המלצה לעורך לשוני תורני בעל יכולת כתיבה עשירה ב"לשה"ק" בלבד

[אהרן תאומים]

בעיקר ללא חידושי לשון העברית של ימינו בהקפדה מזמן תחילת הציונות,
אשמח לקבל המלצות ודוגמאות

[בריושמא]

כלומר, בלי העברית של אליעזר בן יהודה?
הווי אומר: בלי עפרון, בלי רכבת, בלי ריבה, בלי מעטפה, בלי משרד, בלי עיתון?

[משולש]

כלומר, בלי העברית של אליעזר בן יהודה?
הווי אומר: בלי עפרון, בלי רכבת, בלי ריבה, בלי מעטפה, בלי משרד, בלי עיתון?

אני מבין שזה הכלל: אם יש תיבה כיוצא בו בלשון הקודש יקח מלשון הקודש, ואם לאו יקח מלשון אידיש או אנגליש.

ועכ"פ כיון שרוצה עורך תורני דווקא, על הרוב לא יצטרך כלל לתיבות הנ"ל שהזכרת.

[ברקים רב]

כלומר, בלי העברית של אליעזר בן יהודה?
הווי אומר: בלי עפרון, בלי רכבת, בלי ריבה, בלי מעטפה, בלי משרד, בלי עיתון?

אתה נדהם? עורכים רבים שאני מכיר [חלקם גם טובים] נמנעים לחלוטין מכל המילים האלו לפי דרישת המו"ל.
כשמתרגלים לכתוב אך ורק בלה"ק זה הופך לטבע שני.

[בריושמא]

מצוין.

ונא לצנזר גם מלים אלו:
כרובית (עם תולעים או בלעדיהם)
מטריה (בשבת או בימי חול)
מגבת (בשבת או בימי חול)
מסעדה (כשרה או טרפה או כשרה למהדרין)
נקניק (כנ"ל)
קיצוני (זרם או פלג או מחנה)
רצינות (בלימוד תורה, ביראת שמים, במוסר, בחסידות)

[פלגינן]

מצוין.

ונא לצנזר גם מלים אלו:
כרובית (עם תולעים או בלעדיהם)
מטריה (בשבת או בימי חול)
מגבת (בשבת או בימי חול)
מסעדה (כשרה או טרפה או כשרה למהדרין)
נקניק (כנ"ל)
קיצוני (זרם או פלג או מחנה)
רצינות (בלימוד תורה, ביראת שמים, במוסר, בחסידות)

לכל היותר, בתור חותמת כשרות, מפזרים אל"פין ועיי"נין פה ושם.

[הפצת המעיינות]

הרב בריושמא
על מה הצחוק?
זה קשור להרגלים של הקוראים
שרגילים יותר להאנדטוך/האנטוך ממגבת (כמו שזקיניך היה רגיל כך)
אז מה?

[חד ברנש]

צוחקים על הגנרל שנלחם את מלחמתו על הגבעה הישנה.

[בריושמא]

להרב הפצת המעיינות,

מנין לך שאני צוחק?
אדרבא אני רציני (סליחה על השימוש במלה שחידש בן יהודה) מאוד.
אני מבין לגמרי את הרצון להימנע ממלים של העברית החדשה.
על כן הכנתי רשימה חלקית בלבד של מלים שראוי להימנע מהן.
ויש עוד ועוד, ועל אלה צריך להוסיף עוד כהנה וכהנה.
שהרי לא רק בן יהודה חידש מלים בעברית, וכבר ראוהו ונתקנאו בו ועשו כמוהו רבים וטובים.
טול עגבניה מן הצלחת, ואכול נא רק ברויט מיט שירעס (רציתי לכתוב ש'זה מאוד טעים', אבל אסור, אף זו מלה חדשה).

