מהדורה חדשה של "ספר יראים"

[הרוצה להחכים]

האם יש מהדורה איכותית ומבוקרת של ספר יראים לרא"מ שיצא לאור אחרי מהדורת 'תועפות ראם'?
ואם לאו, האם מישהו עוסק עתה בההדרתו?

[עדיאל ברויאר]

מהדורה חדשה בשני חלקים
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154489&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?160449&

איני יודע מה האיכות שלה. הם טוענים שהגיהו מחדש מהכת"י (היחיד בעולם, למעט אולי קטע נוסף מכריכה. הכת"י השלם נסרק לאינטרנט בספרייה בפריס).

[השואל מרבו]

האם יש צורך בעוד מהדורה?

[עדיאל ברויאר]

כפי שכתבתי, איני מכיר את טיבה של המהדורה החדשה.

מהדורה חדשה צריכה להעשות על בסיס הגהה חוזרת אבל מדוקדקת בכת"י היחיד (במהדורה הראשונה נפלו לפעמים שיבושים משמעותיים), וכן במקבילות שונות בספרי הראשונים, ובפרט הסמ"ג, שהירבה להתבסס על ספר היראים (ויש צורך לבדוק גם את הנוסח של הסמ"ג עצמו).
בנוסף, יש להשתמש (בזהירות) בנוסח שבקיצור היראים (דפו"ר ונציה שכו, ויש כמה כת"י) כי לפעמים ניתן לשחזר על ידו את מה שהשתבש בכת"י היחיד.

האם המהדירים הנ"ל עשו זאת כראוי? איני יודע.

[א. חיים]

מתוך ההקדמה לספר המדובר:

ה.png (9.61 KiB) נצפה 11839 פעמים

מה דעתכם ? ר"א ממיץ ור"י הזקן ישבו יחד עם המהר"ם מרוטנבורג !
לי זה מזכיר את סיפורו של ספר שלשלת הקבלה על פגישת רש"י עם הרמב"ם וכיו"ב.

[חכם באשי]

מעניין לדעת, אם קטע רשלני כזה (בלשון המעטה) המופיע בהקדמה מלמד על טיבה של ההדרה עצמה.

[עדיאל ברויאר]

בקישור הבא ציינתי למשפט שלם שנמצא בכת"י פריס ונשמט במהדורה הראשונה: viewtopic.php?f=7&t=21019&p=253895&hilit=%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%A7%D7%A6%D7%AA#p253895
ואכן, גם במהדורה החדשה, שכתוב בראשה שהיא הוגהה מחדש מאותו כת"י, לא חזר המשפט למקומו. ראו עמוד 377 בעמודי האוצר.

ואגב, עד נוסח נוסף של אותה פיסקה (שיש בו אולי נוסח מקורי חשוב - במקום "מבילבול הבשר", כתוב בו: "מכל איכול הבשר". נוסח מוזר אבל יש בו משהו הגיוני יותר. לפני זמן רב הצעתי מסברה לתקן: מהבל הבשר), נמצא בגליון כת"י של הלכות הרי"ף, ושם הוא מיוחס (בטעות, כנראה) לספר הפרדס: http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.asp ... 7075_f200r
כנראה יש באותו כת"י ציטוטים נוספים מהיראים שמיוחסים לפרדס, וכנראה המלקט טעה בזה.

ואוסיף בזה דוגמה שרשומה אצלי לבירור נוסח עפ"י הקיצור יראים:
בסי' רלג כותב היראים שיש מצווה לכבד גם את הגויים. ובין השאר כותב (עמ' קג): "אבל אם אינם מקיימים, כגון עובדי כוכבים בזמן (הבית) עובדי ע"ז מגלה עריות...". וכך בדיוק גם במהדורה החדשה (עמוד 419 בעמודי האוצר).
בכת"י (116א): "אבל אם אינם מקיימי' כגו' גוים בזמן עובדי ע"ז מגלה עריות ושופכי דמי'".
בקיצור יראים (סי' לו, דפוס ונציה שכ"ו דף יט ע"ב): "ודווקא שקיים הגוי ז' מצות שנצטוו בני נח אבל כותים שבזמן הזה שמגלי עריות ושופכי דמים הן..."

[עדיאל ברויאר]

בקישור הבא ציינתי למשפט שלם שנמצא בכת"י פריס ונשמט במהדורה הראשונה: viewtopic.php?f=7&t=21019&p=253895&hilit=%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%A7%D7%A6%D7%AA#p253895
ואכן, גם במהדורה החדשה, שכתוב בראשה שהיא הוגהה מחדש מאותו כת"י, לא חזר המשפט למקומו. ראו עמוד 377 בעמודי האוצר.

ואגב, עד נוסח נוסף של אותה פיסקה (שיש בו אולי נוסח מקורי חשוב - במקום "מבילבול הבשר", כתוב בו: "מכל איכול הבשר". נוסח מוזר אבל יש בו משהו הגיוני יותר. לפני זמן רב הצעתי מסברה לתקן: מהבל הבשר), נמצא בגליון כת"י של הלכות הרי"ף, ושם הוא מיוחס (בטעות, כנראה) לספר הפרדס: http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.asp ... 7075_f200r
כנראה יש באותו כת"י ציטוטים נוספים מהיראים שמיוחסים לפרדס, וכנראה המלקט טעה בזה.

כעת אני שם לב שיש בפיסקה שבגליון הלכות הרי"ף משפט נוסף, שחסר אף בכת"י פריס מחמת הדומות: "למה הזכירו בבכורות שלסוסים אלא שלפרה נמי אסורות. יש לומ' שלסוסים וגמלים שיצאו לאחר..."
ויש שם עוד קצת תיקונים.

[הרוצה להחכים]

מהדורה חדשה בשני חלקים
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154489&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?160449&

איני יודע מה האיכות שלה. הם טוענים שהגיהו מחדש מהכת"י (היחיד בעולם, למעט אולי קטע נוסף מכריכה. הכת"י השלם נסרק לאינטרנט בספרייה בפריס).

מקופיא נראה כהעתקה גרידא של מהדורת תועפות ראם, בתוספת כמה תיקונים קלים מסברא.
בח"א עמ' פה תיקן מסברא (ותם) [וסת] ולא ידע שאצל כמה ראשונים באשכנז מצאנו את הביטוי "שיעור ותם" במקום "שיעור וסת".
שם עמ' צ-צב הועתק ככתבו וכלשונו בראבי"ה בתוספת מילים ושורות משמעותיות המבארות את כל הקטע המבולבל כאן, והמהדיר לא ציין כלל לראבי"ה.

[עדיאל ברויאר]

אגב, הנה קישור לכת"י השלם היחיד, ניתן להורדה: http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b9064412s

[עדיאל ברויאר]

מהדורה חדשה בשני חלקים
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154489&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?160449&

