פסוקי דזמרה - 'שירי דוד עבדך'

[נוטר הכרמים]

מסוד חכמים ונבונים וכו', אעלה כאן מאמר שערכתי היום בנעימים; עיקרי הדברים מתוך 'ועד' שנאמר בבית המוסר בירושלים ת"ו,
ע"י הג"ר שלמה אריאלי שליט"א, במעט תוספת עם העריכה.

זמירות מספר תהילים

כתב הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים (פ"ז הל' יב-יג), ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר, וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והוא ישתבח... יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע, ויש מקומות שקורין שירת האזינו, ויש יחידים שקורין שתי השירות הכל לפי המנהג.

ומבואר בדברי הרמב"ם ש'פסוקי דזמרה' כוללים רק זמירות מספר תהילים, ואילו שירת הים נקראת רק לאחר ישתבח.

וביאור והרחבה הדברים מצינו בספר האשכול (הלכות פסוקי דזמרה), וז"ל, והיה מן הדין לומר ישתבח אחר כל הנשמה שהוא סוף פסוקי דזמרה, אלא שנהגו להוסיף פסוקים אחרים ולך ה' הגדולה שהן משירי דוד. ועוד מוסיפין לומר השירה, והמנהגות כך נוהגין. והמנהג המחוור מכל אלו לומר ישתבח אחר ועתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך שהן שירי דוד, על כן טוב לומר עליהן ישתבח. ואחר כך יאמרו אתה הוא ה' לבדך וכו' עד סוף כל השירה.

וכן נמצא בדברי כמה ראשונים, יעויין בספר כלבו סימן ה ובארחות חיים (הל' מאה ברכות אות לב) ובספר המנהיג (סי' כד).

ובספר העתים (סי' קע עמוד רמט) האריך והוסיף בזה, וז"ל, ומוסיף בשבת כמה מזמורי תהלים דבעי, ונהוג עלמא נמי לאוספי בשבתא בפסוקי דזמרה לאחר ברוך שאמר, מזמור שיר ליום השבת, ואף על גב דכל מה דבעי אוסופי שפיר דמי לאוסופי מקמי ברוך שאמר, כי היכי דלא לדלוג איניש בפסד"ז, משום דתקינו רבנן ברכה לפניהם ולאחריהם, מ"מ נהגו במקומינו לומר מזמור שיר ליום השבת אחר ברוך שאמר מקמי דליפתח בפסד"ז, ואח"כ אומר פסד"ז כמו בחול, וחותם ישתבח, ואח"כ אומר ויושע, והכי שפיר למיחתם על פסד"ז מקמי דליפתח השירה, כדכתבינן בהל' ברכות, ואף על גב דנהוג עלמא דלא למחתם על פסד"ז אלא לבתר השירה, ולאחר נשמת כל חי וכו', אנן חזי לן דהאי מנהגא לאו דוקא, אלא שפיר דמי טפי למחתם על פסד"ז לאלתר ישתבח ואח"כ השירה ונשמת כל חי.

[וראה להלן בדבר חידושו בנוגע לאמירת נשמת לאחר ישתבח].

ובספר המחכים (לרבי נתן ב"ר יהודה) כתב, ויושע, במקהלות, וישתבח, שכך יסודו על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך. ישתבח שמך לעד מלכנו, ומאן דמתחיל בישתבח אחר ויושע מיד פשע.

[נוטר הכרמים]

פסוקי 'יהי כבוד'

והנה הרמב"ם בסדר תפילות כל השנה כתב, ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה: ברוך שאמר... מלך מהולל בתושבחות, וקורין פסוקין אלו יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו' אשרי כו' עד סוף תילים, ואחר כך קורא פסוקים אלו ברוך יי' לעולם אמן ואמן, ימלוך יי' לעולם אמן ואמן, ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו'. ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה: ישתבח שמך לעד מלכנו... וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום.