[מה שנכון נכון]

אגב, כמדומני שבלי 'חידושי לשון העברית' לא היה אפשר לבקש "לקבל המלצה" במובן: להודיע לי על אנשים מומחים ומתאימים. בלשון הישנה המובן היה: להסכים לדברים מוטעמים ומוסברים יפה. ולכאו' גם צ"ל 'מליצה' ולא 'המלצה'. [אמנם הערות ממין זה אינן מענין פורום 'לשכת הסופרים'].

[סגי נהור]

אני מבין שמחפשים מישהו כדי לרדד את הבצק במערוך, או לחלופין כדי לסדר ולערוך את השולחן, אבל לא הצלחתי להבין מדוע יש צורך ביכולת כתיבה עשירה לשם כך...

[מה שנכון נכון]

שהרי לא רק בן יהודה חידש מלים בעברית, וכבר ראוהו ונתקנאו בו ועשו כמוהו רבים וטובים.

ואף ב"י ראה שעשו כן רבים וטובים לפניו ונתקנא בהם ועשה כמעשיהם.

[ברקים רב]

מצוין.

ונא לצנזר גם מלים אלו:
כרובית (עם תולעים או בלעדיהם)
מטריה (בשבת או בימי חול)
מגבת (בשבת או בימי חול)
מסעדה (כשרה או טרפה או כשרה למהדרין)
נקניק (כנ"ל)
קיצוני (זרם או פלג או מחנה)
רצינות (בלימוד תורה, ביראת שמים, במוסר, בחסידות)

ברור. בספרות התורנית מלבד זו ההלכתית האקטואלית, אין כמעט צורך בשימוש במילים אלו. במקרים נדירים שיש צורך בהן, תיכתב המילה באנגלית או ביידיש.
המונח 'קיצון' כמובן מופיע בתוה"ק. [והנמנעים מעברית אינם משתמשים במילה 'קיצוני' כדי לתאר זרם או פלג או מחנה, שהרי כולם לשמאלם :)]

[סגי נהור]

אגב, כמדומני שבלי 'חידושי לשון העברית' לא היה אפשר לבקש "לקבל המלצה" במובן: להודיע לי על אנשים מומחים ומתאימים. בלשון הישנה המובן היה: להסכים לדברים מוטעמים ומוסברים יפה. ולכאו' גם צ"ל 'מליצה' ולא 'המלצה'. [אמנם הערות ממין זה אינן מענין פורום 'לשכת הסופרים'].

במילון ספיר (שע"ג הרשת) מצינו סתירה בנדון זה, שכן בערך המלצה נכתב שמדובר במלה מימי הביניים, ואילו בערך ממליץ נאמר שהיא מלה חדשה. וצ"ע.
אולם יתכן שהמלצה היא קיצור של הפועל להמליץ טוב בעד מישהו, שהוא אולי קשור למליץ יושר שתפקידו לדבר טובות בעד אדם.

עכ"פ נראה שהצדק עמך ש"לקבל המלצה" פירושו להסכים להמלצה. ואמנם קל הרבה יותר להמלט משמות עצם חדשים (כדוגמאות שהביא בריושמא) מאשר ממשמעויות חדשות למלים קיימות, ובכלל מצורות ביטוי חדשות, המשתרבבות בקלות גם לכתבי הקנאים הגדולים ביותר.

[מה שנכון נכון]

להמליץ טוב/יושר אינו המובן של המלצה כיום.

[בריושמא]

אי פעם קראתי משפט שאמר הפילוסוף-הסופר סֶרְן קירקגור.
וכה אמר האיש:
אין לך אדם שאינו רציני.
כל אדם הוא רציני, השאלה היא רק במה הוא רציני.

והריני מודה ומתוודה כי המשפט הזה אינו מרפה ממני.
הוא שיעור מוסר מאלף, ומידי פעם כשאני קורא או שומע או רואה - הוא דוקר בי כמדקרות חרב.
הוא עומד לנגדי ומזהירני לבל אפול במהמורת הרצינות המקמטת מצחו של אדם והמניפה אגודלו אל מול זולתו.

