פורום אוצר החכמה

לפי השי' שהכוונה לשליש ממון, דהיינו אם יש אתרוג כשר במאה ש"ח ומהודר ביותר מכך, אז עד שליש משוויו של האתרוג הכשר צריך להוסיף כדי ליקח את המהודר.

א. האם דנים את כל הד' מינים יחד או כ"א לחוד, (או אפילו כל הדס לחוד). נפק"מ כשהוסיף על האתרוג הרבה יותר משליש, וכבר הוי שליש מערך כל המינים יחד, האם כעת ייפטר מלהדר בהדסים והלולב? ולאידך גיסא, אם האתרוג והלולב מחירם קבוע ואין מה להדר בהם, ואילו בהדסים יכול להדר הרבה, האם מחשבים את השליש ביחס להדסים לחוד או ביחס לכל ד' המינים? וכנ"ל יל"ד בתש"י ותש"ר, או בארבעת הפרשיות של התפילין, וכן הלאה.

ב. דמי הנסיעות עד לשוק, זמן הטירחה כדי להשיג את המהודר, וכיו"ב, האם מצטרפים לחשבון השליש, או ששווים של האתרוגים עצמם הוא הקובע ולא שום דבר אחר המתווסף במקרה?

ג. החשבון נעשה לפי האתרוג הזול ביותר הכשר, וע"ז מוסיף שליש וקונה מהודר, (פעם אחת וזהו, עי' ביאוה"ל סי' תרנו). והנה מה הדין אם קנה מהודר, ונשאר לו לשנה הבאה בכשרותו, האם מתחיל את החשבון מהתחלה, או שיכול לומר הנה האתרוג שכבר הוספתי שליש להידורו. ובפשטות נראה שדנים כל שנה בנפרד, אז למה בתפילין לא נדון כל יום/שבוע/שנה/תקופה בנפרד?

כ"ז שמעתי לדון.

עושה חדשות כתב:א. האם דנים את כל הד' מינים יחד או כ"א לחוד, (או אפילו כל הדס לחוד). נפק"מ כשהוסיף על האתרוג הרבה יותר משליש, וכבר הוי שליש מערך כל המינים יחד, האם כעת ייפטר מלהדר בהדסים והלולב? ולאידך גיסא, אם האתרוג והלולב מחירם קבוע ואין מה להדר בהם, ואילו בהדסים יכול להדר הרבה, האם מחשבים את השליש ביחס להדסים לחוד או ביחס לכל ד' המינים? וכנ"ל יל"ד בתש"י ותש"ר, או בארבעת הפרשיות של התפילין, וכן הלאה.

וזה תלוי גם בהנידון כאן.

לפני עומדים שני אתרוגים. על הראשון הפחות נאה מבקשים ממני חומש מנכסי.
האם צריך להוסיף שליש נוסף לקניית היותר נאה ממנו, אע'פ שאבזבז יותר מחומש על מצות אתרוג? או שתוספת שליש צריכה להיכלל גם היא במסגרת חומש. ואינה אלא במקרה שלא מבזבז יותר מחומש.

אליהו בן עמרם כתב:לפני עומדים שני אתרוגים. על הראשון הפחות נאה מבקשים ממני חומש מנכסי.
האם צריך להוסיף שליש נוסף לקניית היותר נאה ממנו, אע'פ שאבזבז יותר מחומש על מצות אתרוג? או שתוספת שליש צריכה להיכלל גם היא במסגרת חומש. ואינה אלא במקרה שלא מבזבז יותר מחומש.

אילו לא היה האתרוג הפשוט קיים - היית פטור מלקנות את השני.
וכי בגלל שהוא הובא לפניך תתחייב לקנות את חברו?!

עזריאל ברגר כתב:

אליהו בן עמרם כתב:לפני עומדים שני אתרוגים. על הראשון הפחות נאה מבקשים ממני חומש מנכסי.
האם צריך להוסיף שליש נוסף לקניית היותר נאה ממנו, אע'פ שאבזבז יותר מחומש על מצות אתרוג? או שתוספת שליש צריכה להיכלל גם היא במסגרת חומש. ואינה אלא במקרה שלא מבזבז יותר מחומש.

אילו לא היה האתרוג הפשוט קיים - היית פטור מלקנות את השני.
וכי בגלל שהוא הובא לפניך תתחייב לקנות את חברו?!

אם לא היה אלא אחד יכול להיות גם שלא הייתי מקיים -התנאה לפניו- כי חיוב זה ניתן לקיימו רק באופן יחסי...

נאמר זאת באופן אחר:
מצות ד' מינים כוללת בתוכה הרבה פרטים, אחד מהם הוא ההידור במצוה.
וכל הענין כולו - אין שום חיוב להשקיע בו יותר מחומש נכסיו.

עזריאל ברגר כתב:נאמר זאת באופן אחר:
מצות ד' מינים כוללת בתוכה הרבה פרטים, אחד מהם הוא ההידור במצוה.
וכל הענין כולו - אין שום חיוב להשקיע בו יותר מחומש נכסיו.

ואולי לא כך. אלא זו מצוה נפרדת וכללית.

עזריאל ברגר כתב:נאמר זאת באופן אחר:
מצות ד' מינים כוללת בתוכה הרבה פרטים, אחד מהם הוא ההידור במצוה.
וכל הענין כולו - אין שום חיוב להשקיע בו יותר מחומש נכסיו.

ומה יאמר מר על המצוה לעשות כל מצוה בשמחה. כדברי רבינו בחיי בפ' כי תבוא כמדומני.
אם כדי לעשות מצות סוכה בשמחה נדרש ממני להוציא ממון. עד כמה להוציא?
רק עד חומש אחד של מצות סוכה.
או חומש אחד למצות סוכה, וחומש נוסף למצות סוכה בשמחה.

לא כי,
אלא חומש אחד על הלולב, וחומש שני על האתרוג, ושלישי ורביעי על כל ערבה, וחמישי ושישי ושביעי על כל הדס.
(בעישורייתא דרבי, כמובן).

עזריאל ברגר כתב:לא כי,
אלא חומש אחד על הלולב, וחומש שני על האתרוג, ושלישי ורביעי על כל ערבה, וחמישי ושישי ושביעי על כל הדס.
(בעישורייתא דרבי, כמובן).

לא ירדתי לסו'ד.
הדרנא בך ממה שכתבת קודם לכן גבי הידור מצוה?

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:לא כי,
אלא חומש אחד על הלולב, וחומש שני על האתרוג, ושלישי ורביעי על כל ערבה, וחמישי ושישי ושביעי על כל הדס.
(בעישורייתא דרבי, כמובן).

לא ירדתי לסו'ד.
הדרנא בך ממה שכתבת קודם לכן גבי הידור מצוה?

כתבתי בציניות, שאם תפרוט את המצווה לפרטי פרטים - זה יגרום לך להוציא כמעט את כל ממונך...

המצווה היא אחת, ועל כולה בכללותה - מוציאים לא יותר מחומש.

עזריאל ברגר כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:לא כי,
אלא חומש אחד על הלולב, וחומש שני על האתרוג, ושלישי ורביעי על כל ערבה, וחמישי ושישי ושביעי על כל הדס.
(בעישורייתא דרבי, כמובן).

לא ירדתי לסו'ד.
הדרנא בך ממה שכתבת קודם לכן גבי הידור מצוה?

כתבתי בציניות, שאם תפרוט את המצווה לפרטי פרטים - זה יגרום לך להוציא כמעט את כל ממונך...

המצווה היא אחת, ועל כולה בכללותה - מוציאים לא יותר מחומש.

הכל בידי שמים חוץ מצינים...

והבנתי בהחלט את טענת מר, ושאלתי מה יסבור במצות שמחה...

ועוד, נראה כי מר מנסה להשוות בין שיעור חומש לשליש...ולא בלבד שאינם שווים מתמטית... אולי גם טעמם שונה בתכלית, ומכאן יסוד החקירה...

ובר מן דין, ובהמשך לציניות, בכל מקרה לא יוכל להישאר עשיר גדול, שהרי לפיכך הרבה להם וכו'..

אליהו בן עמרם כתב:לפני עומדים שני אתרוגים. על הראשון הפחות נאה מבקשים ממני חומש מנכסי.
האם צריך להוסיף שליש נוסף לקניית היותר נאה ממנו, אע'פ שאבזבז יותר מחומש על מצות אתרוג? או שתוספת שליש צריכה להיכלל גם היא במסגרת חומש. ואינה אלא במקרה שלא מבזבז יותר מחומש.

