לגבי שבת ראה עוד:
ספר המצוות לרמב"ם עשה קנה:
שנצטווינו לומר דברים ביום השבת בכניסתו וביציאתו, שבהם נזכיר גדולת יום זה וכבודו, והיותו נבדל משאר הימים שקדמו לו ושיבואו אחריו. והוא אומרו יתעלה: "זכור את יום השבת לקדשו" (שם כ, ח), כלומר: זכרהו זכירת קידוש וגדולה - וזו היא מצוות קידוש.
ספר החינוך מצוה לא:
לדבר דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכר קדושה וגדולה.
לציין שבהלכות כתב הרמב"ם נוסח שונה מעט, הלכות שבת כט, א:
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש.
אבל בספר המצוות הלשון כנ"ל, ואף שהוא מתורגם מערבית הרי לפנינו שכך העתיק משם החינוך בלשוה"ק.