בדברי הרמב"ם כאן נתווספו על דבריו בהל' תפילה גם פסוקי 'יהי כבוד', וכן פסוקי 'ויברך דוד'. והנה בנוגע לפסוקי ויברך דוד כבר ראינו בדברי הראשונים שהובאו לעיל שאף הן משירי דוד, ואף שאינם בספר תהילים אלא בדברי הימים (א כט, י ואילך), אולם בנוגע ל'יהי כבוד', אף כי רוב הפסוקים הינם מספר תהילים, מ"מ מצינו לכאורה פסוק ומחצה שאינם מתהילים.

ראשית, 'רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ד' הִיא תָקוּם, שהינו במשלי (יט, כא). ואולי יתכן לבאר בזה לפי מה דאיתא בכתבי האריז"ל, שי"ח פסוקי יהי כבוד כנגד י"ח ברכות שמו"ע., ונראה שפסוק זה ממשלי הוא תוספת מאוחרת יותר, והינו מכוון כנגד הברכה הנוספת שנתקנה אח"כ שהיא ברכת המינים, שהרי ענין מינות עיקרו במחשבה, וכמו שדרשו (ברכות יב, ב): אחרי לבבכם - זו מינות, ובקידושין (לט, א) איתא דבעוון ע"ז נענש על מחשבה רעה ג"כ כמעשה, ולזה אמר שמחשבת המינים תופר ועצת ד' היא תקום.

ועוד ב'יהי כבוד', ד' מֶלֶךְ ד' מָלָךְ ד' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, שזהו באמת אינו פסוק שלם בשום מקום. ובכמה מדרשים מצינו שזוהי שירתה של הארץ (מדרש עשרת הרוגי מלכות; פרקי היכלות פ"ז; זו"ח פר' בראשית, ומובא בסידור רע"ג ובאור זרוע הל' תפילה סי' קו).

ובספר אבודרהם (תפלת ערבית) כתב, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וזה אינו פסוק אלא המלאכים אומרים כך כדאיתא בפרקי היכלות (פ"ז ב). והם כנגד הוה והיה ויהיה. ואומר ה' מלך תחלה שיש להמליכו תחלה על ההוה היום ואח"כ על העבר ואח"כ על העתיד.

אולם רבינו בחיי בספר כד הקמח (מציאות השם יתברך) כתב, וכן אנו אומרים בבקשת רחמים וסליחה ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. וידוע כי אין זה פסוק מלא אבל הם פסוקים מפוזרים והוא שהזכירם דוד במקומות חלוקים בסידור הזה, הזכיר תחלה מלך במזמור העשירי הוא שאמר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ואחרי כן הזכיר (שם צג) ה' מלך גאות לבש, ואחרי הזכיר בסוף הספר (שם קמו) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וגו'.

ולכאורה הרי 'ד' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד' הוא מקרא מלא בסוף שירת הים, ואמנם כך כתב בקיצור של"ה שזהו מקורו, ולמה הפליג רבינו בחיי והערה מקורו מן הכתוב ימלוך ד' לעולם. אולם לפי האמור שפסוקי דזמרה הינם דווקא 'שירי דוד' לא קשה מידי.

[נוטר הכרמים]

הודו לד' קראו בשמו

בספר האשכול (שם) כתב, ונהגו לפתוח אחר מדרש רבי ישמעאל בהודו לה' קראו בשמו. ולי הכותב נראה [ד]מפני זה הטעם פותחין בהודו לפי שכל אותן שנים שהיה הארון ביריעה תקן דוד שיהיו אומרים לפניו זה המזמור כמו שנכתב בספר יוחסין, ומפורש בסדר עולם כי בתמיד של שחר היו אומרים מהודו עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערבים היו אומרים משירו לה' כל הארץ עד והלל לה'. ומפני שהזכרנו סדר הקרבנות אנו אומרים זה המזמור. ואנו מוסיפין אחר והלל לה' רוממו ה' אלהינו ושאר פסוקי דרחמי כמו ה' צבאות עמנו משגב לנו וה' צבאות אשרי, כדאמור בירושלמי לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך, ה' צבאות עמנו וחברו ה' צבאות אשרי. וכ"כ בכל בו ובארחות חיים, ומובא בב"י סי' נ.