[סגי נהור]

להמליץ טוב/יושר אינו המובן של המלצה כיום.

מובן קרוב מאוד (מליץ יושר וממליץ טוב הן מלים שונות לגמרי משרשים שונים).

[ברקים רב]

להרב הפצת המעיינות,

מנין לך שאני צוחק?
אדרבא אני רציני (סליחה על השימוש במלה שחידש בן יהודה) מאוד.
אני מבין לגמרי את הרצון להימנע ממלים של העברית החדשה.
על כן הכנתי רשימה חלקית בלבד של מלים שראוי להימנע מהן.
ויש עוד ועוד, ועל אלה צריך להוסיף עוד כהנה וכהנה.
שהרי לא רק בן יהודה חידש מלים בעברית, וכבר ראוהו ונתקנאו בו ועשו כמוהו רבים וטובים.
טול עגבניה מן הצלחת, ואכול נא רק ברויט מיט שירעס (רציתי לכתוב ש'זה מאוד טעים', אבל אסור, אף זו מלה חדשה).

'ברויט מיט שירעס מיט טאמאטע' - זר לא יבין...
ואם כבר, המילה עגבנייה באמת מקורה מגונה..

[הפצת המעיינות]

רציתי לכתוב ש'זה מאוד טעים', אבל אסור.

שוב, אין זה שייך לאסור ומותר אלא לרגילות הקוראים.

צחוק מלשונו של אדם דומה לצחוק מצורת פניו וכדומה.

[פלגינן]

להרב הפצת המעיינות,

מנין לך שאני צוחק?
אדרבא אני רציני (סליחה על השימוש במלה שחידש בן יהודה) מאוד.
אני מבין לגמרי את הרצון להימנע ממלים של העברית החדשה.
על כן הכנתי רשימה חלקית בלבד של מלים שראוי להימנע מהן.
ויש עוד ועוד, ועל אלה צריך להוסיף עוד כהנה וכהנה.
שהרי לא רק בן יהודה חידש מלים בעברית, וכבר ראוהו ונתקנאו בו ועשו כמוהו רבים וטובים.
טול עגבניה מן הצלחת, ואכול נא רק ברויט מיט שירעס (רציתי לכתוב ש'זה מאוד טעים', אבל אסור, אף זו מלה חדשה).

'ברויט מיט שירעס מיט טאמאטע' - זר לא יבין...
ואם כבר, המילה עגבנייה באמת מקורה מגונה..

אפילו בן יהודה היה סבור כך:

[בריושמא]

יפה, הרב פלגינן. בגלל כך בחרתי מלה זו...
יש עוד דברים הרבה במלה זו, ואכמ"ל.

וכיוון שהבאת בציטוט את ר' יחיאל מיכל פינס, נזכרתי במעשה רב:
לפני שהדפסתי את ספרי הראשון התלבטתי האם וכיצד.
שאלתי את ר' שלמה זלמן, שזכיתי להיות שכנו, האם להדפיס.
אמר לי במלים אלו: ודאי. ספרים הם כמו ילדים, כתוב 'ילדי רוחו'.
לפני חודשים אחדים שחתי את דברי הגרש"ז הללו, ואחר תהיתי ביני לבין עצמי היכן כתובות המלים 'ילדי רוחו'.
ביררתי, ואין הן במקרא או במשנה וכו'.
מקורן בספר שכתב ר' יחיאל מיכל פינס, ושמו: 'ילדי רוחי'.
ללמדך כיצד השתמש הגרש"ז זצ"ל בביטויי העברית החדשה.

