אוצר החכמה כתב:מה שאני לא מבין הוא. שרבים פה טוענים שהשתנה המנהג ואנשים רוחצים. לכאורה האיסור הוא רק מחמת מנהג ואם השתנה המנהג השתנה.
אוצר החכמה כתב:מה שאני לא מבין הוא. שרבים פה טוענים שהשתנה המנהג ואנשים רוחצים. לכאורה האיסור הוא רק מחמת מנהג ואם השתנה המנהג השתנה.
אוצר החכמה כתב:אם כמה אנשים לא נוהגים לא השתנה המנהג.
אם רוב הציבור לא נוהגים השתנה המנהג.
חיימשה כתב:ראיתי עכשיו ספר ויאמר שמואל [גנוט] סי' נ''ח ושם כותב שהמבחן לדעת אם מתרחץ מחמת צער או מחמת תענוג, היא שיבדוק במחשבתו אם גם בת''ב היה מתרחץ מחמת צער זה
צבי שץ כתב:ובאותו ענין במבחן עיוני, כמדומני שיש כאן ערבוב נושאים, סבל לסביבה אינו ענין ל"כבוד" הבריות אלא ל"סבל" הבריות, ובעניננו, כמו שכבר הקדימוני, מותר לסבול קצת למען כבודו יתברך שמשגיח עלינו בכל רגע ורגע ומסובב את "כל העולם" רק בשביל לשמור עלינו.
שווארצעוואלף כתב:צבי שץ כתב:ובאותו ענין במבחן עיוני, כמדומני שיש כאן ערבוב נושאים, סבל לסביבה אינו ענין ל"כבוד" הבריות אלא ל"סבל" הבריות, ובעניננו, כמו שכבר הקדימוני, מותר לסבול קצת למען כבודו יתברך שמשגיח עלינו בכל רגע ורגע ומסובב את "כל העולם" רק בשביל לשמור עלינו.
קיי"ל דבודקין לכסות ואין בודקין למזונות כי צער הגוף יותר חמור מבזיונא ואם התירו משום כבוד הבריות וודאי מותר משום סבל הבריות ואין פה שום ערבוב נושאים ובוודאי שמותר לאדם לסבול למען כבודו יתברך אבל לא על חשבון אחרים וזה כל הדיון פה.
סטפנסקי כתב:[/b] כבוד הבריות לא שייך עד כמה שזה גופא חז''ל רצו שיהיה מבוזה וכן בין אדם לחברו ג''כ לא שייך מהאי
טעמא כי אולי רצו שהסביבה תסבול קצת
צבי שץ כתב:מנין לכת"ר ק"ו זה, האם צער וסבל הגוף דוחה בשוא"ת מה שנאמר בכבוד הבריות?, ותו, בכסות ליכא משום כבוד הבריות?.
ותו, זה גופא שאדם מרגיש "שזה על חשבונו" זה גופא הטענה, הוא לא חלק מהיהדות?.
שווארצעוואלף כתב:צבי שץ כתב:מנין לכת"ר ק"ו זה, האם צער וסבל הגוף דוחה בשוא"ת מה שנאמר בכבוד הבריות?, ותו, בכסות ליכא משום כבוד הבריות?.
ותו, זה גופא שאדם מרגיש "שזה על חשבונו" זה גופא הטענה, הוא לא חלק מהיהדות?.
לא הבנת, השאלה איזה מהם יותר חמור ובכסות עכ"פ גבאי צדקה בודקים אם אכן הוא נצרך אבל לא במזונות.
המקור בשו"ע יו"ד רנ"א סעיף י'.
שווארצעוואלף כתב:אש משמים כתב: מזעזע, ואין אני מדבר מהפן ההלכתי ואין אני מפקפק בהיתרים, אך זה ממש לא לעניין לדון בסוגיא זו כאשר בית אלוקינו נחרב ושכינה מסתלקת מאיתנו.
