אור החיים בראשית פרק מו פסוק ח כתב:ולא יקשה בעיניך שיהיה פרושינו הפך דברי חז"ל, כי כבר הודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאה מהם רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש, ועליהם נאמר (שה"ש ה') חכו ממתקים וכולו מחמדים. ויש ליישב מה שהקשינו לדבריהם ז"ל והוא דחוק והפשט כראי מוצק (איוב ל"ז) והדרשה תדרש:
אור החיים בראשית פרק א פסוק א כתב:דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר כי ע' פנים לתורה ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן, ולזה תמצא שהאמוראים אין כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה' אבל ביישוב הכתובים ובמשמעותן מצינו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר:
החוזר כתב:אור החיים בראשית פרק מו פסוק ח כתב:ולא יקשה בעיניך שיהיה פרושינו הפך דברי חז"ל, כי כבר הודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאה מהם רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש, ועליהם נאמר (שה"ש ה') חכו ממתקים וכולו מחמדים. ויש ליישב מה שהקשינו לדבריהם ז"ל והוא דחוק והפשט כראי מוצק (איוב ל"ז) והדרשה תדרש:אור החיים בראשית פרק א פסוק א כתב:דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר כי ע' פנים לתורה ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן, ולזה תמצא שהאמוראים אין כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה' אבל ביישוב הכתובים ובמשמעותן מצינו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר:
הארי החי כתב: אם כוונתך לעורר מד' האוה"ח על ד' הנצי"ב - לא קרבו זא"ז כלל, הנצי"ב דיבר על מה שמכונה 'פשוטו של מקרא' שאין הכוונה לתרגום מילולי, מאידך האוה"ח דיבר על הא דרשות ניתנה לדרוש ולחדש בדרש. ופשוט
אור החיים בראשית פרק מו פסוק ח כתב:ולא יקשה בעיניך שיהיה פרושינו הפך דברי חז"ל, כי כבר הודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאה מהם רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש, ועליהם נאמר (שה"ש ה') חכו ממתקים וכולו מחמדים. ויש ליישב מה שהקשינו לדבריהם ז"ל והוא דחוק והפשט כראי מוצק והדרשה תדרש:
החוזר כתב:דעת לנבון נקל שהוא סבור באמת שדברי חז"ל מוקשים ודחוקים, ולכן הפשט שהוא מציע הוא הפשט והוא כראי מוצק, ובכל זאת דרשת חז"ל תדרש. הפוך והפוך עד שתבין.
הארי החי כתב:החוזר כתב:דעת לנבון נקל שהוא סבור באמת שדברי חז"ל מוקשים ודחוקים, ולכן הפשט שהוא מציע הוא הפשט והוא כראי מוצק, ובכל זאת דרשת חז"ל תדרש. הפוך והפוך עד שתבין.
אין כוונת האוה"ח לדרוש ע"פ תרגום מילולי מה שנראה לו יותר פשוט במילות שלכך נהפך זה לפשוטו של מקרא. כוונתו על דרש שדרשו חז"ל דקאי איוכבד שנולדה בין החומות וע"ז כתב שהפשט שהוא חידש כראי מוצק והדרש של חז"ל תידרש. מה שהבאתי מהנצי"ב הוא שונה בתכלית - שאין פשוטן של דברים ע"פ מה שנראה לשכלנו שהוא היותר מתאים בתרגום המילים לחוד. ודוק.
זיז שדי כתב:עיין במה שכתבתי שפשט הוא הכי כולל. כי כל הפירושים נבנו עליו, וכמה שנעלה נגיע לעוד ועוד, אך הכל נבנה על גבי פשטות הפשט
מגופת חבית כתב:זה לשון רש"י קידושין דף סח.
