פורום אוצר החכמה

''כי הידיעה של חכמי הדור ליבם ומשנתם הן הן גופי תורה, מ"מ צריך לזה זהירות יתירה, ופן משנה הדבר בקוצו ש"י ונמצא מוציא שם רע על ת"ח'' ( קובץ אגרות חזו"א ח"ב קלג)
מדהים לראות הוצאת שם רע נוראה


האם יעלה על הדעת שכך יאמר החזו"א?
ועל מה? על קבורתו של הרצל! לא עריות או כריתות! ( אגב שמעתי מכלי שלישי של מי שהיה שם שלא מצאו עצמות להעביר ושמו עצמות בעלי חיים)
לדעתי יש כאן הוצאת דיבה ולעז על גאון עוזינו, והכל בשביל לעוות את דמותו כאילו היה קנאי.
הבוקר זכיתי להכנס לאחד מזקני ראש הישיבות שעוד זכה להסתופף בצל החזון איש והראיתי לו ואמר לי ממה אתה מתפעל, וכי לא ידעת שאנו חיים בעולם של שקר. עד כאן.
ראוי להוקיע סילוף זה.
ובקשתי שטוחה למנהלים מי שיכול להפוך התמונה כי יש לי בעיה עם הפיכת תמונות. (אני יודע להפוך ובכל זאת...)

.

נו באמת, עלון אנונימי, ר"י אלמוני. וסיפור הזוי מתחילתו ועד סופו. לא רואה מה טעם בכל האשכול הזה.

בעל מספר העובדא עדיין חי וקיים אתנו, ואפשר לשאול אותו בכנות הדברים.

לפי הנראה (אך לא ברור לי) הוא ר' משה ברוך ווייס אשר הוא ראש ישיבת ליזענסק בעיר מונסי אשר בניו יורק, הוא למד בבחרותו בישיבת וויזניץ בב"ב אצל ר' גדליה נדל. הוא איש נאמן.

והרב צבי פסח מייסד הרבנות הראשית הוא מרן...

מסתמא בא על אשת איש או איזה עבירה חמורה בדרכו לקברו של הרצל.... [בבחינת יש חורש תלם אחד כו']..., והמדפיס לא סיפר המעשה במילואו.....
[מזכיר את העובדא הידוע, על אותו פלוני שציין על דברי המג"א בשם הזוה"ק ההולך ד"א בלי נט"י חייב מיתה 'והוא שהרג את הנפש בהליכתו'....]

אראל כתב:מסתמא בא על אשת איש או איזה עבירה חמורה בדרכו לקברו של הרצל.... [בבחינת יש חורש תלם אחד כו']..., והמדפיס לא סיפר המעשה במילואו.....
[מזכיר את העובדא הידוע, על אותו פלוני שציין על דברי המג"א בשם הזוה"ק ההולך ד"א בלי נט"י חייב מיתה 'והוא שהרג את הנפש בהליכתו'....]

נשוא האשכול ז''ל..

-

נו, נו. הכותרת ממש 'זועקת', [כבר חשבתי שמדובר בעיוותים מהסוג של המשכתבים השונים בנושא גיוס בנות העוסקים בכך יומם ולילה].
אין ספק, כי הסיפור מוזר בתכלית. סביר להניח כי מו"ל הגליון ('רוממות') לא המציא אותו או חשף אותו בפרסום ראשון, יש לסיפור אבא בשם הרב וייס חסיד ויזניץ, ואין לי ספק כי זה מועתק ככתבו וכלשונו מאיזה מקום.
כשנתברר באיזה גליןן מדובר, ההתרגשות מהראש ישיבה ותגובתו מתמסמסת.

נוטר הכרמים כתב:נו, נו. הכותרת ממש 'זועקת', [כבר חשבתי שמדובר בעיוותים מהסוג של המשכתבים השונים בנושא גיוס בנות העוסקים בכך יומם ולילה].
אין ספק, כי הסיפור מוזר בתכלית. סביר להניח כי מו"ל הגליון ('רוממות') לא המציא אותו או חשף אותו בפרסום ראשון, יש לסיפור אבא בשם הרב וייס חסיד ויזניץ, ואין לי ספק כי זה מועתק ככתבו וכלשונו מאיזה מקום.
כשנתברר באיזה גליןן מדובר, ההתרגשות מהראש ישיבה ותגובתו מתמסמסת.

