בראשית - בער"ח חשון: 'מחר חודש'.
נח - בר"ח חשון: 'השמים כסאי'.
תולדות - בער"ח כסלו: 'מחר חודש'.
ויצא - נהוג להפטיר 'ויברח יעקב', כמו שכתב במ"ב (תכח, כב). וכתב שם להוסיף 'ואכלתם אכול ושבוע' וגו', כדי לסיים בדבר טוב (והובא מנהג זה גם בלוח א"י).
וישלח - במ"ב (תכח, כב) הביא שני מנהגים:
א. להפטיר 'ועמי תלואים' וממשיכים 'ויברח יעקב' עד 'ומושיע אין בלתי';
ב. ע"פ הגר"א, להפטיר 'חזון עובדיה' (וכן המנהג כיום).
וישב - בשבת חנוכה (יכול להיות שבת ראשונה של חנוכה, ויכול להיות שרק היא לבדה שבת חנוכה): 'רני ושמחי'.
מקץ - בשבת ראשונה של חנוכה: 'רני ושמחי', ואפילו אם היא ר"ח טבת (שו"ע או"ח תרפד, ג);
בשבת שניה של חנוכה: 'ויעש חירם'.
(בחומשים נכתב שאפילו חלה שבת חנוכה בער"ח, מפטירים הפטרת חנוכה ואין מקרה כזה במציאות שיהיה בחנוכה שבת ער"ח, כי חנוכה לעולם אינו חל ביום ג', כמש"כ בשו"ע תכח, א).
וארא - בר"ח שבט: השמים כסאי.
בא - בסוף ההפטרה, פסוקים כז - כח - יש פסוקים דומים מאד בירמיהו ל, י-יא, ויש לשים לב בדפדוף בחיפוש ההפטרה, לא להגיע בטעות לפרק זה.
משפטים - בשקלים - 'בן שבע שנים' (ואפילו אם היא ר"ח או מחר חודש - עיין מ"ב תרפה, ג);
בער"ח אדר א' (קביעות בח"ה, זש"ה): מחר חודש;
בר"ח אד"א: השמים כסאי.
ולגבי הפטרת משפטים עצמה, נוהגין לדלג למפרע בנביא ירמיהו, ועיין במ"ב (קמד, ט) שהביא מחלוקת אחרונים בזה (והעיר על כך בטעמא דקרא). וברש"ש (יומא ע. ד"ה ובלבד) ציין שמנהגנו לדלג בהפטרה זו.
(אמנם מנהג תימן כמו שכתב הרמב"ם, שאין מוסיפין פסוקים מלמפרע, אלא ממשיכים לקרוא עד סוף פרק לה בירמיהו).
תרומה - בשקלים (קביעות הש"א): 'בן שבע שנים';
בזכור (קביעות זח"א): 'פקדתי';
בר"ח אד"א (קביעות הש"ג): 'השמים כסאי'.
תצוה - בשנה פשוטה, לעולם או זכור, או פורים המשולש, ומפטירין (בשניהם) 'פקדתי'.
כי תשא - בפורים המשולש בירושלים מפטירין 'פקדתי' (מ"ב תרפח, טז);
בפרשת פרה - 'ויהי דבר ד' אלי'.
ויקהל (בנפרד) - בפרשת שקלים 'בן שבע שנים';
בפרשת פרה (קביעות הש"א - וזו השנה הפשוטה היחידה ש'ויקהל' נפרדת בה) - 'ויהי דבר ד' אלי'
הפטרת פקודי היא המשך של הפטרת ויקהל. ומ"מ, אף אם בפרשת פקודי עתידים להפטיר הפטרת שקלים, אין ממשיכים בהפטרת ויקהל את הפטרת פקודי, אלא מפטירין את הפטרת ויקהל בלבד (וכן הוא בלוח א"י בשנים תשס"ה, תשס"ח).
פקודי (בנפרד) - בפרשת שקלים (קביעות הש"ג, הח"א): 'בן שבע שנים';
בפרשת החודש (קביעות הש"א - וזו השנה הפשוטה היחידה ש'פקודי' נפרדת בה): 'כל העם הארץ'.