ובספר המנהיג (הל' תפילה סי' ב) הוסיף עוד 'והיו אומרים אותו על הקרבן דבר יום ביומו בזמן הבית'.

וכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' טז), והודו קראו בשמו שלנוסח הרמב"ם לא אמרו זה כלל ולנוסח שלנו אומרים זה תיכף אחר הברכה והרבה אומרים זה קודם הברכה, הוא משום דמה שהנהיגו לומר זה במקומותינו אינו משום דיהיה מפסד"ז אלא משום שאמרו אותו בשעת הקרבת התמיד אמרינן אותו קודם התפלה ולכן שייך לומר אותו קודם שהתחילו סדר התפלה שהוא עתה מפסד"ז, אבל כיון שהוא ג"כ משירי דוד התחילו הקדמונים לומר זה אחר הברכה משום שכל שירי דוד אם יאמרו אחר הברכה יהיו ג"כ מענין פסד"ז, יעו"ש.

[נוטר הכרמים]

מזמור שיר חנוכת הבית

ובספר ערוך השולחן (או"ח סי' נ סעיף ד) כתב, וטעם אמירת פסוקים אלו דמזמור שיר חנוכת אמרו שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קודש הקדשים ולא נענה עד שהזכיר זכות דוד כדאיתא בשבת [ל'.] ולפי שכל פסוקי דזמרה הם פסוקי דוד המלך לפיכך הקדימו מקודם מזמור זה שבו נגלה צדקתו ולכן לא הכניסוהו בתוך פסוקי דזמרה [נ"ל].

[נוטר הכרמים]

מטבע ברכת ברוך שאמר

כתב הלבוש (סימן נא סעיף א), ואח"כ מתחילין לומר ברוך שאמר וכו'. ונתקנה ברכה זו משום שאמרו חז"ל [שבת קיח ע"ב] שחייב אדם לגמור הלל בכל יום לשבח השי"ת בתהלות ותשבחות של דוד.

ובערוך השולחן (סימן נא סעיף ג) כתב, משונית ברכה זו דברוך שאמר מכל הברכות דכל הברכות שפותחות בברוך ומסיימות בברוך אומרים בתחלה הברכה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם ואלו ברוך שאמר אומרים זה באמצע הברכה אצל האב הרחמן המהולל בפה עמו ולמה לא קבעוה בראשו כבכל הברכות. ולכן נלע"ד דבאמת עיקר ברכת פסוקי דזמרה מתחלת מן האב הרחמן המהולל ובהכרח לומר כן שהרי כל ברכה הוא מעין הענין שאנו מברכין על זה והרי מן ברוך שאמר עד המהולל בפה עמו אין בה כלל מענין הילול וזמירות ולפ"ז באמת הברכה מתחלת באמצע ורק הסמיכו לזה הך דברוך שאמר עד ברוך שמו מפני שרצו אנשי כנסת הגדולה להזכיר בראשית התפלה איך שהעולם נברא במאמרו של הקדוש ברוך הוא ואיך שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית... לכן הסמיכום לזה אבל עצם הברכה היא מהמהולל משובח ומפואר ובשירי דוד נהללך וכו' שזהו מעין פסוקי דזמרה ולפ"ז י"ל דמותר להפסיק כשצריך מן ברוך שאמר עד ברוך אתה וכו' ולמעשה יש להתיישב.

[ועי' במשנה ברורה שם סק"א, אבל אם לא סיים לא יענה אמן ופשוט דדוקא משעה שהתחיל ברוך אתה ד' וכו' דמתחלה שבחא בעלמא הוא, ועי' בביאור הלכה שם].