[שבענו מטובך]

מכיון שהאשכול עבר לקו אחר לגמרי, כדרכם של כמה מבני חבורתינו המקפידים לסטות כל אשכול מיעדו (במחילה), חשוב לחזור אל הראשונות:
איש אחד פתח אשכול כדי לבקש עזרה. מובן לכל שספר בסגנון ולשון מודרני אינו מתאים לפי רוחו/חוגו של המבקש.
האם יש מי שרוצה/יכול לסייע לו?

[סגי נהור]

יפה, הרב פלגינן. בגלל כך בחרתי מלה זו...
יש עוד דברים הרבה במלה זו, ואכמ"ל.

וכיוון שהבאת בציטוט את ר' יחיאל מיכל פינס, נזכרתי במעשה רב:
לפני שהדפסתי את ספרי הראשון התלבטתי האם וכיצד.
שאלתי את ר' שלמה זלמן, שזכיתי להיות שכנו, האם להדפיס.
אמר לי במלים אלו: ודאי. ספרים הם כמו ילדים, כתוב 'ילדי רוחו'.
לפני חודשים אחדים שחתי את דברי הגרש"ז הללו, ואחר תהיתי ביני לבין עצמי היכן כתובות המלים 'ילדי רוחו'.
ביררתי, ואין הן במקרא או במשנה וכו'.
מקורן בספר שכתב ר' יחיאל מיכל פינס, ושמו: 'ילדי רוחי'.
ללמדך כיצד השתמש הגרש"ז זצ"ל בביטויי העברית החדשה.

חיפוש באוצר מראה כי הביטוי קדום לר' יחיאל מיכל פינס, ונמצא לדוגמא בהקדמת הספר נחל איתן שי"ל בשנת תרט"ו ("ילידי רוחי").

[ברקים רב]

ללמדך כיצד השתמש הגרש"ז זצ"ל בביטויי העברית החדשה.

'ללמדך' מה?
כשהוא אמר 'כתוב' הוא התכוון לספרו של פינס?

[ספרא]

וכיוון שהבאת בציטוט את ר' יחיאל מיכל פינס, נזכרתי במעשה רב:
לפני שהדפסתי את ספרי הראשון התלבטתי האם וכיצד.
שאלתי את ר' שלמה זלמן, שזכיתי להיות שכנו, האם להדפיס.
אמר לי במלים אלו: ודאי. ספרים הם כמו ילדים, כתוב 'ילדי רוחו'.
לפני חודשים אחדים שחתי את דברי הגרש"ז הללו, ואחר תהיתי ביני לבין עצמי היכן כתובות המלים 'ילדי רוחו'.
ביררתי, ואין הן במקרא או במשנה וכו'.
מקורן בספר שכתב ר' יחיאל מיכל פינס, ושמו: 'ילדי רוחי'.
ללמדך כיצד השתמש הגרש"ז זצ"ל בביטויי העברית החדשה.

ראה נא בישעיה כו יח ובמלבי"ם שם.

[בן ראובן]

(רציתי לכתוב ש'זה מאוד טעים', אבל אסור, אף זו מלה חדשה).

למה לכתוב "טעים", אם אפשר לכתוב "ערב"?

[מה שנכון נכון]

בתקופת זמן זו (כמאתיים שנה לפנינו) מצוי גם "ילדי עשתונותי".

[שייף נפיק]

עדיין צריכים לעורך?

[ישא ברכה]

אגב הדיון כאן, כללי העריכה בעוז והדר מחייבים כתיבה בלשון הקודש בלבד.

[בריושמא]

לכל הטורחים ומביאים מקורות ל'ילדי רוחו'.
ומדוע אינכם מביאים מורה נבוכים, שער א, פרק ז?
ומדוע אינכם מביאים דעת תבונות סי' קמ?
לשון אינה רעיון.
ודאי יש צירופי מלים שקושרים 'ילד' עם 'רוח' 'עשתונות' 'מחשבות' וכו'.
אלא שאלו הם רעיונות.
אני כתבתי על ביטוי מדויק: 'ילדי רוחו'.
ועדיין לא נמצא הביטוי הזה - הזה - אלא אצל רי"מ פינס.
ונא לא ללדת ילדים חורגים לביטוי 'ילדי רוחו'.

