אכן, קירוב הרחוקים הוא צדו האחד של המטבע, צדו השני שאנו מעוניינים לבחון הוא "ריחוק הקרובים", הוי אומר, ברי שביוגרף עשוי להטביע את חותמו על יצירתו, ברור גם שאין לצפות לדיוק מקסימלי בביוגרפיה, ולכן שגיאות, במידה ידועה, אינן אמורות להכהות את יופי הספר. לא כן כאשר מדובר בסילופים. סילופים הרי הם שגיאות, שמתוך שיש להם מגמה שיטתית, יש לחשוד שהם אינן פרי המקרה אלא מכוונות. סילופים בהחלט מטילים עננה על הספר.
אני כמובן לא סבור שר' אריה היה ר' יוסף ליס או ר' מתתיהו דיוויס, וברור שהיתה לו דרך משלו, שאינה זקוקה לא להסכמות ולא לציונים מאנשים כערכינו, אך מותר לבקש הצגת דמותו ללא הטיות מכוונות לשום צד.
----
אני מעביר לכאן דיון שהתפתח באשכול אחר
בגליון שמחת שלמה נכדו ר' אברהם כתב:א"ה, הנה, לדוגמא, סיפור שסיפר הסופר ח' באר על רבי אריה:
"בילדותי, היתה בירושלים חנות ספרים אחת במאה שערים שניהל אברהם רובינשטיין. בערב סוכות הוא גם מכר שם אתרוגים. פעם אחת ר' אריה נכנס ושאל: איפה האתרוג שלי? רובינשטיין נתן לו אתרוג, הרב הציץ, לקח את האתרוג והלך משם. רצתי אחריו. הוא הלך לכיוון קו 11, ואמרתי לו שם בתחנה: למה לא בדקת את האתרוג הרבה זמן כמו כולם? הוא אמר לי: תראה, יש שתי מצוות שצריך בהן הידור: 'פרי עץ דר' (אתרוג) וגם 'והדרת פני זקן'. על שתי המצוות האלה התורה משתמשת במילה הדר, כלומר צריך להדר בהן. אני רץ עכשיו מהר לבית אבות, להביא שיניים תותבות לזקן אחד שהתקלקלו לו השיניים. צריך שהוא יאכל ארוחת ערב כמו שצריך. אם השיניים לא יגיעו בזמן, הוא שוב יאכל לחם טבול בחלב. זה חשוב מאוד, גם זה הידור".
לכאורה, משתמע מכך, שרבי אריה לא היה משקיע זמנו ואונו 'בדקדקנות יתירה' בארבעת המינים, לדידו עדיף היה באותו זמן לסייע לזולת ולנזקק.
והנה, לפנינו מכתב של רבי אריה בעצמו, ובו הוא מתאונן באזני בנו זצ"ל על אשר אינו מרוצה משילוש ההדסים שבידו. וכך הוא כותב לו:
"..שמחתי לשמוע כי ב"ה זכיתי לזכות אתכם בפרי עץ הדר, אשר הזמנתי אותם מקציר הראשון חדש אלול. שמחתי לשמוע כי השגת הדסים מא"י משולשים וערבות. אשר אני ממחרת יום הכפורים השתדלתי להשיג שלשה בדים בעד 6 ליר"י, גם זה לא מצאו כ"כ חן בעיני..."
הרי לנו כמה היה מדקדק בשילוש ההדסים, שהשתדל לחפש אחריהם ממחרת יוהכ"פ ושילם עליהם סכום נאה, ועדיין לא היה ליבו שלם בשילושם. [ומעניין הדבר, כי מקובל לומר שמנהג ירושלים וחכמיה שלא לדקדק כל כך בשילוש ההדסים בצמצום, ואפילו לא כדי חוט המקיף, אלא כל שנראה כמשולש שפיר דמי. (סיפר לי מו"ח שליט"א שפעם אחת ראה את דודו מרן הגריש"א זי"ע מעיין בהדסים שהביאו לפניו, ואמר שהעביר עיניו במהירות על כל קני הבד, תוך כדי שמפטיר 'גוט, גוט'...) ואפילו הכי היה רבי אריה מחזר ומדקדק לקיים המצוה בשלמותה].
בין השיתין אפשר לשמוע את הנימה האירונית בה הוא כותב לבנו 'שמחתי לשמוע כי השגת הדסים משולשים.. אשר אני ממחרת יוהכ"פ השתדלתי וכו'...' כאומר כיצד אתה מרוצה כל כך מהדסיך בעוד אני בקושי מצאתי מה לצאת בו ידי חובה..
[וכמובן שדבריו אל הסופר הנ"ל אינם אלא מחכמתו להשיב ליתום הרך בדברים שיכנסו אל ליבו.. הרי כמובן כאשר ביקש מהמוכר את 'האתרוג שלי', כוונתו היתה לאתרוג מובחר ומהודר שנשמר עבורו..]
וזה כמו שביאר סבא זצ"ל שהיה רבי אריה יודע לחלק המבט, שכלפי עצמו היה תובע לטפס על ההר הגבוה ולקיים כל המצוות בדקדוק, אך כלפי הרחוקים היה מבקש למצוא בהם צד זכות, שלכל הפחות קיימו כחוט השערה..
לייטנר כתב:מה מקור הסיפור של חיים באר?
ולפי"ז, עד כמה ניתן לדייק בדבריו של ר' אריה בסיפור?
אברהם כתב:בהרצאות שלו,
הקש בגוגל 'חיים באר אתרוג'.
כמובן שא"א לדייק מסיפור רחוק כל כך, בשיחה בין רא"ל לילד קטן ורך..
לייטנר כתב:אברהם כתב:בהרצאות שלו,
הקש בגוגל 'חיים באר אתרוג'.
כמובן שא"א לדייק מסיפור רחוק כל כך, בשיחה בין רא"ל לילד קטן ורך..
רז הביא זאת כבר בספרו.
אם נשמיט את הדיוק, א"א כלל ללמוד מהסיפור משהו אחר מלבד שלדידו של ר' אריה (הגם שהקפיד מאוד במצוות ארבעת המינים) מצוות 'והדרת פני זקן' חשובה יותר מהידור במצוות ארבעת המינים.
ואת הדיוק בסיפור הנ"ל, אפשר להוסיף לאוסף הסיפורים הנהרסים ע"י הוספת 'פרומקייט' שלא היה בסיפור המקורי, ולא בכדי.
