לז, ח ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו.
א) כתב באבן עזרא: המלך תמלך או משל תמשל, אנחנו נשימך מלך או אתה תמשול בנו בחזקה.
ונראה בביאור דבריו לפי דברי רבינו הגר"א בפירושו לישעיה (א, כד), דההפרש בין מלך למושל הוא שמלך הוא כשהעם ממליכין אותו מרצונם, ומושל הוא בחזקה שלא ברצון העם.
ובפירושו למשלי (כז, כז) הוסיף עוד לפרש היכן נרמזו בחלומו של יוסף שני ענינים אלו, ד'והנה קמה אלומתי וגם נצבה', מורה על ממשלתו שקמה בתוקף, ואילו 'ותשתחוין לאלומתי' מורה שיקבלו מעצמם עול מלכותו.
ובזה מבואר היטב חלוקת הענינים לתרתי, ושוב ראיתי שכבר עמד בזה בפי' הגאון מלבי"ם כאן בתוספת נופך, וז"ל, ויאמרו לו אחיו. אמרו לו הלא יש סתירה בדברי החלום, שממ"ש והנה קמה אלומתי, מורה שתשתרר עלינו ביד חזקה ובמלחמת תנופה תלחם בנו, וממ"ש והנה תסבינה מורה שנמליך אותך מחפץ לבבנו. ויש הבדל בין מלך ובין מושל, שהמלך הוא הנבחר בבחירת העם וברצונם, והמושל הוא ביד חזקה, והאיש המושל ביד חזקה אי אפשר שיהיה מלך, שמורה על רצון העם ובחירתם, וא"כ איך אפשר שמלוך תמלוך עלינו אחר שמשול תמשול בנו, אם תמשול עלינו ביד חזקה לא תמלוך בבחירתנו, כי אז מושל תקרא לא מלך, וא"כ דברי החלום סותרים זה את זה .
וכך פירש המלבי"ם את דברי העם לשמואל הנביא (שמואל א ח, יט), וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ, וז"ל, ויאמרו לא. ר"ל לא כדברך שיהיה מושל עריץ בלתי נכנע לדת התורה ומשפטיה, שזה לא יקרא בשם מלך רק בשם מושל עריץ (כי גדר המלך הוא הנבחר מן העם וגדר המושל הוא הרודה בהם בחזקה), והוא לא יהיה מושל כי אם מלך יהיה, לא אנחנו נהיה משועבדים אליו לעבדים רק יהיה משועבד אלינו להנהיג אותנו כפי חק ומשפט.
ב) והנה בתרגום אונקלוס כאן: המלכו את מדמי לממלך עלנא או שולטן את סביר למשלט בנא.
ועי' ברמב"ן שנראה בדבריו שדברי אונקלוס אינם עולים בקנה אחד עם פירוש הראב"ע.
אולם לולי דבריו לא ידענא הכרח לזה, ואדרבה אי נימא דזהו החילוק בין מלוכה לממשלה ושלטון, וזו גם כונת התרגום, יתבאר היטב דיוק לשונו שעל המלכות אמרו לו האחים: את מדמי, והיינו שאין כאן אלא דמיון בעלמא שילכו האחים וימליכוהו עליהם מרצונם. ואילו על השלטון בכח אמרו לו: את סביר, והיינו שכן היא סברתך וכוונתך לשלוט עלינו בכח, ושוב ראיתי שכן פירש בספר מיני תרגומא להג"מ ישעיה פיק.
ג) וראה עוד בדברי הגר"א שם שביאר עוד שזהו שסידרו בתפילה: כי לה' המלוכה ומושל בגויים, והיה ה' למלך על כל הארץ. ולכאורה יפלא מה שנאמר אח"כ והיה ה' למלך על כל הארץ ולא מתחילה ח"ו. אך הענין שאנחנו בני ישראל קבלנו עול מלכותו עליהם, לא כן העובדי כוכבים, שהוא מושל עליהם כרצונו ורודה בהם כחפצו, ולהם נקרא מושל. וזהו 'כי לה' המלוכה' עלינו, ו'מושל' נקרא 'בגויים'. אך לעתיד לבא יטו כולם שכם אחד לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה, וזהו 'והיה ה' למלך על כל הארץ', שעל כל הארץ יקרא מלך, כאשר יקבלו כל הארץ מלכותו עליהם.