וכי יש אהובה לפני המקום - כלומר וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה בשבילה שהוצרך הכתוב לכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה לא הוה ליה למיכתב אלא כי את הבכור יכיר ואנא ידענא לא שנא אמו אהובה ולא שנא אמו שנואה. עכ''ל
הארי החי כתב:דומני שבאשכול פורה זה טרם הובאו דבריו המאירים של הנצי"ב בהקדמתו לביאורו עה"ת [קדמת העמק] שהאריך לבאר מדוע נקראת התורה "שירה".
וז"ל באות ג', והנה בנדרים דל״ח העלו בפי׳ המקרא כתבו לכם את השירה שהוא כל התורה. והביאו ראיה מסיפי' דקרא למען תהיה לי השירה הזאת לעד [ואופן הוכחה זו מבואר במקומו של אותו מקרא] הא מיהא יש להבין היאך נקרא כה״ת שירה והרי לא נכתבה בלשון של שירה.
אלא ע״כ יש בה טבע וסגולת השירה שהוא דבור בלשון מליצה. דידוע לכל מבין עם תלמוד דמשונה המליצה מספור פרזי בשני ענינים בטבע ובסגולה.
א) דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי. וצריך לעשות הערות מן הצד דזה החרוז כוון לזה הספור וזה החרוז כוון לזה ולא מיקרי דרוש אלא כך הוא טבע השיר אפי' של הדיוט. ומושכל עוד דמי שיודע בטוב ענין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו מתוק לו אור לשון של השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת הענין ורק בא להתבונן מן המליצה תורף הענין ומזה עלול הוא להשערות בדויות מה שלא הי' מעולם ולא לזה כוון המשורר. כך הוא טבע כל התורה שאין הספור שבה מבואר יפה אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון ולא נקרא דרוש אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה׳ אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל, ועי' ס׳ במדבר ז׳ ז׳ מש״כ.
ב) דבשיר יש סגולה לפארה ברמזים מה שאינו מענין השיר כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א״ב או שם המחבר וסגולה זו מיוחדת במליצה ולא בספור פרזי. וידוע דסגולה זו מכרחת הרבה פעמים להמחבר לעקם את הלשון כמעט רק כדי שיחלו ראשי החרוזים באות הנדרש לו ודבר זה ממש היא בכה״ת כולה, שמלבד הענין המדובר בפשט המקרא עוד יש בכל דבר הרבה סודות וענינים נעלמים אשר מחמת זה בא כ״פ המקרא בלשון שאינו מדויק כ״כ וכ״ז אינו רק בתורה הקדושה אלא בכל מקראי קדש כמו שביארנו בס׳ דברים בפ׳ שופטים עה״פ ודבר אליהם את כל אשר אצונו. פי׳ מקרא בס׳ יחזקאל שהי' בס׳ יחזקאל מרומז סתרי הטבע וסודות התורה. מה שלא ניתן רשות להנביא לגלות לבני דורו על שני הדברים הללו היינו על טבע דבר ה׳ ועל סגולת דבר ה׳ כתיב במשלי ג׳ אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה׳ ודעת אלהים תמצא. פי' טבע דבר ה׳ הוא הפשט המכוסה ונצרך לחקירה יפה לעמוד עליו. ה״ז דומה לכסף המכוסה בעפרורית מוצא הכסף. ונצרך למצרף והשתדלות להוציא את הכסף מזוקק. אבל סודות התורה שהיא סגולתה ה״ז כמו שידוע שיש מטמונים באדמה וכמו שאמר אשמדאי בגיטין דס״ח על ההוא גברא דהוי יתיב אבי גזא דמלכא היינו אוצר זהב וכסף טמון ואין מקום ע״פ שכל אנושי והשערה לדעת מקום המטמון אם לא שמתגלה בסיעתא דשמיא. כך סודות התורה שאינו מענין הפרשה א״א למצוא מצד שכל אנושי מ״מ הודיע החכם ברוה״ק אשר אם תחפשנה ככסף הפשט מענין הפרשה, וכמטמונים תחפשנה הסודות המרומזים בה, אז תבין יראת ה׳ היינו פשט המקרא שהוא הלכות או אגדה ומוסרי׳, ודעת אלהים תמצא היינו מטמוני מסתרי התורה וכדאיתא בסנהדרין דפ״ט נפש עמל עמלה לו, נפש עמל בד״ת התורה עומלת לו במק״א, ופרש״י שהיא מסייעת להבינו ולעמוד על עומק דבריה, וזה הפי' הי' פשוט כ״כ לחז"ל עד שבב״ר פ׳ ע״ט פי׳ כי נשני אלהים את כל עמלי זה ד״ת כמו שה״א נפש עמל עמלה לו עכ"ל. ועעו"ש באות ה מש"כ בזה.