כשלא חל בפרשת פקודי שקלים או החודש, מ"מ אם חל בפרשת 'ויקהל' פרשת שקלים, קוראים בפרשת פקודי את הפטרת ויקהל 'ויעש חירם', ומוסיפים ב' פסוקים מתחילת פרשת פקודי ('ותשלם כל המלאכה' - 'היא ציון') (אליה רבה תרפה, כג, ומקורו מ'הלכות ומנהגי מהר"ש' סימן קמז; מהרי"ל הלכות ד' פרשיות אות ה, עמ' תטו).
וטעם מנהג זה הוא משום שהמשך הפטרת פקודי, אחרי שני פסוקים אלו שמוסיפים ('ויקהלו אל המלך שלמה' וגו') הפטירו כבר בשני של סוכות (בחו"ל), ולכך מעדיפים להפטיר את הפטרת ויקהל ('ויעש חירם') שאותה עדיין לא הפטירו.
והלשון במהרי"ל (ומהר"ש) הוא, שאם יפטירו רק 'ותשלם', "לא משכחת לה שאומרים 'ויעש חירם'".
ותמה האדר"ת (במכתב שהודפס ב'ירושתנו' ח"ב, ובמוסף יתד נאמן פקודי תשס"ג, ועוד), שהרי יש שנים בהם פרשת 'ויקהל' אינה פרשת שקלים (בשנים מעוברות בקביעות הש"ג, הח"א), ואז מפטירים בויקהל 'ויעש חירם' [וכן מפטירים הפטרה זו כשיש שבת שניה בחנוכה], ולמה "לא משכחת לה שאומרים 'ויעש חירם'" [אמנם בפשטות כוונת מהר"ש היא שלא משכחת לה בשנה זו].
וביותר תמה על מנהג אר"י שהיה בזמנו להפטיר 'ויעש חירם', שהרי באר"י יש טעם להפך, להפטיר דוקא 'ותשלם', שאותה לא משכחת לה כלל שמפטירים, שהרי אין את הפטרת ב' דסוכות. משא"כ הפטרת 'ויעש חירם' דמשכחת לה שמפטירים בפרשת ויקהל, ובשבת שניה של חנוכה, וכנ"ל.
וטוען האדר"ת, שהמנהג שהיה באר"י להפטיר בפקודי 'ויעש חירם', אינו נובע מדברי המהרי"ל הנ"ל, אלא ממנהג הספרדים, להפטיר לעולם 'ויעש חירם' לפקודי (ובפרשת ויקהל יש לספרדים הפטרה אחרת).
ומסיק שנראה לו לשנות המנהג, ולהפטיר 'ותשלם' לפקודי. אך כדי שלא לשנות המנהג לגמרי, הנהיג להפטיר את שתי ההפטרות יחד - דהיינו מתחלת 'ויעש חירם', עד סוף 'ותשלם' ׁׁ(שני פרקים הם שסמוכים זה לזה, במלכים). והיינו לא לקרוא רק שני פסוקים מ'ותשלם' (כמנהג המהרי"ל), אלא את כולה. אמנם בתוספת 'ויעש חירם' לפניה (וזה כן כמנהג המהרי"ל). וכתב שהסכים עמו הגר"ש סלנט זצ"ל.
ואמנם באור זרוע (ח"ב סוף סימן שצג; וכן בספר הפרדס עמ' שנב, ובלקט יושר עמ' קנג), לגבי מעשה שהיה בקביעות בש"ז, או גכ"ז, מבואר שלא כדברי המהרי"ל, שאין מפטירים כלל לפקודי הפטרת 'ויעש חירם', אלא 'ותשלם' בלבד, וכן העלו למעשה בשו"ת פאת שדך (ח"ב, סימן צב), ובשיח תפילה (תשובה יט), וכן הביאו במוסף יתד נאמן הנ"ל בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שזהו עיקר המנהג (ואף האדר"ת נטה לומר כן, אלא כדי שלא לשנות המנהג לגמרי, הוסיף הפטרת 'ויעש חירם' לפניה).
