פורום אוצר החכמה

אין לך דבר העומד בפני התשובה. זה בוודאי נכון כלפי שמיא, והוא יתברך מוחק ברחמיו כל שטרי חובותינו.
אבל האם בית הדין של מטה מתחשב בתשובה? האם מותר, האם אסור, האם חובה?
אשמח אם מאן דהוא יעזור לי למצוא מקורות בנושא זה.

אם כוונתך לסנהדרין לא שמענו שתשובה מועילה בזה.

כל חייבי מיתות ומלקויות מתוודין, ואל"ה אין מתכפר להם, ואפ"ה נענשים. ראה רמב"ם ראש הל' תשובה.

ובספרים כתבו כמה טעמים. או משום שיתכן שמערים וא"א לדעת מה בלבו, או משום שהעונש הוא גם כדי שייפחדו אחרים מלעבור, או שכל ענין התשובה כעקירת העבר אינו שייך כ"א בנוגע לדין של מעלה, ולא ליחס בנ"א בעוה"ז.

מה שנכון נכון כתב:כל חייבי מיתות ומלקויות מתוודין, ואל"ה אין מתכפר להם, ואפ"ה נענשים. ראה רמב"ם ראש הל' תשובה.

ובספרים כתבו כמה טעמים. או שיתכן שמערים וא"א לדעת מה בלבו, או משום שהעונש כדי שייפחדו אחרים מלעבור, או שכל ענין התשובה כעקירת העבר אינו שייך כ"א בנוגע לדין של מעלה, ולא ליחס בנ"א בעוה"ז.

מלבד בעיר הנידחת שמועילה לפוטרם מהעונש, עיין פ"ד מהל' ע"ז ה"ו ובהשגות הראב"ד.

ועוד מצינו שתשובה מועילה בבי"ד של מטה להכשיר פסולי עדות כו', ע"פ התנאים המבוארים בזה בשו"ע חו"מ.

עפר תחת רגליכם כתב:אין לך דבר העומד בפני התשובה. זה בוודאי נכון כלפי שמיא, והוא יתברך מוחק ברחמיו כל שטרי חובותינו.
אבל האם בית הדין של מטה מתחשב בתשובה? האם מותר, האם אסור, האם חובה?
אשמח אם מאן דהוא יעזור לי למצוא מקורות בנושא זה.

ראה שו"ת הרמב"ם רסד.

בגמ' סנהדרין שציין הרב משנ"ן אמרו על מעשה דעכן: "שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה, ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו', ומנין שכיפר לו וידוי, שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו, יעכרך ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא
היינו שהועילה לו תשובתו בעולם הבא אך לא בבית דין של מטה בעוה"ז.
ואולי דיני נפשות שאני, שמיתתן זוהי כפרתן.

ויש לעיין במודה דקנס פטור האם הוא משום תשובה.

מחולת המחנים כתב:ויש לעיין במודה דקנס פטור האם הוא משום תשובה.

לא נראה לי, כי גם מי שאומר "גנבתי ואגנוב עוד" וכל כיו"ב - יש לו דין "מודה בקנס - פטור".

סגי נהור כתב:ועוד מצינו שתשובה מועילה בבי"ד של מטה להכשיר פסולי עדות כו', ע"פ התנאים המבוארים בזה בשו"ע חו"מ.

לכאורה מי שעבר עבירה שחייבים עליה עונש בב"ד של מטה, ועשה תשובה באופן המכשיר אותו לעדות - הוא יהיה כשר לעדות, וייענש בעונשו הראוי לו.
אמנם אם יבוא להעיד בדיני נפשות, והוא אדם שחייב מיתת-ב"ד - לכאורה אין עדותו מתקבלת, כטריפה (הוא "גברא קטילא" והו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה).

עי' גמ' סוטה לה: וחזו"א יו"ד קנז'

אין ב"ד מקבלים תשובה משום דהוי דברים שבלב ואין אדם יודע מה בדעת חבירו כ"כ בת' נודע ביהודא וראה עוד מהרש"א ח"א בבא בתרא קיט.

מכות יג' ב'