ויעויין עוד בפי' המלבי"ם לתהילים (כב, כח-כט), ובדרשות נחלת דוד קונט' מצפה שמואל מחתן המחבר דרוש ב. [וראה עוד במאמר 'הארות בשרשי הגר"א' מהגרצ"ה וואלק מפינסק בעל כתר הגר"א שנד' בקובץ מוריה רנ – רנב תשנ"ח].
ונראה להוסיף לבאר לפי דרך זו את הכתוב להלן פר' ויחי (מט, י): לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים.
ובתרגום אונקלוס: לא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה... עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא, וליה ישתמעון עממיא.
ונראה לבאר, דמושג שבט במשמעות שלטון הוא כינוי לשלטון בכח, ראה רש"י שם דשבט קאי על ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט, וראה רש"י בעמוס (א, ה) שבט - שולטן, ע"ש שהמושל רודה את העם במקלות.
ואמנם בחינה זו של ממשלה בכח תהא עד כי יבוא שילה - המשיח, ולו ישמעו העמים, היינו שיקבלו את מלכותו ברצון.
ונתנו ידידים כתב:אני מבין מדבריך שאתה מבין שיסוד של אין מלך בלא עם פירושו: א] שהמלכות מותנה עם קבלת העם, ב] שקבלתם צריך להיות קיים ועומד תמידי וזהו בעצם כל מלכותו.
ואם כי בודאי יש לך מקורות, אבל מכיון שלא הבאתם, ברשותך אערער על דבריך ואדרבה תוכיח את דבריך ותבאר למה איני צודק, ויתבארו הדברים בין שנינו.
אני הייתי מפרש שאמנם שמלכות פירושו על ידי קבלת העם, אבל אחר קבלתם אין המלכות תלוי עוד ברצונם, ומלכות בחפצו הוא משילות ושליטה, רק שהוא מלך ומושל מחמת שהעם קיבלו עליהם את מלכותו, קרי שקיבלו עליהם שהוא ימשול עליהם. ושום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, והמורד במלכות חייב מיתה שהמלך הוא שליט עליו וכל אחד הוא עבד לו. ולא שמענו מעולם שיוכל המורד לטעון חזרתי בי מקבלת מלכותו, כי אחרי קבלתם הוי מלוכתו מוכרחת, וממילא שהיא עוברת גם בירושה ולדורות.
וגם אם נימא שהעם בכללותו (או ברובו) יכולים לחזור בו מקבלת המלכות ולסלקו מלהיות מלך, אבל כל עוד שלא עשו כן הרי הוא המלך מחמת הקבלה הראשונה ואינו צריך קבלה תמידית, וכל עוד שלא סילקוהו הרי כל אחד ואחד משועבד להמלכות ואם מורד בו הוא מורד במלכות, וגם אם ימרדו בו רבים יהרגו כולם אא"כ העם בכללותו (או ברובו) יאמרו אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי.
במסתרים כתב:מענין לענין
האם הבדילו המבארים בין שלט למשל?
וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים
ויוסף הוא השליט על הארץ
ענין ההפרש בין מלוכה לממשלה ע"ד הפשוט, דידוע שהמלוכה היא ברצון המקבל שהרי המקבל מקבל עליו עול מלכות ברצון וכו' אבל הממשלה שהוא הנקרא שליטה הוא בלתי רצון המקבל אלא ע"פ הכרח, ובעל כרחו של המקבל הוא שולט עליו ומתנשא עליו.
צופה_ומביט כתב:קראתי את מה שכתבתם בזה, ואיני יכול להסכים. אתם כ"כ משוכנעים שהמילה "מלכות" וכן "קבלת מלכות" פירושה "עבודה" - עד שאתם קוראים כל מקום שכתובה המילה "מלכות" כ"חיוב לעובדו".
וממש לא היא.
הכוונה שיש מנהיג, שולט, שהדברים תלויים בו, שאני תלוי בו.
וכמובן - מי המנהיג, מי השולט, במי הדברים תלויים. מי המלך.
כל זה גם לולא היה שום חיוב לעובדו.
'מלך' הוא שכולם יטו שכם אחד לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה, ובאמת המלך בעצמו שוה לשאר העם באיכותם, אך שכולם ימליכוהו עליהם ויקבלו עול מלכותו. ו'מושל' הוא שמלכותו בא אליו בבחינת מושל שהוא גבור מכולם וכבש ארץ או אומה אחת להיות תחת ממשלתו.