[נוטר הכרמים]

'שירי דוד' או 'דברי דוד'

כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יז) נשאל בזה"ל, ובהאי ענינא דפסד"ז איך הדין אם שכח לברך ב"ש, ונזכר לפני ויברך דוד, האם זה דומה למש"כ הבה"ל סי' נ"ג ד"ה אמר, דאם נזכר אחרי שכבר אמר פסד"ז שוב אינו אומר, וכמו"כ נאמר כאן דהעיקר פסד"ז היא מתהלה לדוד עד כל הנשמה כדכ' הרי"ף פרק אין עומדים והרא"ש שם ס"ו, והטור סי' נ"ג, או נאמר דאחרי שהוסיפו ויברך דוד וכו' עדין יכול לברך ע"ז ברוך שאמר.

ובפרמ"ג סי' נ"ג א"א סק"ג משמע דשוב אין מברך (ואף אם רק אמר תהלה לדוד משמע בפרמ"ג, וכפי שהעתיקו בס' ברכת הבית, דשוב לא יברך דעיקר פסד"ז הוא תהלה לדוד, אך בזה כנראה דלמעשה יוכל לברך כ"ז דלא גמר עד כל הנשמה, וכנ"ל מהרי"ף והרא"ש, וגם דרש"י בשבת קי"ח ע"ב כ' דהעיקר פסד"ז הללו א"י מן השמים, הללו אל בקדשו, כי קמיבעי לי אחרי כל הנשמה וכנ"ל), יורינו רבינו שליט"א כדת מה לעשות.

והשיב הגר"ש הלוי שליט"א, וז"ל, פשוטם של הלשונות משמע דאם נזכר רק לפני ויברך דוד דאינם עוד פסוקי דזמרה (אך קצת צ"ע, דהא מזכירים בברוך שאמר ובשירי דוד עבדיך, אלא דכנראה דנתקן עיקר על שירי דוד, לא על כל דברי דוד כמו ויברך דוד). אמנם למעשה אם יכול עוד למהר לומר פרק הקצר של הללו אל בקדשו, אעפ"י שאמרו כבר פעם אחת יכול לסמוך ע"ז להגיד ב"ש וישתבח, ועיין קצת מעין זה בבה"ל סי' נ"ג ד"ה וקצת בשם עיקרי דינים מגינת ורדים.

[נוטר הכרמים]

נעים זמירות ישראל

ובביאור היחוס המיוחד שישנו ב'שירי דוד', כבר למדנו לעיל בדברי הראשונים ששורש הענין הוא מה שדווקא את שירי דוד שוררו הלויים בבית המקדש על הקרבנות, כמו שאנו מתפללים במוסף ראש חודש 'ובשירי דוד עבדך הנשמעים בעירך האמורים לפני מזבחך'.

וכתיב בשמואל (ב כג, א), וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. ופירש"י, ונעים זמירות ישראל - אין ישראל משוררים במקדש אלא שירותיו וזמירותיו.

ובמדרש שיר השירים רבה (פרשה ד), רבי הונא בשם ר' אחא אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל, משלו משל למה"ד לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך, אמר להם המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם, למה שקולו ערב, כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהלים אמר להם הקדוש ב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני אלא דוד יאמר על ידי כלכם, למה שקולו ערב הה"ד ונעים זמירות ישראל.

ויתכן לבאר הענין דהנה מצינו חילוק בין נוסח ברכות השחר לפסוקי דזמרה, דבברכות השחר הכל נאמר בלשון יחיד, ואילו בפסוקי דזמרה השבחים נאמרים בלשון רבים כפי לשון הפסוקים, ונראה שזה נעוץ בכח המלכות של דוד המלך שבכוחו לאחד את כל ישראל, וכמו שאומרים לפני ברוך שאמר 'בשם כל ישראל', וכן מצינו בכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פרשת ויגש), וז"ל, וכמו כן נבחר דוד המלך ע"ה... וזמירות היינו מלשון לא תזמור, דהיינו כריתה וכמו שאומרים ביהי רצון שקודם תהלים לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה. ועל כן הוא הקים עולה של תשובה שהוא לבער הרע שבלב כסיל לשמאלו ומקרב כל נפשות ישראל להקב"ה מצד שהוא בחינת הלב מכל ישראל. כמו שאמרנו כמה פעמים שהמלך הלב מישראל ומכניס כח התשובה בכל לבבות בני ישראל. ובדברי תורה ותפילה מעקרים ומשרשים את היצר הרע מלבם ומטהרים לבבם מכל שיקוץ ותיעוב ומתקנים כל הקלקולים.

