נשר כתב:ידוע לפרש את המילים בתפילה "ותן חלקנו בתורתך", שהכוונה לחלק שלנו בתורה, ולכל אחד יש חלק מיוחד שצריך להתגלות.
מי הראשון שהזכיר את הרעיון.
נשר כתב:ר' בערל,
אני חושב שלא מוכרח שהכוונה שכל אחד קיבל חלקו אלא שכל התורה שכל חכם לומד, הוא בעצמו קיבל אותה מסיני. גם אם נאמר שאין חלק מיוחד לכל אחד, אלא כל התורה כולה ניתנה לכל אחד ואחד בשוה, עדיין מובנים דברי המדרש שבא לומר שלא רק למי שעמד שם ניתנה תורה אלא כל לומד ולומד נשמתו היתה בסיני בקבלת התורה. וזה מבואר בהרבה מקומות.
וכאשר זיכהו הקב"ה ויש לו גם חידושים של עצמו, או אז ודאי שחייב לכותבם לזיכרון, וידועים דברי הספר חסידים (תק"ל) שכתב שחייב לכתוב את חידושיו ושלא גילו לו זאת מהשמים אלא כדי שיכתוב ואם לא כותב הרי זה כגזלן, וכן אם לא רשם ושכח זאת, ע"ז נאמר באבות (ג' ח') "כל השוכח דבר אחד ממשנתו ה"ז מתחייב בנפשו", וכתב שם החיד"א בספרו 'חסדי אבות' שלכל אחד יש את חלקו בתורה שאי אפשר לשום אדם אחר להשיגו, (וכ"כ בספרו 'נחל אשכול' איכה פרק ג', וכ"כ ההפלאה בפתיח"ז לכתובות אות כ"א, והחזו"א בקובץ אגרות ח"ב אגרת כ"ב, וכ"כ בזוה"ק יתרו דף פג:) ולכן כתוב "ממשנתו", שעל זה הוא מתחייב.
וכ"כ בספר חסד לאברהם (אזולאי, מעיין ב' נהר כ"א) "...ובכל נשמה ונשמה יש לה בחינה ידועה בתורה שא"א שתתגלה ע"י זולתו אלא אותה הנשמה מגלה אותם הסודות, ובעוד שאותם הנשמות לא גילו אותם הסודות אין הקב"ה מגלה אותם לצדיקים כלל זולתי למשה רבינו ע"ה שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה נאמר למשה אלא שלא ניתן לו רשות לגלותו כלל וזהו בכל ביתי נאמן הוא...".
וכן כתבו בספר נפש החיים (שער ד') וקדושת לוי (במדבר) ומאור עיניים (ואתחנן) וכ"כ פני יהושע (קידושין דף ל.) בשם הזהר ועוד, שיש שישים ריבוא אותיות לתורה וכל נשמה מישראל יונקת מאות אחת, ומביא שבספר חסד לאברהם (מעיין שני נהר י"א) מקשה שיש רק ל"א ריבוא, והפנ"י מסביר שגם התרגום נחשב או שהקריאה והכתיבה נחשב לשניים וכיוון שיש אותיות שלא נקראות הוי ס' ריבוא. ובתקלין חדתין כתוב שנשמות הגרים יונקים מהתגין, ולכן רבי עקיבא שהיה זרע גרים קשר כתרים לאותיות ודרש כל קוץ ותג.
ועיקר עסק התורה הוא שידקדק הרבה בתלמודו לסלסל ולפלפל בה לאמיתה של תורה ולהבין עיקרי טעמיה בכדי שיוכל לדמות דבר אל דבר בסברה ישרה ולא ללמוד מהשפה ולחוץ שעי"ז שידקדק בה ויטריח עצמו יוכל לחדש בה הרבה לאמיתה של תורה ואז היא נקראת על שמו כמ"ש בע"ז יט אמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנא' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ואמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"ב יהגה שנא' בתורת ה"' והדר ובתורתו יהגה.
והיינו שבתחילה כשאדם מתחיל ללמוד התורה ועדיין אינו מעיין בה לידע כל דבר על בוריו וטעמו כדי שיוכל לחדש עי"ז כמה ענינים מדעתו אז היא נקראת תורתו של הקב"ה ולא שלו היא אבל כשאח"כ מעיין בה ומחדש בה דברים ע"פ דרכי התורה לאמתם של דברים אז הוא באמת תורתו של האדם ונקראת על שמו ולזה בא המאמר השני של רבא בתחילה ילמוד אדם ואח"כ יהגה והוא ביאור למאמרו הראשון והכל אחד.
בערל כתב:נשר כתב:ר' בערל,
אני חושב שלא מוכרח שהכוונה שכל אחד קיבל חלקו אלא שכל התורה שכל חכם לומד, הוא בעצמו קיבל אותה מסיני. גם אם נאמר שאין חלק מיוחד לכל אחד, אלא כל התורה כולה ניתנה לכל אחד ואחד בשוה, עדיין מובנים דברי המדרש שבא לומר שלא רק למי שעמד שם ניתנה תורה אלא כל לומד ולומד נשמתו היתה בסיני בקבלת התורה. וזה מבואר בהרבה מקומות.
המדרש סובל כו"כ פירושים
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 145 אורחים