זסבה כתב:במר קשישא עמ' יט כתב על דברי הגמ' בסנהדרין צה:
אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות וזונות. ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים. וכן באו על אברהם, וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג. במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסי, רחב צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד. בעי אביי: חסר חד ריבויא, או חסר חד אלפא, או חסר מאה, או חסר חד? תיקו.
ביאור דבריו הקדושים של החו"י:
ואפשר לומר בו רמז, כי סוד עשר ולא ט' [ספר יצירה פ"א מ"ג], כי אי אפשר לקליפה להתדמות לקדושה. [זה טעם אחד למה בקליפה יש רק ט' ולא י' (ע"ח שער י"א פ"י)], גם היה פסיקא רישא [הקליפה ראשו מופסק ולכן חסר הבחי' העשירית שהוא ה'ראש'ית חכמה], ולכך יבקש [הקליפה] להתדמות כמספר כ"ו על ה' [דהיינו י' פעמים כ"ו הוא סך מחנהו מאתים וששים], בסוד ט' [כי חסר חד], מדרגות, מעשר לעשר [כתב הפרדס (שער ב פ"ב) בענין מספר האצילות והכללות, שכלול 'מעשר לעשר' עד אין סוף ותכלית והכל אחדות בסוד כללותם, ובקליפה הוא נחסרת להיותו פסיקא רישא], ודוק.
האיר בזה מוה"ר ר"י אביבי שליט"א
מעשר לעשר [כתב הפרדס (שער ב פ"ב) בענין מספר האצילות והכללות, שכלול 'מעשר לעשר' עד אין סוף ותכלית והכל אחדות בסוד כללותם, ובקליפה הוא נחסרת להיותו פסיקא רישא], ודוק.
והוסיף: החוות יאיר כותב את הביטוי הזה על הקליפות. כנראה הוא בא להסביר את דברי אביי שיורד והולך: חסר חד ריבויא, או חסר חד אלפא, או חסר מאה, או חסר חד.
אביי יורד מרבוא לאלף ומשם למאה ומשם לאחד. את הירידה הזאת מוסבר כירידה של 'מעשר לעשר'. כיוון שעוסקים בקליפות הרי 'שיורדים' מעשר לעשר, מרבוא לאלף וכו'.