לא עביד קוב"ה ניסא למיגנא

[אדג]

לא עביד קוב"ה ניסא למיגנא - ביטוי זה כלשונו נמצא בקרב העם, אולם מקורו הימני נעלם.
חיפוש באוצר העלה חרס, אולי אי מי יטיל קרס?
תוכן האימרה ראיתי ציינו לדרשות הר"ן, אך לשון זה לא נמצא, רבנן?

[חכם באשי]

ר' שמואל אשכנזי, בספרו 'אלפא ביתא תניינא דשמואל זעירא', האריך בדבר.
ואצטט משם רק את דברי הר"ן:
אמנם כבר מצאנו את הרעיון אצל אחד הראשונים. ר' נסים בר' ראובן גירונדי [הר"ן; פ-קנ] כותב: שחפץ השם יתברך ורצונו לקיים מנהגו של עולם במה שאפשר, ושהטבע יקר בעיניו, לא ישנהו אלא לצורך הכרחי. ומפני זה אמר משה [במדבר יא כב]: הצאן ובקר ישחט להם ... שחשב משה, שהשם יתברך לא יחדש נס ופלא בחנם בדבר שאינו הכרחי - - - (דרשות הר"ן, הדרוש השמיני, מהדורת קצנלנבוגן, ירושלים תשסג, ראש עמ' רחצ).

[אדג]

כלומר, אין מקור אחר?

[הלפרין]

המקור הוא כנראה בספר הזהר, ואירע לו מה שאירע ל"כד יתבין" אם כי בפחות שינויים, ולפלא שאין מציינים לזהר אלא לר"ן כאשר אין כל דמיון בלשון.

זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ דף רא עמוד ב

"אתא ר' אבא לגביה א"ל אימא לי מאן עובדך דהא קודשא בריך הוא רחיש לך אלין תרין נסין לאו אינון למגנא"

אמנם יש לציין: מקובל לפרש ש"לחינם" היינו ללא צורך. אכן כך משמעות דברי הר"ן. אבל בזהר, הכוונה שאם אדם זכה לנס ודאי מגיע לו בדין ולא זכה בנס מן ההפקר.

וזה תרגום הסיפור
ר' אבא הוה יתיב וכו': ר"א היה יושב בפתח שער העיר לוד. ראה אדם אחד שהיה בא ויושב על בליטה שהיתה בולטת מצד ההר, והיה עיף מן הדרך וישב וישן שם. בתוך כך, ראה נחש אחד שהיה בא אצלו, ויצא שרץ שנקרא קוסטפא דגורדנא, והרג את הנחש. כשהקיץ האדם ראה את הנחש למולו, שהיה מת. קם האדם, ונפלה הבליטה, שהיה יושב עליה, אל העמק שמתחתיה, כי נקרעה מן ההר, והאדם נצל. כי אם היה מאחר רגע מלקום, היה נופל, ביחד עם הבליטה, אל העמק, והיה נהרג. אתא ר' אבא וכו': בא אליו ר' אבא, אמר לו, אמור לי מה מעשיך, כי הקב"ה הקרה אליך שני נסים אלו, [שהצילו מן הנחש, ומן הבליטה שנפלה], לא היו בחינם. א"ל ההוא בר נש וכו': כל ימי, לא עשה לי אדם רעה, שלא נתרציתי עמו ומחלתי לו. ועוד, אם לא יכלתי להתרצות עמו, לא עליתי על מטתי מטרם שמחלתי לו ולכל אלו שציערו לי, ולא נטרתי לו שנאה כל היום, על אותו רע שעשה לי, ולא די לי זה, אלא עוד, שמאותו יום והלאה, השתדלתי לעשות להם טובות. בכה ר' אבא וכו': בכה ר"א ואמר, גדולים מעשיו של זה מיוסף, כי ביוסף, העושי רעה, היו אחיו, ודאי שהיה לו לרחם עליהם, מחמת האחוה, אבל מה שעשה זה, שעשה כן עם כל בני אדם, הוא גדול מיוסף, ראוי הוא, שהקב"ה יקרה לו נס על נס. פתח ואמר הולך בתום וגו': "הולך בתום ילך בטח" - זהו אדם שהולך בדרכי התורה. "ילך בטח" - שמזיקי העולם לא יוכלו להזיקו. "ומעקש דרכיו יודע" - שואל, מי הוא יודע, ואומר, זה הוא מי שנטה מדרך האמת, ומבקש לגבות מחבירו, כלומר, שרוצה לשלם לו רעה תחת רעה, ועובר על "לא תקום ולא תטור", "יודע", מהו יודע, היינו שיהיה ניכר בעיני כל בעלי הדין, שלא תאבד מהם צורת אותו אדם, כדי להביאו למקום, שיהיו נוקמים ממנו, דהיינו מדה כנגד מדה, וע"כ אומר הכתוב יודע. ותא חזי ההוא וכו': ובוא וראה, אותו ההולך בדרך האמת, הקב"ה מחפה עליו כדי שלא יתודע ולא יהיה ניכר לבעלי הדין, אבל מעקש דרכיו יודע, ויהיה ניכר להם, אשריהם האנשים, ההולכים בדרך אמת, והולכים בטח בעולם, שאינם מפחדים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

