האם יש עניין לחזור "ויהי כל ימי נח ויהיו כל ימי נח"?

[משולש]

על פי כמה מקורות חשובים הספרים שלנו מוטעים כאן וב"דכא". אנחנו לא משנים כעת מהמסורת שלנו. אבל אולי היה מקום לחזור כמו שחוזרים באסתר על ולהרוג ולפניהם?
האם יש מקום שעושים כך?

[אפרקסתא דעניא]

ולהוציא לעז על הספר תורה?

[משולש]

מישהו אמר לי שלפי הרמב"ם חסירות ויתירות לא פוסלות את הס"ת. אולי עפ"ז אין לעז?

[מה שנכון נכון]

ודאי שפוסלות כמו שכתב הרמב"ם להדיא, אלא שלשיטתו מותר לברך על קה"ת בס"ת פסול.
בנד"ד בלא"ה אי"צ לחזור לפסק הרמ"א בסימן קמב.
וגם א"א לחזור כי א. א"א לקרוא בע"פ. ב. אי באנו לחשוש שהכתיב ויהיו נמצא שהספר פסול לקריאה בכלל.

[כהן]

א"א לחזור כי א. א"א לקרוא בע"פ.

ראה כאן
viewtopic.php?f=26&t=8624&p=76944&hilit=%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA+%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%91%D7%A2+%D7%A4+%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#p77307

[קו ירוק]

בבראשית ט כט
ויהי כל ימי נח.
במסורת התימנית כתוב ויהיו.
ואכן פורסם מאמר של ר' מרדכי ברויאר על הענין כאן: viewtopic.php?f=45&t=36817#p407617

ובאדרת אליהו להגר"א, בראשית ה לא, כתוב: ויהי כל ימי למך, מחמת שלא האריך ימים כמו אבותיו כתב ויהי ולא ויהיו. מפני שלא חי כל שנותיו. וכן בחנוך.
לפ"ז גם מצד הפשט צדקה מסורת התימנים (ואכן כך היא המסורה בכאר"צ) ויהיו כל ימי נח, כי השלים שנותיו. אלא שהגר"א לא העיר מזה מאום לגבי נח.
(ומ"ד 'ויהי נח בן חמש מאות שנה', מפני שעד אז כבש מעיינו לא הוליד, וזהו ג"כ צער).

[דרומי]

ויהי כל ימי נח כתוב כענין בפני עצמו ובפרשה אחרת לגמרי, ולכן לא בולטת ההשוואה לאחרים שכתוב בהם ויהיו.

לעצם הדיוק ויהי לגבי נח - ראיתי מציינים לספר צרור המור שעמד בזה.

[קו ירוק]

ויהי כל ימי נח כתוב כענין בפני עצמו ובפרשה אחרת לגמרי, ולכן לא בולטת ההשוואה לאחרים שכתוב בהם ויהיו.

מה נ"מ? העיקר התוכן ולא הסמיכות. משום ש'ויהי' לשון צער.

ואת דברי צרור המור אינני מבין כלל, בעניותי:

צרור המור,סבע, ורשא עמ'טו.JPG (43.5 KiB) נצפה 7372 פעמים

ראשית, מה שהבדיל בין נח לאביו, אינו מובן, שהרי כתיב ויהי כל ימי למך, ולא כתי' ויהיו.
ולעצם תי' קשה, מה הנ"מ שהיה אביו של נח. הרי בכולם כתי' ויהיו מלבד שניים או שלושה.
ועוד, וכי אדם ושת וחנוך ומתושלח לא היו שלמים בכל ימיהם?

[דרומי]

כמה הערות:

1. חנוך היה שלם ולכן כן כתוב בו ויהי.
2. העובדה שויהי הוא לשון צער אינה פשוטה כלל, כידוע, שהרי למסקנת הגמרא רק ויהי בימי הוא צער.

[קו ירוק]

הוכחתי שכל התי' נופל מיסודו, שהרי בלמך כתיב ויהי
ובכלל מנין היסוד הזה ש'ויהי' זה שלימות (כי הוא בלשון יחיד), ועוד שהוא מופרך מהכתובים; ולמה בחיי שרה כתיב ויהיו חיי שרה, ובחיי יצחק כתיב ויהיו ימי יצחק. ובאדם ושת ומתושלח. (שמא תאמר שנח שלם מיצחק ומשרה אדם שת ומתושלח?)