ודבר זה שמלך 'בחינת הלב מכל ישראל' מפורש בלשון הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ג ה"ו), וז"ל, על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו, שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.

[נוטר הכרמים]

תוספת שירת הים ושירת האזינו

עוד יש להעיר בנוגע לתוספת 'שירת הים' לפסוקי דזמרה לפי מנהגנו, דבטור (סימן נא) כתב, והטעם לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכילתין מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דויד. והיינו שזה הקדמה לברכת ישתבח.

אולם באמת גם בשירה על הקרבנות מצינו בדברי הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פ"ו ה"ט), וז"ל, במוספי שבת אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת, ואומרין פרק בכל שבת, גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש, במנחה של שבת אומר אז ישיר משה ומי כמוכה וגו'.

ואמנם בדברי הרמב"ם לעיל איתא גם תוספת פר' האזינו: 'ויש מקומות שקורין שירת האזינו, ויש יחידים שקורין שתי השירות'.

[נוטר הכרמים]

נשמת כל חי

בנוגע לתפילת נשמת, הובאו לעיל דברי ספר העיתים דשפיר דמי טפי למחתם על פסד"ז לאלתר ישתבח ואח"כ השירה ונשמת כל חי, אולם לבאר את מנהגינו, וכן מפורש להדיא בדברי הרמב"ם (סדר תפילות כל השנה), 'ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה: ישתבח שמך לעד מלכנו... וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום, בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה, נשמת כל חי תברך וכו'.

ומשמעות לשון הרמב"ם היא שבשבת ויו"ט תקנו תוספת נשמת כהתחלה לברכת ישתבח, ונראה קצת סמך לזה שהרי קראוה 'ברכת השיר', ומשמע שענינה – ברכה.

וכן בסידור הרס"ג כתב, ובברכה שלאחריהם מוסיפין ג"כ בתחילתה נשמת כל חי.

וכן בספר המנהיג (דיני תפילה עמוד נא), וז"ל, ברוך שאמ', מנהג צרפת לאומ' לפני המזמורים בין בשבת בין בחול, לפי שהיא הברכה לפני פסוקי דזמרה, ונשמת וישתבח ברכה שלאחריה' כדאמ' בערבי פסחי', ונשמת ברכת השיר על כן יתכן לומ' נשמת בכל הימי'. ופליאה היא שלא נהגו לאומרו זולתי בשבתו' וי"ט.

ולפי"ז לא קשיא ולא מידי, שאין נשמת חלק מפסוקי דזמרה כלל.

[לייבעדיג יענקל]

יישר כח גדול. חמרא למרא וטיבותא לשקיא.

ואולי יתכן לבאר בזה לפי מה דאיתא בכתבי האריז"ל, שי"ח פסוקי יהי כבוד כנגד י"ח ברכות שמו"ע., ונראה שפסוק זה ממשלי הוא תוספת מאוחרת יותר, והינו מכוון כנגד הברכה הנוספת שנתקנה אח"כ שהיא ברכת המינים,

