הכתובה הראשונה. והכתובה המפורסמת. חיי שרה

[יהודהא]

הכתובה הראשונה.והכתובה המפורסמת.

א.
בפרשתנו נמצאת הכתובה הראשונה שבתורה .והיא של -
האם והיכן יש את נוסח הכתובה ברמבם ? ובטור? - בתגובה 5.

[]1. אברהם ושרה.[/u]
בראשית. כה ו. וברשי -
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
(ו) הַפִּילַגְשִׁם – חָסֵר כְּתִיב שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה סא,ד). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאַמְרִינָן בְּסַנְהֶדְרִין (כ"א ע"א) בְּנָשִׁים וּפִלַגְשִׁים דְּדָוִד.


בהמשך מוצאים אנו עוד כתובות .והם של -
2.יצחק לרבקה.
בראשית כז,ט. וברש''י.
לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב.
וְקַח לִי – מִשֶּׁלִּי הֵם וְאֵינָם גֶּזֶל, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ יִצְחָק בִּכְתֻבָּתָהּ לִטּוֹל שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים בְּכָל יוֹם (בראשית רבה סה,יד).

3. יוסף.
בראשית מח,ט.
וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרְכֵֽם׃
וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה – מֵהֵיכָן יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרָכָה?
(ט) בָּזֶה – הֶרְאָה לוֹ שְׁטַר אֵרוּסִין וּשְׁטַר כְּתֻבָּה (כלה רבתי פ"ג), וּבִקֵּשׁ יוֹסֵף רַחֲמִים עַל הַדָּבָר, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (תנחומא שם).

4. שכם.
בראשית לד, יב. וברש''י.
הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ־לִ֥י אֶת־הַֽנַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
ברש''י - מֹהַר – כְּתֻבָּה .

ב.
הכתובה המפורסמת.
"בבתא"
זה שמה של האישה היהודית שאנחנו יודעים עליה הכי הרבה פרטים בעת העתיקה ובתקופת המשנה והתלמוד ?
כנראה אישה צעירה ואמידה שהתאלמנה בגיל צעיר [בגיל ה 30] בשם בבתא בת שמעון.

צרות.
חיים מסובכים היו לה שכללו נישואין בגיל צעיר, פטירת הבעל .נישאה שוב ליהודה בן אלעזר שלו היתה כבר אישה שהיתה צרתה של בבתא.
ושמה מרים בת בעיה שהיתה אחותו של יהונתן בן בעיה ממפקדי עין גדי במלחמת בר כוכבא.
וכנראה שבסופו נהרגה ביחד עם שאר קרוביה במערות המפלט בנחל חבר שבמדבר יהודה בקיץ של 135 לספירה.

נדודים.
בבתא בת שמעון ומרים נולדה במחוז צוער בדרום ובמזרח ים המלח. אולם את חייה סיימה בגדה השנייה- 'המערבית' של ים המלח בתוך מערת מפלט שבנחל חבר. הארכיון הפרטי שלה אותו נטלה עימה בעת בריחתה כלל צרור מכתבים ותעודות החשובים לה.כולל כתובתה שנותרו במערה עד שב-1961 בחיפושים אחרי בר כוכבא, התגלה הארכיון הפרטי-משפטי שלה והפך לאוצר בלתי נדלה של מידע על החיים של תושבי האיזור בתקופת התנאים.

פרוטוקולים.
במכלול יש תעודות ביוונית, בעברית, בארמית ובנבטית.מתוארכות בין 94 לספירה ל-132 "הוא דור יבנה" של התנאים מהמשניות רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי אליעזר ואחרי כן גם רבי עקיבא ורבי ישמעאל, רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי .

בממצאים עדויות על המאבק המשפטי בגין הרכוש מלפני נישואיה השניים לאיש עין גדי .מינוי אפוטרופס לבנה היתום, כתובות וגירושין, מטעים, חלקות, מושלים, סופרים ועדים. אגב גם כתובת ביתם של מרים ושל יהודה נמצאה באותו צרור כתבים.

ג. זיווג שני
כתובה בנוסח יהודה.
* לפי הסכום של 100 מנה אנו לומדים שלא היה זה זיווג ראשון וכ''ו . ולכן לא נכתב סכום של 200 .