א. חלק שלישי - http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?195665&

ב. הנה נקודה מורכבת נוספת לאור השוואת הנוסח בכת"י פריס לנוסח שבקצור יראים, נקודה שלא באה לידי ביטוי במהדורות הנדפסות, ונבוכתי בה:
הנידון הוא לגבי תיקו בגמרא על איסור דרבנן. דעתו של ר"ח היא שתיקו דאיסורא לחומרא, לכאורה גם בדרבנן.
בסי' יב-יד מתייחס היראים לנושא. הנוסח בכת"י פריס אינו שונה באופן משמעותי מהנדפס, הנה הוא (דף 21א): "ולא איפשיט' לן וקבלה בידינו כל תיקו דאיסור' אפי' בדרבנ' לחומר'. ושמעתי שבפי' ר"ח אומ' דכל תיקו חשיב ספיקא הילכ' לקולא בדאורייתא לחומרא". במהדורות הנדפסות תיקנו בסוגריים מרובעות: הילכ' [בדרבנן] לקולא בדאורייתא לחומרא. אמנם אם היה לפנינו רק את הנוסח שבכת"י פריס, הייתי מציע לתקן תיקון קל יותר: הילכ' לקולא [ו]בדאורייתא לחומרא. דהיינו שה"לקולא" נסוב על הנידון דלעיל שהוא דרבנן. אבל בסופו של דבר, גם הצעה זו מכוונת לאותה משמעות.
אולם בקיצור יראים (סי' ריז, דפוס ונציה שכ"ו דף צט ע"א. לא ציינתי את הסוגריים ששם, כי הן לא מלמדות שהדברים אינם מהחיבור) הנוסח הוא: "ולא איפשטא לן. וקבלה בידינו כל תיקו דאיסורא אפילו בדרבנן לחומרא. ושמעתי שכן פירש רבינו חננאל ונ"ל כל תיקו דחשיב בספיקא[!] הילכך בדאוריתא ובדרבנן ספק לחומרא של תיקו". אמנם דעת ר"ח בקיצור יראים תואמת למה שידוע לנו מתוך פירושיו ומצד זה הנוסח שבקצור יראים עדיף, אבל לכאורה ההבנה הפשוטה היא שהחל מה"ונ"ל" מעיר בעל היראים על דברי ר"ח, אבל נוסח דבריו שבקצור יראים תואם דווקא את דעת ר"ח שהוזכרה קודם ואינה מחדשת דבר. וגם אי אפשר לטעון שזהו ציטוט מדברי ר"ח שהרי היראים רק שמע על דברי ר"ח ולא ראה אותם. ואולי בחלק הזה של המשפט יש לקבל דווקא את הנוסח של כת"י פריס וע"י זה להמציא נוסח שלישי. וצ"ע.

[עדיאל ברויאר]

דוגמה נוספת לבירור נוסח בספר היראים, אם כי כאן כל הנתונים לגבי היראים עצמו היו ידועים, והחידוש הוא ביחס לסמ"ק בשם היראים.

חבר שעוסק כעת בסוגיות בישול בשבת פנה אליי לברר את העניין הבא:

מי שלומד ב"י, יראים וסמ"ג, לומד מהם וממהדיריהם שיש חילוף נוסחאות ביראים.
בספר יראים השלם (סי' רעד. כן הנוסח גם בכת"י פריס, שממנו נדפס החיבור, דף 136א) נכתב: "...ויזהר אדם שלא יתן פת אפוי בשבת אלא בכלי שני".
הב"י, שלא הכיר את ספר יראים השלם, מביא שהסמ"ק כותב בשם היראים שאסור לתת פת בכלי ראשון. וכיום אנו מבינים, לכאורה, שזה תואם את הגרסה הזאת ביראים.
אלא שהב"י מביא קודם לכן שהסמ"ג העתיק בשם היראים "אפילו" במקום "אלא" (ולפנינו: אף). כך הוא נוסח הסמ"ג גם במהדורת מכון י-ם, וכן בשם היראים (אולי מתוך הסמ"ג) בספר המרדכי פרק כירה. כנוסח הזה נמצא גם בספר קיצור יראים (סי' קב, ונציה שכו, לח ע"ב), שמעתיק מהיראים את המשפט הזה מילה במילה, וגורס אף. על כך העיר כבר בתועפות רא"ם על אתר.

לסיכום: יש שני נוסחים ביראים. בכת"י פריס כתוב "אלא בכלי שני", וכעניין הזה מופיע בשמו בסמ"ק. נוסח אחר, שמופיע בקיצור יראים, סמ"ג (ומרדכי): "אף בכלי שני".
כמה אחרונים כתבו שהנוסח השני עדיף בגלל מכלול דבריו של היראים שם. והאמת היא שגם עד הנוסח הכי מוסמך מבין כל אלו הוא הסמ"ג, בגלל סמיכותו לזמנו של היראים.
אולם, עיון בכה"י של הסמ"ק מעלה ממצא חשוב עוד יותר. בדקתי בכמה כי"י קדומים ביותר (יש גם יותר קדומים, אך הם לא נגישים לי לפי שעה): וטיקן 147, 95ב (נעתק בשנת 1317), וטיקן 247, 156א (נעתק בשנת 1324), כת"י מינכן 135, 124ו-125א (נעתק בשנת 1337), כת"י פריס, הספה"ל, 1480, 148ב-ג (נעתק בשנת 1343), וכת"י פריס, הספה"ל, 643, 141ד-142א (נחלקו החוקרים ביחס לזמנו של האחרון, וכנראה אף הוא קדום, אולי אף יותר מכל הנ"ל). וכן בכת"י פריס, הספה"ל 383, 124ג, ובכת"י פריס, הספה"ל 384, 73א.

