הורגלתי מאז ומעולם לומר 'שבות' בשורו"ק.
אולם לאחרונה ראיתי בכמה ספרים שמנקדים 'שבות' בחולם.
מי צודק?
[אגב אני נזכר שגם ברמ"א יש ויכוח איך מנקדים את "והכי נהוג" - בחולם (כהוראה) או בשורוק (כקביעת עובדה)]
מִנַּיִן שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּאִילָן, וְלֹא יִרְכַּב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא יָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם, לֹא יְסַפֵּק, לֹא יְטַפַּח וְלֹא יְרַקֵּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'שַׁבָּתוֹן' – שְׁבֹת.
אם אמנם יש ויכוח, הרי הוא במשמעות המלה בלבד, אך לא בהגייתה: נְהוּג.דרומי כתב:ברמ"א יש ויכוח איך מנקדים את "והכי נהוג".
ספק אם המלומדים שם הכירו את הציטטה מתורת כהנים שהובאה למעלה.יאיר אתמר כתב:ראה במצורף.
ביקורת תהיה כתב:ספק אם המלומדים שם הכירו את הציטטה מתורת כהנים שהובאה למעלה.יאיר אתמר כתב:ראה במצורף.
את הגרעין שממנו התפתח השם 'שבות'.יאיר אתמר כתב:מה מצאת שם?
ביקורת תהיה כתב:את הגרעין שממנו התפתח השם 'שבות'.יאיר אתמר כתב:מה מצאת שם?
יאיר אתמר כתב:ביקורת תהיה כתב:את הגרעין שממנו התפתח השם 'שבות'.יאיר אתמר כתב:מה מצאת שם?
איך נשמע משם לנקד חולם?
ezranuriel כתב:יאיר אתמר כתב:ביקורת תהיה כתב:את הגרעין שממנו התפתח השם 'שבות'.יאיר אתמר כתב:מה מצאת שם?
איך נשמע משם לנקד חולם?
משמע כן ככל הנראה(לגרסא שצוטטה כאן) כי כתוב 'שבת' בלא ו' אחרי הבית וכפי הנראה יש לנקד בחולם חסר.
יאיר אתמר כתב:ezranuriel כתב:יאיר אתמר כתב:ביקורת תהיה כתב:את הגרעין שממנו התפתח השם 'שבות'.יאיר אתמר כתב:מה מצאת שם?
איך נשמע משם לנקד חולם?
משמע כן ככל הנראה(לגרסא שצוטטה כאן) כי כתוב 'שבת' בלא ו' אחרי הבית וכפי הנראה יש לנקד בחולם חסר.
אחרי גי׳ כת״י וטיקן אין טעם לפלפל.
ezranuriel כתב:
בעקרון לא נכנסתי לזה רק ביארתי לשואל איך משמע מהגרסא שהובאה כאן שבחולם.
ובכלל, אע"פ שכתב יד זה נחשב לקדום ביותר והמהימן ביותר אינני בטוח בכלל שזה הופך כל דבר בו ל'פרה קדושה' עד כדי כך שלא נותר מקום לפלפל. בפרט שבין חכמי ארץ ישראל לבבל היו חילוקים באמירת מילים מסוימות ומסתמא כתב יד זה כפי צד אחד.
ואגב, בכתב יד ותיקן הנ"ל השין של המילה 'שבות' מנוקדת בפתח ולא בשוא כנהוג היום.
יאיר אתמר כתב:ezranuriel כתב:
בעקרון לא נכנסתי לזה רק ביארתי לשואל איך משמע מהגרסא שהובאה כאן שבחולם.
ובכלל, אע"פ שכתב יד זה נחשב לקדום ביותר והמהימן ביותר אינני בטוח בכלל שזה הופך כל דבר בו ל'פרה קדושה' עד כדי כך שלא נותר מקום לפלפל. בפרט שבין חכמי ארץ ישראל לבבל היו חילוקים באמירת מילים מסוימות ומסתמא כתב יד זה כפי צד אחד.
ואגב, בכתב יד ותיקן הנ"ל השין של המילה 'שבות' מנוקדת בפתח ולא בשוא כנהוג היום.
1. כתה"י היחיד (מבין שבעה! שלא לומר הדפוה"ר) שכתיבו שבת (חסר) הוא JTS 10741, החסר וגרוע. כת"י זה הוא עקבי בכתיבו המלא של צווי קל (כך: אכול אמור זרוק כוף עמוד, וגם מרבית המקרים של בוא), וגם שבות נכתב בו מלא פעם אחת. לכן, למרות שמדובר בכת"י תימני אשר מסורתם מעולם שבוֹת, לא ניתן ללמוד על כך מתוך כתיב חסר זה. (ייתכן גם שהוא שיבוש באשגרת 'שבת שבתון'.)
2. המסורות השונות ידועות ומתועדות. בכת"י קויפמן, פארמה, פריס, דפוס ליוורנו ועוד בא תמיד שבוּת. המסורה התימנית - שבוֹת (אינו ידוע אם כשם הפעולה [ואם כן - אם נשתמר בה צורה עתיקה או שזו תיקון יתר] או כצווי, ראה צ. קיסר, עדה ולשון כג, עמ' 289; אגב, שם בהע' 219 יש שגיאה: ייבין לא התכוון לכת"י פ"ב, אלא לכת"י פ, אשר בו האות ב' מנוקדת שורק). באשר לניקוד הבבלי - בוטיקן 66 (בבלי עתיק) מופיע ארבע פעמים שְבוּת (בשווא!), ובראשונה (177ב) צויין עה"ג שְַׁבֿוֹת(!). בק"ג CUL: T-S E1.47 (נ"ב בינוני-עתיק) מופיע פעם אחת שְבוֹת.