** הנוסח הוא כדין משה ויהודאי ולא כדת משה וישראל כנהוג היום.
חטיפות.
ומצאנו נוסח כזה בירושלמי [כתובות ד ח]
..כך היו כותבין באלכסנדריאה שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק וכשבא מעשה לפני חכמים בקשו לעשותן ממזרים אמר להן הלל הזקן הוציאו כתובת אימותיכן והוציאו כתובת אימותיהן ומצאו כתוב בהן לכשתיכנסי לביתי תהויין לי לאינתו כדת משה ויהודאי ...
.וכן במשנה [כתובות ז,ו.] העוברת על דת יהודית.

*** כמו''כ נכתב בנוסח יהודה ולא כנוסח הגליל כמוזכר במשנה[ כתובות ד,יב] לעניין זמן חיוב מזונות לאלמנה.
אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָא מִנִּכְסַי, כָּל יְמֵי מִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין.
כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי גָלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם.

אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין, -
עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ. לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין, נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ:

ד. חשיפה
אולם הפרסום הגדול של נחל חבר נבע מהאגרות של בר כוכבא שהתגלו באותם שנים ובאותן מערות,
ובהם שנים עשר איגרות שנשלחו מבר-כוכבא למפקדי המרד בעין גדי, יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון.
בר כוכבא חתם על האיגרות בשם "שמעון בן כוסיבה הנשיא על ישראל".
וכך לראשונה התברר שמו הפרטי המלא והנכון של 'שמעון' בר כוסבא.

איגרת נזיפה.
"משמעון בר כוסבא לאנשי עין גדי למסבלא ליהונתן בר בעין שלום בטוב אתם יושבין אוכלין ושותין מנכסי בית ישראל
ולא דואגין לאחיכם לכל דבר".

איגרת על 4 המינים.
"שמעון. ליהודה בר מנשה לקריית ערביה.
שלחתי לך תרי חמרין די תשלח עמהן (תר) גברין לות יהונתן בר בעין ולות מסבלה די יעמרן וישלחן למחניה לותך ללבין ואתרגין. ואת שלח אחרנין מלותך וימטון לך הדסין וערבין ותקן יתהן ושלח יתהן למחניה... הוא שלם"
( שמעון ליהודה בר מנשה לקריית ערביה שלחתי לך שני חמורים כדי שתשלח עמהם שני אנשים אצל יונתן בן בעיה ואצל מסבלה כדי שיעמיסו וישלחו למחנה אצלך לולבים ואתרוגים. ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים וערבות, והתקן אותם ושלח אותם למחנה...
היה שלום).

אגב ארכיון חדש יותר נחשף בשנות התשעים- הארכיון של סלומה [שלום] קומאיסה בת לוי וגם הוא כלל כתובה ואגרות נוספות.
2 כתובות נוספות נמצאו בואדי מורבעת שבמעלה נחל דרגות.

[יהודהא]

כתובתה של בבתא.
שימו לב לשורות 5 משה ויהודאי
שורות - 15 16 שהוא בנוסח יהודה.

צילום מסך 2024-11-21 000901.png (108.89 KiB) נצפה 124 פעמים

צילום מכתבו של שמעון בר כוסבא בעניין 4 המינים.

צילום מסך 2024-11-20 225240.png (308.59 KiB) נצפה 133 פעמים

מאמרים נוספים מהעבר - מעניני הפרשה:
נביות והנבטים
viewtopic.php?f=46&t=57963&p=734566#p734566

חיי שרה, המהר''ל והלכות קבורה.
viewtopic.php?f=46&t=60832&hilit=%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94

התמונות מפראג.
viewtopic.php?f=46&t=60844&hilit=%D7%97%D7%99%D7%99+%D7%A9%D7%A8%D7%94

אליעזר ורבקה. וזה דבר שהחוש מכחיש.
viewtopic.php?f=46&t=63140&hilit=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8

[יהודהא]

ישן וחדש

כתובה מעוטרת מאיטליה משנת 1671.