הנה נוסח הסמ"ק כפי שהוא בנדפס, ואני מדגיש את המשפטים המשמעותיים לנידוננו:

ספר מצוות קטן מצוה רפב
ופסק הר"ר אליעזר ממיץ אעפ"י שאין בישול אחר בישול כדתני' בפר' חבית כל שבא בחמין מלפני שבת כלומר שנתבשל כל צרכו מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, פי' בכלי ראשון מכל מקום יש בישול אחר אפייה וצלייה דקיימא לן כר' יוסי דאמר בפ' כל שעה שאין יוצאין בפסח במצה מבושלת אעפ"י שלא נימוח' דהבישול מבטל האפיי' ופקע מיניה שם לחם אלמא יש בישול אחר אפייה ומהאי טעמא אמר גבי צלאו ואח"כ בשלו דחייב לפי שהבישול מבטל את הצלייה, ומתוך כך יש לאסור לתת פת בתוך כלי ראשון בעודו רותח ומיהו בדבר לח וצלול לדברי הכל יש בישול אחר בישול לאחר שנצטנן אם חוזר ומרתיחו כדאמרינן בפ' במה מדליקין שמא ירתיח וכדפי' שם בקונטרי' והשתא יש ג' חלוקים בדבר לח וצלול לדברי הכל יש בישול אחר בישול ובדבר יבש אם ראשון ושני הכל דרך אפייה וצלייה לכאורה לדברי הכל אין אפייה אחר אפייה ואין צלייה אחר צלייה, וסברא הוא דגם הר"ר אליעזר מודה בזה אבל כשהראשון דרך אפייה או צלייה והשני דרך בישול בתוך מים או יין בזה אומר הר"ר אליעזר דיש בישול אחר אפייה וצלייה דומיא דההיא דפסחים שהבאתי ולפי זה מותר להניח צלי מבושל או בשר סמוך לאש כדי לחמם אפי' שמחממו כל כך שהיד סולדת בו, ויש רוצים לומר דגם בזה אסר הר"ר אליעזר, ואינו נראה דלפי הראייה שהוא מביא מההיא דרקיק בפסח אינו כי אם דוקא היכא שבשל לסוף במים או ביין, אמרי' בפ' כירה מיחם שפינהו ויש בו מים חמים לא יתן בתוכו מים מועטים כדי שיחממו אבל נותן לתוכן מים מרובים כדי להפשירם.

