פורום אוצר החכמה

"וירש זרעך את שער אויביו. ר' אומר זו תרמוד. אשרי כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהייתה משותפת בשני חורבנות..." (בראשית רבה נו, יט)
"עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד" (יבמות יז.)
האם יש קשר בין תדמור בסוריה שדאעש כבש, לבין תרמוד של המדרש והגמרא? אם כן, זה ממש סיבה לחגיגה...

יש חילופי גירסאות בין שני השמות. ברד"ל (על ב"ר שהזכרת) כתב שהמדובר באותו המקום, וכ"ה במיוחס לרש"י דברי הימים ב,ח,ד "ויבן את תדמור במדבר... וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים".

מעניין אם זו האומה שרש"י מפרש בשבת (כא ע"ב ד"ה רגלא) שהם תרמודאי ועל פיהם קבעו חז"ל את גדר כילוי רגל מן השוק (הרי"ף פירש אחרת. שאלו מלקטי עצים ששמם תרמדא).

בגליון הגמרא שלי הוגה שם על לשון רש"י "שם אומה מלקטי עצים":

צ"ל: אומנות (רש"י כ"י וטיקן 127, רש"י שעל הרי"ף)

אריסמנדי כתב:בגליון הגמרא שלי הוגה שם על לשון רש"י "שם אומה מלקטי עצים":

צ"ל: אומנות (רש"י כ"י וטיקן 127, רש"י שעל הרי"ף)

ייש"כ! תציין שכך גם בכת"י לונדון (50א, שורה 9) - http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.asp ... 5975_f050r

מהאו"ז (ח"ב הל' חנוכה סי' שכב) נראה שלא גורס כלל את שתי המילים הראשונות:
עד דכליא רגל דתרמודאי מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכין בני השוק לבתיהן משחשיכה ומבערין אור בבתיהן וכשצריכים לעצים יוצאין וקונין מהן

ויעוי' גם מחזור ויטרי סי' רלו.

וכ"ה בנמוק"י.

ראה קוסמן ואיזיקוביץ: http://www.matmoney-eretz.org/wp-conten ... tamdor.pdf

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וירא פרק כב
כי ברך אברכך. ברכה לאב, ברכה לבן: והרבה ארבה. ריבוי לאב וריבוי לבן: וירש זרעך את שער אויביו. זהו תדמור, אשריו מי שרואה במפלתה של תדמור, שהיתה שותפות בשני חרבנות:
ערוך לנר מסכת יבמות דף יז עמוד א
בגמרא היינו תרמוד היינו תמוד. נלענ"ד דבכל הסוגיא דכאן שכתוב תרמוד צריך לגרוס תדמור וכן הוא מפורש בירושלמי וכן בדברי הימים (ב' ט') שכתוב שם ששלמה בנה תדמור ונתישבו שם עבדיו פירש המפרש שזהו מה דאמרינן אין מקבלין גרים מן התדמורים, ולפ"ז גרסינן בדברי רב אשי דהכא היינו תדמור היינו תמר וטעמו נראה משום דבמלכים נקרא שם העיר שבנה שלמה תמר ובד"ה נקרא תדמור ועוד דבמלכים גופא יש קרי וכתיב דכתיב תמר וקרינן תדמור:

סיכום ענייני תדמור בש"ס, מקובץ קרלין קיט [בעותק שבאוצר חסרים כמה עמודים]
בקובץ המצורף יש התייחסות לכל הנקודות שהועלו כאן.

אחרי כל האמור, אשאל שנית:
האם יש קשר בין תדמור בסוריה שדאעש כבש, לבין תרמוד או תדמור שבמקורותינו?

במחקר הארכיאולוגי-הסטורי מקובל שכן

בברכה המשולשת כתב:במחקר הארכיאולוגי-הסטורי מקובל שכן

סימוכין אם אפשר בבקשה.

ישנם מקורות שאומרים שתרמוד היא פלימרה. עוזר לך במשהו?