צילום מסך 2024-11-22 110613.png (406.17 KiB) נצפה 101 פעמים

א.
הכתובה מנציחה חתונה בקסאלי מונפיראטו (מחוז פיימונטה בצפון מערב איטליה).
העיר ירושלים מופיעה במדליון הגדול שבמרכז החלק העליון,
מסביב לתמונת העיר שש מיניאטורות המאיירות את מזמור קכח בתהילים – אותו נוהגים לקרוא בטקסי החתונה של יהודי איטליה עד היום.
המזמור המתאר חיי משפחה אידיאליים בירושלים לעתיד לבוא.

בתמונה העליונה נראה אדם מבוגר עומד לצד עלם צעיר, בנו, כאיור למלים "וראה בנים לפניך" (פסוק 6).
במיניאטורה שמתחת נראית אישה בכרם ענבים – "אשתך כגפן פורייה" (פסוק 3), וכן הלאה.

ברקע הצבעוני העשיר שבו משולב מחזור התמונות: בין שריגי גפן מתפתלים, שעליהם תלויים אשכולות ענבים כבדים, נראות ציפורים שונות ובצדדים שתי מזרקות רנסאנסיות שמימיהן קולחים. כרם הנושא פריו הוא מטפורה מקובלת גם לגאולת עם ישראל באחרית הימים וגם למשפחה שנתברכה בצאצאים.

בין התמונות המקיפות את מסגרת הטקסט. מופיעים סמלי שנים-עשר שבטי ישראל – סמלים מגלגל המזלות ארבע עונות השנה ועוד

ב.
הכתובה המפוארת לעיל מייצגת נאמנה את תקופת הפריחה הגדולה של איור כתובות בקרב הקהילה היהודית של רומא במחצית השנייה של המאה הי"ח. למרות תנאי החיים הקשים של היהודים במעוז הנצרות תחת חסותו של האפיפיור, בני הקהילה -בייחוד העשירים שביניהם- השתדלו להזמין כתובות נאות ומושכות.

עיטורי הכתובה ברומא כללו לעתים קרובות דמויות אשר אשר סימלו תכונות, מושגים, מקומות, וכן הלאה. האומנים העממיים השתמשו בספרי הדרכה פופולריים בהם היו מסודרות הציורים על-פי סדר אלפביתי באיטלקית. אומני הכתובות בחרו מספרים אלה את המתאימות שסמלו תכונות המייצגות את ערכי הנישואין, וכמו בכתובה שלפנינו, זיהו אותן עפ"י שמן האיטלקי – ממש כפי שהדבר נעשה בספרי ההדרכה.

מלבד סמלים, כתובות רומא מעוטרות בנושאים מפורסמים מן המקרא. לעתים נושאים אלה מתארים סיפורי גבורה וחסידות של דמויות מקראיות, אשר נבחרו כדי לשמש מופת לחתן ולכלה שנשאו את שמות הגיבורים המתוארים.
מתוך האתר של הספרייה הלאומית שבו קיים אסף עשיר ומגוון של כתובות מעוטרות מרחבי העולם.
המייצגות את ההקשר האיזורי לנושאים המצויירים.

ג.
עיטור כתובות - היסטוריה.
מנהג עיטור חוזה הנישואין לא היכה שורשים ביהדות אשכנזן. אולם בקרב יהודי ספרד הכתובה הפכה להיות מסמך אישי בעל חשיבות חברתית,ונהגו לעטר אותה. לאחר גירוש ספרד הביאו איתם הגולים את המנהג לכל התפוצות בהן התיישבו.

המרכז החשוב ביותר פרח באיטליה של המאות ה-17-18. הספרדים,ובעקבותיהם בני העדות האחרות באיטליה,הזמינו ויצרו בהשפעת אמנות הבארוק האיטלקית את הכתובות המפוארות ביותר הידועות עד היום.הכתובות האיטלקיות נכתבו על גבי יריעות קלף גדולות וטובי האמנים בשכונות היהודים[ולעיתים גם אמנים נכריים]נקראו לעטרן.