ואף למנהג שהנהיג האדר"ת , שקוראים גם 'ויעש חירם', מ"מ בשנה מעוברת בקביעות זש"ה, שאז חנוכה חל בשבת, וקראו את הפטרת 'ויעש חירם' בשבת שניה של חנוכה, הורה הגרשז"א (הובא בבירור הלכה ח"ו סימן תכח) לקרוא בפרשת פקודי רק 'ותשלם' (אף שבפרשת ויקהל קראו הפטרת שקלים, ולא קראו בה 'ויעש חירם'). וכבר כתב כן בספר 'דברי קהלות' (עמ' 443) כדי ליישב למה נכתבה הפטרה זו בספר הפטרות של פפד"מ (שהרי נהגו שם לא להפטיר כלל 'ותשלם', רק שני פסוקים, וכדלעיל).
וזה דלא כלוח א"י (בקביעות זש"ה - כגון בשנים תשל"ו, תש"ס, תשס"ג) שכתב גם בקביעות זו להפטיר גם 'ויעש חירם' וגם 'ותשלם' (ע"פ ספרו 'עיר הקדש והמקדש' ח"ג פרק כה, עמוד שנ, וספר 'ארץ ישראל' עמ' ס' - ובשניהם מפורש שגם בקביעות זש"ה). וכן פורסם ב'קול ישראל' שנת תרפ"ט (גליון כג, עמ' 4 - ושנה זו היתה קביעות זש"ה), מטעם 'לשכת עץ חיים', להפטיר שניהם, וכתבו שהיא השמטה בלוח, וציינו ללוח של שנת תרפ"ד (קביעות גכ"ז).
ואכן, בלוח א"י אף שדעתו להפטיר שניהם ואפילו בקביעות זש"ה, וכנ"ל, מ"מ לא דק בזה בלוח, ובחלק מהשנים לא כתב זאת (כגון בשנים תרס"ה, תרפ"ט, תרצ"ב - קביעות זש"ה; תרע"ט, תש"ג - קביעות זחג ; תרצ"ה, תשי"ט - קביעות בחה), וכתב רק הפטרת 'ותשלם', אף שבשנים אחרות כן נכתב שמנהג קדמוני גאוני ירושלים להפטיר שניהם, ויש בתי מדרשות מפטירין רק 'ותשלם' (קביעות בשז - תרפ"א, תרצ"ח, תשכ"ה, תשנ"ב; קביעות בחה - תרס"ח, תשכ"ב, תשמ"ו, תשמ"ט; קביעות גכז - תרפ"ד, תשל"ח, תשנ"ה; קביעות זחג - תשל"ג, תשנ"ז).
ויקהל פקודי - כשהן מחוברות, לעולם אין מפטירין את הפטרת פקודי, לפי שלעולם חל בה או פרשת פרה, ומפטירין 'ויהי דבר ה' אלי', או פרשת החודש, ומפטירין 'כל העם הארץ'.
ויקרא - בפרשת זכור: 'פקדתי';
בפרשת החודש (קביעות הכז): 'כל העם הארץ'.
צו - בשנה פשוטה לעולם היא שבת הגדול, ומפטירין 'וערבה'.
בשנה מעוברת, אם היא פרשת זכור, או פורים המשולש (במוקפין), מפטירין 'פקדתי' (בפורים דמוקפין קוראים הפטרת 'פקדתי' שוב, אף שקראו אותה כבר בפרשת זכור - מ"ב תרפח, טז);
אם היא פרשת פרה, מפטירין 'ויהי דבר ד' אלי'.
יש אומרים, שאם בפרשת ויקרא חלה פרשת זכור (קביעויות בשז, גכז, החא) קוראים בפרשת צו הפטרת ויקרא 'עם זו יצרתי לי' (נזירות שמשון או"ח תכח; אבן ישראל לגר"י פישר, תשובה מט).
