א.
דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּוַדַּאי קָנָה אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם..
דשלבל"ע -נידון בב''ב מספר פעמים, וגם בדף קנז. והוא עולה כאן לדיון בשל הקשרו לפסוק בפרשת תולדות שממנו עולה דיון ענף המתפתל למספר ענפים בדיני קניין בדשלב''לע, בשו''ע נפסק שאינו קונה.
כמו'כ עולה כאן עניין מצווה מחמת מיתה ותוקפו - שנלמד קנג.
(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. (לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.
בראשית ל''ד.
המפרשים נזקקו ודקדקו כאן לכל אחת מהמילים המודגשות -והדינים הנלמדים מהן:
ב.
רבו השאלות בדיני קניין העולים ממכירת הבכורה. ורובן סובבות על דשלבל"ע.
א. הרי כל הבכורה היא דבר שלא בא לעולם.
ב. ואיך מקנין דבר שאין בו ממש.
ג. מדוע היה צריך שבועה.
ד. והרי הוא כמצווה מחמת מיתה - שיכל לבטלו.
ה. מדוע לא יבטל בטענת אונאה.
ו. הרי זה מכירה באונס מחמת פיקוח נפש.
ז. כיצד היה מותר ליעקב לרמות את עשיו.
ג.
תשובות.
תשובה לא'.
לשאלה זו תשובות רבות ולהלן חלקם:
1. לפני מתן תורה ניתן היה למכור\לקנות דשלבל"ע. ריב''ש.
2. לספורנו - בקניין חליפין בנזיד או בכלי. ומועיל לדשלבל"ע.
3. באוה''ח שלכן נאמר "כיום" ,שתקנו רבנן לעני שיכול להקנות דשלבל"ע - שכר יומי . משום כדי חייו במקרה שאין לו מאכל והוא הולך למות. בעשיו שהלך למות חל הקנין אפילו על דשלבל"ע . כגמ' בב"מ ט"ז וכן בשו"ע .
4. עוד באוה''ח שלכן הוסיף "שבועה" כדי שיועיל גם לדשלבל"ע. [ובכך מחלוקת הטור והריב''ש].
5. לקצות הוא מטעם סילוק -וזה אפשרי גם בדשלבל"ע. והנתיבות חולק ע''כ.
6 סיטומתא.
העברת הבכורה נעשתה בקנין סיטומתא - כמנהג הסוחרים, וקנין זה מועיל
אף בדבר שלא בא לעולם . ומחלוקת אם הבעלותעברה ממש מזה לזה. או רק מכוח ההסכמה והמנהג.
תשובה ל ב'.
ובאוה''ח שלכן צריך "שבועה" שחלה גם דבר שאין בו ממש.[ תואר, מעמד, ריח].
ולי''א סימותא ,הרי מועיל גם לכך.
תשובה לג',
ראה א-4, וב'.
תשובה ל ד'.
הצהרה כבריא.
כדי שלא יהיה כמצווה מחמת מיתה אמר השבעה לי "כיום" כמתנת בריאהוא המצב בו הינך היום.
תשובה ל ה'.
אין כאן אונאה.
שכן עשיו עצמו הוכיח ואמר שהעבודה שוה אצלו רק כדמי עדשים, כנאמר:ויבז בעיניו את הבכורה, שבאמת הבכורה היתה שוה אצלו מאומה.
תשובה ל ו'.
אינו אונס -
ובשל כך נתון לו קודם לחם שיצא מאונס הרעב. ורק אח''כ מכרו בהיותו בדעה צלולה .מהרי''ל דיסקין.
תשובה ל ז'.
מותר.
רמאות הותרה כאן -כמובא דעת זקנים בשם רבי יהודה החסיד שמכאן אתה למד שאם יש ביד רשע ספר תורה או מצוה אחרת שמותר לצדיק לרמותו וליטלו ממנו.
ד'
לכל אחד מהסעיפים לעיל ישנם דיונים ארוכים ומחלוקות רבות.
ראה בקישורים להלן:
https://minchasasher.com/he/shiur/%D7%A ... %9C%D7%A2/
https://minchasasher.com/he/shiur/%D7%A ... %A8%D7%94/
https://www.dirshu.co.il/wp-content/upl ... %D7%93.pdf
עמודים עב- עח.
מתורתו של ר' אשר וייס.
https://www.yeshiva.org.il/midrash/11469.
https://olamot.net/shiurim/%D7%93%D7%91 ... %9C%D7%9D/