בכל כה"י הללו מופיע המשפט "ומתוך כך" בלי שינוי משמעותי. אלא, שקודם לכן, מופיע בכולם, למעט וטיקן 247 ופריס 383 שאליהם אתייחס בהמשך, סימון להגהה בין המילים "כר' יוסי" לבין המילה "דאמר" (הדגשתי גם אותן. בכת"י פריס 643 לא נכתב "הגהה" או "הג'" כבאחרים, אלא "מ"ר". כך כנראה הייתה הצורה המקורית יותר של הגהות ר"פ בכה"י, שנעתקו, כנראה, ע"י תלמידיו). ההגהה בכה"י מסתיימת לאחר המילים "או ביין" שלקראת סוף הדברים (גם אותן הדגשתי), ולפני סופה נוסף בה בכה"י: "וצ"ע בס"ג", דהיינו בסמ"ג (בוטיקן 247 השתבש להלכות גדולות). סיומת שכזו שכיחה בהגהות ר"פ (ובפרט בכה"י של הגהות אלו), ואף זה מאשש את הטענה שכל הדברים הללו הם בכלל דברי ר"פ ולא דברי הסמ"ק. אלא שלנידוננו יוצא דבר נוסף. כיוון שכך, הרי שנקטעו הדברים שמובאים בשמו של ר' אליעזר ממיץ, ועלינו להבין האם דברי ר"פ הללו חייבים להיות אליבא דהיראים או שיתכן שכאן הוא כבר כותב מדעתו. כשקוראים את דברי הסמ"ק בלי דברי ר"פ, יוצא שהסמ"ק אומר בשם היראים שאע"פ שאין בישול אחר בישול, יש בישול אחר אפייה וצלייה דקי"ל כר' יוסי (וכל ההסבר שבאמצע מהגמרא בשבת, הוא הסבר של הסמ"ק). על כך מגיע ר"פ ומסביר את מקורו של היראים ומסביר מה יוצא ממנו למעשה (ומתוך כך יש לאסור...), ואחר כך הוא מגדיר יותר את דעת של היראים כפי שהיא עולה מהראייה שעליה התבסס היראים עצמו. לענ"ד, לאור האמור, אין כל הכרח שהוא בא להציג בדבריו את דעת היראים. הוא בא לדון להלכה, ואכן הוא מסכים, כנראה, עם דעת היראים, אלא שהוא חולק עליו בהוצאת הדברים למעשה.
בכת"י וטיקן 247 אין סימון להגהה באותו מקום שבו הוא מופיע בשאר כה"י, אלא בהמשך, בדיוק לפני המשפט שחשוב לנו (הוא מציין "ת'" במקום "הגהה" או "מ"ר"). לפי נוסח זה נראה עוד יותר שר"פ נוטה מדרכו של היראים להלכה. אך ספק אם אפשר לסמוך על נוסח זה. בכת"י פריס 383 נמצא הסימון לתחילת ההגהה לפני בין המילה "אפייה" ובין "ומהאי טעמא".
בנוסף, ישנה אפשרות לומר שגם אם הוא מתכוון לומר זאת בדעת היראים, ר"פ כיוון לעיקר הדין ("אסור"), ואילו היראים התכוון להרחיק יותר ("יזהר").
בנוסף, בסמ"ק כת"י לונדון, הספרייה הבריטית, קטלוג מרגליות 1056, 624ב (בקטלוג הספה"ל נכתב שהוא נעתק בשנת 1280, יעוי' שברי לוחות עמ' 199 הע' 55), כלל לא נמצאת כל הפיסקה שמזכירה את היראים. אלא אחרי הנידון שלפני כן מופיעה ישר הפיסקה "אמרי' פ' כירה". וכך גם בסמ"ק פריס הספה"ל 382 דף 144א. יתכן אפוא שר' יצחק מקורביל בעצמו הוסיף במהדורה שנייה את הפיסקה שדנה בדברי היראים, וזה יצר בלבול אצל חלק מהמעתיקים שלא הבינו היכן מסתיימת ההוספה של ר' יצחק ומתחילה ההגהה של ר"פ. אבל בשביל זה צריך להכיר יותר טוב את יחס כה"י של החיבור. בהקשר זה יש לציין שבכת"י פריס 1480 נוספה פיסקה נוספת בין סוף ההגהה שבשאר כה"י ובין המילים "אמרי' בפ' כירה":
"גם מצלי יזהר אדם ובשר או דג מבושל לא יניח' אצל האש במקום שהיד סולדת בו ואם עשה כן חוששני מסקיל' ומחט'". ויתכן אפוא שהיא מציגה מהדורה שלישית של החיבור. וצריך בדיקה.