לכאורה תלוי בחקירה בענין מצות 'התנאה לפניו במצוות'.
האם נוסף לכל מצוה כמו ארבעת המינים או ציצית פרט נוסף לאותה
מצוה, שצריך שיהיו נאים מצד 'זה א-לי ואנווהו'.
כלומר, כפי שיש חיוב 'הדר' באתרוג, שהוא פרט כלשהו הנדרש מ'חפצא' של אתרוג, כך נדרש פרט נוסף של נוי מצד 'התנאה'. ובעצם הכל מצוה אחת בלבד של אתרוג.
או שאין זו כפרט במצוה, אלא מצוה נפרדת שמחייבת לכתחילה לעשות מצוות נאות, ולא לעשות רק את המינימום המחויב רק כדי לצאת ידי חובה.
לפי הצד הראשון, אין לשלם עוד שליש עבור אתרוג יפה יותר מעבר לשיעור חומש שנדרשתי לשלם עבור האתרוג הראשון הבסיסי והפחות יפה.
לפי הצד השני, אהיה מחויב להוציא מנכסי חומש נוסף לצורך קיום החיוב להתנאות לפניו במצוות.
משל למה הדבר דומה. למצות שמחה. שנצטווינו לדברי רבינו בחיי לעשות כל מצוה בשמחה. האם יש שיעור חומש נוסף לצורך קיום בשמחה או לא. והוא לכאורה כמו חיוב 'זה א-לי ואנווהו'. תלוי אם שמחה הינה פרט נוסף לכל מצוה. או חיוב נפרד וכללי.

אליהו בן עמרם כתב:לפני עומדים שני אתרוגים. על הראשון הפחות נאה מבקשים ממני חומש מנכסי.
האם צריך להוסיף שליש נוסף לקניית היותר נאה ממנו, אע'פ שאבזבז יותר מחומש על מצות אתרוג? או שתוספת שליש צריכה להיכלל גם היא במסגרת חומש. ואינה אלא במקרה שלא מבזבז יותר מחומש.

הרהורים נוספים לענין חקירה זו:
האם יש הבדל בין טעם החיוב להוציא חומש מנכסיו לצורך קיום מצות עשה, לבין טעם החיוב להוציא שליש יותר ביחס לבסיס כלשהו כדי לנאות את המצוה? ואם יש, מהו ההבדל?
לכאורה יש ביניהם הבדל מהותי. כי החומש נמדד ביחס לנכסיו של אדם. ואילו השליש לא כך. אלא רק ביחס למחירו של האתרוג הפחות יפה יש להוסיף שליש לקניית האתרוג היפה יותר.
ואם כך, אולי הטעם ביניהם שונה.
ענין ה'חומש' שייך ל-כמה חייב האדם להשקיע מעצמו והונו על מנת לקיים מצוות, כשמעבר לכך הוא ייחשב אנוס.
לדוגמא: כדי להימנע משלוש עבירות חמורות צריך למסור את נפשו.
כדי להימנע מעבירת לא תעשה, האדם פטור ממסירת נפשו וחייב למסור את כל ממונו. וכדי לקיים מצות עשה הוא פטור ממסירת נפשו וגם ממסירת כל ממונו, כי רק עד חומש הוא חייב למסור. ומעבר לגבולות חיובים אלה, יש לכאורה פטור אונס.
לעומת זאת החיוב של 'התנאה לפניו במצוות' הינו בעצם חיוב יחסי, כי הרי אי אפשר להגדיר באופן מוחלט מה נקרא יפה ומה לא. ומה יפה יותר ומה יפה פחות. והאם מה שיפה בעיני, יפה גם בעיני אחרים.לכן היופי הנדרש יימדד רק באופן יחסי לאתרוג/טלית/לולב הפחות יפים העומדים לפניו.
ולכן, נקבע חיוב להוסיף עד שליש ביחס למחיר האתרוג הראשון. כי הוא השיעור שיש בו כדי לקבוע שהאתרוג השני נאה יותר מהאתרוג הראשון במידה מספקת.
ובמילים אחרות: תוספת שליש לא עוסקת בחיוב הוצאת ממון עבור מצוות, אלא בשיעור של מצות 'התנאה'. מה נקרא נוי ומה לא, ומהו נוי 'מיותר'...