פורום אוצר החכמה

ידוע בהל' נדה סי' קצד, ובגמ' נדה הרבה פעמים.
רש"י ועוד מפרשים שקבר היינו רחם וידוע זה.
שאלת תם: מדוע נקרא 'רחמה' של אשה 'קבר', לא מצאתי שמישהו יתייחס להדיא בזה.

הוגה כתב:

רש"י סנהדרין צ"ב ע"א:
שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים - קבר לא שבע ממתים, ועוצר רחם בית הרחם שהוא קצור עצור לא ישבע מבעילות, וכן ארץ לא שבעה מים:

קוד: בחר הכל

שיח שרפי קודש - קדושה וטהרה:
בשם הרה"ק ר' העניך מאלכסנדר זצללה"ה, פ"א אמר לאחד, למה נקרא רחם האשה, קבר, כמו"ש רז"ל פתיחת הקבר, ואמר בזה"ל ווייל מען קען דורטען באגראבן ווערען, והבן:

כנראה כוונתך שבענין אי-שביעה דומה רחם לקבר, א"כ מדוע לא לקראו ארץ, שלא שבעה ממים?

באמצע תגובתי פרחה לה השיח שרפי קודש, זה טוב ע"ד המוסר והחסידות כמובן..אבער וואס איז פשט???

שאול ועוצר רחם וכו' שאיתקש שאול לרחם לענין תחיית המתים
כן הוא בגליוני הש"ס לר' יוסף ענגיל שבת קכ"ט ע"א
----
ומה שמובא משש"ק יומתקו הדברים בדברים הנפלאים בצמח ד' לצבי פ' יתרו עה"פ לא תנאף

----
י"א שהיא מלשון ותהי לי אמי קברי ירמי' כ' י"ז עי' שלחן ערוך המקוצר אה"ע ע' קי"ג

----
ולענין א"א לפתיחת הקבר בלא דם עי' תשו' מהרש"ג ח'א יו"ד סי' י"ג דיוק כשיטת הפוסקים דוקא מבפנים

----
וידוע המליצה שאנשי חברא קדישא בקשו דמים רבים וידיהם דמים מלאו
וטענתם בפיהם הלא א"א לפתיחת הקבר בלא דם

כשם שקבר מקום שמניחין בו גוף, כך הרחם מקום שמונח שם גוף.

בחיפוש באוצר החכמה "רחם נקרא קבר" יש כמה וכמה פירושים יפים על זה.

אחשדרפנטובסקי כתב:בחיפוש באוצר החכמה "רחם נקרא קבר" יש כמה וכמה פירושים יפים על זה.

אולי תעלם כאן לטבת אלו שאינם מנויים?

שבת קכח:
קבר - רחם
נראה לפרש שמיד כשנולד כבר עליו לחשוב על יום המיתה כמאמרם ז״ל שוב יום אחד קודם מיתתך. גם בית הקברות נקרא בית החיים.

רחם הוא מקום שהות של בסיס חיי האדם עם שחר יצירת הגוף, וקבר הוא מקום שהות של סוף גוף האדם בחיים חיותו. הם שני ניגודים מובהקים.
שמא יש פה על דרך סגי נהור, וכחילוף "מסכת שמחות" תמורת "מסכת אבל רבתי".

לאחר כל הרמזים היפים.
לפי פשוטו -
חור אפל בו מונח גוף אדם.

http://forum.otzar.org/download/file.php?id=79009
עמ' 18

התשובה היא בהבנה הנכונה של קבורה, וממילא קושיא מעיקרא ליתא-

חז"ל השוו את הקבורה ותחה"מ לזריעה וצמיחה, יעויין סנהדרין צ: [וכתובות קיא:] ד'שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר אמרה ידענא דחיי שכבי (שהמתים חיים, רש"י) דכתיב ויציצו מעיר (שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרי' (כתובות קיא.) הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים, רש"י) כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה קל וחומר מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה'.
ואמנם הוא אותו תהליך כמו הטמנת הזרע בעפר, ואחר שנרקב מצמיח. וכ"ה בגוף האדם שנטמן בעפר, מרקיב, ושוב עתיד לצמוח.
[וראה דעת תבונות (קל) על תהליך זה אצל כנס"י.]

