נוריאל עזרא כתב:יאיר1 כתב:תעצמו עיניים דמיינו רגע.
שאתה, אתה עצמך דואג לילדך לכל מחסורם, יש מיטות ופיג'מות ומים זורמים ומזגן ולחם וממרח וחביתה ו.... אפי' טיולים.
והילדים כל הבוקר מדברים ביניהם בחשש מה יאכלו בערב. ובערב מה יאכלו בבוקר.
אחרי שבוע לא תשאל אותם, מתי פעם אחרונה לא היה בבית אוכל?? על מה הדאגה?
לא צריך לעצום עינים ולדמיים, זה קורה בבתים שלנו לא פעם, לא בנוסח הזה, אבל כל מיני טרוניות ותלונות חסרות הגיון להבנתנו.
אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים עם הקב"ה.
המציאות מציאות.
והסברות סברות.
והם שני קוים שבענין זה הם מקבילים שלא ניפגשים.
לא הגויני למצוא שידוך בדרך החרדית הנהוגה ק"ו לא החסידית.
וכל הסברות מתנגדות לאימלול הצעירים בשם הדת החרדית חסידית.
והנה כבר נדמו להם, לאחר שראו שהענין דווקא זורם מוצלח דור אחר דור.
ולאחרונה, קטני אמנה, מפמפים הלוך ופמפם חששות בהקשר להשאת הילדים, מדברים השתדלות והשתדלות. ועוצמים את העניים שכבר כמה כמה שנים הענין זורם יופי. לא מדובר על 10 שנים. וכומבן יש לעמלק תירוץ על כל נס למה אינו נס.
ונכון מן לא ירד כאן.
אבל המציאות מראה שה' מסדר ת'עניינים.
ואז קמים חכמים גדולים שחוסכים פרוטה לפרוטה בחוסר אמונה, בסוף יהיה להם רבע מליון שקל להתחיל. נו, ומה עם הבן השני? ורעיהם מברכים אותם בכל הברכות שזה בדיוק מה שצריך לעשות.
חברים תפתחו עיניים אבא בשמים נותן לכל מי שרק נושא אליו עיניים ולא מתעקש להגביל את כוחו יתברך.
קרית ספר ברכפלד רמת בית שמש ביתר עילית אלעד ועוד ועוד הכל נקנה מכסף שלסברותיכם איננו קיים, אבל הנה הוא.
אבל תמשיכו להשתדל!! אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם.
ואנו, כן האברכים, דייקא!! נמשיך לחיות על פי ה' ולאכול כעין מן.
נתחייב סכומי עתק שאין לנו מושג מאיפה נשלם, בדיוק כמו שאין לנו מושג מאיפה נשלם את השכ"ל של הילד שילדנו בלי לתכנן מראש אם יהיה לנו כסף גם להאכיל אותו עד זיקנה ושיבה!! כן חוסר אחריות אנחנו יולדי בחוסר אחריות, בלי לבדוק שיש את כל הכסף לגדל אותו. וה' עזר עוזר ויעזור.
פלפלו נא כאוות נפשכם.
ואנו נמשיך לחתן ילדים, כהוראת הרבנים, [ואגב גם כמשמעות חז"ל - אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, כי תפלפלו כך וכך, ותסיתו את העין מהדבר האמיתי]
הכותרת הנכונה היא
העימות בין המציאות לסברות!
או
מי הוא שלא יתן לעובדות לבלבל אותו.
או
מי ימשיך לנסות אותו יתברך!
למה הביטחון בה' צריך להיות לקחת הלוואות בלי כיסוי ויהיה איך להחזיר(וראה מה שהבאתי לעיל שלעניין עונג שבת מה שאמר ה' לוו עלי ואני פורע הכוונה למי שיש לו משכונות רק אין לו עכשיו מזומן ולא שאין לו איך להלוות שבזה ה' לא אמר לוו לי ואני פורע אלא פה אומרים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות).
ואולי הביטחון בה' צריך להיות שבמסגרת ההתחייבויות שאפשר לעמוד בהם הקב"ה הטוב ימצא זיווג הגון.
זה ברעיון, אתם אומרים כאן שהרבנים אומרים להתחייב התחייבויות מופרחות ושה' ידאג להחזיר. אני אינני מכיר ומי שרבו אומר לו כך שיעשה כרבו. אם אפשר לכתוב כאן רשימה ברורה של רבנים שאומרים כן. ומי שיכול לפרט על מה מסתמכים הלכתית(אם זה נכון) תע"ב.
הדברים מאד מאד ארוכים. וגם ניתנים לפרשנות שונה, ובעצם יש לענ"ד משמעות גם להרגשות לב האדם.
א. למה הבטחון יהיה בפרעון חוב ולא במציאת זיווג.
זו בעצם שאלת השאלות.
בעיני זה מתחלק לכמה וכמה ראשים, שחלקם שייכים במקרה אחד וחלקם במקרה אחר.
1. יש חיוב לאדם להרבות בנדוניא לביתו כדי שירבו עליה קופצים. וכן יש חיוב לאדם לדאוג להשיא בנו. תלמוד בבלי מסכת קידושין ל: 'ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה, כי היכי דקפצו עלה אינשי'. - ויודע אני שייאמר מי שיחלוק שאמרו 'מידי' ולא מליון.
2. אם אדם אינו מוכן להתחייב, הדבר מצער מאד את אשתו וביתו, אם הן חלשות באמונה, ומרגישות שלא איכפת לו מהן. כי הן תולות את העיכוב - במידה ויהיה - בחוסר ממון. דבר שהוא כמובן הבל גמור, כי ה' מנהל את העולם, ומה' אישה לאיש. ואף לקטני אמונה - עיננו רואות גם מתבגרות עם ממון.
3. בדרכי ההשתדלות זו הדרך הטבעית יותר משני טעמים. הן מצד ששידוך בלי שההורים מתחייבים הוי כמעט כנס גלוי, ועל מנת לכסות את הנס מעט, צריך שיתחייב על אף שזה נס גדול גם מה שהוא עומד בהתחייבות ואף פורע את החובות. ועוד מצד, שאחר החתונה הזוג הטרי אין לו כוחות נפש להתמודד עם עול כספי כל כך גדול, ובעיניהם הוא נס עוד יותר גלוי. [- ועל אף שייאמרו לי שפחות הגיוני לחתן 10 ילדים מכל אחד את עצמו. אבל, להורים יש נסיון חיים ויכולת התמודדות, מה שלזוג פשוט אין. זוכר אני שהיה חסר לי 100 ש"ח כדי לרכוש מוצרים לשבת, וחשבתי שנפלו השמים. אנשים מבוגרים יש להם כוחות ומדרגות אחרות לגמרי, והזוג הם ממש ילדים שלא ניהלו שום דבר כלכלי, ולא מבינים בזה כלום, וזה מאיים עליהם מאד מאד, והדבר לא בריא, בעיקר בתחילת הדרך, שצריך קצת פנאי נפשי לבנין הבית וכניסה לחיי עבודה ואברכות].
4. בהמשך להנ"ל, כיון שההורים הדריכו את בנם וביתם בדרך זו, שהם נישאים באופן שאין להם בדרך הטבע שום דרך להתקיים כלכלית, ועוד להישאר בכולל - אם בכלל יימצא כולל, והאשה פעמים רבות לא מסודרת בעבודה. זו אחריות ההורים שיצרו את מציאות החיים הזו, לפותרה. ולכן מבחינה מוסרית מוטל העול על ההורים.
5. כל הנ"ל כטעם הרבנים אולי, ולנו הקטנים הטעם הוא הרבנים בלי כל הטעמים הללו, ואיתם גם יחד.
ב. מי הרבנים המורים.
הגראי"ל הורה כך להרבה אנשים, וכל מי שאני שומע ששאל רב הרב אמר לו להתחייב, ויש מי שאמרו לו להתחייב גם פחות...
אתה לא שמעת, כי שאלת מישהו? לך לשאול כאשר תגיע לפרק.
לך לר' גרשון, לך לרב השכונה שלך. לא מכיר שום רב שמורה אחרת.