הלא מבואר בדבריו דפשט של מקרא אין הוא כפשט של טקסט אחר שיאמר האומר הנה אלו הם פשוטן של דברים והאומר כן הרי הוא כמי שינסה לפרש חרוזי השיר מבלי שיקדם לו שום ידיעה על כוונת המשורר ואמתת תוכנו.
זיז שדי כתב:הגיע הזמן לומר את האמת בין אם זה נוח או לא.
אני בין כה ובין כה שרוף פה אז אין שום נפק"מ.
צופה_ומביט כתב:מעלתו בוודאי יודע, אבל בכ"ז אציין:
עיי"ש אות ה' ואילך.
וכן בהרחב דבר [עם ההוספה מכת"י, נמצא במהדורה החדשה] דברים לב, ג.
וגם בהקדמת קדמת העמק להעמק שאלה חלק ב מתחילתו ובעיקר בעמוד 14.
זיז שדי כתב:מגופת חבית כתב:זה לשון רש"י קידושין דף סח.
וכי יש אהובה לפני המקום - כלומר וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה בשבילה שהוצרך הכתוב לכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה לא הוה ליה למיכתב אלא כי את הבכור יכיר ואנא ידענא לא שנא אמו אהובה ולא שנא אמו שנואה. עכ''ל
תקרא את המילות. 'חשובה לפני המקום' כלומר וודאי שיהיה זה סיבה לבעל לשנות דין הנחלה, אבל אין זה סיבה למקום לשנות את הדין
זיז שדי כתב:בין מה שכתב בספרי, ובין מה שדרש בגמ' שניהם דרשות בנויים על גבי הפשט, ועיקר הפשט הוא אישה שנואה משום שבעלה שונאה. ורוצה לגרשה ואת בניה עמה על דרך גרש האמה הזאת ואת בנה, ואת בניו מאשתו האהובה רוצה להנחילן את כל אשר לו. ודרשו רבותינו כמה דרשות ע"ג הפשט הלז
מגופת חבית כתב:זיז שדי כתב:בין מה שכתב בספרי, ובין מה שדרש בגמ' שניהם דרשות בנויים על גבי הפשט, ועיקר הפשט הוא אישה שנואה משום שבעלה שונאה. ורוצה לגרשה ואת בניה עמה על דרך גרש האמה הזאת ואת בנה, ואת בניו מאשתו האהובה רוצה להנחילן את כל אשר לו. ודרשו רבותינו כמה דרשות ע"ג הפשט הלז
ומן הסתם אתה תפרש עין תחת עין ושן תחת שן נמי כפשוטו
מגופת חבית כתב:זיז שדי כתב:בין מה שכתב בספרי, ובין מה שדרש בגמ' שניהם דרשות בנויים על גבי הפשט, ועיקר הפשט הוא אישה שנואה משום שבעלה שונאה. ורוצה לגרשה ואת בניה עמה על דרך גרש האמה הזאת ואת בנה, ואת בניו מאשתו האהובה רוצה להנחילן את כל אשר לו. ודרשו רבותינו כמה דרשות ע"ג הפשט הלז
ומן הסתם אתה תפרש עין תחת עין ושן תחת שן נמי כפשוטו
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 273 אורחים