הרי שהקבר הוא רחם – מקום של יצירת חיים.

מר' משה שפירא זצ"ל שמעתי על זה בכמה הזדמנויות, והנה מדבריו בהספדו על ר' הלל זקס זצ"ל (ישורון חל"ג עמ' שנב): 'הנה בבריאת האדם כתוב בתורה וייצר ה' אלוקים את האדם, במילה וייצר נכתבו שני יודי"ן ודרשו בזה חז"ל שמדובר כאן על שתי יצירות, יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא, [עי' מד"ר בראשית פ' י"ד,ה]. היצירה לעולם הבא מתחילה בעת שהוא מסתלק מן העולם. מובא בהרבה ספרים שהקבורה זה העיבור של צורת אדם שעתידה להיות אחר תחיית המתים. הקבר הוא המקום שממנו תצא צורת אדם חדשה בתחיית המתים. ולכן גם רחם שהוא מקום העיבור של אדם ליצירה הראשונה נקרא בדברי חז"ל קבר. במהר"ל [בדרוש להספידו של חכם] מבואר כי הטומאה שהמת מטמא אינו חלילה מחמת הפחיתות כשאר הטומאות, אלא טומאת אדם זה כטומאת מתעסקים, כעין שמצינו בשורף פרה אדומה או פרים הנשרפים, ודומה לטומאה של כתבי הקודש. שורש טומאה הוא מלשון אטום כטומטום, טהור היינו מלשון טהירו [כמו שרגא בטיהרא - היינו צהריים שאז הכל מואר וברור] שזו ראייה ברורה, אבל כשהדברים סתומים ואטומים זו טומאה. וישנו סוג של טומאה שבאה דווקא מחמת שהדבר גבוה מעבר להשגתנו ורחוק מאיתנו ואין לנו חיבור אליו, וכשם שאור גדול מאד מסמא את העינים כך כשהדבר גבוה ונשגב מאיתנו אין לנו חיבור אליו, ולכן ישנה טומאה כי הדבר אטום וסתום בשבילנו. זו הסיבה שאנו חייבים בכבודו של כל אחד מישראל שנסתלק מן העולם, לפי שהוא עובר כעת מן היצירה בעולם הזה ליצירה של העולם הבא. אין לנו כלים בכלל לכבוד שצריכים לנהוג ביצירה הזו'.
[ויש להוסיף עוד לספרי זוטא הידוע (פ' חקת) ד'נוגע במת טמא, מת עצמו אינו טמא', ובאבני נזר (יו"ד סי' תסו אות כג) פירש את הדברים על פי המהר"ל הנ"ל.]

ולפי ההבנה הפשוטה שקבר מסמל את סילוק החיים ולא זריעת צורת חיים חדשה וגבוהה וכמבואר לעיל, י"ל שהרי דם נדות הוא דם שנושא בכוחו חיים, והוא לצורך יצירת הולד, אלא שאם האשה אינה מתעברת יצא האדם מרחמה פעם בל' יום. וא"כ כל רחם הוא אליבא דאמת גם קבר, והן אמת שהוא נושא בתוכו גם יצירת חיים של הנולדים, אבל לענין מה שמובא תמיד בחז"ל בהקשר של דם נדות, הרי שכלפי זה הוא אכן קבר. דו"ק.

זכורני שבס' עורה שחר כתב בזה ואינו לפני.

חשבתי לומר שזה דווקא בסוגיין, שיוצא משם דבר מת.
אבל נזכרתי בלשון חז"ל לגבי רות "נטלה אמה והניחה על פי הקבר".

מעיין כתב:
וידוע המליצה שאנשי חברא קדישא בקשו דמים רבים וידיהם דמים מלאו
וטענתם בפיהם הלא א"א לפתיחת הקבר בלא דם

מליצה זו הזכירה מרנא החת"ס בשו"ת יוד סי' שלא