ואם כן, לדידן שמפטירים בשבת הגדול לעולם 'וערבה', לעולם לא יקראו הפטרת צו (שבשנה פשוטה לעולם היא שבת הגדול, ובשנה מעוברת או שהיא פרשת זכור, או שלפניה פרשת זכור), וזה לא יתכן (הגר"ש דבליצקי, מבקשי תורה תשס"ה), והגר"י פישר שם השיב על זה שמתקני הפטרת צו לא נהגו תמיד להפטיר בשבת הגדול 'וערבה' [ויצויין שהפטרה זו נזכרת כבר בגמ' (מגילה כג:) כדוגמא להפטרה שאין בה כ"א פסוקים. אמנם לא נזכר שם באיזו פרשה מפטירים אותה].
אמנם באור זרוע (ב, שצג) מפורש שלא כנזירות שמשון, וז"ל:
ולכך כיונתי האמת לומר, שפעמים מפטירין ל'צו את אהרן' ב'עולותיכם', ופעמים ב'וערבה', ותנאי בדבר זה: אם שנה פשוטה היא, וחל 'צו את אהרן' בשבת הגדול שלפני הפסח, יפטירו ב'וערבה', וכל שכן כשחל ערב הפסח בשבת.
ואם שנה מעוברת היא, וחל 'צו את אהרן' באחד משבתות של אדר השני, ושבת הגדול יהיה באחרי מות, אז יפטירו ב'עולותיכם' ל'צו את אהרן', אם לא תהיה אחת מארבע פרשיות באותה שבת"
ועיין באבן ישראל מה שתלה דבר זה במחלוקת ראשונים, וע"ע במבקשי תורה, וב'אליבא דהלכתא' (גליון פ) באריכות.
שבת הגדול - בלבוש (סימן תל) הביא שני מנהגים בזה, אם מפטירין 'וערבה' בכל שבת הגדול, או דוקא כשחל בער"פ (ועיין בזה באור זרוע ב, שצג). ובמעשה רב (אות רעו) איתא שבסוף ימיו ציוה להפטיר 'וערבה' רק כשלא חל בער"פ. ומנהג פרושים בא"י לקרוא תמיד 'וערבה' בשבת הגדול.
יו"ט ראשון של פסח - נוהגים להתחיל מ'בעת ההיא' (יהושע ה, ב), ולא כמנהג שהביא המ"ב (תפח, י) להוסיף קודם פסוקים 'ויאמר יהושע אל העם התקדשו' (יהושע ג, ה-ז).
ובלוח א"י כתב שמסיימים ב'אין יוצא ואין בא' (יהושע ה, טו; והוא כאור זרוע סימן שצ, ועוד). [ובספר שערי ימי הפסח (מילואים סימן ו) כתב שכיון שמפטירים על קלף ולא בחומשים, העדיפו את המנהג שלא לדלג לפני ההפטרה ואחריה].
אמנם יש נוהגים להוסיף פסוק 'ויהי ד' את יהושע' (ו, כז) כמו שכתבו חלק מהראשונים (הרי"ץ גיאות, הטור סי' תפח, ועוד), וכן נהגו במנין הגר"ש דבליצקי זצ"ל (כמו שכתב ב'וזרח השמש'). ועיין חק יעקב (תפח, ו - והוא מקור המ"ב דלעיל) שהביא מנהג זה.
שמיני - בשנה מעוברת לעולם פרשת פרה או החודש (ובחו"ל בשנה פשוטה בקביעות הכ"ז מפטירין 'מחר חודש').
תזריע - בשנה פשוטה לעולם מחוברות, ומפטירין הפטרת מצורע.
בשנה מעוברת, לעתים היא פרשת החודש (קביעות בשז, גכז, השג, החא), ומפטירין 'כל העם הארץ'.
מצורע- כשפרשה זו היא לבדה (דהיינו בשנה מעוברת) בדרך כלל היא שבת הגדול (ומפטירין 'וערבה'), חוץ מקביעות השג, החא (שו"ע תכח, ד).