הכתובות מצטיינות בשפע של אלמנטים ארכיטקטוניים המשולבים בתמונות מקראיות,גלגל המזלות,,סמלי נישואין,סמלי משפחה,סמלי השבטים,מראה ירושליים,בית המקדש וכלי המשכן ועוד.העיצובים השונים גם כשהושאלו מהאמנות הנוכרית קיבלו משמעות יהודית מובהקת הקשורה לחתונה ולהקמת המשפחה החדשה.

ד.
בארצות האיסלאם -
היה מרכז העיטור החשוב ביותר בפרס של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.בערי פרס הראשיות נוצרו טיפוסי כתובות ייחודיות בעיצובן. הן עשירות בקישוטי פרחים ובעלי חיים עשויים בשלל צבעים בהירים. המקורות החזותיים לדגמים היו רבים ומגוונים וכללו חפצים כגון שטיחים ומטבעות וכתבי יד כגון חוזי נישואין מקומיים.

השפעתן של הכתובות הפרסיות ניכרת גם בקהילות שמחוץ לפרס ובכללן אפגניסטן,אזרביג'אן, וגרוזיה.
חטיבה בפני עצמה מהוות כתובות הודו והמזרח הרחוק הן מצטיינות בציורי עופות וחיות אקזוטיים,פרחי לוטוס וצמחים אחרים מנוף הסביבה.
קטעים מתוך מאמר של 'נוריתא'.

[ר_חיים_הקטן]

https://www.jstor.org/stable/27926335

[יהודהא]

א. אילו משפטים מהכתובה שבמשנה - אינם בכתובות שלנו ?
ב. מדוע הטור לא כתב את נוסח הכתובה בספרו ?
ג. האם והיכן ברמבם נמצא את נוסח הכתובה ?
ד. נוסחאות שאינם.
ד. ועוד נקודות נוספות בעניין הכתובה -להלן.


א.
משפטים מהכתובה שבמשנה - אך אינם בכתובות שלנו.

1. כתובת בנין דיכרין. מהמשנה.
עדיין מופיע בכתובות מהגניזה שהן מלפני 1000 - 900 שנה. והנוהגים בכך התמעטו או בגלל "דלא בקיאי בשומא" ר' חנינא גאון. או מפני שמטרת התקנה היתה לעודד נתינה לבנות . והפכה למיותרת - כיון היום שעכשיו נהגו ליתן [לבנות] יותר ויותר. אך הריב''ש כתב '' ואילו בא אדם לפנינו ותבע בה היינו מגבין אותה''.
הכתובה המאוחרת ביותר שבידינו ושבה מופיע "בנין דיכרין" היא משנת ה''א רצד הנמצאת במוזיאון ישראל.

2. פדייתה מהשבי. מהמשנה.
"תנו רבנן תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה וקבורתה תחת כתובתה,
מבואר בגמרא ד"פירקונה תחת פירות"..כדמבואר להדיא במשנה (נא.): "לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו, ובכהנת - אהדרינך למדינתך, חייב שהוא תנאי בית דין", נתייחד הוא משאר תנאי כתובה, בכך שלא ניתן לבטלו, והפך לחלק בלתי נפרד מחיי הנשואין.

לכאורה מכאן - "לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך" משמעו שהיו כאלו שהכניסו אותו בכתובה.
ואמנם מצאנו נוסח כזה במפורש בטופס כתובה מימי תחילת הראשונים. שנמצא בגניזה וזל''ש -
"ואן [אם] תשתביין אפרקנייך מן נכסי, דלא מן כסף כתובתיך. ואחזריניך - ולא אונה יתיך על דנא"


3. מזונות ומדור לאלמנה. מהמשנה.
כתב הגאון רב שמואל בן חפני ..ואע''פ שאין כותבין כך מפני הנחש.חייב שהוא תנאי בי''ד.
הנחש = אל יפתח פיו לשטן.

4. מניין השנים .
בתקופת המשנה מנו למניין השטרות [יוון מדי] - או שנות מלכות אחרת. ויש גם לבניין הבית או לחורבנו. גיטין עט,ב' פ'.
לרמבם מונין יצירה או שטרות\מלכות יוון..
אנו מונים לבריאת העולם. ומצאנו בכתובות מימי הגאונים שיש בהם שלושה מנינים :ליצירה לשטרות ולחורבן הבית.
אולם התימנים עד לא מזמן מנו למניין השטרות.
ובכתובה העתיקה ביותר מתחילת בית שני [הכתובה מייב שבמצרים] מצאנו שמנו למלכות ארתחשסתא. [ואולי זה כלול "במדי" המפורשת בגמרא.]

