העלון המצוין הזה (באמת) יש בו מדור קדמי שתחביב עורכו (ת"ח מופלג!) לאסוף את הדברים הכי מתמיהים, מפליאים ובלתי מושגים בשכל אנושי, מילקוט ראובני, מחמאת החמדה ומקב הישר ועוד. כל המופלא מחבירו, מקודש מחבירו, זכה לו וזכו קוראי הגליון.דרומי כתב:אמר לי מאן דהו שכמדומה לו שבאחד העלונים של 'עלים לתרופה' הרחיבו את היריעה בענין זה. השאלה היא איך אפשר למצוא.
איש_ספר כתב:העלון המצוין הזה (באמת) יש בו מדור קדמי שתחביב עורכו (ת"ח מופלג!) לאסוף את הדברים הכי מתמיהים, מפליאים ובלתי מושגים בשכל אנושי, מילקוט ראובני, מחמאת החמדה ומקב הישר ועוד. כל המופלא מחבירו, מקודש מחבירו, זכה לו וזכו קוראי הגליון.דרומי כתב:אמר לי מאן דהו שכמדומה לו שבאחד העלונים של 'עלים לתרופה' הרחיבו את היריעה בענין זה. השאלה היא איך אפשר למצוא.
החושב כתב:עזבו אותו. הוא הרי אמר שבורח מכאן, ובטח כבר ברח.
וכי ראוי להתייחס לכל שוטה או טרול משועמם?
שבענו מטובך כתב:אולי כתב הבן איש חי את דבריו (המובאים בתחילת האשכול) בהשפעת דברי הקב הישר פרק ב, שכתב שהעוף 'ראה' מזנה בראייתו. ועל סמך זה כתב הבא"ח שהוא מזדווג ומוליד ע"י ראייה.
וכבר העיר עליו הרב שער החצר סי' תקצו שאינו יודע מקורו.
מה שנכון נכון כתב:למען הדיוק: בבת היענה מדובר על חימום הביצים ע"י ראיתם, וכאמונת הקדמונים שהראות הוא דבר שי"ב ממש הנמשך מן העין, (וזה א' הטעמים להנחת ביצי היענה בבה"כ), ולא על הזדווגות ע"י ראית הנקבה.
והא דנקיט לשון הזנה נ"ל יבא לשון זה נכון ע"פ מ"ש המקובלים ז"ל המסתכל בנשים נקרא ג"כ מזנה, ולכך ברא הקב"ה עוף ששמו בת היענה אשר בת זוגו מתעברת בראיה בלבד, ולכן היענה אותיות העינה שפועלת בראיה בלבד עכ"ד.
תוכן כתב:החושב כתב:עזבו אותו. הוא הרי אמר שבורח מכאן, ובטח כבר ברח.
וכי ראוי להתייחס לכל שוטה או טרול משועמם?
למה שוטה או טרול? הוא העלה הצעה מעניינת, שחיות אלו שמולידות ללא זכר, מולידות ממבט של זכר, דהיינו שהמבט גורם לגוף שלהם להתעבר. זו סברא מעניינת, ואולי יש בזה ליישב דברי חכמים. ושוב אני שואל, למה שוטה או טרול?
(לפי מה שזכור לי, התעברות ללא זכר קורה דוקא כשאין זכר באיזור, ויש לעיין.)
דרומי כתב:את שני הספרים - חמאת החמדה ואלפא ביתא תנינתא - איני מכיר וכנראה מעולם לא ראיתי. אם יש אפשרות להעלות את מ"ש בספר 'אלפא ביתא' אשמח.
תוכן כתב:החושב כתב:(לפי מה שזכור לי, התעברות ללא זכר קורה דוקא כשאין זכר באיזור, ויש לעיין.)
מה שנכון נכון כתב:אני מכיר מי שמוכיח מד' הרמב"ם הללו שמה שאומרים טפשי אומה"ע שעלו לירח הוא שקר ודמיון.
עקביה כתב:הים הגדול כתב:ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
ל'ים הגדול' באמת אין צורך להתייחס, אבל לגמ' שהביא כן ראוי להתייחס.
מי שחושב שמשם מוכח שהכרח לקבל את כל דברי חכמים (גם באגדתות רבב"ח) כפשוטם ממש, אינו אלא טועה.
גם מאגדה זו אין צורך להבין שהאבנים טובות של ל' על ל' הם כפשוטם ממש. בהחלט ניתן לפרש שרבי יוחנן התכוון לאיזה סוד, שאותו ביטא במשל זה, והתלמיד, שלא עמד על דעת רבו חשב שכוונתו כפשוטו ולגלג, ולימים, כאשר העמיק התלמיד (מה שמתואר כ"הפליגה ספינתו בים"), עמד על סודו של רבו והבין את כוונתו ואז קיבל את דבריו.
וכ"כ כתב שם הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
הפליגה ספינתו בים וראה מלאכי השרת וכו'. פירוש שנראה לו במראית החלום, וי"א שהעמיק בחכמה והשיג הענין.
בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה - מעלת התורה
והנה אבאר לך את אשר כתבנו באריכות במקו"א, והוא, שאנחנו בני ישראל עם י"י אלה זה כל פרי מעשינו להתנהג באמונה אשר היא ירושה לנו וטבע קיים לנו בני ישראל דוקא עפ"י התורה וחלילה לחקור בחקירות, דהנה תראה אפילו בדברי חכמים מחוייבים להאמין מבלי מופת, הלא תראה את אשר דרש ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא וכו', לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מנסרי וכו', אמר להם הני למאן, אמרו לו שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים, אתא לקמיה דר' יוחנן אמר ליה רבי דרוש ולך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות, ע"כ [סנהדרין ק א], הנך רואה אשר ר' יוחנן לא ראה בעת לגלוגו היינו בשעת הדרשה דאילו ראה שמלגלג היה לו תיכף לענשו, והנה כיון שלא ראה בלגלוגו איך אמר לו מלגלג על דברי חכמים אתה.
אך הוא כיון שראה בו ר' יוחנן אשר לא האמין כל כך בלב שלם בשמעו את דברי חכמים כמו שנתפעל בראותו בחוש הראות אזי קראוהו מלגלג על דברי חכמים וענש אותו במיתה, הנך רואה אפילו בדברי חכמים ואפילו בדברים שאינם נוגעים לעיקרי הדת (ואפילו אומרים בדבריהם דברים המנגדים לשכל האנושי כמו שאמר אותו תלמיד השתא כביעתא וכו') אעפי"כ מחויבים אנחנו להאמין כל כך בשמיעה כמו בראיה בלי שום חילוק, ולא תפעל ותחקוק הראיה פעולה בלב יותר מן השמיעה, והנה אם כך הוא חובתינו בדברי חכמינו מכל שכן בדברים המבוארים בתורה, ובפרט בדברים הנוגעים לעיקרי הדת, מציאות הש"י, אחדות, שכר ועונש, חלילה וחלילה לחקור על זה בחקירות אפילו אם כוונתו כדומה לשם שמים ויאמר שכוונתו כדי שיתאמתו לו הענינים במופת השכליי ותתחזק בזה אמונתו עד שאפילו יכריחנו איזה מכריח ח"ו להעביר על דת לא יפעול בו מאומה, זה לא יעלה על הדעת נשתקעו הדברים ולא נאמרו ותהי להיפך.*)
בני יששכר מאמרי חודש סיון - הערות מאמר ה - מעלת התורה הערה *
*) הג"ה ואל תשיבני מן הקדושים אשר בארץ החיים המה הלא בספרתם, ר' סעדיה גאון בספר אמונות ודעות, והחסיד הקדוש בספר חובת הלבבות, והרמב"ם, כי יש בזה סוד כמוס שהוצרכו לקיים את הדור באלף החמישי שהיה בבחינת חשך והיתה הוראת שעה, כענין אברהם אבינו שהוצרך לעמוד על האמונה בחקירות להראות לבאי עולם ולהעמידם על האמת במחקר האנושי כיון שהיה הדור בחשכות, והנה בחרו הש"י לחלקו ואמר לו התהלך לפני והיה תמים בלא חקירות, והבן.
יקוב כתב:בשם משמואל יתרו תרע"ב: וכמו שספרו הטבעים שיש עוף המחמם ביצים בהבטתו. מי זה ?
חפציאלי כתב:בקובץ המצורף מבואר עי המשנה שכיר שזה עוף הראה
אבני גזית כתב:חפציאלי כתב:בקובץ המצורף מבואר עי המשנה שכיר שזה עוף הראה
היכן פורסם?
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:אני תמיד למדתי את הגמרא הזאת שר"י לא ידע שהוא לגלג (אולי אפילו לגלג רק בלבו) ורק מהסיפור שסיפר לו הבין שמתחילה לגלג. וזה הפירוש נצרך גם אם נסביר את הגמרא לגמרי כפשוטו.
יכול להיות.
ישנו כתב:הוא גם לא מסתפק אם הוא ראה או לא, ואומרים לו אל תהיה בטוח במה שאתה רואה יותר מן המסורת, ואם כך הוא יחזור ויטען אולי לא שמעתי טוב.
אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:גם לדעתי פשוט שאין הדברים כפשטן. רק אני מבין שהתלמיד כן הבין על מה דברי ר"י נסובים ועליהם הוא לגלג (כי גם מהצד הסוד יש אפשרות ללגלג) ואז הראו לו (בחלום בעיון מחזה או במה שתרצה) את צדקת ר"י בסוד ועל זה נענש שלגלג.
אם כדבריך, מדוע לא הענישו ר"י מיד אלא רק לאחר שהודה לדבריו?
אני חשבתי שאולי מלכתחילה סבר ר"י שאותו תלמיד אינו בר הכי להבין את כוונתו, ולכן פטרו בלא כלום, אבל לאחר שראה שכן השיג את סודו, נמלך ר"י שמלכתחילה לא היה ראוי לו לתלמיד ללגלג, אלא להבין שעליו לעמול כדי לעמוד על דעת רבו.