לאור האמור, אני חושב שיש למחוק מכאן לחלוטין את הגירסה של כת"י פריס, ואפשר לומר בבירור שזהו שיבוש. גירסה זו עומדת לבדה לעומת הנוסח של הסמ"ג והקיצור יראים ואולי עוד ראשונים, ולפי שעה לא ידוע לנו אף לא סיוע אחד נוסף לנוסח זה, ודי בזה כדי לדחות את הגירסה הזו לחלוטין.

[עדיאל ברויאר]

לאחרונה יהודי מליקווד הוציא לאור שלושה כרכים על מקוואות, בכרך הראשון "מסכת מקוואות" עם פירושים ועוד ליקוטים מחיבורים כגון ספרא, וכן רי"ף ועוד. בשני הכרכים האחרים ליקוט של גאונים וראשונים על ענייני מקוואות. בחלק מהחיבורים השקיעו יותר ובחלק פחות. במקרה של ספר היראים הם כותבים שהגיהו מחדש מתוך כת"י פריס, והם מדגימים במבוא הארוך הנוגע ליראים כמה תיקונים שהם תיקנו בעקבות העיון המחודש בכה"י.

[עדיאל ברויאר]

אגב, הנה קישור לכת"י השלם היחיד, ניתן להורדה: http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b9064412s

לאחרונה העלו סריקה צבעונית של כה"י הנ"ל: http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b1 ... =3669546;0

[ושא_נס]

הלוואי שמישהו ידפיס ספר יראים עם כל המפרשים החשובים שלו, דוגמת ספר שם חדש, וספר עמודי הארזים, וכמובן תועפות רא"ם, ואולי יש עוד מפרשים שאיני זוכר כעת ויבואו אחרים וירשמום.

[יעקובי]

ייש"כ לר' עדיאל על ההודעה הארוכה לעיל, בה כתב לדחות בטוב טעם ודעת את גירסת כת"י פריס שבספר היראים, לפיה אין לדעת היראים איסור בישול בכלי שני (מחשש קלי הבישול).

יש להוסיף, כי בפשטות הראיה הטובה ביותר לבירור מקחו של ר' אליעזר ממיץ בזה, הוא מה שכתב הראבי"ה (שבת, סי' קצז, ס"ק לא במהדו' הר"ד דבליצקי) ששמע מהרא"ם עצמו את סברתו בנידון, ובין היתר אמר שאין ליתן אף בכלי שני משום שאיננו בקיאים:

ושמעתי מרבינו אליעזר ממיץ שהיה אומר אין בישול אחר בישול בשבת... אבל יש אפיה אחר בישול ויש בישול אחר אפיה, כגון לשרות לחם ברותח, ואין אנו בקיאים אם גם בכלי שני (מבושל) [מתבשל], שהרי חילקו חכמים בדבר לגבי תבלין ומלח.

גם הטור (סי' שיח) והגה"מ (קושטא) הלא הביאו כן בשם היראים. וזה מצטרף לקיצור היראים, הסמ"ג (והמרדכי) שהזכיר ר' עדיאל.

גם בנוגע לגירסאות שבסמ"ק, כבר העיר כיו"ב הב"ח שם, שלפי נוסחא אחרת שבסמ"ק (אם כי לא בסגנון הנוסחאות שהזכיר ר' עדיאל) מתבאר בשם היראים לאסור אף בכלי שני.

והדברים מוכרעים.

[יעקובי]

הלוואי שמישהו ידפיס ספר יראים עם כל המפרשים החשובים שלו, דוגמת ספר שם חדש, וספר עמודי הארזים, וכמובן תועפות רא"ם, ואולי יש עוד מפרשים שאיני זוכר כעת ויבואו אחרים וירשמום.

ווי העמודים, לר' יצחק טייב.

[עדיאל ברויאר]

ייש"כ לר' עדיאל על ההודעה הארוכה לעיל, בה כתב לדחות בטוב טעם ודעת את גירסת כת"י פריס שבספר היראים, לפיה אין לדעת היראים איסור בישול בכלי שני (מחשש קלי הבישול).