ב.
ולשאלות שבהתחלה:
מדוע הטור לא כתב את נוסח הכתובה בספרו ?
הטור אכן מביא נוסחי כתובה של כתובה דאירכסא ונוסח כתובה למי שמחלה כתובתה: אולם נוסח כתובה רגילה אין בטור.
והסיבה שכתב: "נוסח הכתובה הוא ידוע:".

הבעייה שהוא לא כ''כ ברור\ידוע. ומכאן ריבוי הנוסחאות בראשונים, והיום - אשכנזי, ספרדי,תימני, חבדי. [ לרמבן לאשכנזים - אם כתבו ' כסף דזוזי דחזו ליכי מדאורייתא' בטלה כתובתם]. קשור למחלוקת האם החיוב הוא מ דאורייתא, או שכתובה דאורייתא,
ובנוסח של הכתובה של הנחלת שבעה כתוב "מאתיים זוז דחזי לכי מדאורייתא" ראה להלן.


ג.
האם והיכן ברמבם נמצא את נוסח הכתובה ?
אז נכון שהוא ישנו ברמבם ,אבל קשה לגלותו שכן אינו במקום הצפוי להיות בהלכות אישות ואפילו לא בהלכות גירושין שבעיקר לאירוע כזה נכתבה הכתובה. והיכן נמצאהו - בפרק ד' שבהלכות יבום וחליצה.
שם, לאחר שמביא את נוסח כתובת יבמין. הוא מביא אחריו את נוסח הכתובה הרגילה:
לג. טופס הכתובה: בְּיוֹם פְּלוֹנִי כוּ'. אֵיךְ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי אָמַר לִפְלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּתֻלְתָּא כַּלָּתָא הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל וַאֲנָא בְּמֵימַר דִּשְׁמַיָּא..

ד.
נוסחאות שאינם.
הנוסחאות נהגו במקומות רבים ובקהילות רבות במשך הדורות והיום כמעט שנעלמו לגמרי.

* התרת נדרים.
בטופס כתובה מימי תחילת הראשונים מופיע סעיף שבו הבעל מתחייב להפרת נדריה.וזל''ש-
...וצבית אנא פלוני החתן ואיתרת לפלונית בתולתא כלתא מכל נדרין ואסריןושועין וחרמין דאית עלה מן יומי הדין ועד זמן דתהוי ברשותי.. מדכתיב ' אישה הפרם וה' יסלח לה'.

*היושב על הנהר..
כך היה הנוסח של רב האי גאון ,רס''ג ובתשב''ץ , אולם הם אינם בספר השטארות ובמהר''ם מינץ.
בהמשך בקהילות ספרדיות בכתובות מתקע''ה. תרצ''ז. ואצל האשכנזים ציון המים נשאר רק בגיטין.

* שבועה.
בכתובה הספרדית מובא וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף. ובגלל חששות יש שמגבילים השבועה רק לחלק מהדברים:
א. שלא ימשכן תכשיטיה, ב. שלא יישא אישה נוספת . ג.ולא יגרשנה בעל כורחה .(מפני שלא קיבלו חדר"ג) ד. שלא יצא לחו"ל ללא ידיעת אשתו. כדי לא להגיע לשבועת שווא. ומקורו בתקופת המביט.
נוסח השבועה:
" וגם נשבע החתן שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת לאשר ולקיים את כל הכתוב עליו בשטר כתובתא דא בלתי שום שינוי ותמורה וערמה ותחבולה כלל ועיקר,"

ומקור השבועה אצל הספרדים התחיל מזה שאצל הספרים לא היה חרם דרבנו גרשום
ולכן הבעל יכול לשאת אישה על אשתו,
ולכן השביעו שלא יישא אישה על אשתו, [הגרא"ח נאה בס' שיעורי תורה (עמ' ש"א)]
ולכן אין על האשכנזים להישבע [נוסח של הנחלת שבעה ] - שכן ממילא אסורים באישה שנייה מחרם דר''ג.