[מייש]

האם ידוע מקור ברור ומפורש לביטוי השגור בפי כל "לא עביד קוב"ה ניסא בכדי"? (כוונתי למקור בחז"ל).
בתודה מראש.

[אדג]

http://levinsky.academia.edu/AryeOlman/ ... dvt_hbytvy

[עשוי לנחת]

עי' בזה לר' משה שטרנבוך בספר טעם ודעת ג [לא חז"ל מפורש, אך הוכחה מחז"ל]
http://www.hebrewbooks.org/20035
[ואגב, לכאורה סברא הוא דאין לקב"ה הבדל בין נס לטבע ואם ברא עולמו דוקא בדרך הטבע, מדוע שישנה ויעשה נס בכדי]

[איש_ספר]

האם ידוע מקור ברור ומפורש לביטוי השגור בפי כל "לא עביד קוב"ה ניסא בכדי"? (כוונתי למקור בחז"ל).
בתודה מראש.

נתברר באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא.
המוקר הראשון המביא בלשון זה וכיו"ב הוא האלשיך, הרעיון מופיע כבר בדרשות הר"ן. יעו"ש.  

[מייש]

ראשית תודה רבה לכל המגיבים!
ולאיש ספר היקר, סליחה על הבורות, אבל מהו האלפא ביתא הנ"ל, והיכן נמצא?

[יאיר.]

ראשית תודה רבה לכל המגיבים!
ולאיש ספר היקר, סליחה על הבורות, אבל מהו האלפא ביתא הנ"ל, והיכן נמצא?

viewtopic.php?f=7&t=4105

[הולשטיין]

המקור הקדום ביותר שמצאתי:

זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ דף רא עמוד ב

אלין תרין נסין לאו אינון למגנא

האם באלפא ביתא יש מקור קדום יותר?

[שש משזר]

מאמר מקיף לתולדות ביטוי הנ"ל:
https://www.academia.edu/249879/%D7%9C% ... 7%95%D7%99

[לעומקו של דבר]

המקור הוא כנראה בספר הזהר, ואירע לו מה שאירע ל"כד יתבין" אם כי בפחות שינויים, ולפלא שאין מציינים לזהר אלא לר"ן כאשר אין כל דמיון בלשון.

זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ דף רא עמוד ב

"אתא ר' אבא לגביה א"ל אימא לי מאן עובדך דהא קודשא בריך הוא רחיש לך אלין תרין נסין לאו אינון למגנא"

אמנם יש לציין: מקובל לפרש ש"לחינם" היינו ללא צורך. אכן כך משמעות דברי הר"ן. אבל בזהר, הכוונה שאם אדם זכה לנס ודאי מגיע לו בדין ולא זכה בנס מן ההפקר.

כלומר הלשון לקוחה מהזוהר, והתוכן לקוח מדרשות הר"ן... מעניין

[חלבנה]

מצאתי שכ"כ רבי צדוק בדברי סופרים אות ט"ז.

[חיים סופר]

ר' שמואל אשכנזי, בספרו 'אלפא ביתא תניינא דשמואל זעירא', האריך בדבר.

אם אפשר להעלו המאמר
כפי הנראה לא נמצא ספרו באוצר

[באמונתו]

לא עביד קוב"ה ניסא למיגנא - ביטוי זה כלשונו נמצא בקרב העם, אולם מקורו הימני נעלם.
חיפוש באוצר העלה חרס, אולי אי מי יטיל קרס?
תוכן האימרה ראיתי ציינו לדרשות הר"ן, אך לשון זה לא נמצא, רבנן?

ראה המדרש בראשית רבה - פרשת בראשית פרשה י: [ר' אלעזר הוה יתיב מטייל בבית הכסא, אתא חד רומאי וקדים יתיה ויתיב ליה, אמר לית הדין על מגן, מיד נפק חד חיוא ומחא יתיה וקטל יתיה, קרי עליה ואתן אדם תחתיך].
גם בשאר מדרשים מצאנו מעין לשון הזה.

[באמונתו]

ראה: viewtopic.php?t=2994