ויאמר לו אחיו המלוך תמלוך עלינו וכו', י"ל כפל הלשון תמלוך תמשול והוא כי מלך הוא שכולם יטו שכם אחד לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה, ובאמת המלך בעצמו שוה לשאר העם באיכותם אך שכולם ימליכוהו עליהם ויקבלו עול מלכותו, ומושל הוא שמלכותו בא אליו בבחינת מושל שהוא גבור מכולם וכבש ארץ או אומה אחת להיות תחת ממשלתו, וזהו המלוך תמלוך עלינו וכו' כי אמר בחלומו ב' דברים, א' שהנה קמה אלומתי וכו' שמורה על ממשלתו שקמה בתוקף, וג"כ ותשתחוין לאלומתי, שמורה על שיקבלו מעצמם עול מלכותו ולכן השיבו המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשל בנו, וזהו שסידרו בתפלה כי לה' המלוכה ומושל בגוים וכו' והיה ה' למלך וכו' אשר יפלא לכאורה מ"ש אח"כ והיה ה' למלך על כל הארץ ולא מתחלה ח"ו. אך הענין כמ"ש שאנחנו עמו בני ישראל קבלנו עול מלכותו עלינו, אך לא כן העובדי כוכבים, אך שהוא מושל עליהם כרצונו ורודה בהם כחפצו ולהם נקרא מושל, וזהו כי לה' המלוכה זהו עלינו, ומושל נקרא בגוים אף שלא קבלו עולו הוא מושל בהם, אך לעתיד יטו כולם שכם א' לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה, וזהו והיה ה' למלך על כל הארץ שעל כל הארץ יקרא מלך כאשר יקבלו כל הארץ עול מלכותו עליהם:
ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו: ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו: ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות: ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו: וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו: ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו: צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים:
ונותנין לו מלכות וממשלה כי ידוע כי המלכות ראוי אל התורה, כדאמרינן בפרק הניזקין (גטין ס"ב ע"א) מאן מלכי רבנן שנאמר בי מלכים ימלוכו. והטעם הוא מבואר כי המלך נבדל מן העם ובשביל כך הוא מולך על העם, וזהו ענין השכל ג"כ, שהיא נבדל מן החמרי מולך עליו ולפיכך הוא מלך בודאי כאשר ימצא בו מדריגה השכלית. וידוע כי המלך נבדל מן העם ובשביל שהוא נבדל מן העם יש למלך מורא כמו שאמרו (לעיל פ"ג) אלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וכן הת"ח שיש לו מעלת השכל הנבדל כמו שהתבאר ולכך נותנין לו מורא שהוא כמו מורא מלכות כמו שאמר (פסחים כ"ב, ב') את ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח. וממשלה היינו שהוא גוזר על בני אדם והם צריכים לעשות וזהו הממשלה שיש לו, והכל ראוי אל ת"ח במה שיש בו התורה השכלית והשכל יש בו מלכות וממשלה כמו שאמרנו, וכאלו אמר שמי שלומד תורה לשמה שנותנין לו מלכות דהיינו מורא מלכות וממשלה לקבל גזירתם.
ויאמרו לא. ר"ל לא כדברך שיהיה מושל עריץ בלתי נכנע לדת התורה ומשפטיה, שזה לא יקרא בשם מלך רק בשם מושל עריץ (כי גדר המלך הוא הנבחר מן העם וגדר המושל הוא הרודה בהם בחזקה), והוא לא יהיה מושל כי אם מלך יהיה, לא אנחנו נהיה משועבדים אליו לעבדים רק יהיה משועבד אלינו להנהיג אותנו כפי חק ומשפט.
