◆ שאלות והערות קצרות בעניני אלול וימים נוראים ◆

[עזריאל ברגר]

כמדומני שמקובל שהאשכנזים מברכים והספרדים לא.

[יעקל]

כמו כן, אשמח לדעת אם יש קהילות הנוהגות - חוץ מקהילות יוצאי אשכנז - שגם בתקיעות דמיושב תוקעין שב"ת בשתי נשימות

וז"ל סידור עבודת ישראל עמ' 394 "יש אומרים כי שברים ותרועה של סדר תשר"ת צריך וכו' בנשימה אחת, וי"א שאינו צריך וכן המנהג במדינותינו, אך אין להפסיק כ"כ בין שברים לתרועה" עכ"ל

[יעקל]

כמדומני שמקובל שהאשכנזים מברכים והספרדים לא.

עכשיו נודע לי דאי' במהרי"ל דלא נהג לברך שהחיינו ביום ב' דר"ה... וז"ל ספר מהרי"ל (מנהגים) הל' שופר סי' ו' :

מהר"י סג"ל היה מברך ברוך א"ה וכו' אשר וכו' לשמוע בקול שופר. זמן. וכדאיקלע יום ראשון בשבת, מברכינן זמן בשני, הואיל ואין תוקעין בראשון. אכן כששניהם בחול, מברכין זמן בראשון ולא בשני.

[עזריאל ברגר]

שאלה ששמעתי בלא תשובה:
זכרנו לחיים ... למענך אלוקים חיים - הוא מעין הברכה שעוסקת ב"מלך עוזר ומושיע ומגן".
מי כמוך ... זוכר יצוריו לחיים - מעין ברכת מחיה המתים.
ובספר חיים ברכה ושלום וכו׳ - מעין ברכת שים שלום טובה וברכה וכו'.

אבל "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך" - איך נכנס לברכת ההודאה?

[באמונתו]

וכתוב לחיים... וכל החיים...

[יבנה]

שאלה ששמעתי בלא תשובה:
זכרנו לחיים ... למענך אלוקים חיים - הוא מעין הברכה שעוסקת ב"מלך עוזר ומושיע ומגן".
מי כמוך ... זוכר יצוריו לחיים - מעין ברכת מחיה המתים.
ובספר חיים ברכה ושלום וכו׳ - מעין ברכת שים שלום טובה וברכה וכו'.

אבל "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך" - איך נכנס לברכת ההודאה?

זה לא מעין הברכה אלא הפסק, אך לצורך פיקוח נפש הותר.

[עזריאל ברגר]

זה לא מעין הברכה אלא הפסק, אך לצורך פיקוח נפש הותר.

מוגזם.
א. איזה פיקוח נפש יש אם לא נזכיר דווקא בברכה הזאת משהו שאיננו קשור לברכה?
ב. כפי שראינו - בשאר הברכות הכניסו משהו שיש בו קשר לברכה!

[עושה חדשות]

האם מצאנו מקור שהתפילות מתקבלות בעשי"ת יותר משאר ימות השנה, גם כשאינם עוסקות בעניני תשובה וכפרה, מחמת המציאות של "בהיותו קרוב", או שלא שמענו כן על תפילות בעלמא כי אם בענין התשובה, לדרוש בה' ולקרוא אותו.


כך ראיתי מי שכתב, והתעוררתי לברר הדברים -

תפילה בעשית.png (176.74 KiB) נצפה 1204 פעמים

[צופה_ומביט]

האם מצאנו מקור שהתפילות מתקבלות בעשי"ת יותר משאר ימות השנה, גם כשאינם עוסקות בעניני תשובה וכפרה, מחמת המציאות של "בהיותו קרוב", או שלא שמענו כן על תפילות בעלמא כי אם בענין התשובה, לדרוש בה' ולקרוא אותו.


כך ראיתי מי שכתב, והתעוררתי לברר הדברים -

תפילה בעשית.png

אולי מהשוואת לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב ללשונו בהלכות תפילה פ"ח.

בהלכות תשובה:

אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד.
במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין.

בהלכות תפילה:

תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים.

ואולי מינה שגם לגבי תפילה יש לומר את "במה דברים אמורים" זה.


ואולי מה"צעקה" שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה. ואף שבפשטות קאי על מה שכתב לפני כן:

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים.

