עלידוקר כתב:בסידור אזור אליהו הובא שזה לא מופיע עד לאחר שנת תקמ"ח . הערוך השולחן לא היה שלם עם אמירתו בגלל בקשת צרכים בשבת, אבל בימיו זה כבר היה כל כך מקובל שהיה אי אפשר למנוע את הציבור מלאמרו.
איך זה התפשט בכל הקהילות די מהר? והאם היו שהתנגדו לו לפני הערוך השולחן?
אמנם נאמר שאסור להתענות בשבת ושאסור לשאול צרכיו בשבת.
אך מאידך יש מקורות לאין סוף על חכמים שהתענו בשבת, וכן שלל מקורות על תפילות ותחינות המיוחדות לשבת קודש.
וידועה שיטת הבה”ג שבזה”ז, כלומר אחר החורבן, מותר להתענות בשבת, וכ”ש לשאול צרכיו בשבת.
ויתכן שזוהי הסיבה להא דנהוג עלמא מאז ומקדם, גדולים וקטנים, להתחנן בשבת עוד יותר מבימות החול.
נ.ב. אם נרצה למחוק מהסידור את כל התחינות לשבת תהיה לנו הרבה עבודה, תחינה בהדלקת הנרות, מודה אני שאחר שלום עליכם, ויהא רעוא שלפני קידוש, ועוד.