בפירוש הרוקח לסידור נראה שהוא כולל את הפסוקים אשרי יושבי ואשרי העם ביחד עם פסוקי כבוד. ואחר שביארם כתב: "מן יהי כבוד עד כאן שה' אלהיו, לקוטי פסוקים הם, שאינם סמוכים זה אצל זה, אך נתייסדו מן המזמורים: א יהי כבוד, ב ישמח ה', ג יהי שם ה', ד מהולל שם ה', ה רם על כל גוים ה', ו ה' שמך, ז ה' זכרך, ח ה' בשמים, ט ה' מלך, י ה' מלך, יא ה' מלך, יב ה' ימלוך, יג ה' מלך, יד ה' הפיר, טו ועצת ה', טז עצת ה', יז כי בחר ה', יח ה' הושיעה, הרי י"ח אזכרות קודם אשרי, וא' שה' אלהיו". (בפי' הרוקח הנדפס חלו שיבושים וחסרונות, וכאן הועתק בשלימות ע"פ כה"י. וצ"ב מדוע הפסוק 'כי לא יטוש' שג"כ נתפרש ע"י הרוקח לא בא כאן לכלל החשבון.)
והרוקח מקביל כנגד זה ענינים רבים שיש בהם מנין י"ח, ויש עוד א' דומה להם.
"וכן בערב תקנו לומר י"ח שמות: א ברוך ה' לעולם, ב ברוך ה' מציון, ג ברוך ה' אלהים, ד יהי כבוד ה', ה ישמח ה', ו יהי שם ה', ז כי לא יטוש ה', ח כי הואיל ה', ט ה' הוא האלהים, י ה' הוא האלהים, יא והיה ה' למלך, יב יהיה ה' אחד, יג יהי חסדך ה', יד לפניך ה', טו ברוך ה' ביום, טז ברוך ה' בלילה, יז ברוך ה' בשכבינו, יח ברוך ה' בקומינו, וא' פדית אותי ה' אל אמת.
וכן י"ח אזכרות בויושע (שמות יד, ל לא; טו, א - יח) ובג' פסוקים שתקנו אחריו: א ויושע ה' ביום ההוא, ב אשר עשה ה', ג העם את ה', ד ויאמינו בה', ה הזאת לה', ו אשירה לה', ז ה' איש מלחמה, ח ה' שמו, ט ימינך ה', י ימינך ה', יא באלים ה', יב עמך ה', יג פעלת ה', יד ה' ימלך, טו כי לה' המלוכה (תהלים כב, כט), טז והיתה לה' המלוכה (עובדיה א, כא), יז והיה ה' למלך (זכריה יד, ט), יח יהיה ה', וא' מקדש אדני.
וכן י"ח מזמורים בתילים מתחילים בשם המיוחד: א ה' מה רבו צרי (ג, ב), ב ה' אל באפך (ו, ב), ג ה' אלהי בך חסיתי (ז, ב), ד ה' אדונינו (ח, ב), ה בה' חסיתי (יא, א), ו ה' מי יגור באהליך (טו, א), ז ה' בעזך (כא, ב), ח ה' רועי (כג, א), ט לה' הארץ (כד, א), י ה' אורי וישעי (כז, א), יא ה' אל {באפך} [בקצפך] (לח, ב), יב ה' אלהי {תשועתי} [ישועתי] (פח, ב), יג ה' מלך גאות (צג, א), יד ה' מלך תגל (צז, א), טו ה' מלך ירגזו (צט, א), טז ה' לא גבה לבי (קלא, א), יז ה' קראתיך (קמא, א), יח ה' שמע תפלתי (קמג, א), וא' אדני מעון אתה (צ, א)".
ובסוף מסיק הרוקח:
"וכנגדם תקנו י"ח ברכות, וא' ברכת המינים למשומדים".

אודות ברוך שאמר ויחסו לשירי דוד, ראה מה שהאריך רבינו יהודה בר יקר בפירושו לסידור (עמ' ו ז).

[נוטר הכרמים]

יישר כח.

אודות יחס שירת הים לפסוקי דזמרה, ראה כאן שיחת הגאון רבי משה שפירא שליט"א
viewtopic.php?f=27&t=9203&p=83260&hilit=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94+%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94#p83260

[נוטר הכרמים]

כמה הוספות:

הבוחר בשירי זמרה

והנה בסוף ברכת ישתבח חותמים, הבוחר בשירי זמרה. וביאר בספר אבודרהם, הבוחר בשירי זמרה על שם בחרתי בשבט הלוי לפי שאומרים השיר במקדש. ובפירוש בעל הרוקח מייתי עלה קרא ד'מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל', ולפי האמור הן הן הדברים. [ובסידור יעב"ץ מייתי ע"ז קרא ד'הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ד' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ' (תהילים קלה, ג-ד). ונראה דבחירת יעקב נמי מישך שייכא לפי לישנא דקרא הנ"ל].

