לא הגבתי כאן יומיים, ויש תגובות להרבה אנשים.
הרב סגי נהור. קודם כל יישר כח על המאמר מהרבי האמצעי. ברור שבקיאותך בתורת חב"ד גדולה לאין ערוך משלי. אך עדיין אני על משמרתי אעמודה.
נכון שכתבתי שיצרא דעבודה זרה חייב ניתוק מוחלט מה', אבל זה שילבתי כאגב אורחא כדי לבאר גמרא מפורשת "ויעזבו את ה' ולא יעבדוהו, אפילו כהדין גרמיזא הבאה באחרונה".
אבל עיקר דבריי הם, על פי כל המהלך והשיח של הרבי הזקן, שבאותם דורות היה ברור היטב הקשר שבין כל המצוות לעבודה זרה. ולכן כל פגם התבטא מיד כעבודה זרה, כי כשאדם עבד את ה', הוא אכן עבד אותו.
וזאת גם תשובתי להרב צופה ומביט שהוכיח נכוחה שהיו באותם דורות מצבים של גם וגם. זה אכן נכון, אבל הפגמים שכן היו, התפרשו אוטומטית כעבודה זרה.
ולהיפך, ביסוד הדבר דברי הרב אוריה שטוען שהעבודה זרה היתה טקס מאגי סתמי, או כל טיעון אחר, אינו ברור כלל, כי ברור מכל התורה שאיסור עבודה זרה היה הקוטב של עבודת ה' (ואין צורך להכביר במובאות), וקשה מאוד להסביר את הזעם והקנאה כלפי טקס מאגי, או סתם רצון "למשוך שפע גשמי" (איני חולק חלילה על הרבי האמצעי. רק קשה לי לומר שהקטע הזה מבטא את כל ההסתכלות על עבודה זרה בבית ראשון, ולא היבט מסוים).
הרבנים פרי יהושע ובברכה המשולשת שהביאו מקורות לשיעור של הרב אוריה.
הידען מוצא תמיד את ידיעותיו (וגם אינו מפרגן לגאון שכן מחדש... זה אני אומר על עצמי...). ברור שהרב אוריה לא מחדש יש מאין. אבל כן יש לו גוון ייחודי שהוא נותן, והגוון הזה הוא החידוש, ובו התמקדתי. אני בסך הכל מקשקש בפורום, ולכן אני מרשה לעצמי להביע דעה לפני היכרות מעמיקה, על סמך חומרים מעטים. ובכל זאת אומר, ואני מזמין אנשים להוכיח אחרת (כלומר להביא ציטוטים!), שרעיון כמו של "אלוקות חוויתית" היא אלוקות חסרה שיכולה להשתוות לאלילות, כבר נכתב בבירור באיזה מקום כל שהוא.
החידוש כאן לטעמי הוא ההליכה יד ביד עם ההתרשמות הכי בסיסית בתנ"ך. וגם באיזה שהוא מקום הערצה של פעולות מעשית והחוויה האנושית הפשוטה, מתוך אמונה שזו באמת עיקר התורה, ואילו ההויה האלוקית האמיתית שייכת רק לעולמות העליונים (ומי שירצה יקשר זאת לצמצום כפשוטו...). אני שמבחינתי קוטב עבודת ה' היא החוויה האלוקית, לא יכול לקבל זאת. להיפך, ברור לי שאלוקות חוייתית היא הדבר הכי רחוק מאלילות. יותר מה"אלוקות" שלנו.
הרב צופה ומביט. איני נותן ציונים להרב ענבל. ולכן לא כיוונתי לא חיוב ולא לשלילה. רק להביע התרשמות.
הרב חרסון. טענת שהרב אוריה הולך על הרמוניה. מסכים. אבל החכמה היא לא לחפש בדבריו את כל מה שאתה כבר יודע ולראות איך הוא משלב את זה, אלא מה הגוון היחודי שלו. והגוון המחודש שלו (בינתיים, ממעט חומר שנחשפתי) הוא הפשוטו של מקרא. האמונה שלפני הכל ואחרי הכל הקב"ה רוצה את החויה האנושית, הרחוקה מאוד מהאינסופיות שלו (ואם תימצי לומר, זו התקפה מנומקת על החסידות).
הרב אוהב תוכחה לפני כמה תגובות הגדיר זאת יפה:
לכאורה הדרך שבה אתה הולך היא בנתינת הסבר 'מטאפיזי' לתהליכי ההיסטוריה
ולכן אין לך בעיה לומר שקורים שני תהיליכים הפוכים - מבחינת התכונה האנושית - משום שהקב"ה עושה זה לעומת זה באמצעות 'איזון' של הפכים.
ואילו הרב אוריה , להתרשמותי, מחפש הסבר ברובד המציאותי. ולכן אדרבה, צריך למצוא שהתהליכים יהיו מקבילים ולא הפוכים. כלומר, למצוא איזה תכונה אנושית שמתחזקת בזמן מסוים ולראות איך היא עובדת במקביל במישור של קדושה ושל ההיפך.
אצטט מאשכול ישן עוד מחידושי הרב ענבל
viewtopic.php?f=19&t=29790&hilit=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94+%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%9C. גם כאן ניכרת המגמה לחבר את האמונה עם החויה האנושית הקטנה (וויכוח עם המבט החסידי),
...אתן דוגמה:
אדם נולד יתום. קשה לו עם זה מאד. ואז הוא אומר לעצמו: הקב"ה רצה שאני אוולד כך, ובודאי יש כאן מחשבות גבוהות ועמוקות כיצד להוביל אותי למה שאני צריך ויכול להיות, אף שזה מאד קשה לי. זה מסתמא מה שהבעש"ט היה אומר לו. אבל זה שלב מספר 2. אבל שלב מספר 1 כאשר היה פונה אל הרמב"ם: רבינו משה, קשה לי. הרמב"ם היה עונה לו: כיון שהקב"ה רצה לברוא בריאה שהיא לא אינסופית אלא חומרית ומוגבלת, כי אחרת הוא לא ברא כלום שהרי הקב"ה הוא אין סוף והוא רצה לתת לעוד מישהו זכות קיום, אז יצר בריאה שגם תוכל להרגיש לחשוב ולהיות, ובריאה זו נפרדת ממנו, היא אחרת, וזה כל הוורט - שיש כאן עוד מישהו שהוא גם נמצא, והוא מאד מוגבל, וההכרח הזה יוצר שהעולם לא יכול להיות מושלם ואנשים צריכים לפעמים להוולד בלי אבא, בלי אמא, בלי אשה, בלי רגל וכו'. כך כתוב בראשונים שעצם הרצון של הבריאה לעשות דבר שהוא לא אינסופי, זה עצמו הוא 'דין' והגבלה, חסרון. אתה לא רוצה את זה? אז אתה לא קיים ונכלל באינסופיות של ה'...
ובכן לפני העניין שה' חותר איך להיטיב לי את ההטבה המושלמת ביותר
חשוב להבין שלב נוסף, והוא שאני חלק קטן מהבריאה של ה', וממילא לא הכל יהיה לי, ויש כאן דברים יותר חשובים.
זה גם צדק, וגם אמונה בריאה,
ומי שמדלג על השלב הזה, ויודע רק שהכל ה' עושה בשבילו כל הזמן,
מפסיד את היושר הבסיסי של האמונה והיראה.
בסוף לפעמים הוא עלול לעקם את כל הייחס בינו לבין הקב"ה. וראיתי את זה כבר כמה פעמים.
ובנוסח חז"ל: אשר יצר אתכם בדין והמית אתכם בדין וכו', וכן דיין האמת. ולא אומרים רק שמיטיב לנו. וזה מה שרש"י על הפסוק של שמע, מחז"ל, שהיום לא אומרים מה שיגידו לעת"ל, שרק מטיבים, אלא מקבלים דין שמיים.
בסיום. אני שלא כדברי הרב חרסון, איני מכיר הרבה מחידושיו. וכמו כן, לצערי לא סיפק בידי לבדוק את המראי מקומות שציינו כדי לראות היעמדו דבריי או לא. ולכן אני רק מביע התרשמות לצורך דיון. לא קובע עמדה.