עכ"לפי' אלוה שליט ומושל והוא נעבד
וֶאֱמוּנָה כָּל זאת וְקַיָּם עָלֵינוּ. כִּי הוּא יי אֱלהֵינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ [הויה אלוקינו הויה אחד]. וַאֲנַחְנוּ יִשרָאֵל עַמּוֹ: הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים. מַלְכֵּנוּ הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים . הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ: הָעוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר. וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים. וְלא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ: הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ. וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵינוּ: הָעוֹשֶׂה לָּנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעה. אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם. וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם: הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף. אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ. שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ: וּמַלְכוּתוֹ, בְּרָצון קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. משֶׁה וּבְנֵי יִשרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשמְחָה רַבָּה. וְאָמְרוּ כֻלָּם: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. (שמות טו, יא). מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ. בּוֹקֵעַ יָם לִפְנֵי משֶׁה. זֶה אֵלִי עָנוּ. וְאָמְרוּ: יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
צופה_ומביט כתב:מה עונה מעלתו על דברי המכילתא המפורשים, שהיסוד הראשון ביותר של מלכות הוא שעושה להם טובות ורק משו"כ מקבלים את מלכותו?
לגבי הרמב"ם:
יש לחלק פשיטא וטובא בין עניין אלוה העולם לעניין אלוקי ישראל.
הם שני עניינים נפרדים [כמעט] לגמרי.
צופה_ומביט כתב:קבלת המלך כמיטיב היא שהם לא יפנו לעזרה והטבה לאף אחד אחר. אלא קשרו גורלם בגורלו. שכל עוד הוא מצידו עומד ומשמש כמלכם בנאמנות - הם מסורים בידיו, ולא יחפשו עזרה ממישהו אחר יותר חכם או גיבור או מה שלא יהיה שיראה להם. [וזו הסיבה שמלך ישראל צריך להיות בעיקר ממלא מקום אבותיו ביראה, ולא בחכמה. היראה שומרת את הנאמנות, החכמה תורמת להצלחה בניהול בשטח, וזה כבר החלק הפחות קריטי בעצם המלכות].
זה העול של קבלת המלכות. כי גם בזה יכולים לראות אח"כ שטעו, או מה שיותר מצוי: לא מבינים את מהלכיו. או חושבים שיש מישהו יותר גיבור שניצח אותו באיזה קרב. ורוצים להחליף את מלכם במישהו אחר.
וזה בדיוק העניין של עבודה זרה, והחומרה הנוראה של עבודה זרה, שכתב הרמב"ם שכל התורה כולה מכוונת אליה.
כי הפניה לעזרה אל מישהו אחר [ולא הכניעה אל מישהו אחר, האימה, העבודה, השירות] היא הבגידה/מרידה במלכות, והפרת כל המלכות וברית המלכות.
[ודוק שהנביאים מדמים את עבודה זרה לניאוף, לבגידה בנישואים. לאהבה מישהו אחר במקום הבעל, ולמצער יחסים עם מישהו אחר במקום עם הבעל. וכי בנישואים והפרתם חלילה הנושא הוא למי משרתים ומצייתים? הפגיעה בבעל היא כשאשתו משרתת מישהו אחר? או כשהיא נקשרת למישהו אחר, אוהבת מישהו אחר, מחפשת תמיכה הגנה ונחמה ואת צרכיה ממישהו אחר. וכתב הרמב"ם שרק כלפי עבודה זרה נאמר אצל הקב"ה לשון קנאה. אותו לשון שמוצאים על בגידה בנישואים. וכמדומה שאכן לא אכפת למלך כ"כ מה שהעם משרתים מישהו אחר, כמו שהם החליטו לבקש את הנהגתם וטובתם ממישהו אחר, שהם נשענים ובוטחים במישהו אחר. בנקודה הזו הופרה הברית שביניהם, זו "הפרת הברית", הבגידה, המרידה, ולא בעצם מה שנכנעו לאחר ופוחדים ממנו ומצייתים לו ומשרתים אותו].
ואכן עינינו הרואות כי הדברים הנ"ל הם הם מה שעומד ביסוד אמונת ישראל על כל סעיפיה וסוגיותיה. הם הנושא המדובר תמיד, והצריך חיזוק תמיד. לא את מי משרתים ולמי מצייתים, אלא במי בוטחים ואל מי פונים לעזרה וישועה, ואיך מתייחסים למארעות/הנהגה שאינם מובנים לנו, והכיצד זה משפיע על היחס שלנו אל הקב"ה [לא בחלק של חיזוק או רפיון בקיום מצוותיו, אלא בכלל באמונה בו ובהשגחתו והטבתו וכו'. שזהו עצם היחס, עצם הקשר, עצם מערכת היחסים, עוד לפני החוזה של "אם תשמעו ואם לא תשמעו". אדרבה, רק כאשר היחס עצמו לא מתערער אלא נשארים בטוחים בהשגחתו וטובו - אלא שאנו רוצים בכ"ז להבין משהו במאורעות - אז תולים את המאורעות ב"אם לא תשמעו", מכוח עצם כל יסודות האמונה שלא התערערו].
