פורום אוצר החכמה

כמדומני שראיתי פעם בספר דעת תורה (מהרש״ם) שמצינו לשון ״חצי״ שהכוונה מקצת ולאו דוקא חצי ממש.
היום למדתי זבחים לח. לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה כו׳ ומבואר כנ״ל.
אשמח במראי מקומות לזה.

עכשיו ראיתי ברד״ק שמואל ב, יט- מא שכתב וז״ל חצי עם ישראל. קצת עם ישראל שהרי אמר אחר כן וכל ישראל באים אל המלך אם כן אותם שעברו עמו מישראל מעטים היו ולא היו אלא אותם שהיו בין בני יהודה שעברו עמו בברחו ואלה אלף איש שעברו עם שמעי בן גרא מבנימין ולשון חצי ומחצה ומחצית אינו אלא חלוק החלק מהכלל פעמים הוא חלק כחלק בשוה וזהו ברוב ופעמים אינו בשוה כמו חציו שרפתי במו אש וכן אומר עד צואר יחצה והצואר אינו חצי הגוף בשוה וממנו ולמעלה אינו אלא קצת מעט מהגוף

מצאנו גם סוג של הפוך, דאם רובו ככולו סגי בחצי.

רש"י חולין יט. כותב 'פלגא' על חלק מועט.

ואיסור חצי שיעור כולל גם פחות מחצי, מלבד שי' המחודשת של מהר"ם חלאווה.

פרה"ש: וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי,
ויתר הגלעד וגו' נתתי לחצי שבט המנשה.

יישר כח לכולם.
ועיין דעת תורה טריפות סימן נד וע״ע מהרש"ם ח"ח סימן קיז

בסו"ס שט"ו גבי לפרוס עור ע"ג החבית בגמ' מבואר שעל חצי מותר, ובטור כ' שאם משאיר מקצת שרי

בכורות מח:

רש״י ד״ה אפילו בציר מעשרה בא״ד דהא דאמרינן חצי חמש לאו דוקא דה״ה לרביע חמש (עיין הגהות הב״ח) כו׳

רש״י כריתות ו:

חצאין דרבא לאו דוקא אלא כל דראוי להקטיר

אין אדם מת וחצי תאוותו בידו והכוונה מקצת.

עיין בספר הפך בה והפך בה עמ' ג, ספר מיוחד על ענינים כאלו

יש לציין עוד לרש"י פר' פנחס שמתו חצי שבט שמעון, והיה יותר מחצי, לפי החשבון

נתבקשתי להכניס:
אפשר לציין למאמר בהכי איתמר ג עמ' 95-96 לגבי "חציו לכם" ביו"ט

מישהו יודע מקורו שאפשר להוכיח שלשון ״חצי״ בחז״ל או בראשונים אינו 50% אלא חלק...
מצאתי את הקובץ הנ״ל, אבל אשמח אם יפנו אותי לראיות נוספות...

כן מצאתי התייחסות בספר תורת החיים (חול המועד עמ׳ נג הע׳ 14):

"חצי הלל" - viewtopic.php?p=580166#p580166

שמואל דוד כתב:כמדומני שראיתי פעם בספר דעת תורה (מהרש״ם) שמצינו לשון ״חצי״ שהכוונה מקצת ולאו דוקא חצי ממש.

הערה:
מנין לך שמקצת הוא פחות מחמישים אחוז, לענ"ד מקצת פירושו הוא לא שלם לגמרי - לא הכל.

"מודה במקצת" - האם במודה על 99 מתוך מאה לא מקרי מודה במקצת.

"כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" - וברש"י מקצת שבחו של אדם בפניו, והרי שם זה חצי ולא פחות (בלי ווארטים של "איש").

ביאה במקצת שמיה ביאה.

אה"נ צודק.
זו היא בדיוק כוונתי שאין הכרח שמקצת הוא פחות מחמישים אחוז אלא כל שאינו הכל\שאינו שלם מקרי מקצת.