שאם עשו תשובה אין בי"ד של מטה מוחלין להם

חת"ס כתובות ל.
מיום שחרב בהמ"ק וכו' מ"ש תוס' די"א בגדי כהונה הי' מכפרין בזמן שבהמ"ק קיים ודחו זה מעובדא דר"ש בן שטח שהי' בזמן המקדש, עיי' בסנהדרי' ל"ז ע"ב שם כ' תוס' דבגדי כהונה הי' מכפרין עם התשובה וההוא דשמעון בן שטח הי' בלא תשובה ואף על גב דבזה"ז נמי מועיל תשובה כמ"ש בשמעתין י"ל עכ"פ בעי' תשובת המשקל שיסגף בסיגופי' כמו מיתה הראוי לו ויפה אמר ד' מיתות לא בטלה דאם ישוב בתשובה צריך צער כמו אותה מיתה משא"כ בזמן המקדש הי' מועיל תשובה קלה בצירוף בגדי כהונה, ונמצא בטל דין ד' מיתות היכי דלא נידון בסנהדרין:
ודע דבזמן שבהמ"ק הי' קיים אפי' שב תשובת המשקל ונתברר לנו לחסיד עולם ובעל תשובה גמור וכבר עבר זמן מאה שנים אחר שעבר העברה, אם מביאי' אותו היום לב"ד ויעידו עליו שאז התרו בו וקבל התראה הרי הוא נהרג ולא יועיל לו תשובתו, ובזה קיל לי' השתא דע"י תשובה גמורה מתכפר כיון דליכא סנהדרי', אבל אי איכא סנהדרי' ואפשר לקיים בו קרא כדכתי' לא יתכפר לו עד דמקיים בי' מ"ע של רציחת ב"ד, ואולי אם שב לפני ה' ונתרצה ונתכפר לא יזמין ה' העדים ואם יבואו לא יעמדו בחקירתם כי לא ירשיע ה' נפש צדיק:

אבןטובה כתב:אין ב"ד מקבלים תשובה משום דהוי דברים שבלב ואין אדם יודע מה בדעת חבירו כ"כ בת' נודע ביהודא וראה עוד מהרש"א ח"א בבא בתרא קיט.

לא מסתדר עם הדין שמכשירים אותו לעדות.
להלקות אחרים על פיו - הוא נאמן.
ולהציל את נפשו ממוות - אינו נאמן?!

גיליון עלים לתרופה אלף פ"ח, מדור "עלי הדף" מסכת מכות דף יג ע"ב
למדנו במכילתין (יג ע"ב): "חייבי כריתות... אם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן, חייבי מיתות בית דין... אם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן". יסוד זה אומר דרשוני, וכפי שהעלה ה'נודע ביהודה' (או"ח קמא סי' לה): "הרי זה בלתי ספק שהתשובה מכפרת כפרה גמורה, ודבר זה מפורסם בתורה ונביאים וכתובים ובשני התלמודים ובכל המדרשים, והנביא אומר: 'ובשוב רשע מרשעתו' וגו' (יחזקאל יח, כז), 'כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו' וגו' (שם לג, טז), וגם זה אין ספק בו, בזמן שסנהדרין היה נוהג, אם עבר על חייבי מיתות בית דין אחר ההתראה, אף אם שהו עדים ולא באו לבי"ד שנים רבות, ובין כך עשה זה תשובה והרבה סיגופים ותעניות לאין מספר יותר ויותר מתשובת המשקל הנזכר ב'רוקח', ושוב אחר כל התשובה באו עדים לבי"ד והעידו, הא ודאי שאין הבי"ד משגיחין על תשובתו ושורפין וסוקלין לפי עונש החטא, והדבר יפלא, כיון שודאי שהתשובה הועילה וכבר סר עונו וחטאתו נתכפרה למה יומת ו'נקי וצדיק אל תהרוג' כתיב (שמות כג, ז), ובהדיא אמרו בריש אלו הן הלוקין 'חייבי מיתות עשה תשובה אין בית דין מוחלין לו'.

ומסיק הנוב"י: "אלא ודאי גזירת הכתוב הוא, שאלמלא כן בטלו עונשי תורה בכללן, ואין אדם שיומת בבית דין, כי יאמר חטאתי והנני שב, וכיון שהקב"ה רצה ליתן עונש מיתה על קצת עונות, כדי שיתיירא האדם מלעבור, לכן נחוץ הוא שלא תועיל התשובה להציל ממיתת בית דין". ומה שכתב הנוב"י ש'גזירת הכתוב הוא', הגם שנתן טעם בדבר, כוונתו לכאורה היא, שכלפי חוטא זה הוי גזירת הכתוב, כי הגם שבאמת עשה תשובה ואין מגיע לו שום עונש, עכ"ז על הבי"ד לתת העונש, ולקיים בו 'מיתת בית דין', בכדי שיתייראו בני אדם מחטוא.

אולם, רבינו החיד"א בספרו 'טוב עין' (סי' ו) בהביאו את דבריו כתב: "ולי ההדיוט אינו גזירת הכתוב, אלא טעמא, כי לא אתנו יודע האמת אם שב ורפא...", וכך כתב גם ב'שמחת הרגל' על הגדה של פסח (לשון קדש ורחץ רמז שני ד"ה ורחץ): "ועיקר הטעם הוא דאף דאנו רואים שמקבל עליו סיגופים קשים הושחרו שיניו מפני התעניות, מ"מ כיון שעיקר התשובה הוא בלב, דאפשר שהאדם יראה לעינים פרישותו וקדושתו וסיגופיו, וזמנין דלבו לא נכון עמו ומעשיו משום יוהרא, ובפרט בזמן סנהדרין כשהעדים התרו בו יש לחוש דמיראה עבד, לכן מלקין וממיתין אותו, כי בוחן לבות אלקים ומי עלה שמים לדעת אם תשובתו אמיתית, ולכן אין מועלת תשובה לחייבי מיתות ומלקיות, ואינו גזרת הכתוב כמו שצדד הרב הנזכר, רק טעם גדול יש בדבר".