[ובאופן שהויה אלקינו אחד - פירושו (גם) שרק אותו קיבלנו לאלוקינו מלכנו הגואלנו וכו' ולא אף אחד אחר, גם כשמתרחשים עימנו מאורעות כמו השואה או טבח שמחת תורה וכו' וכו', גם כשנשחטים ונהרגים עליו כל היום באמור אליי כל היום איה אלוקיך. ומה יש להאריך, הדברים ידועים].
אני כן מוכן לשמוע שיש בזה מחלוקת מה עיקר המלכות. ואולי היא עומדת ביסוד [או עכ"פ שייכת אל] גישות ידועות ביהדות. שהאחת שמה את עיקר עניין האמונה והיהדות על עבודת הקב"ה, על היותנו עבדים לו, קיום מצוותיו, וכו'. והאחת שמה את עיקר עניין האמונה והיהדות על הסמיכה על הקב"ה, האמונה והביטחון בהשגחתו וטובו, לבלתי זוז ממנה [מהדביקות בו ובטובו], ושאין בלתה.
ובקיצור יותר, שאצל אחת עיקר היהדות הוא קיום המצוות, ואצל השניה עיקר היהדות הוא חוזק האמונה [ובעיקר בחלק של "אלוקי ישראל" כנ"ל].
צופה_ומביט כתב: והן בהודעות קודמות על חלק אימתו עליך, שמוכרח עבור ההוצאה לפועל של טובת העם שהנהגתה מרוכזת כעת [בבחירת העם] בידיו של האיש הזה. והם צריכים לפעול כגוף אחד המוציא לפועל את מחשבות הראש, לטובת הגוף כולו. לכן כשהוא מצוה משהו לפעול או אוסר משהו לעשות, לא להרהר אחריו, ולציית לו. [למשל כשהוא מחליט לסלול כביש באיזה מקום, או להוציא את העם למלחמה, או לחלק את כספי האוצר למשרדים השונים בצורה כזו ולא אחרת, וכו'].
ועד כה חשבתי שכל זה לא קשור כלל ל"לעובדו". במה בכל הנ"ל ישנה "עבודת" המלך?
כי את המושג עבודת המלך הבנתי ככתוב בשמואל:
יא וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. יג וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. יד וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. טז וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. יז צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.
[וכעי"ז מוצאים ב"עבודה" זרה, וגם בקרבנות הנקראים עבודה לשון הכתוב הוא לחמי, אישיי, ריח ניחוחי, וראה להלן].
א"כ הנושא של ציות למלך במה שהוא מנהיג את העם [מוציא למלחמה, חוקי תנועה, סולל כבישים, מחלק אוצרות וכו'] אינו "עבודת המלך", ולכן התקשיתי מאד לקשר את "עבודת המלך" ליסוד המלכות / קבלת המלכות הראשון [ולכן קבעתיו רק בשלב מאוחר של התהליך, כאמצעי בלבד למה שהוא העיקר והיסוד].
אא"כ ניקח את כל הפולחן של המלך בעצמו והשירות שמשרתים אותו ונמצא במה הוא גופא לטובת העם והנהגתם [נניח לקבוע בלב את אימתו עליהם, או שיהיה פנוי מכל השגת הצטרכויותיו כדי להנהיג].
זה במלך בו"ד.
שעה תשיעית נצטווה, אחר שהושלם בכל, נצטוה מן השם יתברך בשבע מצות. כי כבר אמרנו כי נצטוה האדם ונתיחד במעשים שהם צירוף נפשו, כמו שהתבאר למעלה. ועוד, אם היה בלא גזרה מן השם יתברך, היה האדם לעצמו, ולא היה עליו עול מלכות שמים, והיה הוא אלוה חס ושלום. ולפיכך ענין הבריאה, שהאדם הוא ראש בעולם התחתון, ויש לו עלה. צריך שיקבל הוא גזרת העלה, שבזה אינו לעצמו לעצמו, ונצטוה בז' מצות.
