והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך
יאיר כתב:אכן מובא שחומש הגר"א על הפס' "ויותר יעקב...עד עלות השחר" (בראשית לב, כה) מובא ב'יהל אור'.
דרומי כתב:בכלי יקר תחילת פרשתנו (פ' חוקת), וכן בעוד כמה מקומות (כמדומני ס"פ שמות), מזכיר את העובדה שלפני בוא אור היום מתגבר חושך הלילה.
האם יש כאן משכימי קום (או מאחרי שבת) שאכן הרגישו בחוש כיצד החושך מתגבר לקראת עלות? או שיש איזה כוונה נסתרת בדברים?
יאיר כתב:נ"ל כיון שאז השמש הכי רחוקה עד שמתקרבת כלפי מעלה (או משהו כדומה)
יאיר כתב:לפי"ז יש תקוה גדולה שהגאולה תהיה השנה..
בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ז) נאמר על ברית בין הבתרים, 'ירד עליהם העיט לפזרן ולאבדן, ואין העיט זה אלא בן דוד, שנמשל כעיט וכו'... ר' אלעזר בן עזריה אומ' מכאן אתה למד שאין מושלן של ארבע מלכיות הללו אלא יום אחד מיומו של הקב"ה. (א"ל ר' אלעזר בן ערך בודאי כדבריך, שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה), חוץ משתי ידות שעה, תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהחמה נוטה במערב שתי ידות תשש אורו ואין נוגה לו, וכן עד שלא יבא העורב ישמח אורן של ישראל שנ' והיה לעת ערב יהיה אור. וכן הובא בילקוט שמעוני (זכריה תקפה). וכן בפיוט רבי אליעזר הקליר, בקדושת מוסף דר"ה, בזה"ל 'וירד העיט לאבדם זה דוד ראש הגבורים, כצאת השמש היה מניף עליהם בסודרים, שלא ימשול בהם העיט עד הערב כסוד מורים, להודיע שאין מושלים אלא יום אחד מיומו של יוצר הרים, חוץ משתי ידות שעה בשעורים, כשהחמה נוטה במערב שתי ידות שעה מכהה אורים, כן עד שלא יבא הערב יצמח אור לישרים, והיה לעת ערב יהיה אור להדורים'.
רבי עמנואל חי ריקי, מח"ס משנת חסידים, בספרו יושר לבב (בית שני חדר ד), הביא את האמור בפרקי דר"א, וביאר שחצות ביומו של הקב"ה היא ת"ק שנה, ולפי דרכו הגיע החשבון לשנת תקמ"א, שלחשבונו היא חצי שעה אחר חצות האלף השישי, ואכן בשנה זו הקיפה את הגולה התעוררות גדולה לגאולה, ויש שייחסו את נסיון עליית הגר"א לארץ ישראל לחשבון זה.
אולם כבר השיבו על חשבון זה מכמה צדדים, ועל רוב הדברים עמד הרד"ל בביאורו לפרקי דר"א בכמה מקומות, והן, א. מחצית השעה אינה מ"א שנים ועוד, דהיינו חצי מפ"ג שנה, כי חשבון זה הוא בחלוקת אלף שנה לי"ב 'שעות', אולם היממה נחלקת לכ"ד שעות, שכל אחת בת מא שנים ושני שליש. ב. חצות היממה אינה בשנת ת"ק, שכן יממה נחלקת ללילה ויום, ובתחילתה ת"ק שנה עד סוף הלילה, ואילו חצות ה'יום' היא בשנת תש"נ. ג. שתי ידות אינם מחצה, אלא שני שליש (עירובין פב: ומנחות עח.).
בחשבון פשוט נמצא, כי שני שליש 'שעה' הם 27 שנים ותשעה חדשים ושליש, ואם נוסיפם לאחר חצות החל בסוף שנת תש"נ, אנו מגיעים לימים אלו ממש.
יאיר כתב:ידידי, אנו כבר בסוף תשע"ח...
החושב כתב:דרומי כתב:בכלי יקר תחילת פרשתנו (פ' חוקת), וכן בעוד כמה מקומות (כמדומני ס"פ שמות), מזכיר את העובדה שלפני בוא אור היום מתגבר חושך הלילה.
האם יש כאן משכימי קום (או מאחרי שבת) שאכן הרגישו בחוש כיצד החושך מתגבר לקראת עלות? או שיש איזה כוונה נסתרת בדברים?
אם להבין כפשוטו, אז צריך לספק הסבר מדעי כל שהוא, לא?
אולי מדובר ביום מסוים של החודש וזה קשור לשקיעת הירח?
אמונה העממית גורסת שהחושך עמוק במיוחד לפני עלות השחר. ובמציאות: תלוי בעיקר במצב הירח ובאורות העיר
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", שר שלום חנוך בשיר "הולך נגד הרוח" שהוא כתב והלחין. האם זה באמת נכון? התשובה הפשוטה היא: לא. בהירות השמיים בלילה משתנה בעיקר בהתאם לנוכחות הירח והתאורה המלאכותית על פני הקרקע. בהיעדר אור מהירח או ממקורות אור מלאכותיים, אור הכוכבים אינו משתנה כלל לאורך הלילה.
בלילות חשוכים מאוד אפשר לראות את אור גלגל המזלות (זודיאק), הנובע מחלקיקי אבק בחלל שבין כוכבי הלכת. מדובר באור חלש שאפשר לראות בעיקר בשמיים המערביים אחרי השקיעה ובשמיים המזרחיים לפני הזריחה. האור הזה גורם לכך שהשמיים נראים קצת יותר בהירים מהשמיים של אמצע הלילה. ההבדל הזה קטן מאוד כשצופים בו מסביבה עירונית, שבה האורות המלאכותיים (פנסי רחוב, תאורת בתים, שלטי חוצות וכדומה) הם הגורמים העיקריים לבהירות השמיים.
מה שמשפיע במיוחד על בהירות השמיים הוא מופעי הירח. בשבועיים שאחרי מולד הירח, ובזמן שהוא מתמלא, אפשר לצפות בירח מיד אחרי השקיעה, אבל לא לפני הזריחה. בתקופה הזאת אכן חשוך יותר לפני הזריחה, פשוט כי אי אפשר לראות את הירח. בשארית הזמן, אחרי אמצע החודש העברי, הירח יימצא בשמיים לפני הזריחה, כך שדווקא השעות שאחרי השקיעה יהיו הכי חשוכות.
האמונה בכך שחשוך יותר לפני עלות השחר אינה מבוססת כנראה על המציאות. מה שכן אפשר לומר הוא שהכי קר לפני הזריחה, מכיוון שפני השטח מתחממים במהלך היום ומתקררים בהדרגה בשעות הלילה. ממש לפני הזריחה הקרקע כבר קרה מאוד, ולכן הסביבה תהיה קרה יותר לעומת תחילת הלילה או אמצע הלילה.
מהרש"א בבא מציעא דף קז/ב
ומ"ש ובחורף מפני הצנה ומייתי מדכתיב ולא יכם שרב ושמש כו'. כי בחורף בבקר בעת עליית השמש אז הקור יותר גדול לפי הטבע.
אוצר החכמה כתב:זה רעיון שאולי בגלל ההתקררות יש יותר עננים וזה הסבר טוב למה יש חושך
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 253 אורחים