ראיתי פעם לאחד קדמון שכתב שדרכו של הרמב"ם לימשך אחר הר"י מיגש והרי"ף, ולא נחלק על הרי"ף אלא בעשרה מקומות.
כמדומה שהרמב"ן כתב זאת היכן שהוא
האם יש מי שיכול להחזיר לי אבידתי?
חלא בר חמרא כתב:יש"כ. ושם הוזכר 30 פעמים, אך לי זכור 10.
ושוב מצאתי מקור הדברים בהקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש. וזה לשונו- 'וההלכות אשר עשה הרב הגדול רבינו יצחק ז"ל הספיקו בעד כל החיבורים ההם וכו' ובאר שם כל הטעיות אשר נמצאו לאשר היו לפניו בפסקיו, ואין תפישה עליו בהם אלא בהלכות מועטות לא יגיעו עד עשר בשום פנים'. עכ"ל.
תא חזי כתב:לפי האמור לעיל, ומקופיא, שאלת תם:
אי הכי, למה מרן מהר"י קארו נקיט בידיה (מלכתחילה, ומסתמא ידע את דברי הרמב"ם בפיה"מ)* האי כללא דשלושת עמודי ההוראה? והלא לפי האמור (מלבד אי-אלו מקרים) הרי זה בית דין של שנים, דהרמב"ם אתכא דהרי"ף קא סמיך כמעט תמיד.
(או שומה עלינו להבין דאכן זו המגמה, להצמיד ולהשריש הכל אל הרמב"ם ולמעלה בקודש אל הרי"ף, ועל דרך דעת הגר"י ברדא דעיקר ההלכה כהרמב"ם, וכמו שהקדיש לזה חיבור אחד שלם)
*ודברי הגר"נ רוטשטיין בשם החזו"א מזמינים לקבלם כפשטם מחד גיסא, ומאידך מרפסן איגרי למתבונן, ולהכי נסמכתי על שורשן של דברים, שהרי זה מה שעמד בבסיס הבית-יוסף, קודם שפרש כל המחלוקות וכו'
באמונתו כתב:מה הטענה. הרי כשרצה, הרמב"ם חלק, אלא שברוב פעמים, פשוט דעתו מסכמת אליו, וממילא זוהי גם דעת של הרמב"ם, מלבד הרי"ף.
באמונתו כתב:ביטוי הנ"ל: "אתכא דהרי"ף קא סמיך", בלתי אמתי הוא בעליל, עם חוסר ד"א, לגבי כבוד גדול עמודי ההוראה: הרמב"ם.
באמונתו כתב:באמת, רוב שולחן ערוך (כמדומני שמעתי שני שליש), לשון המחבר רק העתיק דברי הרמב"ם (אחרי הכרעת מרן הבית יוסף כוותיה).
באמונתו כתב:הלא אפילו הדיוט לא טועה בין עשר ושלושים, פשיטא שלא הרמב"ם.
כשתילי זיתים כתב:כדאי גם לעשות אשכול "מקומות שהמחבר פוסק דלא כהרמב"ם"
ילמדנו רבינו, קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור מהו לכוף אותם לנהוג כהר"י וזולתם מהאחרונים המביאים הסברות או דילמא הזהרו מנהג אבותיכם ואם רבו במלכיות רבים מהו
תשובה, מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת לכוף קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כשום א' מן הפוסקים ראשונים ואחרונים, והא דאמרינן בפ"ק דעירובין תני לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב"ש עושה כדברי ב"ה עושה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך אלא אי כב"ש כקוליהון וכחומריהון אי כב"ה כקוליהון וכחומריהון. והלא דברים ק"ו, ומה אם ב"ש דאין הלכה כמותם אמרו אי כב"ש כקוליהון וכחומריהן הרמב"ם ז"ל אשר הוא גדול הפוסקי' וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקבלוהו עליהם לרבן מי שינהוג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו ומה גם אם נהגו אבותיה' ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא דהיכא דאיכ' שתי דיינים בעיר אחת אלו נוהגי' לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו כדאית' פ"ק דיבמות וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מוהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו והנ"ל כתבתי הצעיר יוסף קארו
'וההלכות אשר עשה הרב הגדול רבינו יצחק ז"ל הספיקו בעד כל החיבורים ההם וכו' ובאר שם כל הטעיות אשר נמצאו לאשר היו לפניו בפסקיו, ואין תפישה עליו בהם אלא בהלכות מועטות לא יגיעו עד עשר בשום פנים'. עכ"ל.
הבאר ההיא כתב:כתב הכס"מ בהל' חמץ ומצה פ"א.
ולכן נ"ל דלא נחית המגיד השתא לבאר דברי הרמב"ם ע"פ סוגית הגמ' לפי דעתו כי בכל הדרכים יש גמגומים כמבואר לעיל ועוד כי דרכו בכמה מקומות שכיון שמוצא דעת הרמב"ם מכוונת לדעת ההלכות שלא להעמיק בביאור סוגיית הגמ' ואע"פ שאינו מסכים עם הרי"ף אלא לענין מלקות אבל לא לענין כרת כיון דלא נפקא לן לענין מעשה מידי לא חש תו.
כלומר דרך הה"מ להצמיד שיטת הרמב"ם לשיטת הרי"ף אפי' במקום שאם מעיינים היטב קשה ליישבם זה עם זה, אך הכס"מ דרך אחרת לו. ויתכן שהה"מ תמך יסודותיו על דברי הרמב"ם עצמו שמעיד מחלוקתיו עם הרי"ף מעטות מאוד.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים