קודש היא לכם שבת המלכה אל תוך בתיכם להניח ברכה

[נוטר הכרמים]

קודש היא לכם שבת המלכה אל תוך בתיכם להניח ברכה

בספר עלי ציון כתב לבאר לפי דברי הגמ' ביומא (עה, א): וכתיב ויצא העם ולקטו וכתיב שטו העם ולקטו. הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו.

ומבואר שאפילו הצדיקים בימות החול היו צריכים לצאת על פתח ביתם וללקט את המן, ואחר שלקטו לחם משנה ביום השישי, הרי שבשבת קודש הונחה להם הברכה אל תוך ביתם פנימה.

ויש להוסיף דאיתא במדרש (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יא; מובא בפירש"י שם): ויברך אלהים וגו' ר' ישמעאל אומר בירכו במן וקידשו במן, בירכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר אחד ובערב שבת שני עמרים, וקידשו במן שלא היה יורד בשבת כל עיקר. הרי לנו שלשון ברכה קאי על מנת העומר הנוספת שירדה בעבור השבת, ולשון קדושה קאי על שבשבת לא ירד מן, וזהו 'קודש היא לכם שבת המלכה' שלא ירד מן בשבת, 'אל תוך בתיכם להניח ברכה' שהמן ירד מאתמול ומוכן בבית.

[ואין להקשות, התינח בזמן ירידת המן, ומה נוגע זה לזמנינו, יעויין שפתי חכמים פר' בראשית (ב, ג) בשם ספר נחלת יעקב שמבאר באריכות שזוהי מציאות לדורות בנוגע להשפעת הפרנסה.

ושמעתי מהגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שהראה לנוסח זמירות יום ש"ק בפזמון כי אשמרה שבת להראב"ע ז"ל: הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי, ככה בכל ששי יכפיל מזוני.

הרי שברכת המן - לחם משנה, היא לא רק באותו הזמן במדבר, אלא זוהי המציאות לדורות שישנה ברכת מזונות כפולה בערב ש"ק.

וכיוצא בזה נראה לפרש 'קדשו במן' לדורות, שהרי אמרו חז"ל (ביצה טז, ב): מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה... חוץ מהוצאות שבת וכו', הרי שירידת המזונות של כל ימות השנה אינה שייכת לש"ק, והשבת היא למעלה מן החשבון, וזהו ההמשך של 'ויקדש אתו' שלא היה ירידת המן בשבת].

[שלמה בן חיים]

זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף פח עמוד א
כיון דלא משתכח ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה, אלא הכי תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומוי מההיא ברכה דמתברכאן ביומא שביעאה, ובגיני כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא בעי לסדרא פתורא ולאתקנא סעודתא בליליא דשבתא בגין דיתברך פתוריה כל אינון שיתא יומין דהא בההוא זמנא אזדמן ברכה לאתברכא כל שיתא יומין דשבתא וברכתא לא אשתכח בפתורא ריקניא, ועל כך בעי לסדרא פתוריה בליליא דשבתא בנהמי ובמזוני,

[סעדיה]

ויש להוסיף דאיתא במדרש (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יא; מובא בפירש"י שם): ויברך אלהים וגו' ר' ישמעאל אומר בירכו במן וקידשו במן, בירכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר אחד ובערב שבת שני עמרים, וקידשו במן שלא היה יורד בשבת כל עיקר. הרי לנו שלשון ברכה קאי על מנת העומר הנוספת שירדה בעבור השבת, ולשון קדושה קאי על שבשבת לא ירד מן, וזהו 'קודש היא לכם שבת המלכה' שלא ירד מן בשבת, 'אל תוך בתיכם להניח ברכה' שהמן ירד מאתמול ומוכן בבית.

[ואין להקשות, התינח בזמן ירידת המן, ומה נוגע זה לזמנינו, יעויין שפתי חכמים פר' בראשית (ב, ג) בשם ספר נחלת יעקב שמבאר באריכות שזוהי מציאות לדורות בנוגע להשפעת הפרנסה.

ושמעתי מהגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שהראה לנוסח זמירות יום ש"ק בפזמון כי אשמרה שבת להראב"ע ז"ל: הנה לדור ראשון נתן קדושי, מופת בתת לחם בששי, ככה בכל ששי יכפיל מזוני.

הרי שברכת המן - לחם משנה, היא לא רק באותו הזמן במדבר, אלא זוהי המציאות לדורות שישנה ברכת מזונות כפולה בערב ש"ק.

וכיוצא בזה נראה לפרש 'קדשו במן' לדורות, שהרי אמרו חז"ל (ביצה טז, ב): מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה... חוץ מהוצאות שבת וכו', הרי שירידת המזונות של כל ימות השנה אינה שייכת לש"ק, והשבת היא למעלה מן החשבון, וזהו ההמשך של 'ויקדש אתו' שלא היה ירידת המן בשבת].

שיח יצחק.PNG (99.21 KiB) נצפה 2686 פעמים