הניק מחק את הודעתו שעליה נסובה התגובה

לא צריך כאן מחקר ארכיאולוגי, כשם שלא צריך מחקר כדי לדעת שירושלים היא ירושלים. יש רצף של יישוב במקום, בשם המקורי (מלבד מה שהרומאים החליפו את שמו לפלמירה, והערבים החזירו לשם המקורי. שתי ההחלפות הללו מתועדות). כמו כן, אין שום ספק שהיישוב לא נדד ממקומו במהלך השנים, הן בגלל העתיקות שנמצאות שם, והן משום שאין בכל האזור נוה מדבר אחר המתאים להיות תדמור המקורית. עי' בויקיפדיה (האנגלית) לסקירת תולדות המקום.

תודה.
מרפרוף ב'אוצר' אני מגלה, כי יש אפשרות שתדמור המובאת במלכים ובדברי הימים ששלמה המלך בנה, אינה בכלל בסוריה, אלא במקום הנקרא 'תמר' בנגב על יד ים המלח.

אגב, מישהו אמר לי שנראה לו שהיה על זה כתבה בעיתון משפחה בשבוע האחרון. אם כן, מישהו יכול לסרוק את זה, ולהעלות כאן או לשלוח באישי?

יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים) מזהה את תדמור של שלמה עם העיר שבסוריא

אניציקלופדיה יהודית 'דעת':

עיר קדומה במדבר סוריה בתחום ארץ חמת, בדרך השיירות מקטנא שבדרום דמשק, אל מדינת מארי ובירתה בתל חרידי שעל הפרת התיכון.

בתעודות מן המושבה האשורית בכניש שבקפדוקיה (מהמאה ה-19 לפני הספירה) נזכרים אחדים מתדמור. השם תדמור שבתעודות אלה הולם יותר את השם המקראי, מאשר את השם הנזכר בכתובות אשוריות מאוחרות בצורת "תדמר". מתעודות אלה מוכח שכבר בתחילת האלף השני לפני הספירה שימשה תדמור תחנה למסחר ולשיירות נודדים בדרך שבין דמשק לבין מסופוטאמיה. תדמור נזכרת בכתובת תגלת פלאסר הראשון, במנין 42 הארצות שכבש מלך אשורי זה בראשית המאה הי"א לפני הספירה, במלחמותיו במערב אסיה ובמסעותיו אל חוף הים התיכון. יש אומרים שהיא הייתה באלף השני לפני הספירה מקום מושבו של מושל ארץ קדם.

לאחר שהתגבר שלמה על חמת צובה, כבש גם את תדמור ובנה אותה מחדש בין שאר ערי המסכנות שבנה בחמת (דברי הימים ב ח, ג-ד), כתחנות משמר להגנה על דרכי ממלכתו הרחבה ש"בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" (מלכים א ה, ד). וכך מסופר במקרא:
"ויבן שלמה את גזר ואת בית חורון תחתון ואת בעלת ואת תמר (הקרי: תדמר) במדבר בארץ" (שם ט, יז-יח).
כיוון שאין הכתוב מסמן את שם הארץ, והערים המנויות שם הן בארץ יהודה או על גבולה, יש מקיימים את הכתיב: 'תמר', ומזהים אותה עם העיר תמר בדרום מערב לקצה ים המלח, שהיא בתחום הארץ. אולם תרגום יונתן ופרשנינו הקדמונים קיבלו את הקרי: 'תדמור'. על נכונות הקרי יעיד גם השם Palmyra (מן Palm: תמר), שבו כינו היוונים את תדמור, על שם הדקלים שצמחו בנאת מדבר זאת, או על יסוד הכתיב של השם: תמר. את הביטוי "במדבר בארץ" יפרשו הקדמונים במובן: מקום מדברי "סמוך לישוב" (רש"י), או: עיר "שהיה צדה אחד למדבר, וצדה האחר לארץ..." (רלב"ג). אבל ייתכן כי "מקרא קצר" הוא ונשמט ממנו שם הארץ חמת, שבפסוק המקביל בדברי הימים ב. ואולי התכוון הכתוב לציין שתדמור היא בארץ מדבר, כמו "ימצאהו בארץ מדבר" שבספר דברים לב, י.

