לא נדיר כלל למצוא בספרים ציטוטים שנשלפו מהזכרון, ולמעשה הציטוט אינו מדוייק ונוצר מהלחם של שני ציטטות שונות. הפלא הוא שציטוטים אלו חודרים כל כך עמוק, עד שהננו מוצאים אותם בספרים רבים מאוד בהקשרים שונים כשיגרא דלישני. אפתח בכמה דוגמאות שמצאתי תוך כדי לימוד.
1) "טוב תורה עם דרך ארץ". מצוטט רבות בספרי האחרונים.
לכאורה הלחם של המשנה באבות (פ"ב מ"ב) "יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון" והפסוק בקהלת (ז, יא) "טובה חכמה עם נחלה".
2) "קשרם על לוח לבך". הובא בפי' ראב"ע הארוך לשמות יג, ט כציטוט וכן במשנ"ה ח"ח סי' רמז. וכן מובא כמליצה נאה בספרי אחרונים רבים, ביניהם החיד"א בחומת אנך בא טז.
הלחם של משלי ו, כא "קשרם על לבך" ומשלי ג, ג "כתבם על לוח לבך".
3) "ועתה קחו לי מנגן ותהי עליו רוח אלוקים". צוטט כפסוק בירושלמי סוכה פ"ה ה"א; מדרש אגדה (באבער) בראשית מח, י; לקח טוב בראשית כז, י. מה, כז; שכל טוב בראשית מה, כז; ילקו"ש תורה רמז תשפה.
הלחם של מלכים ב' ג, טו "ועתה קחו לי מנגן ותהי עליו יד ה'" ובמדבר כד, ב "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים".