פורום אוצר החכמה

הנה המקובל לבאר את לשון התפילה: המחדש בטובו בכל יום תמיד", כדברי הביה"ל עה"ת בראשית פרק ב': "...דידוע דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין, ורגע הראשונה אינו סיבה להנמצאים להרגע שלאחריה, רק הוא כמו התחלת הבריאה, וכמו שסידרו בברכות יוצר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית... דבכל רגע הוא ממציאו להעולם יש מאין, ונמצא דגם עתה הוא בוראו כמו בששה ימים הראשונים, רק החילוק הוא דבששה ימים ברא בו דבר חדש מה שלא היה בו מקודם, וזהו שקראו הפסוק בלשון עשה בהם מלאכה, ומאז והלאה בוראו בכל רגע על התמונה שהיה העולם ברגע הקודם כטבעו וכסידורו בלא שינוי, ומלאכה זו דהיינו בריאה בלא שינוי נקרא בלשון הפסוק שביתה, יען כי האדם אינו מרגיש בו עשיית מלאכה, וענין זה התחיל בשבת. ויצא מזה, דשבת הוא לנו לאות וזכרון דגם עתה דלפי הנראה לעין לכאורה העולם כמנהגו נוהג, מ"מ אינו עומד מעצמו כמו כל מלאכה של בו"ד דאחר שגמר האומן מלאכתו עומד הכלי בתמונתו מעצמו בלא האומן, רק השי"ת ממציא ומהוה אותו בכל עת ורגע... ובמדרש תהלים אמרו על פסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים, דהדיבור שאמר הקב"ה יהי רקיע הוא עומד ומהוה להרקיע כו'" עכ"ל בקיצור מועט.

ואולי יש אפשרות לבאור אחר על יסוד דברי רבינו הרמב"ן המפורסמים בבראשית פרק ב', וז"ל: "ודע כי נכלל עוד במלת "לַעֲשׂוֹת" כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא) שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים..." עכ"ל בקיצור, ועיי"ש בכל דבריו.
שהרי צריך להבין את היחס בין ששת ימי הבריאה, ומה שנברא בהם, לאותן "קורות השנים" שמתאר רבינו בשית אלפי שנין.
אפשר לבאר אולי, ששרשי הקורות בשית אלפי שנין נבראו/נוצרו בששת ימי בראשית. וכיחס שורש לאילן, האילן (קורות השנים) יונק מאותו שורש (נבראים שנבראו/נוצרו בששת ימי בראשית). או, ש"קורות" שית אלפי שנין הן "תולדה" של הנבראים שנבראו/נוצרו בששת ימי בראשית. או, שיש בינם קשר/יחס של "סיבה" ו"מסובב".

אך ניתן אולי לבאר אחרת, שאנחנו עדיין נמצאים כיום בתוך "ששת ימי בראשית". כי כל יום של בריאה כמתואר בתורה, אינו אלא יום של הקב"ה, אבל לדידן, בני האדם, הוא אלף שנים. (ואין זה סותר לדברי רבינו הרמב"ן שכל "יום" בששת ימי בראשית היה יום רגיל).
לפי אפשרות זאת, אנו מדברים בעצם על שני רבדים. רובד המציאות הטבעית, כגון: שמים וארץ, אור וחושך, שמש וירח, צמחים, בעלי חיים ואדם. ורובד ה"קורות" של בני האנוש בשית אלפי שנין, שלמענם נברא כל זה. הרובד הראשון, כבר הסתיים בששת ימים הראשונים, והרובד השני, אנחנו עדיין בתוכו, בעיצומה של בריאה/יצירה. הצד השווה שבהם, ששניהם נבראים/נוצרים. רובד המציאות הטבעית נברא/נוצר בששת הימים, ורובד ה"קורות" נברא/נוצר בששת אלפי השנה ע"י הבוי"ת (יש מאין, או יש מיש, כיחס צורה להיולי).
ואם כנים הדברים (שקיצרתי בבאורם), א"כ אולי עלה בידינו באור אחר בלשון התפילה: "המחדש בטובו בכל יום תמיד", שלא כדברי הביה"ל דלעייל. אמנם לענין רובד המציאות הטבעית, בזה אין חידוש בכל יום מימינו אלה בשית אלפי שנין, והבוי"ת לא ממציאו בכל רגע יש מאין, אך ברובד ה"קורות" של שית אלפי שנין, על זה נאמר ה"חידוש" שבכל יום. והכוונה ל"יום", שהוא אלף שנה, שקורות בני האנוש נבראים/נוצרים ברצונו של הקב"ה בכל יום בבריאה/יצירה חדשה.
כלומר הבאור הוא: "המחדש בטובו (ברצונו להטיב) בכל יום (אלף שנה) תמיד (ממשיך בתמידות לברוא/ליצור לפי התכנית שקדמה לבריאה).

ומה דעתכם? האם ניתן להאמר?

פירוש זה ב"המחדש בטובו" קדום הרבה להביה"ל. איני יודע מקורו הראשון אבל נמצא כבר במפרש להל' יסודי התורה (פ"א ה"א), ואצ"ל שכתבי החסידות הראשונים מלאים מזה.

לא הספקתי לעיין עדיין בדברי הרב הפותח בעיון הנדרש,

אך לגוף הענין של פירוש "המחדש בכל יום תמיד כו'" - הפירוש שהובא כאן מבית הלוי נמצא בנפש החיים.
דרך אגב כמדומה שהראשונים לא פירשו כן, אלא פירשו בדרך הרבה יותר פשטנית, היינו שזריחת השמש שוב בכל יום נקרא "חידוש הבריאה" ולא מדובר כלל על המשך השפעת הבריאה. ומה שכתוב "תמיד" היינו שזה בכל יום ממש בלי שום הפסק, כמו במנחות צט:. יעוי' באבודרהם.

לגוף השאילה האם אכן הקב"ה "בורא" כביכול בכל רגע את הבריאה, ישנו מאמר מעניין של הרב בצלאל נאור שמבקש להראות שתליא באשלי רברבי. נמצא בקובץ חצי גבורים ז' (אלול תשע"ד) עמ' שפ"ה ואילך. נמצא בה"ב. (ניסיתי לצרפו הנה אך לא הצלחתי משום מה.)
(את הפרשנות שלו מדוע כל אחד סובר כך אני אישית לא אוהב, אבל זה לא פוסל בשבילי את המחקר הבסיסי שהוא עושה שם.)

הרב סגי נהור, האם המפרש על הרמב"ם מפרש על פי זה את מאמר התפילה הנ"ל, או שהוא כותב את עיקר העניין של התמדת השפע? לעת עתה לא ראיתי שמביא את הקטע מהתפילה.

העתקתי ממה שכתבתי בעבר בפורום וכנראה לא דקתי.
עכ"פ קדום הוא להנפה"ח.

כעת מצאתי שנמצא בשל"ה (עשרה מאמרות מאמר א):

אמנם אמיתת האמונה הנראה בעיני היא, ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בכוונה מכוונת שופע שפעו, ואילו היה מונע רגע אחד היה הכל כלא היה, בטל המציאות. והוא פירוש הפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין הפירוש כי אין אלוה זולתו, כי זהו פשיטא וכבר גילה זה בפסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אלא ר"ל שאין עוד מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך, כי בהסתרו יאבד הכל.

סגי נהור כתב:כעת מצאתי שנמצא בשל"ה (עשרה מאמרות מאמר א):

אמנם אמיתת האמונה הנראה בעיני היא, ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בכוונה מכוונת שופע שפעו, ואילו היה מונע רגע אחד היה הכל כלא היה, בטל המציאות. והוא פירוש הפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין הפירוש כי אין אלוה זולתו, כי זהו פשיטא וכבר גילה זה בפסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אלא ר"ל שאין עוד מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך, כי בהסתרו יאבד הכל.

ישים נא מר לב לשינויים, המהותיים בעיני, בין דברי השל"ה לדברי הביה"ל:
השל"ה: "ואילו היה מונע רגע אחד היה הכל כלא היה, בטל המציאות"..."כי בהסתרו יאבד הכל".
הביה"ל: "דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין"..."ונמצא דגם עתה הוא בוראו כמו בששה ימים הראשונים"..."רק השי"ת ממציא ומהוה אותו בכל עת ורגע"

לכאורה בשל"ה מצינו, שהוא ממשיך "להחיות" את הבריאה כל רגע, ואילו היה נמנע מהמשך זה של השפעת חיים היה הכל כלא היה, אבל לא שהוא בורא את הכל מחדש כל רגע "יש מאין" כבששת ימים הראשונים.
אבל בביה"ל מדבר על בריאה מחדש כל רגע יש מאין.

ואשמח כמובן לעיון בדברי הרמב"ן דלעייל, שאולי נראה ממנו באור חדש, שאמנם יש בריאה חדשה בכל יום כבששת הימים, אך לא של אותם נבראי ששת ימי בראשית.

בספר 'במשוך היובל' שיצא לאור על הגר"י סרנא זצ"ל לרגל היא"צ החמישים והועלה בפורום:
סיפר אחד מתלמידי הישיבה: רבינו בשיחותיו תמיד היה מדבר על "המחדש בטובו בכל יום תמיד". והיה שואל: האם אתה באמת מרגיש שהקב"ה מחדש את הבריאה בכל יום, אם לא מרגישים אז איך מברכים בכל יום ויום ברכות לבטלה בשם ומלכות?!

אליהו בן עמרם כתב:

סגי נהור כתב:כעת מצאתי שנמצא בשל"ה (עשרה מאמרות מאמר א):

אמנם אמיתת האמונה הנראה בעיני היא, ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בכוונה מכוונת שופע שפעו, ואילו היה מונע רגע אחד היה הכל כלא היה, בטל המציאות. והוא פירוש הפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין הפירוש כי אין אלוה זולתו, כי זהו פשיטא וכבר גילה זה בפסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אלא ר"ל שאין עוד מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך, כי בהסתרו יאבד הכל.

ישים נא מר לב לשינויים, המהותיים בעיני, בין דברי השל"ה לדברי הביה"ל:
השל"ה: "ואילו היה מונע רגע אחד היה הכל כלא היה, בטל המציאות"..."כי בהסתרו יאבד הכל".
הביה"ל: "דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין"..."ונמצא דגם עתה הוא בוראו כמו בששה ימים הראשונים"..."רק השי"ת ממציא ומהוה אותו בכל עת ורגע"

לכאורה בשל"ה מצינו, שהוא ממשיך "להחיות" את הבריאה כל רגע, ואילו היה נמנע מהמשך זה של השפעת חיים היה הכל כלא היה, אבל לא שהוא בורא את הכל מחדש כל רגע "יש מאין" כבששת ימים הראשונים.
אבל בביה"ל מדבר על בריאה מחדש כל רגע יש מאין.

דגש זה נמצא לרוב אצל בעל התניא, ואחריו (בדומה לזה) בנפה"ח.
ולדוגמא בשער היחוד והאמונה:

אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש... והנה אחרי הדברים והאמת האלה כל משכיל על דבר יבין לאשורו איך שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש.

ובלקוטי תורה:

מה שנודע מאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבכל יום מתחדש חידוש הבריאה מאין ליש, וכמו שהיתה תחלת הבריאה בשי"ב מאין ליש ממש כמו"כ עתה מתחדשת הבריאה יש מאין ממש כו'.

ובנפש החיים:

אבל הוא ית"ש כמו בעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הבלתי תכלית, כן מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא ית"ש משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש, ואילו היה הוא ית' מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו.

להעיר שלמרות כל זאת יש הבדל בין ההתחדשות שבו' ימי ראשית להתחדשות הבריאה שבכל רגע. והרי נוסף להתחדשות בכל רגע יש התחדשות בכל יום, והתחדשות כללית בכל שנה, כמבואר בכ"מ.

בפשטות נ"ל שהתחדשות זו היא המתורגמת ביידיש פרישקייט, על דרך בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

והברכה היא על השמחה שבזריחת השמש על הארץ וכמו שהעולם אומר "יום חדש", ואצ"ל שבפועל נבראים דברים חדשים שלא היו קודם. עצם ההתחדשות היא הגורמת לברכה.

אשר177 כתב:בפשטות נ"ל שהתחדשות זו היא המתורגמת ביידיש פרישקייט, על דרך בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

והברכה היא על השמחה שבזריחת השמש על הארץ וכמו שהעולם אומר "יום חדש", ואצ"ל שבפועל נבראים דברים חדשים שלא היו קודם. עצם ההתחדשות היא הגורמת לברכה.

אם מר התכוון לומר פשט במילות התפילה ותו לא, לחיי.
אך השאלה המרכזית היא, האם זו מוסכמה עקרונית על דעת כל רבותינו, שיש חידוש כל יום של מעשה בראשית, בריאה חדשה יש מאין ממש כבששת ימי בראשית, כפי שכתב בביה"ל, או שיש נוקטים אחרת.
ואם נושא זה, שנוגע לענ"ד להבנה עיקרית באמונה, על המדוכה, הייתי נזהר בהבעת סברות עצמיות.

אוסיף ואומר, שאכן קשה לענ"ד לתפוס היטב בהבנה רגילה את דברי הביה"ל, וכפי שכבר תמה כאן (כמדומני הרב אוצה"ח) באיזהו מקומן בפורום, כיצד ניתן לתפוס ביטול רגעי של היש לאין, ושוב מאין ליש. ואדרבה הנראה לעיניים הוא, שכל המציאות הטבעית ממשיכה להתקיים כמקדם. (ומה נצטרך לומר אולי, שבאמת מי ששייך ל"יש" לא יכול לתפוס "אין", ולכן אין מנוס מלהאמין בדברים, על אף שאיננו יכולים לתפוס אותם).
לעומת זאת יותר קל להבין, את התפיסה של "ואתה מחיה את כולם", כלומר, שאילולא רצון ה' המחייה את הכל בכל רגע, היתה כל המציאות הטבעית מתבטלת כלא היתה.
ולכן, כאשר עיינתי בדברי הרמב"ן שהבאתי לעייל, חשבתי שאולי נוקט בשיטה אחרת מדברי הביה"ל, אשר קל יותר לתפוס אותה לענ"ד.

אליהו בן עמרם כתב:אוסיף ואומר, שאכן קשה לענ"ד לתפוס היטב בהבנה רגילה את דברי הביה"ל, וכפי שכבר תמה כאן (כמדומני הרב אוצה"ח) באיזהו מקומן בפורום, כיצד ניתן לתפוס ביטול רגעי של היש לאין, ושוב מאין ליש. ואדרבה הנראה לעיניים הוא, שכל המציאות הטבעית ממשיכה להתקיים כמקדם. (ומה נצטרך לומר אולי, שבאמת מי ששייך ל"יש" לא יכול לתפוס "אין", ולכן אין מנוס מלהאמין בדברים, על אף שאיננו יכולים לתפוס אותם).

מדוע? האם קשה "לתפוס היטב בהבנה רגילה" שמקרן המקרין תמונה על מסך מהווה אותה בכל רגע ממש מחדש, למרות ההמשכיות הנראית לעין?
אדרבה, משעה שאנו מבינים שדבר מסוים תלוי לחלוטין בכח אחר המהווה אותו, הסברא הפשוטה היא שההוויה היא חדשה בכל רגע.

בספר תורה לישראל עמוד 74 האיר אור חדש בעניין זה שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, יעו"ש.

נוסח מצוי בסידורים שונים [סידור רב עמרם ועד מחזור רומא]: 'המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. יש כאן נקודה יפה ומרגשת, למרות שמבחינה תחבירית המשפט לא כ"כ מסתדר. האם מדובר על נוסח זה?

סגי נהור כתב:

אליהו בן עמרם כתב:אוסיף ואומר, שאכן קשה לענ"ד לתפוס היטב בהבנה רגילה את דברי הביה"ל, וכפי שכבר תמה כאן (כמדומני הרב אוצה"ח) באיזהו מקומן בפורום, כיצד ניתן לתפוס ביטול רגעי של היש לאין, ושוב מאין ליש. ואדרבה הנראה לעיניים הוא, שכל המציאות הטבעית ממשיכה להתקיים כמקדם. (ומה נצטרך לומר אולי, שבאמת מי ששייך ל"יש" לא יכול לתפוס "אין", ולכן אין מנוס מלהאמין בדברים, על אף שאיננו יכולים לתפוס אותם).

מדוע? האם קשה "לתפוס היטב בהבנה רגילה" שמקרן המקרין תמונה על מסך מהווה אותה בכל רגע ממש מחדש, למרות ההמשכיות הנראית לעין?
אדרבה, משעה שאנו מבינים שדבר מסוים תלוי לחלוטין בכח אחר המהווה אותו, הסברא הפשוטה היא שההוויה היא חדשה בכל רגע.

לענ"ד, אין נידון המקרן דומה כלל.
אם כוונתך בדוגמא זו לצייר מצב של תמונות מצב יחידות שמוקרנות ברצף, ולכן נראות כהמשך אחד (סרט), הלא אם היו מאיטים את ההקרנה, נוכל לתפוס כל תמונה ותמונה בפני עצמה. (גם שמיעת תדר, שרק בעלי חיים יכולים לשמוע ולא האדם, אין זה נקרא למעלה מתפיסתנו, כמו כבד שמיעה שתופס מה זה "לשמוע" למרות שהוא לא שומע הכל).
דוגמא יותר טובה לנדו"ד, היא כשל פעולת הפלורסנט, שאורו כבה לשבריר שניה ושוב נדלק ומאיר מחדש.
אך גם זאת, אנו יכולים לתפוס אילו היו מאיטים את התהליך. חושך ואור, חושך ואור. וזאת, בגלל שאת החושך הזה אנו יכולים לתפוס (מאז שנברא החושך)
אבל כל זה איננו נוגע לנדו"ד, שאנו מדברים על ביטול גמור של ה"יש".
כי האדם ששייך ל"יש", וכל מציאותו ותפיסתו הינה מצד ה"יש", לא יכול לתפוס מה זה מצב של "אין". הוא רק יכול לתפוס את זה באופן שלילי, כלומר, שזה משהו שהוא לא יכול לתפוס. כמו שקשה עד בלתי אפשרי לתפוס את ה"אין סוף", וכל מה שאנו יכולים לומר בו שהוא איננו המצב של "גבולות וסוף", כפי מה שאנו מכירים (כלומר, רק על דרך השלילה).
וק"ו ב"ב של ק"ו, שאיננו יכולים לתפוס מצב של: יש - אין - יש - אין - יש - אין וכו' וכו'

אפשר ציון מדוייק לדברי הנפה"ח שמפ׳ שכל רגע מחדש יש מאין?

אליהו בן עמרם כתב:

סגי נהור כתב:

אליהו בן עמרם כתב:אוסיף ואומר, שאכן קשה לענ"ד לתפוס היטב בהבנה רגילה את דברי הביה"ל, וכפי שכבר תמה כאן (כמדומני הרב אוצה"ח) באיזהו מקומן בפורום, כיצד ניתן לתפוס ביטול רגעי של היש לאין, ושוב מאין ליש. ואדרבה הנראה לעיניים הוא, שכל המציאות הטבעית ממשיכה להתקיים כמקדם. (ומה נצטרך לומר אולי, שבאמת מי ששייך ל"יש" לא יכול לתפוס "אין", ולכן אין מנוס מלהאמין בדברים, על אף שאיננו יכולים לתפוס אותם).

מדוע? האם קשה "לתפוס היטב בהבנה רגילה" שמקרן המקרין תמונה על מסך מהווה אותה בכל רגע ממש מחדש, למרות ההמשכיות הנראית לעין?
אדרבה, משעה שאנו מבינים שדבר מסוים תלוי לחלוטין בכח אחר המהווה אותו, הסברא הפשוטה היא שההוויה היא חדשה בכל רגע.

לענ"ד, אין נידון המקרן דומה כלל.
אם כוונתך בדוגמא זו לצייר מצב של תמונות מצב יחידות שמוקרנות ברצף, ולכן נראות כהמשך אחד (סרט), הלא אם היו מאיטים את ההקרנה, נוכל לתפוס כל תמונה ותמונה בפני עצמה. (גם שמיעת תדר, שרק בעלי חיים יכולים לשמוע ולא האדם, אין זה נקרא למעלה מתפיסתנו, כמו כבד שמיעה שתופס מה זה "לשמוע" למרות שהוא לא שומע הכל).
דוגמא יותר טובה לנדו"ד, היא כשל פעולת הפלורסנט, שאורו כבה לשבריר שניה ושוב נדלק ומאיר מחדש.
אך גם זאת, אנו יכולים לתפוס אילו היו מאיטים את התהליך. חושך ואור, חושך ואור. וזאת, בגלל שאת החושך הזה אנו יכולים לתפוס (מאז שנברא החושך)

התמונות השונות שבסרט הן ממש לא הנושא. אדרבה, בכוונה ציינתי דוגמא של שקופית בודדת. הנקודה היא שהתמונה שעל הבד (היציבה למראית עין) מתהווה בכל רגע מחדש על ידי האור הבוקע מהמקרן. ברגע שהמקרן יכבה, התמונה תיעלם כלא היתה.

זה נכון לגבי כל מקור אור, אלא שהדוגמא של המקרן (שיוצר תמונה) מסייעת להמחיש. ושוב, אין לנושא שום קשר מיוחד לנורת פלואורסצנט דווקא. הנושא הוא לא מנגנון הפעולה של הנורה, אלא היחס בין האור שבחדר למקור האור: העובדה שאין לאור שום משך של קיום ללא הנורה מעידה על כך שהאור מתחדש בכל רגע למרות האשליה של הרצף.

ומאידך,
חוק וזמן נתן בהם שלא ישנו את תפקידם.

דורשי יחודך כתב:
לגוף השאילה האם אכן הקב"ה "בורא" כביכול בכל רגע את הבריאה, ישנו מאמר מעניין של הרב בצלאל נאור שמבקש להראות שתליא באשלי רברבי. נמצא בקובץ חצי גבורים ז' (אלול תשע"ד) עמ' שפ"ה ואילך. נמצא בה"ב. (ניסיתי לצרפו הנה אך לא הצלחתי משום מה.)
(את הפרשנות שלו מדוע כל אחד סובר כך אני אישית לא אוהב, אבל זה לא פוסל בשבילי את המחקר הבסיסי שהוא עושה שם.)
.

רצ"ב
אם למישהו יש עוד מאמרים שנכתבו בענין זה, נשמח שיעלם כאן
בני רא"מ שיח' העיר ממה שמופיע בכ"מ על מנהג בני אר"י שהיו מוסיפים פיוט בסוף ברכה ראשונה וכך היתה חתימתם

ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית תאיר באורך על ציון, ותזרח בכבודך על ירושלים, ותאמר לעניה סוערה קומי אורי כי בא אורך, ככתוב קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח, ונאמר לעשה אורים גדולים כי לעולם חסדו בא"י יוצר המאורות

ומינה נשמע שלדעת המוסיף, הכתוב 'לעושה אורים גדולים כל"ח' אינו אסמכתא לכך שמחדש בטובו, וכנפה"ח, אלא לעצם יצירת המאורות והחסד והטובה הנמשכים מהם ליושבי הארץ.

ר' משה שוחט העיר בתוך מאמרו במכילתא ג' (תשפ"א), כי אנו מוצאים בכמה וכמה ברכות פסוקים ממש צמודים לחתימה (וחשבתי אולי זאת הכוונה מעין החתימה סמוך לחתימה). ביניהן כמובן ברכה זו. ואם כן, איננו אמורים לחפש כל קשר בין הנאמר קודם לכן לבין הפסוק.

כמדומה הפירוש הידוע שהוזכר בתחילת האשכול, עם מקורותיו שהובאו לאחר מכן, הוא ידוע רק מזמן האחרונים. וכך שמעתי בזמנו מיהודי גדול הרב גצל זצ"ל מישיבת איתרי, בשיעור שלו ששמעתי, שרק מזמן האחרונים התחילו לפרש כך.

ובאמת מעודי תמהתי כיצד פירשו את הלשון הזה בזמן הגאונים והראשונים, הרי זהלשון מפורש כהפירוש הנ"ל.
ולעיל הביאו שקאי על ההארה על הארץ מדי יום. ולא חידוש כלל הבריאה.


וכעת אבוא העיר, שתי הערות לכאורה על הפירוש הידוע, האחת מלשון הנוסח, והשניה ממיקומו.

א. מהלשון -
"בכל יום - תמיד". הפירוש הנ"ל נוקט לעיקר את ה"תמיד", ופירשו שזהו בכל רגע ורגע, וא"כ מהו "בכל יום"? והרי אינו רק מוסיף אלא ממש גורע. כי אין זה בכל יום אלא בכל רגע, דהיינו "תמיד".
ומזה נראה שהכוונה למעשה חידוש יומי, שהוא קורה תמיד = מדי יום ביומו. והיינו חידוש הארת המאורות על הארץ.

ויש להשיב, דהיות שהנושא כאן הוא הארת המאורות על הארץ, והיא יומית, לכן נקט בכל יום, ואדרבה, זה מה שבא לומר, שאל תחשוב שהארת המאורות מדי יום על הארץ היא דבר קבוע וחוזר על עצמו, אלא היא עצמה סיבתה משום שהוא מחדש בטובו את כל הבריאה בכל רגע, ובכלל זה את הארת המאורות שמאירים מדי יום. דבכל רגע שהוא מחדש את הבריאה הוא מחדשה כצורתה, ולגבי המאורות קבע שיאירו מדי יום ולא בלילה.
[ולאור מה שיתבאר להלן באות ב', בא גם לומר שאל תקשה סתירה מהמציאות לפסוק, שבפסוק מדובר על עושה בהווה תמיד ובמציאות המאורות מאירים בסיבוב יומי. כי עצם המאורות נבראים בכל רגע, וכל אחד במיקומו הוא, אשר על כן הם מאירים על הארץ באופן יומי].

ב. מהמיקום -
באם הכוונה לחידוש כל היש מאין בכל רגע, במה שייך זה לברכת יוצר המאורות דייקא? לשון דומה מופיע בתחילת הברכה, וכל הנוסח לפניו עוסק במאורות:
הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח, וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ, מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו, שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית.

ויש להשיב, שמכאן ואילך באמת עובר לדבר על כלל הבריאה, ומגיע עד יחידותו של הקב"ה ביחס לבריאה, שאין כערכו, ואין זולתו:
וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. (תהלים קד, כד). הַמֶּלֶךְ הַמְּרֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ, מָגֵן יִשְׁעֵנוּ, מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ. אֵין עֲרוֹךְ לָךְ וְאֵין זוּלָתָךְ, אֶפֶס בִּלְתָּךְ, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ. אֵין עֲרוֹךְ לָךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין זוּלָתְךְ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

כך גם בסוף הברכה, מדבר על שבחים כלליים של הקב"ה, ומסיים במאורות:
לְאֵל בָּרוּךְ נְעִימות יִתֵּנוּ. לְמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירות יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחות יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּו מָרוֹם וְקָדושׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁות, בַּעַל מִלְחָמות, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת: הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית.

ועוד:
מקור הנוסח הזה הוא בפסוק [שבסוף הברכה מוצמד לנוסח הזה בתור מקור: "כאמור"] שגם אותו גופא [בנפרד מהנוסח] מביאים כראיה [עצמאית] לפירוש הנ"ל: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. עושה בהווה.
המימרא הזו היא תרגום/פירוש של הפסוק. [לעולם חסדו = בטובו תמיד. המחדש תמיד = "לעושה" בהווה].
והפסוק עוסק במפורש במאורות, ואדרבה, זו הסיבה שחוזרים על הנוסח הזה בסוף הברכה, כי זו ברכת יוצר המאורות ובאים לחתום בעניין המאורות, ורוצים לחתום בפסוק [זה], ולכן חוזרים למימרא זו שעוסקת במאורות כתרגום/פירוש הפסוק לעושה אורים וכו'.
וא"כ, עדיין צריך טעם מדוע נזכר דבר זה במקרא ביחס למאורות דוקא, אבל עכ"פ אין טענה על הפירוש הנ"ל ממה שנוסח זה בתפילה מובא בברכת יוצר המאורות דוקא.

כן יש להעיר שאם הנוסח מיוסד על הפסוק, והפסוק אמר זאת דוקא על המאורות, מנין להביא מכאן יסוד לכל מעשה בראשית, כל הבריאה.
מאידך, בכל מקרה [וגם לפירוש הפשטני] קשה מדוע הנוסח הזה בברכה מדבר על כלל מעשה בראשית ולא על המאורות שבהם עסקינן [וכן הפסוק].

וכאמור, לפירוש הנ"ל עדיין צ"ב מדוע מכל ענייני הבריאה נזכר בפסוק יסוד זה [שהוא כללי] דווקא/במיוחד בעניין המאורות.

יש להביא עוד פסוקים בלשון הווה, ולמשל הפסוק שממנו תחילת הברכה כולה:
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה. הכל בלשון הווה.
ואם מדייקים/מפרשים שלשון הווה הכוונה "בכל רגע מחדש" א"כ גם כאן מדוייק כך. וגם כאן, חצי פסוק הוא בעניין המאורות [ולכן הוא פותח את הברכה כנ"ל], וצ"ב.
וצ"ת למצוא עוד פסוקים כיו"ב, ולבדוק מהו ביאורם בכל מקום, והאם יש כמה ביאורים אפשריים, או שבכל מקום הכוונה בהכרח כהפירוש הנ"ל [שזה דבר רחוק מאד - וכמדומה לא אפשרי - לומר, שכך פירשו בהכרח כל המפרשים בכל הדורות].

לגוף דיוק לשון הווה, צ"ע. כמדומה "בורא מיני מזונות" וכיו"ב לא מפרשים כך. ואדרבה, בגמרא ברכות איתא שלשון ברכה צריך להשתמע לשעבר דוקא, כי המזונות שלפניי נבראו כבר. וכן לגבי בורא מאורי האש.
וכך עוד הרבה ברכות בלשון הווה, בברכות השחר, ובשמונ"ע, ועוד [וברכת "עושה מעשה בראשית" שהיא ממש כעין הנוסח הנ"ל בשילוב הפסוק מקורו], ובכל אלו צ"ת מה הכוונה, והאם יש בזה כמה פירושים אפשריים.

הרב צו"מ

במאמר של ר"ב נאור שהעליתי מתברר שהפירוש המיוחס לאחרונים מופיע כבר באור ה' לר"ח קרשקש
עוד תמצא שם בדברי הלשם המובאים שם ובדברי ר"א בהגר"א בשם אביו הגר"א, התייחסות ללשון 'בורא' בברכות הנהנין.

חגיגה דף יב/ב
"וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית", וברש"י: "נכנס שחרית - לתוך תיקו, והאור נראה: ויוצא ערבית - מתיקו, ומתפשט למטה מן האור, והרי העולם חשוך, וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום".

לייבעדיג יענקל כתב:חגיגה דף יב/ב
"וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית", וברש"י: "נכנס שחרית - לתוך תיקו, והאור נראה: ויוצא ערבית - מתיקו, ומתפשט למטה מן האור, והרי העולם חשוך, וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום".

נפלא ביותר, יישר כוח!

צופה_ומביט כתב:

לייבעדיג יענקל כתב:חגיגה דף יב/ב
"וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית", וברש"י: "נכנס שחרית - לתוך תיקו, והאור נראה: ויוצא ערבית - מתיקו, ומתפשט למטה מן האור, והרי העולם חשוך, וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום".

נפלא ביותר, יישר כוח!

אכן, נפלא ביותר.
וכמותו:
אמר ר' אלכסנדרי: בשר ודם, מפקידין בידו חדשים, ושוהין אצלו, והוא מחזירן בלויים וישנים. אבל הקב"ה, מפקידין בידו בלויין ושחוקין, והוא מחזירן חדשים. תדע לך שהוא כן, שהרי הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגעה עליו ושחוקה; וכשהוא ישן - הוא יגע ומשלים נפשו ונפקדת ביד הקב"ה, ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה. שנאמר 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' (מדרש תהלים, פרק כה).

ללמדך כי הפשט קדום יותר וחשוב יותר ועמוק יותר מכל הבא אחריו.
ואין לנו צורך בספר התניא ובספר נפש החיים שיצא נגדו
כדי להבין דברים פשוטים שכל יהודי אומר כשקם משנתו
ועולם חדש לפניו ונשמה חדשה בתוכו.

איש_ספר כתב:עוד תמצא שם בדברי הלשם המובאים שם ובדברי ר"א בהגר"א בשם אביו הגר"א, התייחסות ללשון 'בורא' בברכות הנהנין.

תודה, טרם ראיתי.

רק אציין שההערה מהברכות היא גם מצד התוכן, כלומר דברי הגמרא בברכות שלשון הברכה צ"ל בדוקא לשון עבר. ולהפירוש הנ"ל [כלומר לפי ההשקפה הנ"ל בכלל] צ"ב מדוע, אדרבה, כעת ממש הוא בורא ומחדש את הלחם והיין והאש שלפניי, ומדוע שתהיה הברכה דוקא בלשון עבר ולא הווה.