מתחנת דרכים לבירת ממלכה
תדמור הייתה ביסודה תחנת דרכים בנאת מדבר, מקום מנוחה לשיירות שבחרו בדרך המדבר הקצרה במסעיהם מחופי ארץ ישראל וסוריה אל ארצות הפרת והחדקל. במאה ה-1 לספירה הנוצרית הפכה תדמור לעיר גדולה, ובמאה ה-3 גם לממשלה אדירה. עושרה ועוצמתה באו לה עקב מצבה הגיאוגרפי, ומקומה המדיני והצבאי בין שתי המעצמות היריבות: הפרתים ויורשיהם הפרסים הסאסאנידים ממזרח, והרומאים ממערב, שבמלחמותיהם הממושכות שיבשו את דרכי המסחר וגרמו לתדמור להתפתח למרכז מסחרי ניטרלי בין המזרח ובין המערב.

סוחרי תדמור שלטו על צומת הדרכים המובילות מהודו ומסין שבמזרח הרחוק אל הים התיכון, וממדבר ערב אל אסיה הקטנה. הבדואים המזוינים, שליוו את שיירות המסחר ושמרו עליהם מפני שודדי המדבר, היו אחרי כן לאזרחיה מכובדים של העיר, וגבו מכס ומסים כבדים על כל סחורה שעברה דרכה. מושלי העיר, שיח'ים בדואים לפנים, נוטים היו פעם לצד הפרסים ופעם לצד הרומאים.

בתמורה לעזרה שעזר לרומאים במלחמתם עם הפרסים, הוכתר עודינת (או: אודנאתוס) מושל תדמור בתואר נציב רומי בארץ הקדם. 12 שנה (273-261) היו גם ארץ ישראל, סוריה ואסיה הקטנה כפופות למושלי תדמור. בימיו ובימי אשתו יורשתו זנוביה (Zenobia) הגיע תדמור לשיא פריחתה, והייתה לבירה של ממלכה עצמאית, ששלטונה השתרע עד אסיה הקטנה והבוספורוס בצפון מערב ועד מצרים בדרום מערב.

שאיפותיה הנועזות של זנוביה, שהכריזה על ממלכתה כעל קיסרות (270), עוררו את אורליאנוס קיסר רומי לעלות עליה למלחמה. בשנת 73 כבשו צבאותיו את תדמור והחריבוה עד היסוד, יושביה נמכרו לעבדים, והמלכה הגאה נלקחה בשבי ונשלחה כבולה בכבלי זהב לרומי.

היהודים בתדמור
במאה ה-3 לספירה הנוצרית, וגם לפני כן, קיים היה ישוב יהודי ניכר בתדמור. ראשיתה של קהילה מאורגנת נעוצה, כנראה, בהגירת יהודים מהגולה הבבלית הסמוכה. כמו כן התחזקה הקהילה בייחוד מקהילות היהודים הגדולות במדינת הפרתים שבמלכות הסאסאנידים החשוכה, שכוהניה היו רודפים את כל בני האומות האחרות. אין ספק שרבים מהיהודים בסוריה ממערב באו להתיישב במרכז המסחרי של תדמור בימי פריחתה.

על קיומה של קהילה יהודית בתדמור יעידו שרידי בית הכנסת ועליהם פסוקים מהתורה שנתגלו שם, וגם כתובות תדמוריות שנמצאו בחפירות בבית שערים. על קבר משפחתי אחד מהקברים של אנשי חוץ לארץ שנקברו שם, מצוירת דמות לגיונר יהודי בתלבושת צבאית בשם: גרמנוס בן יצחק התדמורי.

בחורבן תדמור חרבה גם קהילת היהודים. כעבור 900 שנה (לערך) עבר בה הנוסע מטודילה ומצא
"בתרמור כמה אלפי יהודים גיבורי מלחמה, הנלחמים עם בני אדום ועם ערב, שהם תחת ממשלת נור אל דין המלך, ועוזרים לשכניהם הישמעאלים" (מתוך ספר המסעות של ר' בנימין, הוצאת אמנות, ע' 35).

תדמור בעיני חז"ל
קצת מסופרי הכנסייה חשבו את המלכה זינוביה ליהודיה. "יתכן – כותב דובנוב – שמלכה זו, אשר הייתה מקרבת בתוך שאר המשכילים באי ביתה את ההגמון הכופר מאנטיוכיא, שנטה לאחדות האל הישראלית, הגתה חיבה ליהדות, אבל לא לעם ישראל (כ"ג, 95). מהשיחה שהתקיימה בינה ובין האמוראים ר' אימי ור' שמואל, בדבר שחרורו של חברם ר' זעירא בר חיננא שנשבה בתדמור (ירושלמי תרומה ח, י) מסתבר, כי הייתה נוטה לטפול עלילות שווא על חכמי ישראל.

חז"ל, ובייחוד אלה מהם שעלו לארץ ישראל מבבל, הכירו את תדמור ואת יושביה. כך, למשל, ידע הלל לבאר לשואל: "מפני מה עיניהן של תדמוריין תרוטות? מפני שדרין בין החולות" (שבת לא.), ור' יוחנן הטברני ידע את עיסוקם של עניי תדמור, שהיו מוכרים עצים דקים להבערת אור בבתים, ולפיכך פירש את ההלכה בדבר הזמן של הדלקת נר חנוכה "עד שתכלה רגל מן השוק: עד דכילא ריגלא דתרמודאי" (שם כא:).

לחז"ל הייתה מסורת על השתתפותם של בני תדמור בלגיונות שהחריבו את ירושלים, כפי שעולה מפרשנותם הדרשנית את הכתוב בבראשית כב, יז:
"וירש זרעך את שער אויביו. ר' אומר זו תרמוד. אשרי כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהייתה משותפת בשני חורבנות..." (בראשית רבה נו, יט).
על הכתוב באיכה ב, ב:
"בלע ד' ולא חמל... אמר ר' יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תדמור. למה? שהייתה שותפת בשתי חורבנות..." (איכה רבתי ב, ה, בסוף; ירושלמי תענית ד, ח, בסוף).
רוגזם הרב של חכמי התלמוד על התדמורים מצא את ביטויו בגזר הדין הקשה שהוציאו עליהם לאמור:
"אין מקבלים גרים מן התרמודים..." מאי טעמא לא?... משום בנות ירושלים... תריסר אלפי גברי (נכנסו עם צבאות האויב לירושלים). בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר (איכה ה, יא) נשים בציון עינו..." (יבמות טז, א-ב).

תדמור הערבית
בשנת 634 נכבשה פלמירה הרומית-ביזנטית בידי צבאות ערב, ונושבה ערבים. הם החזירו לה את שמה המקראי, וקראו לה 'תדמר'. אבל העיר ירדה פלאים, ושמה לא נזכר אלף שנים. רק במאה הי"ז נגלו חורבותיה, ובמאה ה-18 נחקרו על ידי חוקרים צרפתים ואנגלים.

כיום תדמר הוא כפר ערבי קטן, ולידו משתרע לאורך 3-2 ק"מ שדה חורבות מפוארות של תדמור העתיקה. בחורבות יש בין שאר השרידים החשובים, טורים ארוכים של עמודים קורינתיים גבוהים, וחורבת בית כנסת שבמשקופו חקוקה כתובת עברית. השריד המפליא ביותר בחורבות אלה הוא הניקרופול, עיר המתים, שקבריה בנויים בצורת מערות חצובות בסלע, וקירותיהן מצוירים בתמונות צבעוניות מרהיבות עין, ובצורות מגדלים וארמונות יקרים ונפלאים. כמו כן נגלו שם כתובות ארמיות מרובות.

בכל מקרה לא הבנתי מה מקום יש לחגיגה? וכי מאי נפ"מ אם על חורבות תרמוד שולט אסד או צורר אחר?
חז"ל דיברו כמובן על חורבנה מיושביה המקומיים שכנראה היו רשעים גדולים