איש_ספר כתב:סייג קטן: כבר מצינו בחיבור אחר, לאחד מגדולי הראשונים שהמו"ל הראשון, שינה בתוכו! כל מטבעות התפילה שלא מצא אותם מתאימים לנוסח שהכיר מתוך סידורו. והלך שולל אחריו המו"ל השני (מגדולי החכמים ב'חכמת ישראל''). ממילא יהיה מקום לבע"ד לומר שמקרה אחד להם.
נוטר הכרמים כתב:איש_ספר כתב:סייג קטן: כבר מצינו בחיבור אחר, לאחד מגדולי הראשונים שהמו"ל הראשון, שינה בתוכו! כל מטבעות התפילה שלא מצא אותם מתאימים לנוסח שהכיר מתוך סידורו. והלך שולל אחריו המו"ל השני (מגדולי החכמים ב'חכמת ישראל''). ממילא יהיה מקום לבע"ד לומר שמקרה אחד להם.
תוספת קטנה (ועוביה כקורת בית הבד, לרמיזתו של איש ספר, שדי בה לחכימא, ולאו כל מוחא...):ובא המו"ל השלישי, הגאון ר"ד דבליצקי שליט"א, ויגל הלוט, סיקל השיבושים ויגה אור חדש!
אכשר דרא כתב:יש להוסיף, שגם הרב קאפח 'תיקן' את נוסח המשנה בתוך פירוש המשנה לר"מ, על פי המסורת התימנית של המשנה.
אתנחתא כתב:כמדומני שאחרי שהוכחת היטב שמעתיקי כת"י שיבשו בכוונה הכדי להתאים גירסאות וברכות להסגנון המוכר, ומה גם שקפדנות להעתקה של כת"י בטהרתו הינה דבר די מודרני - נפלה לבירה ראייתך. הלא כן?
(מדוע כולם חנפים, לא עלה בדעתף שאדם קנה מדמו מהדורה זו ואין לו כסף לקנות כעת מהדורה חדשה חדשים לבקרים?)
איש_ספר כתב:ולפלא שעדין נמצא חנפים שמציינים לראבי"ה ומדגישים, 'מהדורת אפטו'' בשעה שמהדורה זו כמוה כספר שאינו מוגה ממש!.
איש_ספר כתב:אגב, כידוע שגם מטבעות התפילה שבגמרא שונו בידי הסופרים לפי מקומם ומנהגם. באופן שאין ללמוד דבר מהן.
חכם באשי כתב:ידוע הפולמוס על האותנטיות של 'ספר האשכול' מהדורת הרב הצב"א.
איני מחפש מקורות המסכימים לטענת אלבק כי הרב הצב"א עצמו זייף (חלילה) את הספר, אלא מקורות נוספים לדעה, כי הספר נערך במאה ה-14 או במאה ה-16. ראו: י"מ תא-שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו: לתולדות הספרות הרבנית בפרובאנס, ירושלים תשנג, עמ' 41-40; ש"ז הבלין, 'עוד על ה'אשכול' מהדורת הרב אויערבך', ישורון, יג (תשסג), עמ' תשא-תשי, ובמיוחד עמ' תשט. (שני הספרים מצויים באוצר).
אודה מאוד לכל עזרה בענין. יישר כוח!
י. רבינוביץ כתב:אך שאלתי העיקרית היא: האם כבר קם מישהו שאמר שאמנם הרב הצב"א לא זייף את ספר האשכול, אך יכול להיות שמישהו זייף את כתב היד והכשיל אותו (מן הסתם תמורת בצע כסף) לחשוב שמדובר בכת"י עתיק?!
אתנחתא כתב:כמדומני שאחרי שהוכחת היטב שמעתיקי כת"י שיבשו בכוונה הכדי להתאים גירסאות וברכות להסגנון המוכר, ומה גם שקפדנות להעתקה של כת"י בטהרתו הינה דבר די מודרני - נפלה לבירה ראייתך. הלא כן?
(מדוע כולם חנפים, לא עלה בדעתף שאדם קנה מדמו מהדורה זו ואין לו כסף לקנות כעת מהדורה חדשה חדשים לבקרים?)
לאור האמור, שהביטוי "קידוש לבנה" במשמעות של "ברכת לבנה" נמצא רק אצל חכמי אשכנז, ואפשר שרק מתקופת הדפוס ואילך אנו מוצאים אותו בספרי חכמי הספרדים. מן הראוי להתייחס לשלושה מקורות שלכאורה אינם עולים בקנה אחד עם קביעה זו.
(א) בספר האשכול, מהד' רצ"ב אוירבך, הלברשטט, תרכ"ח, ח"א, עמ' 51, נאמר:
ואיכא מרבואתא דאמרי שש מצות ברכתן מעומד. עומר דכתיב בקמה תספר, ומדכתיב בעומר וספרתם לכם ילפינן הני מצות דכ' בהון לכם, קדוש לבנה החודש הזה לכם.