יש להוסיף, כי בפשטות הראיה הטובה ביותר לבירור מקחו של ר' אליעזר ממיץ בזה, הוא מה שכתב הראבי"ה (שבת, סי' קצז, ס"ק לא במהדו' הר"ד דבליצקי) ששמע מהרא"ם עצמו את סברתו בנידון, ובין היתר אמר שאין ליתן אף בכלי שני משום שאיננו בקיאים:

ושמעתי מרבינו אליעזר ממיץ שהיה אומר אין בישול אחר בישול בשבת... אבל יש אפיה אחר בישול ויש בישול אחר אפיה, כגון לשרות לחם ברותח, ואין אנו בקיאים אם גם בכלי שני (מבושל) [מתבשל], שהרי חילקו חכמים בדבר לגבי תבלין ומלח.

...

יש מקום להסתפק האם "שמעתי" כאן הוא כפשוטו, אבל זה נוגע לדיון אחר בנוסח היראים על אתר:

בכת"י פריס (136א, אין הבדל משמעותי לנדפס ביראים השלם):

כדתנ' פ' חבית שנשברה כל שלא בא בחמין לפני השבת שורין אותו בחמין בשבת. פי' בכלי ראשו' שהדחה בעלמ' אינו מתבשל אפי' בכלי ראשו'...

מוכח שיש כאן טעות. במשנה לפנינו כתוב כל שלא בא בחמין בשבת מדיחין אותו בחמין בשבת. וזו הגרסה היחידה שיכולה להתקבל על הדעת. ויתרה מכך, היראים מתיחס בהסבר שלו להדחה ולא לשרייה.

על פניו, ישנן שתי אפשרויות כיצד נוצר הנוסח המשובש - 1. שיטפא דלישנא של מעתיק בין שורין למדיחין. 2. ביראים היו כתובים שני חלקי המשנה, אבל בסדר הפוך מהמשנה שלנו, והמשפט האמצעי נשמט מחמת הדומות, וההסבר של היראים נסוב רק על המשפט שנפל.

אבל בקיצור יראים (סי' קב, דפוס ונציה שכ"ו, לח ע"א):

כדתנן בפ' חבית כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת פי' בחמין בכלי ראשון שנתבשל כל צרכו וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת פי' בכלי ראשו' שבהדחה בעלמא...

כאן הנוסח יפה ומתוקן. שני חלקי המשנה נמצאים כסדרם, ועל כל אחד מהם פירוש. אבל זה מסבך את התמונה. כי אם הנוסח הזה הוא הנוסח שהיה ביראים עצמו, אז שני ההסברים שהצעתי למעלה לא אפשריים, ואפשר רק לומר שקרתה טעות כפולה, גם חצי מהמשנה נשמט מחמת הדומות וגם מעתיק החליף מדיחין לשורין בשיטפא דלישנא.

אבל התמונה מסתבכת עוד יותר כשמסתכלים על הסמ"ג. בסמ"ג קרתה טעות הפוכה - הוא מצטט מהיראים את המשנה:

כל שבא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת

בדיוק אותה טעות כמו בכת"י פריס, אבל ההפך.