תזריע מצורע (מחוברות) - אם היא ר"ח אייר, מפטירין 'השמים כסאי'. ואם למחרתה ר"ח אייר (באר"י – קביעות הכ"ז) מפטירין 'מחר חודש'.
וכשהיא פנויה, מפטירין הפטרת מצורע (שכן בפרשיות מחוברות מפטירין באחרונה - רמ"א או"ח תכח, ח).
אחרי - בשנה פשוטה לעולם מחוברות.
בשנה מעוברת, לעתים היא היא שבת הגדול (ומפטירין 'וערבה') - קביעות השג, החא;
בחו"ל לעתים ער"ח אייר (קביעויות בשז, גכז), ומפטירין 'מחר חודש'.
וכשפרשת אחרי היא נפרדת, ואין בה מכל אלו, כתב הרמ"א (או"ח תכח, ח) להפטיר 'הלא כבני כושיים' לאחרי.
ובלוח א"י כתב שמנהג ירושלים, שאם פרשת קדושים עתידה גם היא להיות פנויה (ולא מפטירין בה הפטרת ר"ח או 'מחר חודש') להפטיר באחרי 'התשפוט' (ודלא כרמ"א).
ובשו"ת אבן ישראל (סימן לח) העיד שאין כן מנהג ירושלים. וכן הורה החזו"א למעשה, להפטיר 'הלא כבני כושיים' כרמ"א (שונה הלכות שם סעיף כב). וראה עוד להלן בהפטרת קדושים.
קדושים - כשהיא נפרדת (דהיינו בשנה מעוברת), לעתים היא ר"ח אייר (קביעויות בחה, זשה) ומפטירין 'השמים כסאי', או שהיא ער"ח אייר באר"י (קביעויות בשז, גכז) ומפטירין 'מחר חודש'.
ואם בפרשת אחרי הפטירו [הפטרת שבת הגדול, או] הפטרת ער"ח אייר (בחו"ל), מפטירין 'הלא כבני כושיים' (מ"ב תכח, כו). אמנם במנהגי רבנו אייזיק טירנא (עמ' כב) מפורש דבכה"ג מפטירין 'התשפוט'.
ולפי המ"ב, יוצא שהפטרת 'התשפוט' היא רק בקביעות זח"ג (שהיא קביעות נדירה).
ולעצם הפטרת קדושים, במנהגים לרבי יצחק אייזיק טירנא, כתב (בהקדמה, ובמנהג שבת עמ' כד, ובמנהג כל השנה עמ' קסט) שבחומשים שלפניו היתה הפטרת 'התשפוט' לאחרי, ו'הלא כבני כושיים' לקדושים, אך כתב שהיא טעות גמורה, ויש להפטיר באחרי 'הלא כבני כושיים', ולקדושים 'התשפוט'. וכתב שכן משמע במרדכי (מגילה תתלא).
וכן הוא בהלכות מהר"ש (תעח).
והובאו דברי ר"א טירנא במהרי"ל (הלכות ד' פרשיות, ז), וכתב שם שכן הוא גם באגודה (מגילה מז) ובשינויי נוסחאות שבמהדורת מכון ירושלים (אות ו) נוסף: "ויש ספרים מחליפין וכותבין 'הלא כבני כושיים לפרשת קדושים, כדי שלא יטעו המון העם" (והיינו שלא יטעו כשהפרשיות מחוברות, ויסברו שמפטירין 'התשפוט', ובאמת אז מפטירין 'הלא כבני כושיים').
וכן כתב הרמ"א (או"ח תכח, ח), כדברי ר"א טירנא. וכתב בדרכי משה (שם ה), שאף שבחומשים אינו כן, מכל מקום כך יש להפטיר
וכן כתב הב"ח (או"ח תכח), והלבוש (תצג, ד), ובשיירי כנה"ג (תכח, הגה"ט ד - במנהג האשכנזים), ובמטה משה (תנד), ובחיי אדם (קיח, יז), ובשערי אפרים (שער ט, סעיף יז), ובקיצור שולחן ערוך (עט, ו) ובספר שולחן הקריאה (סימן כה, מסגרת השולחן אות ח), ובערוך השולחן (או"ח תכח, ז), וכן פסק החזו"א (שונה הלכות תכח, כב), ובאגרות משה (אורח חיים א, לו), ובשבט הלוי (ט, ס). ובציץ אליעזר (יא, לא אות א), ובלהורות נתן (יא, כ). והגרי"ש אלישיב (ישא יוסף ב, קז).
