ז"ל האו"ש (אישות ד,כא)
"המתבונן בלשון רבינו וסידורו, יראה דרבינו פירש שני פירושים בברייתא (קידושין ח, ב) דתן ע"ג הסלע, חדא לעיל הלכה ד', דמיירי כשלא נתרצית להתקדש לו מקודם, רק איהו אמר לה התקדשי לי בדינר זה, ואמרה לו הניחהו ע"ג הסלע, וטעמו דאינה מתכוונת לשם קדושין, רק משטה היא בו, ובזה בעי אם אמרה לו הניחה ע"ג הסלע והיה של שניהם, אם אמרינן דכוונה להשטות בו, וזה כמו שפירש הטור (א"ע סימן ל') בשם התוספות (עיין רא"ש קידושין פ"א ה"ב), דאפילו אם זרק אחר זה לתוך חיקה ג"כ אינה מקודשת, משום דלא רצתה בקדושין, והוה בעיא דלא איפשטא בגמרא, וכאן פירש שאף אם דברו שניהם מענין הקדושין, וידענו שנתרצית להתקדש אליו, בכל זה בעי שיגיע לידה, וכי הניח ע"ג סלע הרי לא הגיע לרשות שלה, וברשות של שניהן לא איפשיט בגמרא אם גמר ומקנה לה סלעו, דלא ליהוי כחצר השותפין, שאין קונין זה מזה, והוא פירוש אחר, ותלוי ברבוותא אם באמרה הניחהו ע"ג הסלע ואתקדש אני לך אם שייך דין ערב, שהובא שם בהרב המגיד ור"ן (שם ד, ב בדפי הרי"ף), וזה דרך רבינו לכתוב שני פירושים בשמועה חדא, ודוק היטב".
האם מישהו יכול לתת דוגמאות נוספות לכלל הזה,
ומה באמת ההסבר שהרמב"ם יפסוק שני פירושים מתוך שמועה אחת.