דהיינו צעקה של תשובה ולבטל הפגם והגזירה שנגרמו מעוונותיו. אבל לכאורה הוא הדין תפילה למילוי כל בקשה וביטול כל גזירה, דמאי שנא, וכל תפילותינו תמיד הן כך: לבטל גזר הדין ושיגזור עלינו גזירות טובות. ומדוע שלא יעשה כן? ומדוע בכלל יש גזירה להיפך הטוב ח"ו? בגלל עוונותינו.

ובמקור הלכה זו ברמב"ם בר"ה טז, ב:

וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות צעקה דכתיב (תהלים קז, כח) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם.

הנה הפסוק של צדקה לא מדבר דוקא על תשובה ובעל תשובה, אבל פשוט שמי שנגזר עליו מוות הוא בעוונותיו.
וגם הפסוק ויצעקו אל ה' בצר להם שהביאה הגמרא - פלא פלאים - אינו מדבר בבעלי עבירה ותשובה, אלא ביורדי הים. דוק שהגמרא נוקטת דוקא את הפעם שכתוב "וממצוקותיהם" בו' החיבור [כך לפנינו, ובהגהו"צ עוז והדר לא העירו על זה. לא בדקתי בשאר עדי נוסח ושינו"ס ודק"ס], שאינו כתוב אצל ג' חייבי הודאה הראשונים, שבשניים מהם נאמר שצרתם באה על עוונותיהם [אסירים: יא כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ. יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר. חולים: יז אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. יח כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת], אלא אצל האחרונים, יורדי הים, שלא מוזכר כלל שסכנתם בגלל עוונותיהם, אלא פשוט כי נמצאים במקום סכנה ופנקסם מתבקר [שבוודאי נוגע למעשיהם, וכנ"ל שכל תפילותינו כך הן, וכי מדוע שלא ייטיב לנו בשופי אם לא בגלל מעשינו].

הרי לפנינו שאותם הדברים שכתבה הגמרא על "מקרעין גזר דינו של אדם" בכלל, הביא הרמב"ם בהלכות תשובה כדברים שהם מדרכי התשובה, והסברנו שבאמת יסודם אחד.
וא"כ כשחזר הרמב"ם וכתב ש"הצעקה" יפה ביותר ומתקבלת מיד בעשי"ת [אף ביחיד] - קאי אכל צעקה.

ופוק חזי שהפסוק שהביא הרמב"ם מיד שתשובת הרבים בלב שלם מתקבלת מיד והן נענין - לא עוסק כלל בתשובה, אלא בכל קריאה אל ה': "צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז)".

[יוסף חיים אוהב ציון]

האם מצאנו מקור שהתפילות מתקבלות בעשי"ת יותר משאר ימות השנה, גם כשאינם עוסקות בעניני תשובה וכפרה, מחמת המציאות של "בהיותו קרוב", או שלא שמענו כן על תפילות בעלמא כי אם בענין התשובה, לדרוש בה' ולקרוא אותו.


כך ראיתי מי שכתב, והתעוררתי לברר הדברים -

תפילה בעשית.png

מי הכותב?

[איתן נוי]

איך ניתן לשקר ולומר "וכל מעשה טוב לא עשיתי".

[צורב מתחיל]

האם מצאנו מקור שהתפילות מתקבלות בעשי"ת יותר משאר ימות השנה, גם כשאינם עוסקות בעניני תשובה וכפרה, מחמת המציאות של "בהיותו קרוב", או שלא שמענו כן על תפילות בעלמא כי אם בענין התשובה, לדרוש בה' ולקרוא אותו.


כך ראיתי מי שכתב, והתעוררתי לברר הדברים -

תפילה בעשית.png

ז"ל רבינו יונה:
והעת עת רצון והתפלה נשמעת בו כענין שנאמר (ישעיה מט) בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך.
עצם זה שהעת היא עת רצון זה סיבה שהתפלה נשמעת בו.

[צורב מתחיל]

שלא שמענו כן על תפילות בעלמא כי אם בענין התשובה, לדרוש בה' ולקרוא אותו.

פשטות הדברים שבעשי"ת שערי תשובה פתוחים והתפלה מתקבלת אגב התשובה.
במדרש תהילים פרק י"ז נראה היפך:
אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד. שנאמר (משלי ו לה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד. לפיכך אמר (תהלים טז יא) תודיעני אורח חיים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
והיינו שהתשובה מתקבלת אגב התפילה.
וצ"ב.

