ובעמדי בזה נראה דבר חדש, והוא על פי המקרא הכתוב בנחמיה ח' יז' "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד". ולא התבאר מה טעם לא עשו כן מימות יהושע, הלא היו הרבה מלכים צדיקים, דוד ושלמה חזקיה ויאשיהו, ובימי שלמה מפורש כיצד חגגו כל ישראל את הסוכות.
ובאמת כבר תמהו חז"ל בזה בערכין לב. ואמרו דבעי רחמי על יצרא דע"ז ואגין עלייהו כי סוכה. אבל הוא ע"ד הדרש, ועל דרך הפשט כתב הרוקח סי' ריט' "אלא מאי לא עשו אלא בימי עזרא, שלא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט, ומעט עם, ובימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות, חצר לבעל הבית ועשו בהן הסוכות, ובימי עזרא כתיב אין בתים בנוים, ועשו סוכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסכה אחת ושמחים יחד". ועדיין לא נתבאר מה בכך שהיו שמחים יותר, ומה טעם בזה הוא לחקוק לדורות בנביא שלא נעשה כן מימות יהושע, ובכל דור עשו שמחה אחרת גדולה.
וראיתי שהרב צי"א יח' לח' תמה על הרוקח בזה, אבל תירוצו תמוה מאותו הטעם, שכ' דחידש עזרא שיוצאין כל ישראל בסוכה אחת גם אם אין שו"פ לכל אחד ואחד וכו', הגם שמצא בזה חידוש הלכה, מ"מ מה ענין הנביא להודיע הדבר הזה ומה הענין הגדול שיש לציין שלא נעשה מימות יהושע, וגם מה היה בימות יהושע שמתאים לזה שכן היו יושבים בסוכה שאין שו"פ לכ"א.
ואמרתי לבאר בפשוטו, שבאמת נתחדש חידוש גדול בהלכות סוכה בימי עזרא, ע"ש דכתיב (נחמיה ח' טז'): ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים. הרי שעשו סוכות אפי' בחצרות בית ה', ונראה דעד ימי עזרא לא היו רוב ישראל יושבין בסוכות, והיינו טעמא שהיו הולכי דרכים ועוסקים במצוה דעליה לרגל, ולא היה סיפק ביד כל העולים לרגל לעשות לעצמם סוכות ולהביא עמם צרכי בניית הסוכה. ודי בזה שלא היה המקום צר בירושלים להלינם וגם זה בנס, אבל שיהיה לכולם מקום בסוכה ומי שיבנה להם סוכה לא נאמר. והכי דינא דעוסקים במצוה פטורים מן המצוה.
וגם אנשי ירושלים אינם חייבים להכניס כל ישראל לסוכתם. כן נראה דהנמצא בדרך, אפילו הוא בעיר גדולה ואנשים בה הרבה, לא שייך לומר שיש עליו חיוב לבקש מאדם להכניסו לסוכתו. דהלא כמותו יש בדרך אלפים רבים, ואטו חייבים אנשי העיר להכניס אליהם כל דכפין. ולפי זה יהיה תלוי אם יש לו קרוב או גואל שהיה ראוי לבא אליו גם בלא מצוות סוכה באותה עיר יהיה חייב בסוכה, ואם אין לו יהיה פטור כדין הולכי דרכים. ואף שבעליה לרגל מן הסתם היו מתאכסנים אצל אנשים מישראל, אין זו חובתם ממש אלא שהיו עושים כן לשם מצוה, ואין זה גורם להם חיוב בסוכה. דודאי בסוכות היה פחות מקום מאשר בבתים.
ורק כשעלו מן הגולה והיו כל ישראל יושבים בירושלים, העיר קטנה ואנשים בה מעט, היה די סיפק בידם להיות כל שבעת ימי החג בסוכה, וגם באכילת הקרבנות השלמים והתודות היו להם סוכות בבית ה', וכמ"ש הרוקח דהיה מקום רב לסוכות גדולות לכל ישראל. ומאז הנהיגו כך בירושלים דגם העוסקים במצוה מחמירים על עצמם ויושבים בסוכה. ואפשר שגם הכהנים היו יושבים בסוכה דגם העוסק במצוה אם בקל הוא לו צריך לעשות כן כמ"ש הפו' הנ"ל. וזה דבר חדש שלא היה מימות יהושע שגם אז היו כל ישראל סביב שילה ועדיין לא נתפזרו בכל הארץ שהיו צריכים לטרוח כדי לעלות לרגל.
עושה חדשות כתב:(ונפק"מ למי שפותח גג בסלון ושם במקומו סכך, אבל מרגיש שזה לא יציאה מדירת הקבע, או לאידך גיסא מי שקשה עליו היציאה מן הבית אל השינה בסוכה הממוקמת בריחוק מקום ברחוב, ומרגיש שזה צער גדול שהסוכה איננה צמודה לבית. ודוק בזה).
להסיר את גג ביתו ולסככו בסכך, או לבנות סוכה
שאלה. לראובן יש שתי אפשריות לבנות סוכה, יש לו אפשרות להסיר את גג ביתו ולסכך את כל דירתו, ותהיה לו סוכה מרווחת. ויש לו גם אפשרות לעזוב את הבית ולצאת החוצה, ולבנות סוכה שתהיה קטנה יותר, מה עדיף?
