לגבי הטענות ה"לא ענייניות" אני מסכים איתך שמן הדין היה שלא יעלו בפורום נכבד זה כלל , אמנם הם עלו היות ודא עקא החוברת של מורא מקדש מבוססת על טענות אלו וכדי להסיר לזות שפתים כדבריך
1. הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר ולדנברג פסקו הלכה למעשה שאבן שתיה היא הצ'כרא ואף נהגו כך מעשה בעצמם. כך על פי הרב זלמן קורן במאמרו במעלין בקודש ל (אלול תשע"ה) תשובת הרדבז על כניסה לעליות סביב הר הבית - מבוא פרשנות חקר ועיון (עמודים 110 -113) להלן קישור
https://asif.co.il/wpfb-file/54-pdf-6/ במאמרו הנ"ל הוא מתאר את האולם שבשער וורן שנחשף בכ' תמוז תשמ"א הוא מתאר אולם מתחת לקרקע שנכנס בעומק הר הבית האולם נכנס לעומק של 27 מטר מזרחה לכותל המערבי, והמשכו הוא פתח בבור מס' 30 שבהר, הרב עובדיה יוסף והרב ולדנברג בעל הציץ אליעזר היו מעורבים, ובגלל מרחקו מהצ'כרא היה ברור להם שאין לאולם כל קשר לחלל שנמצא מתחת העזרה, ופסקו 'להתיר בשופי' כניסה לאולם זה ולעשות שם בית כנסת, ואף ביקרו בעצמם באולם זה.
[אח"כ בעקבות פרסומי התקשורת נוצרה תגרה עם הערבים , ונאלצו לסגור את האולם בב' אלול תשמ"א ניתן לראות את הפתח החסום של שער וורן במנהרות הכותל]
אעתיק משם את העיקר
"בחודש תמוז תשמ״א, במהלך עבודות שקשורות לבית הכנסת הנ״ל, נפרץ החלק העליון של הקיר שסוגר את הפתח, וניתן היה לרדת במדרגות, שהתגלו כמצופה בצד השמאלי)הצפוני( של הקשת, אל קרקעית הבור. מימי הבור רוקנו, וכך הייתה גישה אל הבור במשך כחודש ימים )עד לתאריך ב׳ אלול תשמ״א( והוא נחקר באופן חלקי, וכך בין השאר התברר שהקיר המזרחי שלו הוא מאוחר, (דבר שהיה באמת מובן מאליו לאור התיאור מן התקופה הצלבנית שהובא לעיל, אשר בו מתוארות עשרים וחמש מדרגות או יותר שעולות כלפי מזרח מן הצד המזרחי של הבור). 114
114. דבר החדירה לבור היה אפוף במעטה של סודיות. בחלל הבור נבנו פיגומים מתחת לפתחי הבור שבהר הבית, וכך כוסו הפתחים מצידם התחתון בלוחות עץ, כדי שהמוסלמים שבהר הבית לא יבחינו בנעשה. מי שהיו מעורבים בעניין היו כמובן עובדים של המשרד לעניני דתות, וגם הרבנים הראשיים ועוד רבנים שעסקו בשאלה ההלכתית של הכניסה למנהרה. כמו כן היו מעורבים בעניין אנשי בטחון וכמה ארכיאולוגים. לאחר למעלה מחודש דלף העניין לאמצעי התקשורת, ואחר כך חדרו מוסלמים לחלל הבור דרך הפתחים שבהר הבית (תוך שימוש בפיגומים הנ״ל), ולאחר איזו תגרה הוחלט על סגירתו מחדש של פתח שער וורן. כפי שמסר לי בשעתו מר ישי הוכמן שהיה יועצו של הרב גץ לעניני בטחון, בבדיקות שנערכו תוך חתירה בקיר המזרחי, אכן התברר שהוא קיר חדש יחסית. (יש להדגיש נקודה זו, כי כמה ארכיאולוגים שמו לב לכך שקיר זה נמצא בהמשך ישיר למדרגה התחתונה בגרם המדרגות הצפון מערבי של הרמה שבמרכז הר הבית, אשר יש שדימו לראות בה שרידי קיר הרודיאני ]ראה על כך בספרי ״ועשו לי מקדש״ עמ׳ 7 סו]...
