השורות הבאות הם להלכה ולא ח"ו למעשה.
הסתפקתי אם להכניס האשכול ל'בית מדרש', אך מפני הנושא הטעון שיש בו הרבה רגישות, העלתי כאן.
הדברים התבארו אצלי באסוקי דשמעתתא אליבא דהלכתא. ולכן מעניין אותי כיצד נוהגים למעשה בבתי דין.
ובעצם איך משלבים את דיני התורה עם הליכי הגישור הנכפים על הצדדים.
והמדובר הוא על חלוקת רכוש נדל"ן אחר גירושין ל"ע.
הנה בהלכות שותפין סימן קע"ו סעיף ה-ו התבאר שם, על חלוקה בין שותפים כשמעות ההשקעה אינם שווים,
שנחלקו בזה הראשונים, אם חולקים הריווח וההפסד לפי מעות [אחוזים בלע"ז] או שוה בשוה.
וידוע עוד, ב' הטעמים לחלוקה שוה בשוה, ע"פ בבלי וירושלמי.
שלבבלי זה מתוך שלא התנו לפי מעות, חולקין בשווה [הכל לפי התנאי]. ולירושלמי, כי א"א לשקלל את התועלת לפי הסכום, כי בסוף גם החלק הקטן הועיל לחלק הגדול
[כלומר: אם לא ה100 שלי לא היית קונה ב300, וד"ל].
כידוע השו"ע נוקט כרמב"ם ורי"ף. שתלוי אם החפץ בר חלוקה או לא. ושם מדובר על שור לטביחה, שאז חולקים לפי המעות, ואם לאו שמיועד לחרישה או שכירות חולקים בשוה.
והנו"כ שם מתפלאים על הרמ"א, שלא הביא כלל דעת הרא"ש לחלוק בשווה בכל אופן.
והנתיבות מחלק שם, בין אם קונים דבר לחלוקה מיידית או לחלוקה לעתיד. שבחלוקה מיידית כגון שור לטביחה חולקים לפי מעות משא"כ בחלוקה לעתיד זה שוה בשוה.
והנה שאנו עוברים לנדל"ן או בעצם דירת בני הזוג, הרי בשעת הקניה זה לא עומד לרווחים, אלא מיועד למגורים, ואם אחר שנים מספר זה התייקר זה בשווה על ב' הצדדים.
אך מאידך הרמ"א מביא דעת הרי"ף בשערים, שאם שינו את התכנית המקורית לעיסקה, הם חולקים לפי מעות. ולפי זה, דירה שהנישואין עלו על שרטון הוי שינוי, ויש לחלוק לפי מעות.
מה גם, שדירה בעצם שייך בה חלוקה ע"י מכירתה. כי פדיון המכירה הוא במעות, וכסף אפשר לחלוק.
[יצויין, שע"פ הנתיבות שם, יש לחלק בין דירה שגרים בה בפועל (לפי מעות), לבין דירה המיועדת לרווחים, כגון דירה להשקעה שנהנים מפירות השכירות (חלוקה שווה)].
ושיצאנו לברר לעשה איה המנהג בבתי דין מצינו ג' שיטות מרכזיות.
א. שוה בשוה בכל אופן. הוא בדר"כ אצל דייני הרבנות. וטעמם שהוי כקנין סיטומתא, שההורים (וכ"ש שא' מבני הזוג רוכש בכספו) שיהיה במתנה לבני הזוג למחייתם יחד. ובפרט שהדירה נרשמת בטאבו על ב' בני הזוג.
ב. לפי מעות. היינו שחלוקת שווי הדירה היא באחוזים לפי גובה השתתפות הצדדים בדירה. [וחלק המשכנתא הוא שוה בשוה, אף שא' מבני הזוג עבד וכו'. ואכ"מ].
ג. אומדנא. היינו עד סך שנים מסוים לפי מעות. [כעין תקנת טוליטולא שהכל חוזר לצד שנותן מפני עגמת נפש], ואחר זמן משוער שודאי כבר אמורים לחיות יחד וכו', זה שוה בשוה. [סך השנים עקב ריבוי הגירושין עלה עם השנים... לפני עשור נהגו עד שנתיים-שלוש, אך לאחרונה כבר שמענו גם על 10 שנים].
אודה למי שיכול להחכימני בזה. ואסיים בטוב בברכת בנין עדי עד.