אני תמיד למדתי את הגמרא הזאת שר"י לא ידע שהוא לגלג (אולי אפילו לגלג רק בלבו) ורק מהסיפור שסיפר לו הבין שמתחילה לגלג. וזה הפירוש נצרך גם אם נסביר את הגמרא לגמרי כפשוטו.
עקביה כתב:ישנו כתב:הוא גם לא מסתפק אם הוא ראה או לא, ואומרים לו אל תהיה בטוח במה שאתה רואה יותר מן המסורת, ואם כך הוא יחזור ויטען אולי לא שמעתי טוב.
חוששני שאיני מבין.
אין לתלמיד שום סיבה לחשוב, לא שלא ראה טוב ולא שלא שמע טוב. הטענה עליו, לדברי הר' נ', היא שלאחר ששמע את הדברים מר"י הם אמורים להתיישב על לבו באופן בטוח יותר מאשר ע"פ מראה עיניו. לא בגלל ששמיעה עדיפה על ראיה, אלא בגלל שהאמונה בדברי חכמים אמורה להתקבל כאמת גדולה יותר.
שייף נפיק כתב:מה עם האילן שמגדל צפרים? לא כתבו מזה עדיין?
ידוע המסורת שעל יד קבר הרמב"ם היה אילן שכזה כמדומה שהרב יילוז מרבני טבריה לפני כמאה שנה העיד כן.
זהו כמובן הבל גמור. מליוני אנשים בעולם ראו איך חותכים אנשים לשנים והופכים מטפחות ליונים ועוד כהנה וכהנה והם יודעים שלא להאמין למראה עיניהם אלא לשכלם היודע שאין הפלאים האלו אמיתיים.ישנו כתב:איך אדם יכול לקבל את דברי חכמים כאמת גדולה יותר ממה שהוא רואה, מה יכול להיות אמת "יותר גדולה" ממה שהוא רואה?
הטיעון המובלע הוא שדברי חכמים הם אמת מוכרחת, ועל ראייה יש מה להסתפק, (אולי הוא מדמיין אולי לא הבין וכיוצ"ב), וכביכול האמינות של דברי חז"ל גדולה מתפיסה דרך החושים, ועל כך אמרתי שגם את דברי חז"ל תופסים דרך החושים ולכן זה לא יכול להיות אמין יותר.
אוצר החכמה כתב:שייף נפיק כתב:מה עם האילן שמגדל צפרים? לא כתבו מזה עדיין?
ידוע המסורת שעל יד קבר הרמב"ם היה אילן שכזה כמדומה שהרב יילוז מרבני טבריה לפני כמאה שנה העיד כן.
כתבו על זה באריכות גדולה בפורום הזה.
אברם כתב:זהו כמובן הבל גמור. מליוני אנשים בעולם ראו איך חותכים אנשים לשנים והופכים מטפחות ליונים ועוד כהנה וכהנה והם יודעים שלא להאמין למראה עיניהם אלא לשכלם היודע שאין הפלאים האלו אמיתיים.ישנו כתב:איך אדם יכול לקבל את דברי חכמים כאמת גדולה יותר ממה שהוא רואה, מה יכול להיות אמת "יותר גדולה" ממה שהוא רואה?
הטיעון המובלע הוא שדברי חכמים הם אמת מוכרחת, ועל ראייה יש מה להסתפק, (אולי הוא מדמיין אולי לא הבין וכיוצ"ב), וכביכול האמינות של דברי חז"ל גדולה מתפיסה דרך החושים, ועל כך אמרתי שגם את דברי חז"ל תופסים דרך החושים ולכן זה לא יכול להיות אמין יותר.
ראיית השכל היא המכרחת ובכלל שיקוליה גם ראיית החושים.
ואב לכולם אבינו אברהם אשר ראה בשכלו שבעל הבירה מסתתר.
עקביה כתב:עקביה כתב:הים הגדול כתב:ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
ל'ים הגדול' באמת אין צורך להתייחס, אבל לגמ' שהביא כן ראוי להתייחס.
מי שחושב שמשם מוכח שהכרח לקבל את כל דברי חכמים (גם באגדתות רבב"ח) כפשוטם ממש, אינו אלא טועה.
גם מאגדה זו אין צורך להבין שהאבנים טובות של ל' על ל' הם כפשוטם ממש. בהחלט ניתן לפרש שרבי יוחנן התכוון לאיזה סוד, שאותו ביטא במשל זה, והתלמיד, שלא עמד על דעת רבו חשב שכוונתו כפשוטו ולגלג, ולימים, כאשר העמיק התלמיד (מה שמתואר כ"הפליגה ספינתו בים"), עמד על סודו של רבו והבין את כוונתו ואז קיבל את דבריו.
וכ"כ כתב שם הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
הפליגה ספינתו בים וראה מלאכי השרת וכו'. פירוש שנראה לו במראית החלום, וי"א שהעמיק בחכמה והשיג הענין.
מה שנכון נכון כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא מבין אתם גם טוענים שהשמש והירח באמת מונחים על כיפה העשויה מגשם חמישי כי זה מה שכתוב ברמב"ם?
אני מכיר מי שמוכיח מד' הרמב"ם הללו שמה שאומרים טפשי אומה"ע שעלו לירח הוא שקר ודמיון.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 546 אורחים