אמת שבגמרא במגילה משמע ש'ויהי בימי' הוא לשון צר ולא 'ויהי' סתם. אך אינני מתקן את הגר"א.. ויתכן ש'ויהי כל ימי' לעומת 'ויהיו כל ימי' - זה כן צער.

[דרומי]

הוא אשר אמרתי בתחילה - שראיית הגר"א היא מהסמיכות וההשוואה, ולכן דל מכאן את ויהי כל ימי נח שנאמר בפרשה אחרת.

[קו ירוק]

אני הוא שפרשתי את דברי הגר"א 'ויהי' לשון צער, ולא הגר"א כתב זאת (אבל יסודו הוא יסוד בכל מקרה). אמנם עולה בדעתי כעת, שמא 'ויהי' זה מיעוט (היפך דברי ר"א סבע שזה שלמות), לעומת 'ויהיו' שזה הרבה ימים. ומ"מ נראה לי לשון ראשון.
אבל בודאי שא"ז פירוש התיבה לפי סמוכות, אלא משמעות התיבה בהקשר לאורך שנות חיים. וממילא 'ויהי חיי נח' מוקשה.
וכן ביעקב אבינו כתיב 'ויהי ימי יעקב שני חייו וגו' ויקרבו וגו''. שימיו היו קצרים (בלי סמיכות ל'ויהיו').

[קו ירוק]

בתוך הדברים כתב לי הרב זלמן קורן:

לפי זכרוני, בתאג' עצמו ב"חלק הדקדוק" הובאו שתי מסורות, אחת חל (ראשי תיבות חנוך למך) ואחת חלן (ראשי תיבות חנוך למך נח), והרב ברויאר עצמו אמר שהיו בזה בעבר שתי מסורות (כלומר מנהג הספרים שלנו אינו איזו טעות סופר מאוחרת), וכמדומה שאמר לי שכנראה אחת מדנחאית ואת מערבית. (ועל כל פנים כיום אחרי רשימות ילין אנו יודעים בבירור כי בכתר היה כתוב כפי המסורת התימנית. ועוד קודם לכן היו על כך עדויות, בין השאר על פי העותק של הכתר ששלח הב"י לרמ"א, והוחזק בבית הכנסת בקרקא עד השואה.
ייתכן והמסורות תלויות בשאלה של יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי.

[ספרים וועלט]

בתוך הדברים כתב לי הרב זלמן קורן:

לפי זכרוני, בתאג' עצמו ב"חלק הדקדוק" הובאו שתי מסורות, אחת חל (ראשי תיבות חנוך למך) ואחת חלן (ראשי תיבות חנוך למך נח), והרב ברויאר עצמו אמר שהיו בזה בעבר שתי מסורות (כלומר מנהג הספרים שלנו אינו איזו טעות סופר מאוחרת), וכמדומה שאמר לי שכנראה אחת מדנחאית ואת מערבית. (ועל כל פנים כיום אחרי רשימות ילין אנו יודעים בבירור כי בכתר היה כתוב כפי המסורת התימנית. ועוד קודם לכן היו על כך עדויות, בין השאר על פי העותק של הכתר ששלח הב"י לרמ"א, והוחזק בבית הכנסת בקרקא עד השואה.
ייתכן והמסורות תלויות בשאלה של יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי.

בבקשה תפתחו מנחת שי ותראו דברים מפורשים כנ"ל מהרמ"ה.

[יוצא פוניבז']

כידוע נחלקו בעלי המסורה בפסוק ויהי כל ימי נח (ט, כט) אם הגירסא "ויהי" או "ויהיו", באור תורה ומנחת שי הכריעו כספרי ספרד לכתוב 'ויהי', וכן נדפס בחומשים שלנו.
מאידך בספרים מדוייקים אחרים נמצא 'ויהיו', כגירסת ספרי אשכנז הישנים, והעידו שכ"ה בכתר ארם צובה, וכ"ה בספרי בני תימן.
לפי"ז לכאו' אף שבכתיבת הס"ת לא ניתן לצאת את ב' השיטות, מ"מ בקריאת התורה יש מקום לקרוא את התיבה ב' פעמים.
האם אכן ראוי לנהוג כן?

