פורום אוצר החכמה

תוכן כתב:לימוד מקרא שונה באופן מהותי מלימוד גמרא. טווח האפשרויות והפרשנויות רחב בהרבה מאשר בלימוד סוגית הגמרא. אם לקושי מסוים במקרא אפשר למצוא כמה פתרונות, משכנעים יותר ומשכנעים פחות ומשכנעים באותה מידה בלא השקעה מירבית, הרי שבלימוד דף גמרא אם נצא עם מהלך אחד נכון שמסביר את כל הסוגיא, נהיה ברי מזל, וגם זה יקרה אך ורק אחרי שעות רבות של השקעה אדירה. בהתאם לכך, נראה ש'תהיו עמלים בתורה' מתקיים יותר בלימוד דף גמרא מאשר בלימוד פרשת השבוע. משום כך, נראה שיש להעדיף לימוד גמרא על לימוד המקרא.

צפוני כתב:לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל

ישראליק כתב:נפסק בהלכה שחייב אדם להשלים פרשת השבוע, והחיוב מתחיל מיום ראשון; קשה לומר שיש בלימוד זו ביטול תורה באיכות.

וכן נהג הגר"א זצ"ל, כמובא במ"ב

כדכד כתב:לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.
משמע שהאדם הזה יודע ללמוד תלמוד ובכל זאת צריך גם מקרא.

אמנם היתה לי כדמות ראי' ממה שאמרו בהלכה שהנכנס לקרוא לחברו מבית הכנסת אם יכול ללמוד ילמד ואם אינו יודע ללמוד ישנה משנה ואם גם זה אינו יודע יקרא פסוק ומשמע שאם יודע ללמוד לא מספיק שיקרא פסוק אלא עדיף שילמד

כולל יונגערמאן כתב:הרי רצה הרמב"ם לעקור כל לימוד התלמוד מכל וכל כמבואר במכתביו על ידי שילמדו גופי תורה היוצאים ממנו בספר הרמב"ם, כדי שלא יצטרכו לבלות זמן רב ועמל קשה על הבנת הגמרא.

כולל יונגערמאן כתב:הרי רצה הרמב"ם לעקור כל לימוד התלמוד מכל וכל כמבואר במכתביו על ידי שילמדו גופי תורה היוצאים ממנו בספר הרמב"ם

דע תחלה שאני חס ושלום לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב רבי יצחק או זולתו. היודע עד שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חיבורי אלא באו שלשה אנשים למדו מקצת ספרים, ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב ולמדתי אותם כמה פעמים כל ההלכות, וגם שנים שאלו ללמוד הגמרא ולמדתי אותם מסכתות אשר שאלו, וכי אני צויתי או עלתה על לבי שאשרוף כל הספרים שנעשו לפני מפני חבורי? והלא בפירוש אמרתי בתחלת חבורי שלא חברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שאינו יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמותר והארכתי בדבר זה הרבה.

תוכן כתב:נראה ש'תהיו עמלים בתורה' מתקיים יותר בלימוד דף גמרא מאשר בלימוד פרשת השבוע. משום כך, נראה שיש להעדיף לימוד גמרא על לימוד המקרא.

תוכן כתב:לימוד מקרא שונה באופן מהותי מלימוד גמרא. טווח האפשרויות והפרשנויות רחב בהרבה מאשר בלימוד סוגית הגמרא. אם לקושי מסוים במקרא אפשר למצוא כמה פתרונות, משכנעים יותר ומשכנעים פחות ומשכנעים באותה מידה בלא השקעה מירבית, הרי שבלימוד דף גמרא אם נצא עם מהלך אחד נכון שמסביר את כל הסוגיא, נהיה ברי מזל, וגם זה יקרה אך ורק אחרי שעות רבות של השקעה אדירה. בהתאם לכך, נראה ש'תהיו עמלים בתורה' מתקיים יותר בלימוד דף גמרא מאשר בלימוד פרשת השבוע. משום כך, נראה שיש להעדיף לימוד גמרא על לימוד המקרא.

תוכן כתב:

צפוני כתב:לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל

כמובן שזה כולל גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה, ואין מפה ראיה למה שאנו דנים.

תוכן כתב:לימוד מקרא שונה באופן מהותי מלימוד גמרא. טווח האפשרויות והפרשנויות רחב בהרבה מאשר בלימוד סוגית הגמרא. אם לקושי מסוים במקרא אפשר למצוא כמה פתרונות, משכנעים יותר ומשכנעים פחות ומשכנעים באותה מידה בלא השקעה מירבית, הרי שבלימוד דף גמרא אם נצא עם מהלך אחד נכון שמסביר את כל הסוגיא, נהיה ברי מזל, וגם זה יקרה אך ורק אחרי שעות רבות של השקעה אדירה. בהתאם לכך, נראה ש'תהיו עמלים בתורה' מתקיים יותר בלימוד דף גמרא מאשר בלימוד פרשת השבוע. משום כך, נראה שיש להעדיף לימוד גמרא על לימוד המקרא.

הבאר ההיא כתב:זה שלימוד תורה שבע"פ דורש עמל הרבה מעבר לתורה שבכתב מבואר במדרש תנחומא (בפרשת נח סימן ג)

צופה_ומביט כתב:

הבאר ההיא כתב:זה שלימוד תורה שבע"פ דורש עמל הרבה מעבר לתורה שבכתב מבואר במדרש תנחומא (בפרשת נח סימן ג)

תוכן כתב:לימוד מקרא שונה באופן מהותי מלימוד גמרא. טווח האפשרויות והפרשנויות רחב בהרבה מאשר בלימוד סוגית הגמרא. אם לקושי מסוים במקרא אפשר למצוא כמה פתרונות, משכנעים יותר ומשכנעים פחות ומשכנעים באותה מידה בלא השקעה מירבית, הרי שבלימוד דף גמרא אם נצא עם מהלך אחד נכון שמסביר את כל הסוגיא, נהיה ברי מזל, וגם זה יקרה אך ורק אחרי שעות רבות של השקעה אדירה. בהתאם לכך, נראה ש'תהיו עמלים בתורה' מתקיים יותר בלימוד דף גמרא מאשר בלימוד פרשת השבוע. משום כך, נראה שיש להעדיף לימוד גמרא על לימוד המקרא.

סטפנסקי כתב:

צופה_ומביט כתב:

הבאר ההיא כתב:זה שלימוד תורה שבע"פ דורש עמל הרבה מעבר לתורה שבכתב מבואר במדרש תנחומא (בפרשת נח סימן ג)

השאלה אם זה בכלל העמל שאנחנו עמלים בו הרי המדרש דיבר על מצב שאין משניות גמרא וכו' אלא ישר במתן תורה במידה מסוימת כדין ישראל רצה תורה שבכתב ולא שבעל פה הכוונה כנראה שהכל יהיה כתוב ולא שנצטרך לפרש לבד ובעצם לימוד המקרא לנסות לפרשו זה בעצם תורה שבעל פה . בקיצור היום אין תורה שבכתב והראיה שאי אפשר להבין את דיני התורה בלי תורה שבעל פה
העמל שתוכן דיבר לא קשור למדרש

וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה, ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור.

הבאר ההיא כתב: הרושם שלי שהמדרש מדבר על תורה שבע"פ שהוא מכיר על בעלי התלמוד של ימיו (שלפחות המשנה נכתבה).

תוכן כתב:מאידך, כמו שאמרתי למעלה, אין להשוות העמל שצריך כדי להבין פרק אחד בתנ"ך לעומת העמל שצריך להבין משנה באהלות. הכאב ראש והסחרור שמגיע אחרי חשיבה מתמדת על אהל הטומאה, זה משהו שלא קורה אחרי לימוד פרשת המבול. פעם אחת כשלמדתי סוגיין דאהל הטומאה הלכתי לישון וחלמתי על צינורות ואהלים שמתפשטים לכל כיוון באופן מבולבל שלא הבנתי מה קורה ומרוב בלבול לא הצלחתי לישון. אבל כשלמדתי פרשת חיי שרה לא חלמתי על גמלים וכשלמדתי פרשת וארא עם כל ההשקעה בדבר לא חלמתי על צפרדעים.

הבאר ההיא כתב:עכ"פ עיקר הדיוק שלי היה ממש"כ בעלי תלמוד שזה הלימוד העיוני כפי שלמדו בזמנם.

לבי במערב כתב:

הבאר ההיא כתב:עכ"פ עיקר הדיוק שלי היה ממש"כ בעלי תלמוד שזה הלימוד העיוני כפי שלמדו בזמנם.

לפו"ר, דברי המדרש שם - לכאו' - נראים יותר כמכוונים כלפי הכתות שעשו 'חיים קלים' כתוצאה מלימוד המקרא לבדו (מבלי מסורת חז"ל), ואינו שייך לנדו"ד.

כתיב ולא תמצא בארץ החיים (איוב, כח), ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר, יט). וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל.
וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה, ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור.
אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים, ו), ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון, ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד, ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר

בברכה המשולשת כתב:

הבאר ההיא כתב: הרושם שלי שהמדרש מדבר על תורה שבע"פ שהוא מכיר על בעלי התלמוד של ימיו (שלפחות המשנה נכתבה).

דברי המדרש הנ"ל הם מתקופת האמוראים, שאז טרם נכתבה המשנה לפי רש"י וסיעתו.