תשובה. לכאורה עדיף לצאת מהבית ולבנות בחוץ סוכה, מאחר וכך הוא לשון הגמרא בסוכה דף ב ע"א בסוכות תשבו שבעת ימים, אמרה תורה כל שבעת הימים 'צא' מדירת קבע ושב בדירת עראי. וכתב המהר"ם (ד"ה אמר רבה) דלכאורה מה שהזכיר רבא בדרשתו אמרה תורה צא מדירת קבע הוא מיותר, דהיה לו לומר אמרה תורה עשה סוכה של שבעת ימים ותו לא, דהיינו עראי, אלא נראה שרבא סובר דעיקר הידיעה היא היציאה מביתו לסוכה, [וע"י כך ידעו דורותיכם ויזכרו את היקף ענני הכבוד שהיו במדבר], ולכך דייק רבא דהוי ליה לתורה להזכיר היציאה שיצאו מביתם דהיא דירת קבע לסוכה שהיא דירת ארעי..., שהיא הידיעה העיקרית, ולמה תלה הכל בישיבה, ואמר בסוכות תשבו שבעת ימים, אלא לומר לך עשה סוכה שאינה ראויה לישב בה כי אם שבעת ימים, שתהא בנין עראי, עכ"ל.
משמע דעיקר הידיעה היא היציאה, ולכן הדרך השניה עדיפה. וכך הוא גם נוסח ה'יהי רצון... ובזכות צאתי מביתי החוצה' משמע דהוא העיקר.
והנה מעיקר הדין, עצם מה שמסכך את ביתו ומסיר את גג ביתו, וגשמים יכולין לירד לדירתו, נקרא יציאה מבית לחוץ, שמוציא את מהות הבית ממנו, ובונה סוכה במקומו, אך כשיש לו אפשרות לצאת ממש מביתו, יתכן שיש בזה הידור יותר, וצ"ע.
עושה חדשות כתב:בזמן שבית המקדש היה קיים, היו כל ישראל מחוייבים לעלות שלש פעמים בשנה וליראות. בפשטות משמע שהיו מגיעים למשך כל החג לירושלים, מיו"ט ראשון ועד אחרון. ראה כאן. לכאו' בימי חג הסוכות בנו להם עולי הרגל סוכות בירושלים וישבו בהם. ויש בזה קצת הערה שהתורה אומרת צא מדירת קבע וכו', ובלא"ה רוב ישראל לא דרו בדירתם בימי הרגל, מלבד אנשי ירושלים. וצ"ל דמ"מ יש דיורים של קביעות, וכמו בחג הפסח שהיו מתארחים מן הסתם בבתיהם של אנשי ירושלים, ויש דיורים של עראי שהיו עושים להם סוכות בחצרות ובגגות וכו'. (ונפק"מ למי שפותח גג בסלון ושם במקומו סכך, אבל מרגיש שזה לא יציאה מדירת הקבע, או לאידך גיסא מי שקשה עליו היציאה מן הבית אל השינה בסוכה הממוקמת בריחוק מקום ברחוב, ומרגיש שזה צער גדול שהסוכה איננה צמודה לבית. ודוק בזה). אמנם המלבי"ם בפי' לנחמיה פרק ח נוקט שבימי בית ראשון לא יכלו לעשות סוכות בירושלים, עי"ש טעמו, וצ"ע מה עשו עולי הרגל עם מצות סוכה. ושמא לא היו מתעכבים בימי החג אלא הזמן הנצרך בלבד, ואז היו פטורים מן הסוכה כדין הולכי דרכים ועוסקי במצוה, ותיכף היו חוזרים לביתם ולסוכתם. והעירוני דבפסח כתיב 'ופנית בבוקר והלכת לאוהלך' אבל בסוכות נאמר 'שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר'. האם אין בזה דברים מפורשים?
וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים.
עושה חדשות כתב:בזמן שבית המקדש היה קיים, היו כל ישראל מחוייבים לעלות שלש פעמים בשנה וליראות. בפשטות משמע שהיו מגיעים למשך כל החג לירושלים, מיו"ט ראשון ועד אחרון. ראה כאן. לכאו' בימי חג הסוכות בנו להם עולי הרגל סוכות בירושלים וישבו בהם. ויש בזה קצת הערה שהתורה אומרת צא מדירת קבע וכו', ובלא"ה רוב ישראל לא דרו בדירתם בימי הרגל, מלבד אנשי ירושלים. וצ"ל דמ"מ יש דיורים של קביעות, וכמו בחג הפסח שהיו מתארחים מן הסתם בבתיהם של אנשי ירושלים, ויש דיורים של עראי שהיו עושים להם סוכות בחצרות ובגגות וכו'. (ונפק"מ למי שפותח גג בסלון ושם במקומו סכך, אבל מרגיש שזה לא יציאה מדירת הקבע, או לאידך גיסא מי שקשה עליו היציאה מן הבית אל השינה בסוכה הממוקמת בריחוק מקום ברחוב, ומרגיש שזה צער גדול שהסוכה איננה צמודה לבית. ודוק בזה). אמנם המלבי"ם בפי' לנחמיה פרק ח נוקט שבימי בית ראשון לא יכלו לעשות סוכות בירושלים, עי"ש טעמו, וצ"ע מה עשו עולי הרגל עם מצות סוכה. ושמא לא היו מתעכבים בימי החג אלא הזמן הנצרך בלבד, ואז היו פטורים מן הסוכה כדין הולכי דרכים ועוסקי במצוה, ותיכף היו חוזרים לביתם ולסוכתם. והעירוני דבפסח כתיב 'ופנית בבוקר והלכת לאוהלך' אבל בסוכות נאמר 'שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר'. האם אין בזה דברים מפורשים?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 32 אורחים