[מה שנכון נכון]

קריאה בע"פ לא מהניא. ובס"ת אחר שכתוב בו ויהיו (ואיפה ימצאוהו?) אסור משום פגמו של ראשון. הנידון יכול להיות לענין הוצאת הס"ת השני אחרי קה"ת וקריאת ג' פסוקים. אך לכאו' אי"צ כי אין כאן שינוי משמעות.
ויש לחדש החומרא לענין שמו"ת.
אך כמדו' שיחזיק כ"א במסורתו, ובפרט כשמברך עהס"ת שלפניו ומראה בזה (לרוה"פ) שנוקט בודאי כמסורת זו, ואין להבעית וכו'.

[יוצא פוניבז']

בפוסקים הביאו בשם המעיל צדקה שאם נמצא כתוב ויהיו לא יוציאו ס"ת אחר (כיון דאיכא דס"ל הכי), אלא יקרא בע"פ ויהי.
ובקסה"ס חולק ע"ז ודעתו דבכה"ג יקראו ויהיו שלא יהא נראה כתרתי דסתרי.
ולכאו' לקסה"ס אין מקום לחומרא זו. אך לשאר פוסקים שלא חששו לזה לכאו' יש מקום להחמיר כן. (ועכ"פ מי שכופל זכר/מחלת/נבעת וכו').
ובעיקר הענין יל"ע אם חשיב קריאה על פה כיון שהאות יו"ד המבוטאת בפה כתובה בס"ת, ורק הו' חסרה.

[לבי במערב]

(ועכ"פ מי שכופל זכר/מחלת/נבעת וכו').

כל אלו אינם סתירה מיני' ובי', שהרי אין כל שינוי בכתיב (ומזה נצמח הספק...).

[מה שנכון נכון]

המעי"צ אינו אומר שיקרא את התיבה ויהי בע"פ, אלא שיקראנה מתוך הספר והאות ו' נחשבת כאות יתירה. אבל איפכא לא שמענו.

[מעט דבש]

עיין משנ"ב קמג סוף ס"ק כה שבמקום שיש מחלוקת הפוסקים אם הס"ת פסול, מצרפים גם את דעת הפוסקים המתירים לקרוא בס"ת פסול. וכאן יש מחלוקת איך לכתוב.
(והיינו שעל הצד ש'ויהיו' הוא הנכון, הרווחנו דעת פוסקים אלו, שאף שבס"ת נכתב 'ויהי' בכל אופן יצאו יד"ח).

ועיין עוד שם ס"ק כו בשעה"צ ס"ק מ, שבמקום שיש שינוי במבטא ואין שינוי בענין, בשעת הדחק אפשר לקרוא בס"ת זה בברכה.

בשנה שעברה הבעל קורא אצלנו קרא 'ויהיו' והציבור כמובן תיקן אותו ל'ויהי' (ועשה כן בכוונה...).

[מעט דבש]

אפשר לאחד אשכולות:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=193014#p193014

ואשכולות קשורים:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=407754#p407754
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=579214#p579214

[מה שנכון נכון]

בשנה שעברה הבעל קורא אצלנו קרא 'ויהיו' והציבור כמובן תיקן אותו ל'ויהי' (ועשה כן בכוונה...).

לא ברור שהועיל במשהו. קה"ת להרבה פוסקים היא חובת צבור, וגם לחולקים בעינן עכ"פ צבור, ואם הצבור סבורים שקריאה זו בטעות לכאו' הוו כמכונים שלא לצאת, וכמו שלא שמעו מלה זו, ולא מועיל מה שקרא לעצמו.

[עזריאל ברגר]

אפשר לאחד אשכולות:
viewtopic.php?p=193014#p193014

ואשכולות קשורים:
viewtopic.php?p=407754#p407754
viewtopic.php?p=579214#p579214

אוחדו חלקם

[צורב מתחיל]

בשנה שעברה הבעל קורא אצלנו קרא 'ויהיו' והציבור כמובן תיקן אותו ל'ויהי' (ועשה כן בכוונה...).

לא ברור שהועיל במשהו. קה"ת להרבה פוסקים היא חובת צבור, וגם לחולקים בעינן עכ"פ צבור, ואם הצבור סבורים שקריאה זו בטעות לכאו' הוו כמכונים שלא לצאת, וכמו שלא שמעו מלה זו, ולא מועיל מה שקרא לעצמו.