לכן, אפשר להציע שהטעות הייתה כבר בספרו של היראים עצמו או עד נוסח אחר קדום ביותר. והטעות היתה שכל המשנה הובאה, כמו בקצור יראים, אלא שהתחלף בה שורין ומדיחין, והקצור יראים תיקן כמתבקש. בכת"י פריס נפל החלק הראשון של המשנה וההסבר שלו, ואילו הסמ"ג קיצר בהעתקתו או שבנוסח שלפניו נפל החלק השני של המשנה.
אבל הצעה זו מסתבכת כשמגיעים לראבי"ה, משום שהראבי"ה הנ"ל מביא מהיראים את אותה טעות כמו בסמ"ג. ואם הוא אכן שמע את הדברים מהיראים, כיצד זה הוא שמע בדיוק את אותה טעות שבסמ"ג?
מאידך, קצת קשה לומר ש"שמעתי" כולל גם ראיתי בספרו. ואולי הכוונה שהוא ראה ספר אחר שמביא בשם היראים. וגם הצעה זו דחוקה. ולטעון שהסמ"ג העתיק מהראבי"ה (איני יודע אם זה אפשרי בעיקרון) אי אפשר כיוון שיש בו טענות שנמצאות ביראים ואינן בראבי"ה.
אז כיצד יש ליישב את המובאה בראבי"ה? לא ברור לי, אבל מצד עדי הנוסח האחרים נדמה לי שזו ההצעה הכי טובה.
יש לציין שבסי' שלד בראבי"ה הוא מעתיק את המשנה עצמה עם אותה טעות מחמת הדומות, ובלי קשר ליראים, ושם יתכן שבאמת רק נשמט מחמת הדומות במסגרת העתקת ספר אבי העזרי. ואם כבר הצענו את זה אפשר להציע שבאמת הראבי"ה שמע מהיראים והטעות קרתה שוב גם בסי' קצז, אבל זה קצת מוזר שאותה טעות קורית באותו ספר בשני מקומות, כשלאחת מהן אפשר למצוא טעויות מקבילות במקורות שקשורים אליה.
וצ"ב.

[עדיאל ברויאר]

בראש האשכול ציינתי שיש כי"י של קיצור יראים (אחד בירושלים ואחד בקולומביה), אך מאז הזדמן לי לעיין בהם וזכור לי שהתרשמתי שהם נעתקו מהדפוס. אני לא זוכר כרגע על בסיס מה התרשמתי כך.

בנוסף, לטיב עבודת המדפיס - הוא גם תיקן עפ"י קיצור יראים בלי להעיר דבר:

קיצור יראים, ונציה שכ"ו, סי' קב, מו ע"א
[...] זו היא רשות היחיד גמורה. ואי זו היא רשות הרבים סרטי' ופלטיא גדולה ומבואו' המפולשין פי' רחבין י"ו אמה כולי אין מוציאין מרשו' היחיד זו לרשות הרבים זו...

אבל בכ"י פריס, שממנו נדפס יראים השלם, נשמט משפט מחמת הדומות:
ומה היא רשו' הרבי' (לרשו') ורשו' היחיד כדתניא בפ"א בשב' ד' רשויות לשבת רשו' היחיד ורשו' הרבי' כרמלית ומקו' פטו'. איזו היא רשו' היחיד חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד'. וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורוחב ד' זו רשו' היחי' וזו לרשו' הרבים זו ואין מכניסי' מרשו' הרבי' זו לרשו' היחי' זו ואם הוציא והכניס

והמדפיס (סי' רעד עמ' 292) השלים אותו, מתוך קיצור יראים, מבלי להעיר דבר:
ומה היא רשות הרבים ורשות היחיד כדתניא בפ"א דשבת [ו' א'] ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורה"ר כרמלית ומקום פטור איזו רשות היחיד חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה י' ורוחב ד' זו היא רה"י גמורה ואיזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין פי' רחבין ט"ז אמה כו' אין מוציאין מרה"י זו לרה"ר זו ואין מכניסין מרה"ר זו לרה"י זו ואם הוציא והכניס

[תבונה1]

בנוגע לרבי חיים דניאל שלמה פינסו מחבר הספר "שם חדש" על היראים. האם ידוע למישהו על תולדותיו או על צאצאים שלו החיים עמנו כיום?

[יהודה בן יעקב]

בנוגע לרבי חיים דניאל שלמה פינסו מחבר הספר "שם חדש" על היראים. האם ידוע למישהו על תולדותיו או על צאצאים שלו החיים עמנו כיום?

עיין בקובץ תולדות השמן ששון המצורף שם: viewtopic.php?t=7714
עמוד סו [34 מהקובץ].

[תבונה1]

יישר כח

[ושא_נס]

היש מי שיודע פרטים על הרב אברהם אבא שיף ז"ל, מחבר ספר תועפות ראם על ספר יראים?
יישר כוח