[הפצת המעיינות]

ללמדך כיצד השתמש הגרש"ז זצ"ל בביטויי העברית החדשה.

'ללמדך' מה?
כשהוא אמר 'כתוב' הוא התכוון לספרו של פינס?

[סגי נהור]

לכל הטורחים ומביאים מקורות ל'ילדי רוחו'.
ומדוע אינכם מביאים מורה נבוכים, שער א, פרק ז?
ומדוע אינכם מביאים דעת תבונות סי' קמ?
לשון אינה רעיון.
ודאי יש צירופי מלים שקושרים 'ילד' עם 'רוח' 'עשתונות' 'מחשבות' וכו'.
אלא שאלו הם רעיונות.
אני כתבתי על ביטוי מדויק: 'ילדי רוחו'.
ועדיין לא נמצא הביטוי הזה - הזה - אלא אצל רי"מ פינס.
ונא לא ללדת ילדים חורגים לביטוי 'ילדי רוחו'.

גם אצל פינס נכתב "ילדי רוחי", ולא "רוחו", ואם כן הביטוי אינו מדויק...

[סגי נהור]

אגב הדיון כאן, כללי העריכה בעוז והדר מחייבים כתיבה בלשון הקודש בלבד.

הם אולי משתדלים בכך, אבל אינם מצליחים במאת האחוזים, וראה מ"ש לעיל.

[מעט דבש]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=187124#p187124
viewtopic.php?p=22537#p22537

[כדכד]

מכיון שהאשכול עבר לקו אחר לגמרי, כדרכם של כמה מבני חבורתינו המקפידים לסטות כל אשכול מיעדו (במחילה), חשוב לחזור אל הראשונות:
איש אחד פתח אשכול כדי לבקש עזרה. מובן לכל שספר בסגנון ולשון מודרני אינו מתאים לפי רוחו/חוגו של המבקש.
האם יש מי שרוצה/יכול לסייע לו?

דומני שבד"כ פניות להצעת עבודה בלשכת הסופרים מקבלות מענה בפרטי
אם לא - אני חושב שלפותח האשכול יש מה להחזיק טובה למידיינים בהגדרות השפה שבזכותם האשכול עדיין מתגלגל בקדמת הפורום

[אהרן תאומים]

ביני לביני אני מקבל פניות בפרטיות, אבל עדיין את שאהבה נפשי לא מצאתי, כי ביקשתי לראות עבודתם לפני ואחרי תיקוני לשון ואף לא אחד שלח בינתיים כזאת, אגב לנושא הנידון כאן היות ואני מתגורר בחוץ לארץ וכאן לא יודעים עברית, ובספרים חדשים כשרוצים להבהיר כוונת המכוון באופן ברור וצח מוסיפים מילים ניבים וביטוים בלולים בתערובת אנגלית ואידיש, ולא ניחא לי בכך, ועל כן מאחר שאני אוהב סגנון עשיר תוך שימוש בביטויים לשונים שמקורם בלשון הקודש אף ששימושם הוא לאו דווקא לאותו עניין אשמח בכך, אבל מילים שבאופן מובהק התחדשו על ידי מי שבריש גלי לועגים למשתמשים בלשון הקודש לא ארצה להשתמש בחידושי לשונם, רק לשם דוגמא המילה "אולם" שמשמשת לתואר המקום הקדוש ביותר בית המקדש ומקורו במילה "אלם" שהיו שותקים שם, אז החידוש שעשה בן יהודה שר"י לבי הילולא לקרותו אולם למקום שנדברים שם מפריע לי מאוד

[מעט דבש]