אמנם צדדי חקירה הללו רמזם כבר המבי"ט בספרו 'בית אלקים' (שער התשובה פ"ב), וז"ל: "וכן מי ששב בתשובה, כיון שניחם על מה שעשה... ומקבל עליו מה שיגיע לו מן העונש על מה שחטא, הרי הוא בעל תשובה מעתה, ונקרא צדיק גם בעונות החמורים, אף שלא קבל עדיין העונש המחוייב על מה שחטא... ולכן היתה התשובה כוללת לכל העונות קלים וחמורים, כי היא הגורמת לאדם שיקרא 'צדיק', ואחריה מקבל העונש בעונות החמורים, ולזה אינה מספקת התשובה לסלק מעליו עונש בי"ד מלקות או מיתת בית דין, כי גם שחזר בתשובה בוידוי ונחשב צדיק צריך הוא לקבל עונשו, וגם מצד כי אין בי"ד יכולין לחקור את לבו אם גמר תשובה בלבו אם לאו...".

מראשית דבריו נראה, כי באמת תשובה מועילה, אכן בכל זאת אינה פוטרת את החוטא מן העונש, ויתר מכן האריך המבי"ט (שם), שכן הוא גם כלפי עונשי שמים, כי בתשובה לחוד נחשבים כבר כצדיק גמור, אכן אינה פוטרת מעונש, ומה שאמרו בסוגיין "חייבי כריתות - אם עשו תשובה בי"ד של מעלה מוחלין להן", אין הכוונה שמוחלין להן בלי עונש, כי עדיין צריך הוא ליסורין, כאמרם ז"ל (יומא פו.): "עבר על כריתות... ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין", כי תשובה בלבד אינה מועלת לכריתות, והיסורים הם חלף הכריתות, ואילו במיתות בית דין אין אתנו יודע עד מה איזו יסורים יהיו חלף עונש המיתה, ולכן עדיין לא נפטר השב ממיתה, וסברא זו היא כעין סברת הנוב"י הנז' שגם בחרטה גמורה אין נפטרים מעונש מיתה [אך לא ממש כסברתו, כי לפי הנוב"י חיוב מיתה הוא לתועלת שיתיירא האדם לחטוא, ואילו לסברת המבי"ט חובת המיתה היא לגמר הכפרה]. ואילו סיום דבריו: "וגם מצד כי אין בית דין יכולין לחקור את לבו אם גמר תשובה בלבו אם לאו" הרי זה כסברת החיד"א.

ונציין שהרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו 'תקנת השבין' (אות ח) השיג הן על דברי הנוב"י והן על דברי החיד"א, וז"ל: "ובנודע ביהודה קמא כתב 'דא"כ בטלת כל עונשי תורה' עי"ש, ואין זה מספיק לעשות דינא בלא דינא ואין אחריות עונשין עלינו, ומה שחשב שהעונשין כדי למנוע העוברין, אינו כן, דאין עונש בי"ד אלא בעדים והתראה ואין זה מצוי כל כך וסנהדרין ההורגת אחת לשבע שנה נקרא חובלנית (מכות ז.)... ונהירנא דראיתי באיזה ספר ובספר ה"ר חיד"א בשם אחרונים כתבו הטעם, דשמא לא שב בכל לב רק איערומי מערים מפני פחד העונש, וגם זה אין מספיק להמיתו מפני הספק, כיון דאם שב באמת פטור ספק נפשות להקל ואין להמיתו מספק שמא מערים, ולא שייך גם כן לומר בזה 'אין ספק תשובה מוציא מידי ודאי חטא', להוציא הלה למיתה על ידי זה, דהרי לקולא יש לומר דלא אמרינן כן כמו שכתבו תוספות (פסחים ט. ד"ה כדי; חולין י. ד"ה טבל; נדה טו: ד"ה בהמתו) יעו"ש, הרי דלאו מילתא פסיקא הוא גם באיסורין, כל שכן בדיני נפשות והלה צווח אני שב באמת" [ויעויין בדבריו ביאור חדש ועמוק ביסוד הדבר, אשר כבר העלם המהר"ל ב'נתיבות העולם' נתיב תשובה פ"ב, וקצר המצע מהשתרע כאן].