וכי מי ש"תיקן" את הבעל קורא בטעות, לא יצא ידי חובה, כי לא רצה לצאת?
ואע"פ שיש סברא גדולה בדבריך שלא רוצים לצאת, אמנם באמת מעיקרא שומעים ורוצים לצאת אלא שכשתופסים שיש כאן טעות מתקנים, ונמצא שבשעת השמיעה התכוונו לצאת.

[מה שנכון נכון]

וכי מי ש"תיקן" את הבעל קורא בטעות, לא יצא ידי חובה, כי לא רצה לצאת?

לרוה"פ אין כ"כ נפ"מ ביחיד.
אם לא נשארו עשרה בבה"כ שלא תקנו, מי אמר שאי"ז בעיה?
[בהנחה שתיקון בטעות נחשב כאי כוונה. די"ל שהכוונה העיקרית של האדם היא לנוסח הנכון. וא"כ באמת אולי גם בויהיו ניחא].

[שבטיישראל]

כידוע נחלקו בעלי המסורה בפסוק ויהי כל ימי נח (ט, כט) אם הגירסא "ויהי" או "ויהיו", באור תורה ומנחת שי הכריעו כספרי ספרד לכתוב 'ויהי', וכן נדפס בחומשים שלנו.
מאידך בספרים מדוייקים אחרים נמצא 'ויהיו', כגירסת ספרי אשכנז הישנים, והעידו שכ"ה בכתר ארם צובה, וכ"ה בספרי בני תימן.
לפי"ז לכאו' אף שבכתיבת הס"ת לא ניתן לצאת את ב' השיטות, מ"מ בקריאת התורה יש מקום לקרוא את התיבה ב' פעמים.
האם אכן ראוי לנהוג כן?

חס ושלום !!

[במסתרים]

לפי"ז לכאו' אף שבכתיבת הס"ת לא ניתן לצאת את ב' השיטות

שאלה להלכה ולא למעשה כי יודע אני שלא ייעשה כן במקומנו
האם מותר לתלות ו' בין השיטין ולצאת ידי שניהם? אומרים שכן עשה החת"ס במגילת אסתר.

[מה שנכון נכון]

שאלה להלכה ולא למעשה כי יודע אני שלא ייעשה כן במקומנו
האם מותר לתלות ו' בין השיטין ולצאת ידי שניהם? אומרים שכן עשה החת"ס במגילת אסתר.

מחלו' אחרונים אם פוסל הס"ת (ולכאו' הרוב מכשירים כד' הנו"ב). ראה פ"ת רעה, ו ובה"ל לב, כ. [ועי' מה שהעיר על הבה"ל במשנת הסופר ס"ד שעה"צ סקל"ד]. אג"מ יו"ד ב, קמ.

[יוצא פוניבז']

שאלה להלכה ולא למעשה כי יודע אני שלא ייעשה כן במקומנו
האם מותר לתלות ו' בין השיטין ולצאת ידי שניהם? אומרים שכן עשה החת"ס במגילת אסתר.

מחלו' אחרונים אם פוסל הס"ת (ולכאו' הרוב מכשירים כד' הנו"ב). ראה פ"ת רעה, ו ובה"ל לב, כ. [ועי' מה שהעיר על הבה"ל במשנת הסופר ס"ד שעה"צ סקל"ד]. אג"מ יו"ד ב, קמ.

הנידון שם באופן שהוא ניכא שאינו שייך לגוף כתב הס"ת, משא"כ בתלייה בין השיטין באופן המועיל להיות כחלק מהכתב דינו כחלק מן הכתב בין לקולא ובין לחומרא.
העצה לתלות בין השיטין נזכרה לענין תיבות שיש ספק אם נכתבות כתיבה אחת או שנים.
החת"ס לא חיפש לצאת את ב' השיטות בכתיבה אלא עשה כן בשביל שהבעל קורא יזכור לקרוא כב' האופנים.

[מה שנכון נכון]

ה"ה בנד"ד כשהוא'ו מעל התיבה, אין הכרח להחשיבה כחלק מהתיבה ע"מ לפסול, אף שאם היינו צריכים לה היתה מצטרפת. ואי"ז כאות יתירה הסמוכה ממש לתיבה. ועיין במשנת הסופר הנ"ל בביאור הסופר שנחלקו בזה האחרונים.