מסופר על אחד מבחורי ישיבת מיר, בעל ידיעות נכבדות בש"ס, שישב ואכל בחדר האוכל עם חבריו. אחד הבחורים שאל אותו על 'מראה מקום' לנושא מסויים בש"ס. הבחור, שסבר עד כה שידיעותיו ברורות ונכבדות, לא הכיר את אותו 'מראה מקום'. הוא הזדעזע בכל נימי נפשו מכך שאינו זוכר היכן הנושא נמצא בש"ס, עזב מיד את חדר האוכל כנשוך נחש, מבלי לשים לב שאפילו לא בירך ברכת המזון, עלה מיד להיכל הישיבה והתחיל ללמוד בהתמדה עצומה. הוא השתנה מיד מקצה לקצה, ישב ולמד בשקידה כמה שנים, עד ששלט שלטון ללא מיצרים בכל הש"ס כולו. לא היה יותר 'מראה מקום' שהוא לא ידע בדיוק מה נאמר עליו בש"ס.
מספרים שראש הישיבה מרן הגר"ח שמואלביץ' זצוק"ל אמר על כך: "אותו בחור ייענש בוודאי על כך שעזב את חדר האוכל מבלי לברך ברכת המזון. אך מי יודע האם הוא היה נשאר באותו החיזוק אם היה ממשיך לשבת ברוגע, נוטל 'מים אחרונים' ומברך ברכת המזון בכוונה".
האם הסיפור נמצא ב'מח ולב'? מה מקורו?