ודלא כלוח א"י שכתב שמנהג ירושלים להפטיר 'הלא כבני כושיים' לקדושים, ו'התשפוט' לאחרי (וכן הוא בספרו 'עיר הקודש והמקדש' ח"ג פרק כה, עמ' שנ, ובספרו 'ארץ ישראל' עמ' סא).
ובשו"ת אבן ישראל (סימן לח) כתב שאין זה מנהג ירושלים, אלא שיש שהפטירו פעמיים 'הלא כבני כושיים' - הן באחרי, והן בקדושים, וכדרך שעושים בפורים המשולש בירושלים, שמפטירין שוב הפטרת זכור (מ"ב תרפח, טו), ושכן הורה הגרז"ר בנגיס זצ"ל, וגם הוא נוטה לזה. וכן העיד הגר"ש דבליצקי על הגרי"מ חרל"פ ('בינו שנות דור ודור' עמ' סא), ועל הרב שמואל שמואל אפרים פפרמן לרנר, בעל קורא בבית כנסת הגר"א בשערי חסד ('איה שוקל' עמ' קצה; וראה מאמר מורחב במוריה שנה ב, גליון ה-ו, ובאור ישראל ז, עמ' קנז).
וראה עוד כאן, וכאן.
ומקור להפטיר 'הלא כבני כושיים' מצאנו בלקט יושר (עמ' 52) שכתב: "והיה (-התה"ד) מפטיר 'הלא כבני כשיים' לקדושים, אע"ג דכתיב במרדכי במסכת מגילה 'הלא כבני כשיים' לאחרי". וכן בספר הפרדס (עמ' שנג) איתא: "והפטירו בכאן במגנצא ובוורמשא בפרשת קדושים בהלא כבני כושיים... וכן עשו מעולם בכאן בכל שנה ושנה".
ומנהג הספרדים, כמו שכתב הרמב"ם, להפטיר באחרי מות 'התשפוט', ובקדושים 'הלדרוש' (פרי חדש תכח, ח; שיירי כנה"ג תכח, הגהות הטור ד).
ובאבודרהם (עמ' שב) הביא שני מנהגים להפטרת אחרי (א) התשפוט; (ב) עמוס ח, יא - עד סוף הספר. והפטרה זו כוללת בתוכה גם את 'הלא כבני כושיים'. ולפרשת קדושים הביא רק את המנהג להפטיר 'הלדרוש'.
אחרי קדושים (מחוברות) - כתב הרמ"א (או"ח תכח, ח) שמפטירין 'הלא כבני כושיים'. וכתב במ"ב (שם כו), שכן המנהג בכל הקהלות, ודלא כלבוש (רפד, ז; תצג, ד; מנהגים שבסוף הספר, סעיף כו) שכתב להפטיר 'התשפוט'.
בהר בחוקותי (מחוברות) - מפטירין הפטרת בחוקותי (שכן בפרשיות מחוברות מפטירין באחרונה - רמ"א או"ח תכח, ח).
במדבר - בער"ח סיון: 'מחר חודש'.
קרח - בר"ח תמוז: 'השמים כסאי'.
חקת - בר"ח תמוז: 'השמים כסאי'.
חקת בלק (מחוברות - בחו"ל) - מפטירין הפטרת בלק (שכן בפרשיות מחוברות מפטירין באחרונה - רמ"א או"ח תכח, ח).
פינחס - אם חל קודם י"ז בתמוז מפטירין 'ויד ד' היתה'; אם חל לאחר י"ז בתמוז, מפטירין 'דברי ירמיהו' (עיין שו"ע או"ח תכח, ח).