ה.
השם.
בחז''ל יש לכתובה 4 שמות: שטר כתובה,שטר נישואין,כתובה, שהיא בעצם קיצור השם המלא שהינו "ספר הכתובה" \ שטר הכתובה.
" אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובה נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וחזרו בית הלל להורות כדברי ב"ש:
יבמות קיז ע''א.

ו.
איני חייב - כי לא הבנתי.
כך טוען החתן לא הבנתי מה הקריאו לי ואני פטור מהחיובים שבכתובה.
למהרם מרוטנברג - שומעין לו.
אך הרשב''א זועק " לא הנחת חיוב לעמי הארץ ולא על הנשים שכולם יטענו כן.

ונפסק כך בשו''ע משום שא''כ לא שבקת חיי. דכל עמי הארץ יאמרו כן''.
אולם בכתובה רוצים לוודא שהוא אינו מסכים סתם, ולכן כותבים: מפרש לעילא קניין שלם דלא כאסמכתא
ודלא כטופסא דשטרי וכו ובטענתו זו יש בה ריעותא לכך.
ומסיבה זו יש שבנוסף לקריאה בארמית מסבירים לחתן את עיקרי הדברים שנקראו.

ז. כמה זה שווה ?
200 זוז עיקר הכתובה.
יש המעריכים שבתקופת התנאים 200 זוזים היו שווי ערך לשכר עבודתו של פועל במשך שמונה חודשים לערך,או דמי מחייה למשך שנה.
אך לפי שווי הכסף בימינו סכום זה אינו עולה על כמה מאות או אלפי שקלים. .
המחלוקת בין הב''י לרמ"א האם מדובר ב-120 גרם כסף או ב-960 גרם כסף.

להלכה נחלקו גאונים וראשונים:
* יש סוברים שהשיעור הוא בכסף מדינה ששווה שמינית מכסף צורי. היינו 120 ג'. רמב"ם אישות י ח, ויבום ד לג; טור אה"ע סו . שו"ע שם ו.
** יש סוברים שהשיעור הוא בכסף צורי (תוספות. בשם רבנו תם; כן משמע מהרמ"א במסקנתו; לבוש שם סה ו, שכן המנהג; 960 ג'.
*** ויש סוברים שהשיעור הוא במטבע היוצא בכל דור ודור (עיטור שם).

ח. בעייה אשכנזית
200 זקוקין. התוספת לכתובה.
"הכל קיבל עליו החתן הנזכר במאה זקוקין כסף צרוף. וצבי החתן הנזכר, והוסיף לה מדיליה עוד מאה זקוקין כסף צרוף אחרים כנגדן,".
שורה זאת שמופיעה רק בכתובה האשכנזית יצרה בעייה נוספת בקביעת ערכה. ובניסיון להשוואות זהוב רייניש \פולניש \לשאק ליטוויש \פרענקיש, ואח''כ להשוואות ללוט קיסר ומארק לגילדן ולרובל ולנפוליונים.

ביהדות מזרח אירופה שנהגו להוסיף סכום של 100 מטבעות בשם 'זקוקים' מכסף, וכך נהוג גם היום ברוב הכתובות האשכנזיות- התעורר ויכוח לגבי ערכם של מאתים הזקוקים האם מדובר ב-2.748 ק"ג
או 40 ק"ג או 57.6 ק"ג כסף. השווים כ-101,809 ₪.

לשיטת הנחלת שבעה, 200 זקוקים שווים ל 2,784 גרם כסף
אך לשיטת החזון איש, זקוק שווה ל-288 גרם כסף, וממילא 200 זוז שווים ל 57,600 גרם כסף ששווים כיום עשרות אלפי שקלים, והם פי 28 מהנחלת שבעה. ויש דעות נוספות.

תמכתי עיקרי יתדותי הנ''ל מהספר של ר' י' כהן - 'הכתובה ומסורתה'.
ועדיין נותרו דברים מרובים בדיני הכתובה שיש לדון בהם - ולעיל רק קומץ מהם.