יאיר אתמר כתב:בשמחה. על איזה פרט להרחיב?
ezranuriel כתב:יאיר אתמר כתב:בשמחה. על איזה פרט להרחיב?
1)אם תוכל לתת סקירה קצרה על כתבי היד הבולטים(ממש בכמה מלים שמם, תאריך מיוחס להם מידת אמינותם ועל מה זה מתבסס).
2)אם תוכל להפנות לספרים שעוסקים בכתבי יד ונוסחאות(התורה, סידורים מדרשים)
3)כנ"ל לגבי הניקוד הבבלי והטברייני כמה מלים והפניה לספר.
תודה רבה.
יאיר אתמר כתב:ezranuriel כתב:יאיר אתמר כתב:בשמחה. על איזה פרט להרחיב?
1)אם תוכל לתת סקירה קצרה על כתבי היד הבולטים(ממש בכמה מלים שמם, תאריך מיוחס להם מידת אמינותם ועל מה זה מתבסס).
2)אם תוכל להפנות לספרים שעוסקים בכתבי יד ונוסחאות(התורה, סידורים מדרשים)
3)כנ"ל לגבי הניקוד הבבלי והטברייני כמה מלים והפניה לספר.
תודה רבה.
1. שבעת כתה"י שהזכרתי נמצאים (בתעתוק) פה (וניתנים להורדה), תיאורים נמצאים באתר כתיב ובספה"ל, וראה גם במבוא למהדו' אופק. (על כת"י וטיקן 66 נכתב הרבה.)
2. יש מאות כאלה, אולי תכתוב משהו ספציפי יותר.
3. סקירות יש בויק' ובאנציקלופדיות שונות (מקראית, עברית, יודאיקה, אמצ' לבלשנות עברית). בכולן יש הפנייה נוספת. לניקוד הבבלי יש את ספרו המונומנטלי של ייבין. (לניקוד הא"י אין הרבה, יש ספריהם של רוול ושל יהלום ומאמרים מועטים יחסית.) ג' כאן עסק גם בניקוד הטברני בספרו החדש על ההגייה הטברנית (פה). ר"י לויפר כתב כתבה על מערכות הניקוד לפני שנים.
יאיר אתמר כתב:נגעת בתחומים רבים, ואינני מתמחה באף אחד מהם. אכתוב מה שזכור לי כרגע ויבואו החכמים ויוסיפו.
כתמיד, מומלץ מאוד לקרוא הערכים הרלוונטיים באנציקלופדיות השונות שציינתי (אוכל להעלות). ויש בהם הפנייה לספרות מרובה. ראה גם בספרו של טוב, ביקורת נוסח המקרא, פרק ב.
על כתה"י של המקרא עדיין חשוב מבואו של כ ד גינזברג. על המצחפים המזרחיים המפורסמים נכתב הרבה; ספר מעניין ונוח לקריאה שי"ל לאחרונה הוא זה של אהרן קסל, העולם המופלא של נוסח התורה. ספרו של ייבין 'כתר ארם צובא ניקודיו וטעמיו' וספרו של ר"מ ברויאר חשובים במיוחד. וראה גם מאמר זה וזה. על המסורה הטברנית יש את ספרו של ייבין 'המסורה למקרא', וספרו החדש של עופר (באנגלית). על מערכת הטעמים הטברנית יש את ספרו של וויקס (עם מבוא, המהווה סקירה חשובה על הנאמר בנושא, מאת אהרן דותן), וספרו של ר"מ ברויאר. מבוא פופולרי יש בספר תורת הטעמים.
כמה כת"י של המקרא בניקוד בבלי י"ל ע"י קהלה (פה). ספרים שלמים י"ל במסגרת מפעל Biblia Babilónica. על מערכת הניקוד הבבלית - י ייבין, מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי (ניתן להשיג בסימניה). מתועדים בספר זה גם הבדלי נוסח במקרא. על המסורה הבבלית לתורה יש את ספרו של עופר. על ההטעמה הבבלית - עה"ד של ר' שושני, 'מערכת הטעמים הבבלית: כללי ההטעמה והחלוקה, שלבי ההתפתחוה, והזיקה למערכת הטברנית'.
על נוה"מ הארצישראלי יש ספר באטלקית. (על מערכת הניקוד וההטעמה הא"י ראה ספריו של רוול. וראה גם מאמר זה.)
על נוה"מ האשכנזי בימי הביניים נכתבו כמה מאמרים בשנים האחרונות.
מהדורות של המקרא עם ש"נ - קניקוט (השלמות אצל דה רוסי), כ ד גינצברג. מבחר ש"נ חשובים מובאים בעלון תורת הקורא ב(כמעט) כל פרשה. בתחילת כל כרך של דעת מקרא יש רשימה של ההבדלים שבין המצחפים המזרחיים החשובים (ודפוה"ר) מאת ר"מ ברויאר.
לגבי מדרשים - הרבה מהם י"ל במהדורה ביקורתית, ראה למשל מבוא למדרשים מאת ענת רייזל.
נ.ב. לגבי מאמרו של ר"י לויפר שהעליתי - שכחתי להעלות מאמרו של אלדר בעניין. מאמר זה מקיף יותר, וייתכן שהוא שימש מקור לר"י לויפר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים