איש גבעות כתב:אחר בקשת המחילה שמא ואולי אפשר להגדיר זאת "תנועת המוסר עשתה את שלה, תנועת המוסר יכולה ללכת".
אפרש שיחתי:
תנועת המוסר באה לתקן עיוות יסודי שהשתרש בקרב האליטה התורנית בזמנו ששמה דגש בעיקר על לימוד התורה ובין אדם למקום אך המעיטה מאד בעיסוק בבין אדם לחברו, עסקה רבות בחובות האברים ופחות בחובות הלבבות.
בענין הזה, אפשר לומר, עשתה התנועה עבודה פנטסטית.
גם אלו שממשיכים לחיות באופן ששם דגש עיקרי על בין אדם למקום יודעים היום כי שקר הם עושים בנפשותם. עובדי עצמם הם ולא עובדי אלוקים.
התודעה הציבורית אכן השתנתה במאה ושמונים מעלות.
גם גדולי התלמידי חכמים נבחנים היום בעיני הציבור ביחסם לזולתם.
מאידך כמובן שנותרה עבודה מעשית, אך זו נותרה בכל השטחים, בין האדם למקום ובינו לבין חבירו.
אקצר ואומר: התנועה המופלאה הזו באה לתקן עיוות פורפוציאנלי שהשתרש. במובן זה היא אכן השלימה את יעודה מעל ומעבר.
שלמה112 כתב:דבריך הם ראיה על דורינו שהם כל כך רחוקים ומוזרים מדרך "תנועת המוסר" ואכן זה חבל.
איש גבעות כתב:לכולנו זכורים מאבקיו של ר' ישראל בפרנסים שהיו ממונים על מסירת הילדים לצבא ואלו בחרו בילדים יתומים וקשי יום כדי למלא את מכסתם.
התנהגות שכזו לא עולה היום על דעתו של איש. הדבר מעיד יותר מכל על הצלחתה של התנועה.
לפי פשוטו כתב:לעולם יהיה אדם כתב:איש גבעות כתב:לכולנו זכורים מאבקיו של ר' ישראל בפרנסים שהיו ממונים על מסירת הילדים לצבא ואלו בחרו בילדים יתומים וקשי יום כדי למלא את מכסתם.
התנהגות שכזו לא עולה היום על דעתו של איש. הדבר מעיד יותר מכל על הצלחתה של התנועה.
התנהגות כזו לא עולה היום על דעתו של איש, אבל אי אפשר לייחס את השינוי לתנועת המוסר, התנהגות כזו לא קיימת גם אצל מי שלא שמע מעולם על תנועת המוסר, וגם אצל אנשים הרחוקים מתורה בכלל.
יותר סביר לייחס את השינוי לשינויים שחלו בעולם הגויי, לתנועה של חירות האדם והאינדיבידואליות.
אתם כ"כ בטוחים שאם יהיה גזירה כזו כיום המצב יהיה שונה?
הרי ברור שהמקושרים ידאגו לעצמם ,ומי ישאר בסוף?
מדהים! וזה נכתב רק כמה שנים לפני שבוגרי ישיבת סלבודקה בנו עולמות שלמים של תורה ויהדות בארץ ישראל ובאמריקה.גביר כתב:במשפט החותם את הספר [עמ' 80] חותם המחבר תיאור קצר ועוין בעליל של בעלי המוסר בני זמנו, בייחוד של ישיבות נוברדהוק וסלבודקה - 'דבר אין לעולמו של היהודי עמם, והמה הולכים וכלים מאליהם'.
גביר כתב:דומה שמן הראוי לציין שכבר לפני למעלה ממאה שנה היו שהספידו את תנועת המוסר , הגיע אלי היום ספר בשם 'ר' ישראל סלנטר', מאת יהודי בשם שמואל רוזנפלד, הוצאת תושיה, ורשה תר"ע. הספר כתוב מזווית ראיה לא אוהדת והמחבר היה כנראה משכיל [אאל"ט אטקס כותב עליו בספרו על הגרי"ס, איני זוכר במדויק, קראתי את הספר של אטקס בעמוד ענן ומאז עברו כמה שנים]. במשפט החותם את הספר [עמ' 80] אחרי תיאור קצר ועוין בעליל של בעלי המוסר בני זמנו, בייחוד של ישיבות נוברדהוק וסלבודקה, כותב המחבר - 'דבר אין לעולמו של היהודי עמם, והמה הולכים וכלים מאליהם'.
לארץ ולדרים כתב:מכיון שכבר כנראה די הרבה זמן המוסר לא תופס כי אם אצל צולי"ם שברובם לא מראשי החכמים כיום וממילא כמעט אין אנשים מחשובי הת"ח שמדברים במוסר ולכן לא מצוי למצוא בחורים ברמה שנהנים ממוסרניק כלשהו
באמונתו כתב:ראה המצורף פה, התבטאות מרבי יעקב קמינצקי זצ"ל.
כמדומני שרבי שלמה וולבה זצ"ל התבטא אותו דבר אחרי פטירת רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בארץ, עיין המצורף פה, ועוד.
פרופ' לב טוען, כי גם בחינוך המוסרי לא הצליחו הישיבות. הוא מביא על זה דברי הגר"י קמינצקי נ"ע, שאמר כי אחרי מותו של מו"ח הגה"ח ר' אברהם גרודזינסקי נ"ע הי"ד תמה תנועת המוסר ולא תקום עוד. כן, נאמנים דבריו לגבי ארה"ב ששם הוא היה חי אז. אולם ברחמי השי"ת נשארו גדולי מוסר שפעלו בא"י: ר' אבא גרוסברד, ר' אליהו לופיאן, ר' יחזקאל לעוינשטיין, ר' אליהו דסלר ור' מאיר חדש זכר כולם לברכה, וכולם הקימו תלמידים רבים. המציאות לא הוכיחה את דברי מרן הגרי"ק. הנני מזמין את פרופ' לב לבוא לבית המוסר לועד הכללי, הוא ימצא שם יותר ממאה שומעים מכל החוגים, כן ירבו...
גביר כתב:האם ישנן אמירות מפורשות של בעלי המוסר המסתייגות מדקדקנות דוגמת אלו של גדולי החסידות [כמו רבי פנחס מקוריץ, שהתבטא שריבוי הספרים המוסיפים חומרות מעכב את ביאת המשיח, שכן הם הופכים את הרחמים לדין, או אמירותיו הידועות של רבי נחמן מברסלב, כמו ואל ידקדק הרבה בכל דבר שעושה וכיו"ב]?
גביר כתב:אינה דומה 'מחשבה' ל'מוסר'. 'מחשבה' – פונה לשכל ולהבנה, מוסר – פנה ללב ולרגש.
ישנם האוחזים בזה ובזה, וישנם הסבורים שיש לעסוק בעיקר באחד מהם.
בפרשת מעשר שני נאמר –
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים [דברים יד כג]
וכתבו התוספות –
כי מציון תצא תורה. לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה: [בבא בתרא כא. ד"ה ד"ה כי מציון]
לדעת התוספות הלימוד ליראה האמור בפרשה הוא כעין לימוד 'מוסר' הפונה אל הלב ואל הרגש.
אבל הספורנו פרש –
למען תלמד ליראה – כי במקום הנבחר למקדש יהיה בית הדין הגדול להבין ולהורות.
לדעתו הלימוד המדובר כאן הוא לימוד שכלי-עיוני, של הלכה או של מחשבה, אותו לומדים הבאים לאכול מעשר שני מבית הדין הגדול היושב במקום המקדש.
ומן הסתם הולך בזה לשיטתו, לפיה עיקר עבודת האדם בשכלו, ומשיבין את הדברים יכנסו גם לליבו [אם כי גם לדעתו ישנה מציאות של 'קשיות עורף' שבה ישנו סירוב לקבל את הדברים על אף הבנתם – יעוין, למשל ספורנו דברים י יז ד"ה וערפכם לא תקשו עוד]
במדרש למדנו-
זה שאמר הכתוב: שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ וְגוֹ [ירמיהו יג טו] מהו שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ? אמר רבי תנחומא: אמר הקב"ה שמעו לדברי תורה ואל תדברו גבוהות [דברים רבה, ד ב]
אפשר שבעלי המוסר יפרשו –
שמעו והאזינו, דברים פשוטים הקרובים אל הלב ונכנסים בו, ואל תדברו גבוהות, בדברים גבוהים, הקרובים אל השכל אך עלולים להיות רחוקים מן הלב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 102 אורחים