מטות - בשנה פשוטה לעולם מטות מסעי מחוברין.
מסעי / מטות מסעי - אם חל בר"ח אב, כתב הרמ"א (תכה, א) שתי דעות, אם מפטירין 'שמעו', או הפטרת שבת ר"ח 'השמים כסאי'. ומנהג הפרושים בא"י כגר"א שם (ד"ה אבל) שמפטירין 'שמעו'.
ראה - אם חל בער"ח אלול, לא נדחית הפטרת 'עניה סוערה' (רמ"א תכה, ב), אבל אם חל בר"ח אלול, מפטירין 'השמים כסאי' (רמ"א שם א). וכן מנהג הפרושים בא"י.
כי תצא - אם חל ר"ח אלול בשבת (ובפרשת ראה נדחית הפטרת 'עניה סוערה' מפני הפטרת ר"ח), אחרי שקוראים 'רני עקרה' ממשיכים 'עניה סוערה' (מ"ב תכה, ז).
וילך - אם חל בנפרד, מפטירין 'שובה ישראל' (כך המנהג, כדעה הראשונה בשו"ע תכח, ח).
והנה סדר ההפטרה שלפנינו הוא: הפטרה מהושע, אח"כ פסוקים ממיכה ('מי קל כמוך'), ואח"כ פסוקים מיואל ('וה' נתן קולו' וגו', 'תקעו שופר' וגו' עד 'ולא יבושו עמי לעולם').
ומנהג פרושים בא"י, שאחרי 'ופושעים יכשלו בם' ממשיכים ביואל מהפסוק 'תקעו שופר בציון', ואין קוראים הפסוקים ממיכה כלל (ויש בזה עוד מנהגים שונים, עיין מ"ב תכח, כג), וגם אין קוראים 'וה' נתן קולו' וגו' (כמהרי"ל, ומטה משה סימן תתלג; ודלא כמנהג שהובא בתוס' מגילה לא: ומרדכי שם סי' תתלא, ומחזור ויטרי סי' רסב).
והעיר באגרות משה (או"ח א, קעד), שהמפטירים בנביא כתוב על קלף, אסור להם לדלג מהושע למיכה, כיון שהוא רחוק (עיין שו"ע או"ח א, קמד), וגם אם קראו פסוקי מיכה, אסור לקרוא אחריהם פסוקי יואל, כיון שהוא דילוג למפרע (סדר הנביאים הוא - הושע, יואל, מיכה). [ועל פרט זה כבר העיר בבגדי ישע או"ח תרג, והאדר"ת ב'עובר אורח' סי' קמד; ועיין בערוך השולחן (קמד, ד) שציין את הפטרת שובה כדוגמא למקום שיש לדון בו בדיני דילוג].
ויש שכתבו להפטיר הן את פסוקי יואל, והן את פסוקי מיכה, רק שיקראו קודם יואל ואח"כ מיכה, כפי סדר הנביאים (בגדי ישע או"ח תרג; וכתב בלקוטי מהרי"ח על עשי"ת שכן משמע בשערי אפרים ט, כח; לקוטי לוח ארשׁ עמ' תפז - 'קצירת האומר' מאמר א', אות קכט, בשם החזו"א; וכן כתב הגרימ"ט בלוח לבני חו"ל). וכן נוהגים בישיבות ליקווד וטלז.
אמנם עדיין קשה, שהדילוג מיואל למיכה הוא גדול, ואסור לדלג אם שוהה בדילוג (שו"ע או"ח קמד, א; וכבר העיר על כך הגרימ"ט). ועיין בלוח ארש שם מש"כ בזה.
נצבים וילך (מחוברות) - מפטירין 'שוש אשיש' (עיין שו"ע תכח, ח).
האזינו - אם חל בין ר"ה ליו"כ, מפטירין 'שובה ישראל'; ואם חל בין יו"כ לסוכות, מפטירין 'וידבר דוד' (כך המנהג, כדעה הראשונה בשו"ע תכח, ח).