ובפי' ר"י ב"ר יקר דהיינו ע"ש טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ומבואר שאותם השירות והתשבחות של דוד בן ישי חשיבי 'תורת פיך', ונראה להוסיף לפי"ז בביאור 'הבוחר', דהנה כתיב בתהלים (פד, יא), כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי וגו'. ואיתא בשבת (ל, א), אמר לו [הקב"ה לדוד] כי טוב יום בחצריך מאלף. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.

ובמדרש תהלים (מזמור א), אמר ר' יהושע בן קרחה עשרים אשרי כתיב בספר תהלים, כנגד עשרים הוי שכתוב בספר ישעיה, אמר רבי תמיה אני, היאך למדני ר' יהושע עשרים אשרי כתוב בספר תהלים, ואני אומר עשרים ושתים כנגד עשרים ושתים אותיות, ועליהם הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך (תהלים יט טו), שיעשו לדורות, ויוחקו לדורות, ואל יהו קורין בהם כקורין בספרי מירס, אלא יהיו קורין בהם והוגין בהם, ונוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות.

[ועי' בשל"ה הק' (מסכת יומא פרק נר מצוה), וז"ל, והאומר תהלים הוא כמתפלל, והוא גם כן כעוסק בתורה. כי כבר ביקש דוד המלך ע"ה, שיהיו מקבלים שכר הקוראים בתהלים כעוסקין בעומק התורה כנגעים ואהלות. אולם יעויין בספר נפש החיים שער ד פרק ב, וברוח חיים פ"ו מ"א].

[נוטר הכרמים]

המשך למש"נ בענין היחוד שב'שירי דוד'

ואולי י"ל עוד לפי מהלך זה, דהנה פסוקי הודו לד' קראו בשמו הנאמרים בפסוקי דזמרה מתחילת 'הודו' ועד ויאמרו כל העם אמן והלל לד', הני כ"ט פסוקים מקורם בספר דברי הימים (א טז, ח-לו), ובשינוי לשון ישנם לחלק מפסוקים אלו בספר תהילים (קה, א-טו). ובפשוטו מה שאומרים פסוקים אלו מדה"י ולא בנוסח של תהילים, לפי שאלו הפסוקים היו נאמרים לפני הארון ביריעה כתקנת דוד, וכמו שהבאנו לעיל מדברי ספר האשכול מהסדר עולם שבתמיד של שחר היו אומרים מהודו עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערבים היו אומרים משירו לה' כל הארץ עד והלל לה'.

אולם יתכן עוד בהקדם דברי הגאון המלבי"ם בשמואל (ב כב, א) וז"ל, המזמור הזה כולו סידר נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (מזמור יח)... אך למה הוצג גם כאן, ולמה באו פה שנויים רבים וחלופים בתיבות ובאותיות, צריכים אנו לשמוע לדברי מהרי"א, חבר השירה הזאת בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה ה' מצילו מצרה היה משורר השירה הזאת, וז"ש ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, בכל פעם שניצול שר לה' כדברים האלה. ובספר הזה לא נכתבו מזמירות דוד ותשבחותיו, רק השירה הזאת שהיא כוללת וששר אותה תמיד. ודוד המע"ה לעת זקנותו קבץ ואסף כל תהלותיו בספר מיוחד לצורך הנהגת המתבודד, שישפוך שיחה לפני אל על כל הפרטים שיצרך איש איש בימי חלדו, ימצא מזמור או תפלה יתפלל בה, ויש בה סגולות נפלאות כי חברה ברוח הקדש ככתוב בס' שמוש תהלים, וגם המזמור הזה כתב שם שנית שיתפלל אדם אשר סבבוהו מצוקות רבות וניצול מהם כדוד, ואולם יען שנעשה לצרכי המתבודד תפלה לעני כי יעטוף, שינה ענינים רבים באופן שיתכנו לצרכי היחיד, עכ"ל.