[צורב מתחיל]

שאלה ששמעתי בלא תשובה:
זכרנו לחיים ... למענך אלוקים חיים - הוא מעין הברכה שעוסקת ב"מלך עוזר ומושיע ומגן".
מי כמוך ... זוכר יצוריו לחיים - מעין ברכת מחיה המתים.
ובספר חיים ברכה ושלום וכו׳ - מעין ברכת שים שלום טובה וברכה וכו'.

אבל "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך" - איך נכנס לברכת ההודאה?

ז"ל הרמב"ן סוף פר' בא: ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו.
וכאשר אנו מקיימים התכלית הזו, ואנו מוסיפים איתה בקשת חיים טובים, המשמעות היא שאנו מבקשים שיהיה הרבה הזדמנויות להודאה.

(בקשת וכתוב היא בקשה סתומה, אם נכניס אותה כלשונה לברכת רפאנו, נבין שהבקשה היא חיים טובים=בריאים, ואם בברכת השנים נבין שחיים טובים=פרנסה כראוי, ובברכת הודאה חיים טובים=חיים שגורמים ל'וכל החיים יודוך סלה').

[עזריאל ברגר]

יפה מאוד!

[גביר]

יש שנהגו לצאת כל השיטות בשופר ולכן נהגו לתקוע אחרי התפילה,ושמעתי בשם הרב שטרן שמי שלא שמע תקיעות ובא רק בתקיעות שלאחר התפילה, לא יצא ידי חובה כי הבעל תוקע לא תקע זאת לחיובה אלא לרווחה ולמנהג בעלמא ולפיכך לא יוצאים ידי חובה בעיקרה של המצווה,ולא זכיתי להבין את דבריו מה לי עיקרה מה לי מנהג הרי התוקע כיוון להוציא וצ"ע

כיוצא בזה, באחת הישיבות המרכזיות, הגדולות והוותיקות בעיה"ק ירושלים תובב"א, התעורר ספק, לאחר התקיעות, שמא השופר שתקעו בו הוא בגדר סדוק, ותקעו שלושים תקיעות נוספות, ולא הודיעו לציבור, כנראה שנקטו שבסתמא מכוונים לצאת בכל התקיעות ששומעים, וכסברת הרב עובדיה חן [לא הייתי שם, שמעתי ממי שהיה שם].

[גביר]

סיפר לי תלמיד של הרב חיים יעקב גולדוויכט בכרם ביבנה, שבזמנו היה שם בין התוקעים בחור שראש הישיבה העדיף את התקיעה שלו, ואחר שהעדיף את השברים שלו.
לאחר התפילה נהג ראש הישיבה לשמוע תקיעות נוספות משניהם, כשאחד תוקע תקיעה וחברו מריע אחריו שברים, ושוב חוזר הראשון ותקע.

[כדכד]

יש שנהגו לצאת כל השיטות בשופר ולכן נהגו לתקוע אחרי התפילה,ושמעתי בשם הרב שטרן שמי שלא שמע תקיעות ובא רק בתקיעות שלאחר התפילה, לא יצא ידי חובה כי הבעל תוקע לא תקע זאת לחיובה אלא לרווחה ולמנהג בעלמא ולפיכך לא יוצאים ידי חובה בעיקרה של המצווה,ולא זכיתי להבין את דבריו מה לי עיקרה מה לי מנהג הרי התוקע כיוון להוציא וצ"ע

כיוצא בזה, באחת הישיבות המרכזיות, הגדולות והוותיקות בעיה"ק ירושלים תובב"א, התעורר ספק, לאחר התקיעות, שמא השופר שתקעו בו הוא בגדר סדוק, ותקעו שלושים תקיעות נוספות, ולא הודיעו לציבור, כנראה שנקטו שבסתמא מכוונים לצאת בכל התקיעות ששומעים, וכסברת הרב עובדיה חן [לא הייתי שם, שמעתי ממי שהיה שם].

אם הם הוסיפו על התקיעות הנהוגות הרי שבהכרח היה להם ספק בדין כי מספק מנהג לא היו טורחים להוסיף ואין מזה שום ראיה לאופן הרגיל שהתוקע תוקע כמה תקיעות בסוף לשם המנהג להשלים למאה ולא מדינא ואינו מכוון להוציא במצוה וקושיית הרב עובדיה חן אינה מובנת כלל