עכ״פ לפעמים ״חצי״ לאו דוקא.

עיין דרך אמונה (להגרח"ק) תרומות ה-ב בה"ל ד"ה אבל לא.
ולגבי חצי שיעור עי' יד מלאכי כללי הדינים כלל רסו (ובהערות במהדורת מ"י).

גלרשטיין כתב:כן מצאתי התייחסות בספר תורת החיים (חול המועד עמ׳ נג הע׳ 14):

ספר תורת החיים - חול המועד סימן א עוד נג - חצי = חלק.png

עיין ספר המפתח על הרמב״ם שם הרבה מראי מקומות בזה.

לא עיינתי שם, רק מה שראיתי בלימודי בזמנו את לשון הרמב"ם הזה היטב:

רואים שהבין ש"חציו וחציו" הכוונה בדוקא.

כותב להשכים כדי שלא יחסר חלק מהחציו לה' בשינה, והזמן שקורין ושונין מחצות היום עד זמן המנחה מתקזז עם הזמן ששבו לבתיהם לפני כן ואכלו.

אוסיף עוד מ"מ מהתורה:

"אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו" (במדבר יב, יב).

רש"י (מהספרי): "חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, אשר מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר (בראשית לז) כי אחינו בשרנו. הוא ולפי משמעו אף הוא נראה כן אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת".

והלוא מרים לא היתה אחותו היחידה של אהרן, אלא אהרן פונה למשה ואומר לו שמרים היא אחותם ובשרם (לכן אומר הספרי שהול"ל "בשרנו", לא "בשרי"), כלומר מרים היתה שליש מסך האחים, ואומר אהרן למשה שאם היא תמות - ייאכל חצי בשרנו.

יש לדחות קצת לפי מה שראיתי בשבת זו בתנחומא (פרשת בשלח סימן י) שמי שמוסר נפשו על הדבר - נקרא הדבר על שמו, ומביא שם הרבה דוגמאות [וביניהן שמרים מסרה נפשה על משה לפיכך נקראה "אחותו" ולא "אחותם", עיי"ש], ולפי"ז אולי מכיון שכאן גם משה וגם אהרן מסרו נפשם להתפלל על מרים, אהרן פונה למשה ומבקש, ומשה מתפלל, לכן כלפי כל אחד ואחד מהם היא נקראת "אחותו" היחידה, וממילא נחשבת "חצי" בשרו. אבל איני יודע אם אפשר לומר שזהו פשוטו של מקרא.

וראה במכילתא עה"פ "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו, כ) "אחות אהרן ולא אחות משה? ומה ת"ל אחות אהרן, אלא לפי שנתן אהרן נפשו על אחותו (היינו כשנצטרעה) נקראת אחותו על שמו". הנה מפרש עפי"ז פסוק מפורש, ומשמע לכאורה שאפשר גם להבין פשוטו של מקרא באופן זה. ויל"ע.

ב"ב לז א חצי קרקע לפי הרבה ראשונים

בבא מציעא קטז

רש״י ד״ה חציו למטה - כלומר מקצת כו׳

בבא בתרא נו: רשב״ם ד״ה ה׳ דלא כר"ע - דלר"ע לא מהני עדותן כלל הואיל וכל אחד אין מעיד על חזקה שלימה דשלש שנים אלא על שליש חזקה והיינו חצי דבר

ולא חצי דבר - כל כת וכת אינה מעידה אלא על שליש החזקה והיינו שליש דבר ולא דבר שלם הואיל ואין שני עדים מעידים על כל הג' שנים

ועיין מבשר טוב חלק א חו״מ סימן פו אות ח

יעוין בפרש"י עה"פ נחמי' יג, כד.

לבי במערב כתב:יעוין בפרש"י עה"פ נחמי' יג, כד.

וז״ל חצי מדבר - הרבה מבניהם היו מדברים לשון אשדודים כאמותם

עי' מלבי"ם ויקרא ו, יג (אות מד).