לגבי טיעונים על רב פלוני ואחר מסכים שזה לא טיעון בפרט שהיו לכך גורמים שונים כמו חשש שיגרם שיכנסו בטומאה למקום המקדש (מחנה שכינה וכדו') או שלא הכירו היטב את הטופוגרפיה המוכיחה את מקום המקדש
למרות זאת מתברר על פי הרב זלמן קורן שהרב עובדיה יוסף והרב אליעזר ולדנברג פסקו הלכה למעשה שאבן שתיה היא הצ'כרא ואף נהגו כך מעשה בעצמם
כך על פי מאמרו במעלין בקודש ל (אלול תשע"ה) להלן קישור
https://asif.co.il/wpfb-file/54-pdf-6/ במאמרו הנ"ל הוא מתאר את האולם שבשער וורן שנחשף בכ' תמוז תשמ"א הוא מתאר אולם מתחת לקרקע שנכנס בעומק הר הבית האולם נכנס לעומק של 27 מטר מזרחה לכותל המערבי, והמשכו הוא פתח בבור מס' 30 שבהר, הרב עובדיה יוסף והרב ולדנברג בעל הציץ אליעזר היו מעורבים, ובגלל מרחקו מהצ'כרא היה ברור להם שאין לאולם כל קשר לחלל שנמצא מתחת העזרה, ופסקו 'להתיר בשופי' כניסה לאולם זה ולעשות שם בית כנסת, ואף ביקרו בעצמם באולם זה.(ואף לא חששו לדעת הר' גורן שסלע הסכרא הוא מקום המזבח).
[אח"כ בעקבות פרסומי התקשורת נוצרה תגרה עם הערבים , ונאלצו לסגור את האולם בב' אלול תשמ"א ניתן לראות את הפתח החסום של שער וורן במנהרות הכותל]
אעתיק משם את העיקר
"בחודש תמוז תשמ״א, במהלך עבודות שקשורות לבית הכנסת הנ״ל, נפרץ החלק העליון של הקיר שסוגר את הפתח, וניתן היה לרדת במדרגות, שהתגלו כמצופה בצד השמאלי)הצפוני( של הקשת, אל קרקעית הבור. מימי הבור רוקנו, וכך הייתה גישה אל הבור במשך כחודש ימים )עד לתאריך ב׳ אלול תשמ״א( והוא נחקר באופן חלקי, וכך בין השאר התברר שהקיר המזרחי שלו הוא מאוחר, (דבר שהיה באמת מובן מאליו לאור התיאור מן התקופה הצלבנית שהובא לעיל, אשר בו מתוארות עשרים וחמש מדרגות או יותר שעולות כלפי מזרח מן הצד המזרחי של הבור). 114
114. דבר החדירה לבור היה אפוף במעטה של סודיות. בחלל הבור נבנו פיגומים מתחת לפתחי הבור שבהר הבית, וכך כוסו הפתחים מצידם התחתון בלוחות עץ, כדי שהמוסלמים שבהר הבית לא יבחינו בנעשה. מי שהיו מעורבים בעניין היו כמובן עובדים של המשרד לעניני דתות, וגם הרבנים הראשיים ועוד רבנים שעסקו בשאלה ההלכתית של הכניסה למנהרה. כמו כן היו מעורבים בעניין אנשי בטחון וכמה ארכיאולוגים. לאחר למעלה מחודש דלף העניין לאמצעי התקשורת, ואחר כך חדרו מוסלמים לחלל הבור דרך הפתחים שבהר הבית (תוך שימוש בפיגומים הנ״ל), ולאחר איזו תגרה הוחלט על סגירתו מחדש של פתח שער וורן. כפי שמסר לי בשעתו מר ישי הוכמן שהיה יועצו של הרב גץ לעניני בטחון, בבדיקות שנערכו תוך חתירה בקיר המזרחי, אכן התברר שהוא קיר חדש יחסית. (יש להדגיש נקודה זו, כי כמה ארכיאולוגים שמו לב לכך שקיר זה נמצא בהמשך ישיר למדרגה התחתונה בגרם המדרגות הצפון מערבי של הרמה שבמרכז הר הבית, אשר יש שדימו לראות בה שרידי קיר הרודיאני ]ראה על כך בספרי ״ועשו לי מקדש״ עמ׳ 7 סו]...
בשולי הדברים יש להוסיף כי כאשר הנושא עלה לדיון בשנת תשמ״א, היה ידוע לכל מי שביקש לפסוק בשאלה שמדובר במחילה שנמצאת מתחת הר הבית, ואין לה כל קשר לחלל שנמצא מתחת העזרה. כפי שצוין, מדברי הגמרא בפסחים שם עולה שמחילות שפתוחות לעזרה חללן מקודש בקדושת העזרה. מוסכם בדברי הפוסקים כי אם אין לה למחילה פתח אלא לעזרה, כולה מקודשת בקדושת העזרה, אך אם היא פתוחה גם לקודש וגם לחול, החלק שתחת הקודש הוא קודש, והחלק שתחת החול הוא חול. אלא שיש מעט חילוקי דעות בשאלת מחילות הר הבית, ומכל מקום דעת רוב המחברים היא כי מחילות שתחת הר הבית הן חול גמור, ואף הטמאים האסורים בהר הבית מותרים במחילות הר הבית.117 ואכן כאשר עלתה השאלה על הפרק, הכריע מרן הגר״ע יוסף שהיה אז רב ראשי, כדברי כל הפוסקים המתירים. 118
118. בנספח לספר של מר שמחה רז על הרב גץ, מועתק חלק מיומנו של הרב הנוגע לאירועים של הכניסה למחילה. על פי היומן, בתאריך כ׳ תמוז תשמ״א נחשף הפתח, ובאותו ערב ביקרו במקום תחילה הראשון לציון שביקש לשמוע פרטים, ואחר כך גם הרב גורן. למחרת היום שוב ביקרו הרבנים, ועל כך כתב הרב גץ ביומנו: ״שעתיים תמימות עשיתי עם הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט״א, שבא בלווית אחד הדיינים המפורסמים לדון בשאלת המחילה, וחפירות מזרחיות. סוכם להתיר בשופי כניסה לאולם הנ״ל, וכן לפתוח את כל הפתח. כן יש להקים בית כנסת ולהציב ארון קודש וכו׳״. )לפי מה שמסר לי הרב גץ בשעתו, הדיין האחר היה הגאון רבי אליעזר וולדנברג ז״ל. ובביקור השני שהם ביקרו, הם גם נכנסו בעצמם למחילה(.
http://www.archives.gov.il/archives/#/A ... 06854597f5כאן הפרוטוקול שהביא הרב קורן שליט"א לר' גורן את אותו פרוטוקול הוא העביר גם לשאר הרבנים ועל סמך זה התירו הרב עובדיה והציץ אליעזר את הכניסה לאולם וורן בשופי למרות שכותב שגם בפרוטוקול הוא כותב שלפי הרב גורן יש להמנע מהקטע המזרחי.
2. גם בשו"ת יביע אומר משמע כך להלן העתקת דבריו בחלק ה - יורה דעה סימן כז
"האמת יורה דרכו שהכותל המערבי שלנו אינו כותל העזרה כלל, אלא חומת הר הבית, וכמ"ש כן בפשיטות הגאון בעל אבני נזר (בחיו"ד סי' תנ). וממקומו הוא מוכרע"... ומבאר דבריו "איך יתכן שהכותל המערבי שלנו הוא כותל עזרה, בזמן שהמרחק בינו לבין האבן השתיה הוא יותר ממאה ושלשים אמה. ועל כרחך לומר שאין הכותל המערבי הזה אלא כותל הר הבית" וכן בהמשך מסכם "לפי המדידה במרחקים שישנם בין החומות וכיפת הסלע יש לומר בבטחה שהכותל המערבי שלפנינו הוא כותל הר הבית ומותר לגשת לשם שלא בטהרה".
לגבי רבנים מהרה"ר
ניתן לראות גם בפרוטוקול מועצת הרה"ר מתאריך י שבט תשמ"ו.
מופיע בקישור הבא בעמודים אחרונים
http://www.archives.gov.il/archives/#/A ... 068053b9bbראה שם אפילו הרב שפירא מסכים לבית כנסת בתוך הר הבית אלא שדורש שיהיה בתנאי שתמנע יציאה ממנו לשאר ההר,
הרב אליהו: בעד קביעת גבולות מטעם הרבנות לשם עלייה להר הבית (על ידי וועדה, חתימת רבנות על הטופוגרפיה והמסורת), ממליץ לפנות לכל רבני ישראל לעסוק בסוגיית הר הבית והמקדש ויחוו דעתם לרבנות הראשית, ומתוך כך יתעוררו לעניין. לא דיבר שם על בית כנסת כלל.
הרב נבון: טוען שמעולם לא מדדו את הר הבית (לא ידע) וכן שלהתיר עלייה להר הבית יסבך את המדינה.
הרב ישראלי: חושש להכריע בעניינים כאלו, ושמועצת הרבנות אינה הפורום המכריע ביותר בהלכה.
הרב שמחה הכהן קוק: אומר שמדובר בבעיה הלכתית מדרגה ראשונה, ופונים לרבני ישראל לחוות דעתם ודעת תורה על נושא הר הבית והמקדש. בסוף מוסיף שמסכים אם דעת הרב אליהו שהאיסור אינו איסור.
הרב שאר ישוב כהן: בעד עלייה להר מביא את פסק הרדב"ז.
הרב שלוש: בעד עלייה ומספר שעלה להר ושיתף בזה את הרב עובדיה יוסף.
הרב שפירא: מתנגד לשינוי המצב חושש שאם נפתח פתח תהיה בעייה כי מי יוכל להכריע בעניין העבודה במקדש (האמין שהעלייה תגרור גם קרבנות) אם כי מסכים לבית כנסת בתוך הר הבית ואומר "אם יבנה בית כנסת וחומה גדולה שלא תתיר כניסה למקום אחר הייתי מסכים", ולכן מבקש לכתוב שלא מבורר מקום המקדש והגבולות לסיכום הוא מבקש לדחות הדיון להזדמנות אחרת (התקיים בזה הואיל ואידחי אידחי ולא התקיים דיון נוסף).
