הנה, כידוע דעת התוספות שבזה"ז אין לאסור ריקוד וטיפוח משום גזירת תיקון כלי שיר, משום שאין אנו בקיאין בתיקון כלי שיר.
והנה, בזמנינו, כלי השיר עשויים באופן של 'עשה זאת בעצמך', ורוב הקלקולים בכלי השיר מיועדים לתיקון על ידי האדם עצמו. כגון, כאשר נקרע אחד המיתרים, בכינור או בגיטרה וכדומה, וכן בכלי מצלתיים או תופים וכדומה, הרי אם נשבר איזה דיסק/צלחת, קונה האדם את החלק השבור ומרכיב אותו בעצמו. וכן כל כה"ג.
וכן כל עניין כיוונון הכלי, מתיחת המיתרים וכדומה, נעשה ע"י ההדיוט עצמו. וכן הרכבת חלקי הכלי (זה בדרך כלל אינו בונה, אבל תלוי בכמה פרטים).
וכמעט אין קלקול מצוי אשר מתוקן על ידי אומן לבדו.
וא"כ האם בזמנינו חזר טעם הגזירה ושוב אין מקום להקל אף לדעת התוספות?
אשמח לקרוא דעות החברים בזה,
ועוד יותר אשמח לראות מקורות שקדמוני בהערה זו.
תודה גדולה!