מתוך הקדמת בני הגר"ח זללה"ה לספרו על הרמב"ם:
וברוב צדקתו וענותנותו לא רצה באריכות הדברים, ויוצא מתוך דבריו את כל המשא והמתן ואת כל החידושים הרבים והחריפים שנאמרו בענין זה, רק מסקנא דשמעתתא טהורה וברורה כפי הכרעת סוף דעתו בשנותיו האחרונות... ולגודל ענותנותו שנה הכל בדרך קצרה ובדברים מעטים, עד שפעמים רבות כלל חידושים גדולים ונכבדים במילה אחת או שתים ממש, כאשר המעיינים המבינים יבינו בדברים...
ואם אמנם המעיינים המבינים יודעים שכל האמור שם על תמציתיות דבריו של הגר"ח נכונים הם, אבל לא שמעתי ביאור ברור מה זה שייך לענווה, שמא יחכימוני בזה באי ביהמ"ד דכאן.