רק לשם דוגמא המילה "אולם" שמשמשת לתואר המקום הקדוש ביותר בית המקדש ומקורו במילה "אלם" שהיו שותקים שם, אז החידוש שעשה בן יהודה שר"י לבי הילולא לקרותו אולם למקום שנדברים שם מפריע לי מאוד

שו"ת תורת אמת, למהר"א ששון (נפטר שפ"ו):

נקרא נקראתי מאת ראובן ושמעון לראו' ולשמוע טענות ומריבות דברי ריבות אשר היו ביניהם. ונטלתי קנין לכל א' מהם גם נשבע כל א' מהם שבועה חמורה לעמוד ולקיי' ולאשר ככל אשר אגזו' עליהם בדין תורת מרע"ה. והלכתי לשם וראיתי שהאנשי' הנז' דרים בחצ' א' בעליו' אשר להם סמוכו' זו לזו גם תחת עליותיהם יש להם בתים סמוכות זו לזו ושמעון מחזיק ודר בבתים היותר פנימיות שבחצר. וראובן דר ומחזיק בבתים יותר חצוניות לצד פתח החצר והיה לשניה' ג"כ אולם באורך כל בתיהם פתוחה כולה לצד החצר מעולם וגם ביניה' לא היתה שום מחיצה מעולם ג"כ. ועתה בא שמעון שדר לסוף האולם הנז' ורוצ' לסגור בעדו ולעשות שתי מחיצות הא' לצד החצר כולו והשנית בינו לבין חברו באופן שנשא' כל האולם שלו סתו' כמין בית. ורוצ' עוד לעשות במחיצה שבינו לבין חברו פתח א' לקבוע בה דלתות לעבור מתוכ' דרך אולם חברו לצאת ולבא לחצר ולעשו' כל תשמישיו באומרו שזה ימים רבים ושנים קדמוניות היה עובר עליו כשהיו גשמים יורדים היה יוצא ובא לחצר למלא' מים מן הבור ולצא' דרך פתח החצר כו' וכיוצא באלו הדברים. וחבירו ראובן טען שכמו שהו' היה הולך ועוב' לפעמי' דרך אולמו גם הוא היה זה לו ימים ושנים עובר ג"כ דרך אולמו כשהיה פתוח לאותו צד החצר אשר לפני אולמו וא"כ כמו שהי' לו דרך עליו לפעמים גם הוא היה לו דרך עליו לפעמים. ועוד שמלבד כל זה הנה הוא עצמו מודה שמה שהיה עובר עליו היה לפעמים כשהגשמים יורדים אבל בכל שאר הזמנים היה יוצא ובא דרך אולמו מהצד הפתוח לחצר וא"כ לא מקריא חזקה וכו'.

ונוסף על זה שאף שתהיה חזקתו חזקה עליו תהי' כמו שהיתה מקודם שהיה אולמו פתוח לחצר שהיה לפעמים עובר עליו. אבל שיסגו' בעדו מכל וכל ושיעשה במחיצתו פתח לעבו' עליו בכל תשמישיו לא יאבה שמע לו כו'.

[פלתי]

אבל מילים שבאופן מובהק התחדשו על ידי מי שבריש גלי לועגים למשתמשים בלשון הקודש לא ארצה להשתמש בחידושי לשונם, רק לשם דוגמא המילה "אולם" שמשמשת לתואר המקום הקדוש ביותר בית המקדש ומקורו במילה "אלם" שהיו שותקים שם, אז החידוש שעשה בן יהודה שר"י לבי הילולא לקרותו אולם למקום שנדברים שם מפריע לי מאוד

"אכסדרה, פירוש בלשון יוני אולם וחדר גדול מוכן להושיב שם כסאות" (מוסף הערוך).

רש''י.jpg (11.76 KiB) נצפה 15089 פעמים

[חגי פאהן]

להמליץ טוב/יושר אינו המובן של המלצה כיום.

מובן קרוב מאוד (מליץ יושר וממליץ טוב הן מלים שונות לגמרי משרשים שונים).