הרי לנו שהשירות בספר תהילים נתקנו בפרטיות וביחידות טפי משירי דוד בשמואל או בשאר דוכתי, ומעתה מבואר שבפסוקי דזמרה שענינם הוא שירה כוללת של כל הציבור, בזה עדיפא השירה כפי שנכתבה בדברי הימים ולא בתהילים.

ובאופן נוסף ראיתי שמבארים דהנה איתא בירושלמי ברכות פרק הרואה, אמר רבי שמואל בר נחמן [תהילים קו ב] מי ימלל גבורות ה' כגון אני וחברי. ובפני משה, כלומר דדריש להכתוב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו מי שיוכל להשמיע כל תהלתו הוא ימלל כגון אני וחבירי כך אמר דוד. [ובמגילה (יח, א), אמר רבי אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו. וכן במכות י, א].

ולפי"ז מבואר שדווקא דוד המלך לו נאה להשמיע תהילת ד', ואנו אומרים רק את שירי דוד מהאי טעמא. [ועי' בסידור אוצר התפילות עמ' קכז דבר נחמד בשם הגרע"א בביאור 'הבוחר בשירי זמרה'].

[עושה חדשות]

ואולי צ"ל כך:
...משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך, נהללך ה' אלוקינו בשבחות ובזמירות...

[ארזי ביתר]

ואולי צ"ל כך:
...משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך, נהללך ה' אלוקינו בשבחות ובזמירות...

הגירסא דינקותא שלי, היתה 'ובשירי דוד עבדך נהללך וכו'. לפני מספר שנים, התקשיתי בהקשר המילים ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלוקינו בשבחות ובזמירות, ולכן, התחלתי לפסק כפי שכתב מר. אך לאחרונה, ראיתי בכל המבארים בסידור אוצר התפילות, שאינם מפסקים כך, ומבארים את המילים בשבחותיו ובזמירותיו של דוד. ובעיון תפילה הביא את גירסת האבודרהם, בשבחיו ובזמיריו.

[אביגדור]

ואולי צ"ל כך:
...משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך, נהללך ה' אלוקינו בשבחות ובזמירות...

הגירסא דינקותא שלי, היתה 'ובשירי דוד עבדך נהללך וכו'. לפני מספר שנים, התקשיתי בהקשר המילים ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלוקינו בשבחות ובזמירות, ולכן, התחלתי לפסק כפי שכתב מר. אך לאחרונה, ראיתי בכל המבארים בסידור אוצר התפילות, שאינם מפסקים כך, ומבארים את המילים בשבחותיו ובזמירותיו של דוד. ובעיון תפילה הביא את גירסת האבודרהם, בשבחיו ובזמיריו.

מר מתפלל בנוסח ספרד ואומר אחר כך ונגדלך וכו' וקא קשיא ליה אך בנוסח אשכנז אומרים נגדלך בלא וי"ו ומפסקים כך: ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלוקינו, בשבחות ובזמירות נגדלך ונשבחך וכו'

[פרי יהושע]

[quote="נוטר הכרמים"]נעים זמירות ישראל

ובביאור היחוס המיוחד שישנו ב'שירי דוד'....../quote]

כמו שנבחר דוד מכל ישראל, ונבחרה ירושלים מכל ערי ישראל, כן ספר תהלים נבחר מכל השירים, וכמו שנאמר בברכת ישתבח "הבוחר בשירי זימרה".

[במסתרים]

ואולי צ"ל כך:
...משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך, נהללך ה' אלוקינו בשבחות ובזמירות...

כן הוא בסידור של הרב בעל התניא
בכוונה, כמוזכר בספר "סידור עם דא"ח" (דרושיו שנכתבו ונלקטו בידי בנו) ע"פ קבלה