למה ההתרגשות מתמסמסת?
הראש ישיבה לא ידע מהו העלון, והוא אובייקטיבי.
באופן כללי העלון מנסה לעצב את גדו"י לפי השקפותיו. וזה כואב על עיוות דמותו של רבינו החזו"א.

אחד מתלמידי החזון איש, הגאון רבי אברהם הלוי הורביץ זצ"ל בעל ה"דבר הלכה" על הל' יחוד, היה ג"כ בח"ק הצבאית ובקבוצה הזו שהעלו את ארונו של הוזה המדינה.
מפיו שמעתי לפני עשרות שנים, פרטים שהם פירכא לכל הסיפור עם תגובת החזו"א הנ"ל.
בר מן דין שמסתמא גוייס והיה בפלוגה שהעלתה את הארון ההוא - אחרי ש"נגה עליו אורו של החזון איש", כלשון העלון הנ"ל, ובכל זאת לא נמנע, או לא היה יכול להמנע מאותו תפקיד... וזה לבד פירכא.


וכך סיפר:
היה טקס חפירת הקבר שם באותו עיר בה היה קבור הרצל עם בני משפחתו [שכחתי שם העיר], ואחרי חשיפת הארון הגיע שלב העברת העצמות, וזה היה תפקיד הח"ק הצבאית, דהיינו דתיים וחרדים מהרבנות בצה"ל שהיו מגוייסים לח"ק.
הם פתחו וראו שהכל כבר נאכל ונרקב ואין מה לשים בארון החדש.
לא היתה ברירה אחרת והם צדו חתולים והמיתו אותם ושמו את נבלותיהם בארון המיועד, כדי שלא יהיה ריק.
ואת החתולים האלו העלו בטקס ממלכתי וקברו בהר הרצל עד היום הזה.
עכת"ד.

ואין לי ספק שהוא סיפר זאת לרבו החזון איש דברים כהווייתם, ולכן אין צד שהחזו"א ראה בעיה בהעלאה של ארונו וכו'.

וראה באשכול אחר תמונה של הגר"א הורביץ בתור רב צבאי:
viewtopic.php?t=22038#p217608

מקור הסיפור הוא כאן

[צירפתי כל הכתבה, אולי ימצא שם דבר אחד נכון ויציל על הכל...]

מאיר סובל כתב:הם פתחו וראו שהכל כבר נאכל ונרקב ואין מה לשים בארון החדש.
לא היתה ברירה אחרת והם צדו חתולים והמיתו אותם ושמו את נבלותיהם בארון המיועד, כדי שלא יהיה ריק.

גם משונה. לאיזה צורך עשו זאת? וכי חששו שמישהו ירגיש שהארון קל מידי? א"כ יכלו לשים אבנים. ואם חששו שמישהו יפתח את הארון בארץ כדי לחזות בזיו פניו של הרצל המת - מה הועילו אותם חתולים, האם סידרו את עצמותיהם כתבנית אדם?

שש ושמח כתב:מקור הסיפור הוא כאן

דורות.PDF

עלון עשיר בדברים נוראים ומבהילים..
אודך על כי נוראות נבהלתי.

עקביה כתב:

שש ושמח כתב:מקור הסיפור הוא כאן

דורות.PDF

עלון עשיר בדברים נוראים ומבהילים..
אודך על כי נוראות נבהלתי.

אחרי שהביא שהמקור מדורות כבר לא נבהלתי..

אינני נכנס לאמיתות הסיפור רק שתי הערות קטנות
א. מה זה אומר עלינו שאנחנו לא מוכנים לקבל סיפור שלא מקובל עלינו
ב. מדוע הסיפור הזה שהה בתוך איזה ארון קבורה למעלה מ 60 שנה נראה שעד היום למאן דהו היה נח שלא נדע מזה

ובזכרוני שפעם במוסף שבת קודש לפני הרבה שנים הביאו איזה סיפור צחות מהחזון איש (נשוא הסיפור היה הגרי''ש כהנמן) ושבוע לאחר מכן הופיע הכחשה גורפת לסיפור בטענה שלא יתכן שהחזו''א אמר איזה משהו דרך צחות

עקביה כתב:

מאיר סובל כתב:הם פתחו וראו שהכל כבר נאכל ונרקב ואין מה לשים בארון החדש.
לא היתה ברירה אחרת והם צדו חתולים והמיתו אותם ושמו את נבלותיהם בארון המיועד, כדי שלא יהיה ריק.

גם משונה. לאיזה צורך עשו זאת? וכי חששו שמישהו ירגיש שהארון קל מידי? א"כ יכלו לשים אבנים. ואם חששו שמישהו יפתח את הארון בארץ כדי לחזות בזיו פניו של הרצל המת - מה הועילו אותם חתולים, האם סידרו את עצמותיהם כתבנית אדם?

אכן החשש היה שירגישו שהארון ריק, כך לפי מה ששמעתי מפיו.
(והשאלה על סידור העצמות אינה במקומה כלל, כשמדובר על העלאת עצמות אחרי עשרות שנים עושים "ליקוט עצמות", ואף פעם לא מעלים את העצמות בתבנית אדם.)

מאיר סובל כתב:אחד מתלמידי החזון איש, הגאון רבי אברהם הלוי הורביץ זצ"ל בעל ה"דבר הלכה" על הל' יחוד, היה ג"כ בח"ק הצבאית ובקבוצה הזו שהעלו את ארונו של הוזה המדינה.
מפיו שמעתי לפני עשרות שנים, פרטים שהם פירכא לכל הסיפור עם תגובת החזו"א הנ"ל.
בר מן דין שמסתמא גוייס והיה בפלוגה שהעלתה את הארון ההוא - אחרי ש"נגה עליו אורו של החזון איש", כלשון העלון הנ"ל, ובכל זאת לא נמנע, או לא היה יכול להמנע מאותו תפקיד... וזה לבד פירכא.


וכך סיפר:
היה טקס חפירת הקבר שם באותו עיר בה היה קבור הרצל עם בני משפחתו [שכחתי שם העיר], ואחרי חשיפת הארון הגיע שלב העברת העצמות, וזה היה תפקיד הח"ק הצבאית, דהיינו דתיים וחרדים מהרבנות בצה"ל שהיו מגוייסים לח"ק.
הם פתחו וראו שהכל כבר נאכל ונרקב ואין מה לשים בארון החדש.
לא היתה ברירה אחרת והם צדו חתולים והמיתו אותם ושמו את נבלותיהם בארון המיועד, כדי שלא יהיה ריק.
ואת החתולים האלו העלו בטקס ממלכתי וקברו בהר הרצל עד היום הזה.
עכת"ד.


ואין לי ספק שהוא סיפר זאת לרבו החזון איש דברים כהווייתם, ולכן אין צד שהחזו"א ראה בעיה בהעלאה של ארונו וכו'.

וראה באשכול אחר תמונה של הגר"א הורביץ בתור רב צבאי:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=22038#p217608

הסיפור הזה נשמע מוזר ופיקנטי מדי. לשם מה היו צריכים לצוד חתולים? וכי לא יכלו לומר לממונים עליהם שהכל כבר נאכל ונרקב? וכי היו מעמידים אותם לדין משמעתי על כך? וכי הממונים עליהם לא ידעו שבאופן טבעי ובדר"כ אם תחפור קבר חמישים שנה אחרי הפטירה לא תמצא שם שום דבר(או כמעט שום דבר)? וכי הממונים עליהם האמינו שהרצל היה צדיק הדור ולא יתכן שעצמותיו הרקיבו?

לגבי עצמותיו של הרצל, אציין לתיאורו של קרליבך, שנכתב ופורסם ברבים ממש תוך כדי האירועים, לפיו היו הרבה אנשים באותו מאורע של פתיחת הקבר, ופתיחת הארון הייתה בלי בלאגן וכו', והעבירו הכל מארון עץ רקוב אחד לארון מתכת מתכת, וכן שהיו עצמות אדם, "והנה הוא מונח... גוש שחור חום, שכמעט ואי אפשר היה להבחין בינו ובין האדמה. רק הגולגולת הגדולה וכמה עצמות נתבלטו מתוכו... אדם יסודו מעבר וסופו לעפר... האיש מרים את כל אשר נשאר מן היד... עכשיו אין זו אלא עצם דקה..." וכו' (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=D7D349AE).

פרנקל תאומים כתב:

מאיר סובל כתב:אחד מתלמידי החזון איש, הגאון רבי אברהם הלוי הורביץ זצ"ל בעל ה"דבר הלכה" על הל' יחוד, היה ג"כ בח"ק הצבאית ובקבוצה הזו שהעלו את ארונו של הוזה המדינה.
מפיו שמעתי לפני עשרות שנים, פרטים שהם פירכא לכל הסיפור עם תגובת החזו"א הנ"ל.
בר מן דין שמסתמא גוייס והיה בפלוגה שהעלתה את הארון ההוא - אחרי ש"נגה עליו אורו של החזון איש", כלשון העלון הנ"ל, ובכל זאת לא נמנע, או לא היה יכול להמנע מאותו תפקיד... וזה לבד פירכא.


וכך סיפר:
היה טקס חפירת הקבר שם באותו עיר בה היה קבור הרצל עם בני משפחתו [שכחתי שם העיר], ואחרי חשיפת הארון הגיע שלב העברת העצמות, וזה היה תפקיד הח"ק הצבאית, דהיינו דתיים וחרדים מהרבנות בצה"ל שהיו מגוייסים לח"ק.
הם פתחו וראו שהכל כבר נאכל ונרקב ואין מה לשים בארון החדש.
לא היתה ברירה אחרת והם צדו חתולים והמיתו אותם ושמו את נבלותיהם בארון המיועד, כדי שלא יהיה ריק.
ואת החתולים האלו העלו בטקס ממלכתי וקברו בהר הרצל עד היום הזה.
עכת"ד.


ואין לי ספק שהוא סיפר זאת לרבו החזון איש דברים כהווייתם, ולכן אין צד שהחזו"א ראה בעיה בהעלאה של ארונו וכו'.

וראה באשכול אחר תמונה של הגר"א הורביץ בתור רב צבאי:
viewtopic.php?t=22038#p217608

הסיפור הזה נשמע מוזר ופיקנטי מדי. לשם מה היו צריכים לצוד חתולים? וכי לא יכלו לומר לממונים עליהם שהכל כבר נאכל ונרקב? וכי היו מעמידים אותם לדין משמעתי על כך? וכי הממונים עליהם לא ידעו שבאופן טבעי ובדר"כ אם תחפור קבר חמישים שנה אחרי הפטירה לא תמצא שם שום דבר(או כמעט שום דבר)? וכי הממונים עליהם האמינו שהרצל היה צדיק הדור ולא יתכן שעצמותיו הרקיבו?

ההכנות - בעיקר התקשורתיות - בכל העולם להעלאת עצמות הרצל היו כאלו שלא היה שייך לבטל את הטקס. הם פעלו בפקודה וביצעו אותה על הצד היותר טוב. לפי החיוך הקונדסי של הגר"א הורביץ כשסיפר זאת, והוא היה בדרך כלל רציני עד אימה, זה נשמע שהם עשו זאת לא רק מחמת אילוץ. אלא השתמשו באילוץ לעשות מה שהיה בדעתם...


ולרב חלמיש צור,
גם לולא המצב כיום במערכות העיתונים (ועלוני קופות הצדקה)... ולולא סיפורו של הגר"א הורביץ, הנני מאמין בלי פקפוק שהכתבות הללו הינן חלק מהצרמוניה של אותם ימים סביב העלאת הרצל שהוכנה מראש. והגם שזה פורסם אחרי ביצוע העברת העצמות, אך אין זו עדות שלאחר מעשה אלא נכתבה מראש ע"י סופר מומחה בעד כמה פרוטות...

המכיר את כתיבתו של קרליבך, לא היה מעלה סברת כרס כזו.

הרב מאיר, כפי שרמז הרב לייטנר - אם הבינותיו נכון, כתיבתו של קרליבך הייתה עצמאית ולא-ממסדית. הוא כתב כפי שעלה בדעתו (לגבי הדרמטיזציה שלו, עיין דבריו שצוטטו ברשת על תפקידו של עיתונאי, "כוח דמיונו חייב להיות חזק למדי – לראות את הדרמטי; אבל אסור לו, שיהיה חזק למדי, ליצור דרמה"). בנוסף ציינתי למספר האנשים שהיו במקום בשעת מעשה: "הנציג הישראלי לוין ועוזריו, נציג הסוכנות בבלי, המנהיגים הציוניים המקומיים, אנשי חברא קדישא ועוזריהם, העתונאים, הצלמים ואנשי רשות השידור". לפי דבריו הוכנסו העצמות והעפר לקבר ונסעו משם ישר לשדה התעופה. נדמה לך שהיה ממציא הכל במילתא דעבידא לאגלויי בקלות? לי נדמה שאין שום טעם להתעקש על דבר חסר תכלית, זר ומוזר כזה (אגב, לכא' יש כאן ביזוי המת - עם כל הכבוד או אי-הכבוד להרצל - ובאמת איזה פוסק יתיר דבר כזה?).

לא ידעתי על קרליבך ולא על אופיו, ולאור דברי הרבנים לייטנר וחלמיש צור חוזרני בי ממה שכתבתי שמברא ניתן להניח שהוא כתב תיאור ריק מוזמן מראש.

לפיכך אין לי סברא בענין, אלא כתבה בעיתון מצד אחד, ועדות מפי אדם שהיה נוכח, ואפילו "בעל מעשה" שם, מצד שני.
אני מעדיף להאמין למה ששמעתי מפי עד חי הגר"א הורביץ זצ"ל.
והבוחר יבחר.

לפי דבריו, כל הדיפלומטים והתקשורת וכו' היו בשלב החפירה וחשיפת והוצאת הארון מהבור, ואילו הפתיחה היתה דיסקרטית וחשאית כראוי לכבוד המת במצב כלשהו...

להבדיל אא"ה נזכרתי בבקשת החזו"א מהאמרי חיים בקשר לארונו של האהבת ישראל זיע"א, ולמרות הבקשה טופל הארון בחשאיות. וכמתואר בידי בעלי המעשה דאז.

לגבי שאלת חלמיש צור על זלזול בכבוד המת, לא הבנתי - אם אין מת מה הבעייה???

לאלו שראו את הכתבה בדורות: האם הסיפור שם עם הרב מפוניבז' זצ"ל ביום חנוכת הישיבה כן ידוע או שזה סיפור בדוי?

העיסוק הכמעט אובסיסיבי בגופתו או עצמותיו של הרצל הוא חולני בעיני.

יענקלה המשיב כתב:לאלו שראו את הכתבה בדורות: האם הסיפור שם עם הרב מפוניבז' זצ"ל ביום חנוכת הישיבה כן ידוע או שזה סיפור בדוי?

ידוע בסגנון הפוך. הגיעו אליו קנאים למחות על כך שהרב מפוניבז' הזמין את נשיא המדינה, והוא שלחם מעל פניו.

עקביה כתב:

יענקלה המשיב כתב:לאלו שראו את הכתבה בדורות: האם הסיפור שם עם הרב מפוניבז' זצ"ל ביום חנוכת הישיבה כן ידוע או שזה סיפור בדוי?

ידוע בסגנון הפוך. הגיעו אליו קנאים למחות על כך שהרב מפוניבז' הזמין את נשיא המדינה, והוא שלחם מעל פניו.

שמעתי פעם שבן צבי שמע על הבאלאגן שנוצר עקב הזמנתו, ושלח לרב מפוניבז' שהוא אינו יכול להגיע מחמת שאינו חש בטוב. הרב הודיע לנשיא שאם אינו חש בטוב, ידחו את הטקס עד להחלמתו...

איש ימיני כתב:

עקביה כתב:

יענקלה המשיב כתב:לאלו שראו את הכתבה בדורות: האם הסיפור שם עם הרב מפוניבז' זצ"ל ביום חנוכת הישיבה כן ידוע או שזה סיפור בדוי?

ידוע בסגנון הפוך. הגיעו אליו קנאים למחות על כך שהרב מפוניבז' הזמין את נשיא המדינה, והוא שלחם מעל פניו.

שמעתי פעם שבן צבי שמע על הבאלאגן שנוצר עקב הזמנתו, ושלח לרב מפוניבז' שהוא אינו יכול להגיע מחמת שאינו חש בטוב. הרב הודיע לנשיא שאם אינו חש בטוב, ידחו את הטקס עד להחלמתו...

מרוב שמועות קשה לדעת מה בדיוק היה, האם היה ואיך היה..

אגב, שכחתי לפרש "הגיעו אליו" היינו אל החזו"א.

מה נעשה שפורים עדיין רחוק מאתנו

מיני ומינך כתב:מה נעשה שפורים עדיין רחוק מאתנו

היכן מופיע הקטע הנחמד הזה?

מיני ומינך כתב:מה נעשה שפורים עדיין רחוק מאתנו

אפשר לומר שאכן ברבי עמרם בלויא קויים כי אישה כושית לקח כידוע.....

פרנקל תאומים כתב:

מאיר סובל כתב:אחד מתלמידי החזון איש, הגאון רבי אברהם הלוי הורביץ זצ"ל בעל ה"דבר הלכה" על הל' יחוד, היה ג"כ בח"ק הצבאית ובקבוצה הזו שהעלו את ארונו של הוזה המדינה.
מפיו שמעתי לפני עשרות שנים, פרטים שהם פירכא לכל הסיפור עם תגובת החזו"א הנ"ל.
בר מן דין שמסתמא גוייס והיה בפלוגה שהעלתה את הארון ההוא - אחרי ש"נגה עליו אורו של החזון איש", כלשון העלון הנ"ל, ובכל זאת לא נמנע, או לא היה יכול להמנע מאותו תפקיד... וזה לבד פירכא.


וכך סיפר:
היה טקס חפירת הקבר שם באותו עיר בה היה קבור הרצל עם בני משפחתו [שכחתי שם העיר], ואחרי חשיפת הארון הגיע שלב העברת העצמות, וזה היה תפקיד הח"ק הצבאית, דהיינו דתיים וחרדים מהרבנות בצה"ל שהיו מגוייסים לח"ק.
הם פתחו וראו שהכל כבר נאכל ונרקב ואין מה לשים בארון החדש.
לא היתה ברירה אחרת והם צדו חתולים והמיתו אותם ושמו את נבלותיהם בארון המיועד, כדי שלא יהיה ריק.
ואת החתולים האלו העלו בטקס ממלכתי וקברו בהר הרצל עד היום הזה.
עכת"ד.


ואין לי ספק שהוא סיפר זאת לרבו החזון איש דברים כהווייתם, ולכן אין צד שהחזו"א ראה בעיה בהעלאה של ארונו וכו'.

וראה באשכול אחר תמונה של הגר"א הורביץ בתור רב צבאי:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=22038#p217608

הסיפור הזה נשמע מוזר ופיקנטי מדי. לשם מה היו צריכים לצוד חתולים? וכי לא יכלו לומר לממונים עליהם שהכל כבר נאכל ונרקב? וכי היו מעמידים אותם לדין משמעתי על כך? וכי הממונים עליהם לא ידעו שבאופן טבעי ובדר"כ אם תחפור קבר חמישים שנה אחרי הפטירה לא תמצא שם שום דבר(או כמעט שום דבר)? וכי הממונים עליהם האמינו שהרצל היה צדיק הדור ולא יתכן שעצמותיו הרקיבו?

מוזר ומעורר תמהון! כמה חתולים מסתובבים ברחובות וינה? האם ניתן ל"צוד" חתולים לפי החוק האוסטרי? עד שטרחו לתפוס את החתולים יכלו למלאות את הארון עם שאריות של עצמות מאחד האיטליזים, או בתי המחסה לכלבים? יותר היה מתאים לשים שם בשר חזיר ולעטוף אותו בעור חזירים, כמנהג ה... בגופות השאהידים הרוצחים ימח שמם??

מתון כתב:בעל מספר העובדא עדיין חי וקיים אתנו, ואפשר לשאול אותו בכנות הדברים.

לפי הנראה (אך לא ברור לי) הוא ר' משה ברוך ווייס אשר הוא ראש ישיבת ליזענסק בעיר מונסי אשר בניו יורק, הוא למד בבחרותו בישיבת וויזניץ בב"ב אצל ר' גדליה נדל. הוא איש נאמן.

הגרמ"ב וייס שליט"א [ב"ר שלמה זצ"ל] ר"י ליז'ענסק אינו ישיש ולא חסיד ויז'ניץ. [לענ"ד גם לא למד בישיבת ויז'ניץ מעולם]

הבוחר בעלום כתב:

מתון כתב:בעל מספר העובדא עדיין חי וקיים אתנו, ואפשר לשאול אותו בכנות הדברים.

לפי הנראה (אך לא ברור לי) הוא ר' משה ברוך ווייס אשר הוא ראש ישיבת ליזענסק בעיר מונסי אשר בניו יורק, הוא למד בבחרותו בישיבת וויזניץ בב"ב אצל ר' גדליה נדל. הוא איש נאמן.

הגרמ"ב וייס שליט"א [ב"ר שלמה זצ"ל] ר"י ליז'ענסק אינו ישיש ולא חסיד ויז'ניץ. [לענ"ד גם לא למד בישיבת ויז'ניץ מעולם]

מבקש את סליחת הכותב המתון שליט"א, טעיתי!, הוא אכן לא ישיש ואינו חסיד ויז'ניץ, אך למד בבחרותו בישיבת ויז'ניץ, ואכן היה "חברותא" עם הגר"ג נדל זצ"ל.
אגב, מהיכן כבודו מכירו?

איני מכיר אותו אישית, אך פרטים אלו שמעתי עליו מכבר.

אם יש לך יד ושם בגדולת ר' גדליה לא היית מעיז לכתוב שהוא היה "החברותא" שלו...

ואם כבודו מכיר אותו, אולי תשאול אותו על אמיתיות הסיפור, ואם אמנם הוא בעל המספר?

מתון כתב:איני מכיר אותו אישית, אך פרטים אלו שמעתי עליו מכבר.

אם יש לך יד ושם בגדולת ר' גדליה לא היית מעיז לכתוב שהוא היה "החברותא" שלו...

ואם כבודו מכיר אותו, אולי תשאול אותו על אמיתיות הסיפור, ואם אמנם הוא בעל המספר?

ידידי הרב, הרב המדובר הוא אח סבתי ז"ל, ורק משום שבררתי העניין לאחר שראיתי מה כבודו כתב הרי שהעזתי לכתוב שהוא היה החברותא שלו, והכי הוה.
מכיר אני ולבטח גם אתה חברותות שהיו וישנם בהפרשי רמה וגיל.
ב"ה אברר העניין.

לא הבנתי למה פותח האשכול הזדעק כל כך, אני אכן לא יודע אם הסיפור נכון או לא, אבל לדעת תורה אנחנו לא יורדים, ואם כן היה דעת מרן, אנחנו לא מבינים את זאת, ולא אמורים להבין את זאת, א' מהשגיונות של דורינו שצריכים להבין את הרבנים, הן כשנראה קנאי מדי, והן להיפך.

חזון-איש'ניק כתב:ולא אמורים להבין את זאת, א' מהשגיונות של דורינו שצריכים להבין את הרבנים.

בעניותי לא הבנתי מדוע לא אמורים להבין את זאת, ומדוע המחשבה שצריכים להבין את הרבנים היא שיגיון.
לענ"ד, ללא הבנת דבריהם, דבריהם במידה רבה חסרי ערך עבורנו (viewtopic.php?f=17&t=22601&start=120#p424141), אבל כנראה שאיני אמור להבין את הרב חזון-איש'ניק ושיגיון הוא מצידי לחשוב שצריך אני להבין אותו.


נ.ב. הרב שמחה עלברג (מו"ל הפרדס) סיפר, שבפולין של לפני המלחמה, היו לר' חיים מבריסק 40 מעריצים, ולאדמו"ר מגור 10,000 מעריצים. והסביר שסיבת ההבדל היא שאצל החסידים, ככל שהרבי פחות מובן הוא נערץ יותר, ואצל הליטאים, להפך..

אל נא נסיג גבולות רענו אשר גבלו ראשונים...

ככל שההוראה הוא בוראה הלכתית צריכים להבין אותו, בבחינת תורה הוא וללמוד אנו צריכים, אבל ככל שמדובר בעניין השקפתי, הרי זה תלוי בדעת תורה בלבד, ואין אנו יכולים לרדת לסוף דעתם.