כידוע, בעל האשכול הוא מחכמי פרובנס. לאור מקור זה, לכאורה עלינו לומר כי אמנם הביטוי "קידוש לבנה" לא חדר לספרד, אבל הוא הגיע לפרובנס הסמוכה לאשכנז. אלא שקביעה זו אינה נראית משני טעמים. האחד, כי לא מצאנו את הביטוי "קידוש לבנה" אצל חכמי פרובנס האחרים. השני, בספר האשכול מהד' אלבק חסר כל קטע זה. לכן נראה שאולי לפנינו תוספת מאוחרת בכתב היד שהיה לפני רצ"ב אוירבך.
דוק ותמצא שבשער שני הכרכים הראשונים, נוסף לרישום הפרקים וההלכות בספר הזה הוא כותב מה יהיה בחלקים הבאים. וראה זה פלא, הן בחלק השני - יחסית ל'מובטח' בחלק הראשון, והן בחלק השלישי - יחסית למובטח בחלק השני, ההלכות וסדר ההלכות בספר אינם זהים למובטח בשער הכרך הקודם! והרי זה לא יתכן שאם לאדם יש כת"י, ויהיה המשובש ביותר בעולם, והוא מספר לעולם מה נמצא בכרך הזה ומה יהיה בכרך הבא - פתאום כשמגיעים למעשה משתנים הפרקים, הן חסר הן יתר הן להקדים והן לאחר, ובלי לומר על כך דבר לא בהקדמות ולא בגוף הספר! זוהי ראיה שאין עליה תשובה שהמו"ל לפחות עשה כבתוך שלו בספר, הוסיף וגרע כאשר ישר בעיניו, ולא חשב כלל שיש לו חובת נאמנות לכתב היד שהיה לו (על הצד שהיה לו כת"י נוסף לכת"י היחיד הידוע שהיה אז בהלברשטט, שהוא הוא כתה"י שבו השתמש אלבק והעתיקו אות באות). וצדק אביך שליט"א מאוד בכך שקפדנותו ודבריו הקשים של אלבק על הרב הצב"א הכריחו את שלושת הרבנים (הופמן ארנטרוי וברלינר) להתפתל בצדקת הצדיק ולהצדיק את הצב"א, שאכן כפי שכתב אביך היה רב חשוב וחרד לדבר ה' ולוחם את מלחמת הדת נגד המהרסים וכו', ויכול היה להוציא לאור ספרי חידושים ושו"ת ודרשות ופסקי הלכה כטוב בעיניו - אבל מעשה שטן החליט להתעסק באשכול וקיצץ בנטיעותיו. זו בכייה לדורות, כי בספרות התורנית עד היום אשכול הצב"א 'אִין' ואשכול אלבק 'אאוט', הכל בגלל הלשון המשתלחת של אלבק, בעקבות המשכיל הרשע שור שהיה הראשון שעלה על כל הסיפור. וסיפר לי מו"ר הרא"ל שליט"א, יחזקהו ה' וירפאהו, שר"ח הלר מהדיר ספה"מ להר"ם שבסוף ימיו לימד בישיבה אוניברסיטי ראהו פעם בספריה לומד באשכול הצב"א, והלך לאיטו לארון הספרים והביא את האשכול אלבק, ובעדינות סגר לו את הצב"א והגיש לו את אלבק... (אולי אני לא מדייק בפרטי הסיפור, אך משהו מעין זה). וכן אמר שבכל פעם שיש חידושים יפים בנחל - צ"ע אם גוף הספר מקורי...
מי שהעלה השערה זו הוא הרד"צ הילמן במכתב שכתב לפלוני אודות האשכול, ובו כמה טענות ומענות.איש_ספר כתב:כתב לי הרב יואל קטן שליט"א:וצדק אביך שליט"א מאוד בכך שקפדנותו ודבריו הקשים של אלבק על הרב הצב"א הכריחו את שלושת הרבנים (הופמן ארנטרוי וברלינר) להתפתל בצדקת הצדיק ולהצדיק את הצב"א,
כך שמעתי פעם גם מרדצ"ה ז"ל: כל מקום שיש בנחל ריבוי דברים אני יודע שלמעלה יש "בעיות".איש_ספר כתב:כתב לי הרב יואל קטן שליט"א:שר"ח הלר מהדיר ספה"מ להר"ם שבסוף ימיו לימד בישיבה אוניברסיטי ראהו פעם בספריה לומד באשכול הצב"א, והלך לאיטו לארון הספרים והביא את האשכול אלבק, ובעדינות סגר לו את הצב"א והגיש לו את אלבק... (אולי אני לא מדייק בפרטי הסיפור, אך משהו מעין זה). וכן אמר שבכל פעם שיש חידושים יפים בנחל - צ"ע אם גוף הספר מקורי...
מה?!הוגה ומעיין כתב:כמדומה, מתעלם (או שמא לא שנה...) מהגמרא בעירובין נא. ממנה הוכיחו האחרונים שבמקום שהסברא אמיתית מותר לתלותה בבעלי-סמכא כי היכי דליקבלוה מיניה
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 522 אורחים