית אפל, ופשיטא דקאי על הניעור משנתו, ולא ידע אי יממא אי ליליא, ואמאי לא ידון מגופו.