שורש מ.ל.צ הוא שורש תנייני, דהיינו שמקורו בשורש אחר, שהוא ל.צ (או ל.ו.צ לשיטת רד"ק). המילה מליץ, הלצה, וכן מתלוצץ, משמעותו דיבור. מליץ טוב פירושו מדבר טוב. וישנו הרבה במקרא. שורש מ.ל.צ לא נמצא במקרא ולא בש"ס, ונראה פשוט שהוא נגזר מ'מליץ'. ואיני מוצא כאן שתי משמעויות שונות, אלא עניין שתיהן דיבור (אולי י"ל דיבור "מעוצב").

[אהרן תאומים]

רק לשם דוגמא המילה "אולם" שמשמשת לתואר המקום הקדוש ביותר בית המקדש ומקורו במילה "אלם" שהיו שותקים שם, אז החידוש שעשה בן יהודה שר"י לבי הילולא לקרותו אולם למקום שנדברים שם מפריע לי מאוד

שו"ת תורת אמת, למהר"א ששון (נפטר שפ"ו):

נקרא נקראתי מאת ראובן ושמעון לראו' ולשמוע טענות ומריבות דברי ריבות אשר היו ביניהם. ונטלתי קנין לכל א' מהם גם נשבע כל א' מהם שבועה חמורה לעמוד ולקיי' ולאשר ככל אשר אגזו' עליהם בדין תורת מרע"ה. והלכתי לשם וראיתי שהאנשי' הנז' דרים בחצ' א' בעליו' אשר להם סמוכו' זו לזו גם תחת עליותיהם יש להם בתים סמוכות זו לזו ושמעון מחזיק ודר בבתים היותר פנימיות שבחצר. וראובן דר ומחזיק בבתים יותר חצוניות לצד פתח החצר והיה לשניה' ג"כ אולם באורך כל בתיהם פתוחה כולה לצד החצר מעולם וגם ביניה' לא היתה שום מחיצה מעולם ג"כ. ועתה בא שמעון שדר לסוף האולם הנז' ורוצ' לסגור בעדו ולעשות שתי מחיצות הא' לצד החצר כולו והשנית בינו לבין חברו באופן שנשא' כל האולם שלו סתו' כמין בית. ורוצ' עוד לעשות במחיצה שבינו לבין חברו פתח א' לקבוע בה דלתות לעבור מתוכ' דרך אולם חברו לצאת ולבא לחצר ולעשו' כל תשמישיו באומרו שזה ימים רבים ושנים קדמוניות היה עובר עליו כשהיו גשמים יורדים היה יוצא ובא לחצר למלא' מים מן הבור ולצא' דרך פתח החצר כו' וכיוצא באלו הדברים. וחבירו ראובן טען שכמו שהו' היה הולך ועוב' לפעמי' דרך אולמו גם הוא היה זה לו ימים ושנים עובר ג"כ דרך אולמו כשהיה פתוח לאותו צד החצר אשר לפני אולמו וא"כ כמו שהי' לו דרך עליו לפעמים גם הוא היה לו דרך עליו לפעמים. ועוד שמלבד כל זה הנה הוא עצמו מודה שמה שהיה עובר עליו היה לפעמים כשהגשמים יורדים אבל בכל שאר הזמנים היה יוצא ובא דרך אולמו מהצד הפתוח לחצר וא"כ לא מקריא חזקה וכו'.

ונוסף על זה שאף שתהיה חזקתו חזקה עליו תהי' כמו שהיתה מקודם שהיה אולמו פתוח לחצר שהיה לפעמים עובר עליו. אבל שיסגו' בעדו מכל וכל ושיעשה במחיצתו פתח לעבו' עליו בכל תשמישיו לא יאבה שמע לו כו'.

מקורך נאה ואדרבה זו כוונתי למצוא שימוש מוקדם למילים לפני מחדשי השפה העברית