ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא. הנה בפי' הר"ב וכן הרמב"ם בפירושו לא כתבו הילכתא כמאן וסתמא כפירושו דהלכה כת"ק וכ"כ הרמב"ם בחיבורו פ"ד מהל' לולב דין כ"ג בכל יום ויום מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא וכו' וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש. וכתב הכ"מ בכל יום ויום כו' משנה כלשונה דף מ"ה ע"א וכת"ק והמנהג שהזכיר רבינו פשוט הוא ע"כ. ואחר הרצאת דברים אלו נעלם ממני מנהגנו ומבואר ג"כ בלבוש או"ח סי' תר"ס סעיף ב' ונוהגים להקיף המגדל פעם אחת וכו' ואומרים אני והו הושיעה נא וכו' עכ"ל. וכן יסד הפייטן בפייט הושענא של שבת חוה"מ כהושעת יקב מחצביך סובבים ברעננה רוננים אני והו הושיעה נא וכן יסד בפיוט של יום שני המזבח בכפות וערבות באתי לסובבנהו היות בהם ערבות אני והו הושיעה נא. ובעי טעמא שבקת רבנן ועביד כיחידאי [ובטור סי' תר"ס הביא המשנה כצורתה פלוגתא דת"ק ור' יהודה ולא הכריע]. ולכאורה קצת איכא למימר דנשתרבב המנהג מדעת רב צמח גאון דפסק בכל מקום כר"י נגד סתמא דת"ק אמנם כבר מחו לי' מאה עוכלא בעוכלא. ותמצא במ"ש בס"ד משמיה דהרא"ש מ"ב פ"ב דפאה והארכתי שם. ולכן שפיר פסק נמי הרמב"ם ואומרים אנא ה' הושיעה נא ואשר על כן עודנה צ"ע.
ונשנית הערה זו גם בהערות הגאון הנז' על הסידור שנדפסו בסוף סידור אוצר התפילות.
ברם, בעיקר ההערה נתכוין גם בביכורי יעקב סי' תרס וז"ל,
ולכאורה תמוה שנוהגים כר"י ולא כת"ק דהלכתא כוותיה וכמו שפסק גם הרמב"ם (הל' לולב פ"ז הל' כ"ג), ולא ראיתי מהפוסקים שהרגיש בזה. ולענ"ד י"ל ע"פ מה שכתבתי בחדושי (שם רש"י ד"ה אני), להשוות המחלוקת שבין רש"י ותוס' שם. שרש"י (ד"ה אני והו) כתב דהטעם דאני והו הוא מפני שהם ב' שמות, והתוס' (ד"ה אני והו) והריטב"א הביאו מהירושלמי שהטעם דמי שאני והוא בצרה. ועוד כתב רש"י הטעם דאני והו בגמטריא אנא ה'. וכתבתי דכל הטעמים ע"כ אמת ביחד. דלטעם האחרון בלבד הל"ל בפי' אנא ה' כת"ק ולא בגמטריא, ולטעם דהתוס' הל"ל מי שעמנו בצרה ולא בדרך רמז, ולטעם דרש"י הל"ל והו אני דוהו הוא שם הראשון ואני שם ל"ז של ע"ב שמות כמבואר שם, אע"כ להשוות כל הטעמים אמרו לשון זה. והשתא י"ל, דמסדרי סדור לשון הושענא ס"ל לסברא דגם ת"ק לא פליג, אלא כיון דעיקר לשון אני והו ע"כ הוא משום עמו אנכי בצרה אין לזה שייכות בזמן שביהמ"ק קיים, דלמה לנו להזכיר אז צרת הגלות. אבל בזמן הזה אפשר דגם ת"ק הי' מודה דיש לזה שייכות יותר, ובפרט דגם אנא ה' וגם ב' שמות נכללו בו. ולכן יאמר אני והו בחולם ולא והוא במלאפום, כמש"כ הריטב"א.
ברם העירני הרה"ג רבי עזריאל שלמה הכהן דיאמנט שליט"א, דמה ישיב הביכורי יעקב על המצוטט בתוך דברי הג"מ ישעיה מתוך ההושענות לש"ק "כהושעת יקב מחצביך סובבים ברעננה רוננים אני והו הושיעה נא", והתם קאי על אלו שרננו בבית המקדש ולא על הזמן הזה, ואתי רק כרבי יהודה. וצ"ע.