לא חידשתי כלום במה שכתבתי אך קשה לי לראות את הכותרת.
נכון מאד, אתה מדבר מפן הרגשי ואסור לערב את זה להלכה, מי שהולך לשחוט את פסחו ויש מת מצווה רצון התורה שיטמא מפני כבוד הבריות למרות שהרגש אומר אחרת.
דרומי כתב:הרב אש משמים, דבריך נכוחים, אולם שים לב לעוד דבר.
אחד הדברים שלצערנו מעכבים פה ושם יהודים תינוקות שנשבו מלהתקרב אל אור ה' ולבנות מחדש את נשמותיהם, הוא כאשר יש להם טענות כאילו החרדים לדבר ה' אינם מספיק מכובדים ונקיים וכו', ומי יודע אם אין אפילו יהודים מתוכנו שגדלו בישיבות וכו' ואח"כ שנו ופירשו רח"ל בגלל שהפריעו להם ענינים דומים. (כמובן שלא רק זה, אבל לפעמים חזי לאיצטרופי וזה מספיק לא טוב).
על כן דוקא בשביל למנוע את המשך החורבן הנורא, עלינו לשמור מכל משמר על כבוד היהדות החרדית ועל כבודו של כל יהודי חרדי, ומצבים כמו שתיארו כאן לעיל של ת"ח גדול שבמשך יותר משבוע קשה להתקרב אליו בגלל ריח הגוף וכו', הם ממש חילול השם ומי יודע לאן זה עלול להוביל. אפילו אם "במקרה" יכנס לאותו בית מדרש יהודי אורח שאינו מספיק חזק בעניני המצוות וזה יגרום לו ריחוק מסויים - זה ממש יצא שכרו בהפסדו.
אש משמים כתב:(אגב, יש לברר סוגיא זו עד כמה אנו צריכים להחניף לרחוקים כדי להשיבם לאביהם שבשמים שהרי רובם יודעים את היסודות אלא שלא רוצים לעזוב דרכם)
אש משמים כתב:(אגב, יש לברר סוגיא זו עד כמה אנו צריכים להחניף לרחוקים כדי להשיבם לאביהם שבשמים שהרי רובם יודעים את היסודות אלא שלא רוצים לעזוב דרכם)
אש משמים כתב:
(אגב, יש לברר סוגיא זו עד כמה אנו צריכים להחניף לרחוקים כדי להשיבם לאביהם שבשמים שהרי רובם יודעים את היסודות אלא שלא רוצים לעזוב דרכם)
סגי נהור כתב:אש משמים כתב:(אגב, יש לברר סוגיא זו עד כמה אנו צריכים להחניף לרחוקים כדי להשיבם לאביהם שבשמים שהרי רובם יודעים את היסודות אלא שלא רוצים לעזוב דרכם)
גם כאן אפשר להעיר על היחס הצונן לקירוב יהודים לאביהם שבשמים, והרי הקב"ה שפך חמתו על העצים ועל האבנים כדי שלא לשפוך חמתו על ישראל.
וגם כאן תוכל להביא ראיות לדרכך מהכא ומהתם, אבל במטבע שהשבת נשיב לך, שהשאלה היא לא גדר החיוב אלא עצם היחס, ובדיוק כמו בדוגמא שלך של ימי השבעה - איך היית מתייחס אם אותם רחוקים היו בנך ובתך?
אלא מאי, כנראה לכל אחד ה"זהיר טפי" שלו... זה מעלה סרחון לכבוד אביו שבשמים, וזה משיב בנים אובדים לכבוד אביו שבשמים.
כל זה בלי שום קשר לשאלת הרחיצה בט' הימים.
אש משמים כתב:זו לא דעת יחיד, ועכ"פ נראה יחס אחר לדינים אלו מאשר היחס הצונן שהובא באשכול זה ומצדיק את שינוי הכותרת לנושא זה.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים