הודעהעל ידי חשבה לטובה » ה' נובמבר 25, 2021 1:24 pm
חידוש עצום היכא דליכא שמן זית להדלקה דיכול ליטול ממנורת חבירו הדולקת תוך כדי שיעור חצי שעה
מאת הגר''ד הכהן קוק שליט''א
שאלה: אדם שלא מצא שמן בכדי להדליק נר חנוכה, ורוצה ליקח שמן ממנורה של חבירו שהדליק מקודם, האם יכול לקחת משם שמן בלא רשות, כדי לקיים את חובת היום, וכדאמרי' בגמ' (פסחים ד' ע"ב) 'ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה'.
תשובה: בפשטות נראה שאי אפשר להתיר לעשות כן, שהרי מעביר את ממון חבירו לגמרי מרשותו, ומכלה אותו מן העולם, ובזה לא מצינו סברת ניח"ל לאיניש וכו', (ועמש"כ המאירי (ב"מ כ"ט ע"ב), ודו"ק).
אמנם מאחר דקיי"ל (ר''ה כ''ח ע''א, ועוד) דמצוות לאו ליהנות נתנו, וביותר 'נרות חנוכה', דהלא קיי''ל להלכה דאסור להשתמש בהם, א"כ אפשר דלא חשיב הכא שנהנה מממון חבירו, כיון שבעל השמן כבר הקדישו למצוותו, ועתיד להתכלות ע''י אותה מצווה, א"כ שפיר יכול השני ליקח מאותו השמן, כדי לקיים המצווה בממוניה של חבירו.
אלא דיש לדון, דכל זה רק בנותן שמן בשיעור מדויק כדי הדלקה חצי שעה, דבזה אמרינן דהוא ייחדו למצווה, ומצווה זו יש בה כילוי, ואם כבתה אין זקוק לה, ומשו''ה שרי לו טפי ליקח מהשמן של חבירו, דהרי בעל השמן לא יגרע מאותו שנוטל ממנו את שמנו, ומאי דסו''ס נהנה בעל השמן דהלא מקיים מצווה בשמנו, כל עוד שהנר דולק, בכה''ג כבר נקטינן דמצוות לאו להנות ניתנו.
אמנם היכא דבעל השמן נתן במנורה יותר מכדי שיעור הדלקה של חצי שעה, בכה''ג יש לדון, דהלא מעיקר דינא כל החיוב הוא לתת שמן כדי שיעור 'חצי שעה', ומה שמניח יותר שמן הוא בתורת הידור, ולא מעיקר הדין, דהרי להלכה לא סבירא לן כהריטב"א (שבת כ''ד ע''ב) דכל מקום אזלינן בתר כילוי רגל מן השוק באותו מקום, אלא קיי''ל דהשיעור הוא כדי 'חצי שעה' ולא יותר, וביתר מכדי שיעורו לא אמרינן דינא ד'מצוות לאו להנות ניתנו', ועדיין השמן קאי ברשותו של בעל השמן, וחזר הדין דאסור ליהנות ע''י הדלקת שמן זה, ואפי' דהוא לצורך מצווה, דע''י הנאתו מתכלה ממון חבירו.
(אע"פ שיש גם בהידור מצווה את שם המצווה דנר חנוכה, אך בכל זאת אין בו את 'דין המצוה', וכעין המבואר במתני' (פ"ג דכלים), בחילוק שבין 'שם כלי' ל'דין כלי'. וא"כ לגבי מצב הידור כן חשיב האי שמן השתא כמהנהו לבעליו, שהוא יקיים עיקר הדין).
אכן אמר רבינו דיש להעיר דכיון דמדינא כיון שעבר שיעור 'חצי שעה', יכול בעל השמן לכבות את הנרות, ולהשתמש בשמן לצורך מצוות הדלקה למחרת, ואפי' למכרו לאחר להדלקה, וא"כ הרי יש לו בזה עדיין בעלות בהשמן, הנותר במנורה אחר זמן שיעורה, והנהנה מאותו שמן הוי הנאה של כילוי, ואסור מדינא.
ולפי''ז אמר רבינו דנראה, דאע"פ שנותר השמן אחר חנוכה דינו לשריפה, כנפסק בשו"ע (סי' תרע"ז ס''ד), הרי עכ"פ יש לו רשות להדליק למחרת, או למכרו למצוות נר חנוכה, ועדיין מיקרי בעלים, ואפי' שכל הנאתו היא רק הנאה למצווה, הרי גם בתפילין לא הותר השימוש בהם אלא לדבר מצווה ונקרא בעלים גמור, והלוקחו שלא ברשות הבעלים (אם יודעים שמקפיד) הוי גזל גמור, (והאריך רבינו מדוע לא דמי לאסורי הנאה ועוד חזון למועד בספר שיצא לאור בקרוב בעז''ה, ואכמ"ל), והוא הדין הכא.
ולהלכה הורה רבינו דאי איכא בהמנורה שמן כדי שידלק בדיוק כדי שיעורו, מותר לו ליקח מהשמן ולהדליק, דבזה אמרינן 'מצוות לאו להנות ניתנו', דהא אין לו כעת שום הנאה מההדלקה, וכמו''כ אין לבעל השמן רשות שימוש בהשמן, דהרי אסור לו לכבותו בידיים, לכן באין לו שמן אחר צריך ליקח מהשמן בכדי לקיים מצווה, דניחא ליה לאיניש לקיומיה מצווה בממוניה, אלא שצריך להוציא את השמן מהמנורה, בעוד שהנרות דולקין דאם כיבה קודם את הנרות, אין לבעל השמן חיוב להדליקם שוב מחדש, דהלא אנו נוקטין להלכה כבתה אין זקוק לה, וא"כ יש לו הנאה ובעלות במותר השמן, שיכול להדליקו למחרת וכו'.
והיכא דאיכא שמן יותר מכדי שיעור חצי שעה, אסור לו להשתמש, בשמן חבירו בלי רשותו, דהרי מדינא מותר לבעל השמן לכבות המנורה, ולהשתמש בזה למחרתו, וא"כ הוי השמן של בעל הנרות, ואסור להשתמש בהנאה של כילוי בלא רשות בעליו.