ונתנו ידידים כתב:הרב צופה איך תסביר את דברי המהר"ל (תפארת ישראל פרק טז) הללו:שעה תשיעית נצטווה, אחר שהושלם בכל, נצטוה מן השם יתברך בשבע מצות. כי כבר אמרנו כי נצטוה האדם ונתיחד במעשים שהם צירוף נפשו, כמו שהתבאר למעלה. ועוד, אם היה בלא גזרה מן השם יתברך, היה האדם לעצמו, ולא היה עליו עול מלכות שמים, והיה הוא אלוה חס ושלום. ולפיכך ענין הבריאה, שהאדם הוא ראש בעולם התחתון, ויש לו עלה. צריך שיקבל הוא גזרת העלה, שבזה אינו לעצמו לעצמו, ונצטוה בז' מצות.
המשמעות הפשוטה הוא שעול מלכות שמים מתבטא בזה שיש עליו גזרות וציוויים (ובלא זה הוי הוא כמי שאין לו אלוה אלא הוא הרבון של עצמו וכאילו הוא האלוה).
המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ
האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאוהבו וליראה אותו
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים. אלא אחד. שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם.
לידע שיש שם אלוה
ת"ש (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מלכות דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות. (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אין עוד מלכות דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות. (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מלכות דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות.
צופה_ומביט כתב:יתכן שהמחלוקת הזו נעוצה כבר בתנאים.
ראש השנה לב, ב:ת"ש (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מלכות דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות. (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אין עוד מלכות דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות. (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מלכות דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות.
וקיי"ל כרבי יוסי.
לסיכום:
מראה מקום אני לגמרא הזו בר"ה, וצ"ת.
צופה_ומביט כתב:ונתנו ידידים כתב:הרב צופה איך תסביר את דברי המהר"ל (תפארת ישראל פרק טז) הללו:שעה תשיעית נצטווה, אחר שהושלם בכל, נצטוה מן השם יתברך בשבע מצות. כי כבר אמרנו כי נצטוה האדם ונתיחד במעשים שהם צירוף נפשו, כמו שהתבאר למעלה. ועוד, אם היה בלא גזרה מן השם יתברך, היה האדם לעצמו, ולא היה עליו עול מלכות שמים, והיה הוא אלוה חס ושלום. ולפיכך ענין הבריאה, שהאדם הוא ראש בעולם התחתון, ויש לו עלה. צריך שיקבל הוא גזרת העלה, שבזה אינו לעצמו לעצמו, ונצטוה בז' מצות.
המשמעות הפשוטה הוא שעול מלכות שמים מתבטא בזה שיש עליו גזרות וציוויים (ובלא זה הוי הוא כמי שאין לו אלוה אלא הוא הרבון של עצמו וכאילו הוא האלוה).
דל אותי מהכא, איך באמת מבינים את המהר"ל הזה? איך מעלתו מבין מה שכתוב כאן?
ואולי הכוונה שיהיה ניכר הדבר שיש לו אלוה.
ונתנו ידידים כתב:ברור שזה הכונה שיהיה ניכר, ועיקר המלכות הוא מה שמנהיגו, אבל שאלתו שאם החיובים שלנו כלפיו והגזירות אינם חלק מהמלכות אלא ממשלה בעלמא במה הוא ניכר.
ונתנו ידידים כתב:יישר כח גדול על המראה המקום החדש.
אקוה להי"ת שאזכה לעיין בו.
רבי יצחק הוטנר בספר פחד יצחק [ראש השנה מאמר יט] מבאר על פי דברי רבינו את עניין מלכויות דראש השנה: אין עניין המלכויות דראש השנה מתמצה בהכרת ממשלתו והנהגתו יתברך. אלא שעניין המלכויות דראש השנה בא על סיפוקו אך ורק מתוך ההכרה שאם אין אנו ממליכים אין כאן מלוכה, כי רק על ידה של הכרה זו אנו מקבלים על עצמנו את עול מלכותו ולא את עול ממשלתו.
כתב בספר פחד יצחק [ראש השנה מאמר לא אות י]: ומאירים לנו דברי הגר"א מתוך העובדא שאצל שבע מצוות לא מצינו בהם דברים בדומה ל'נעשה ונשמע', ואילו בתרי"ג מצוות ישנה פרשה שלימה של חילופי דברים אם מוכנים הם לקבל או לא. מפני שאצל כנסת ישראל בעינן קבלה אצל כל צעד ושעל, מפני שזה עניינה של מלכות שהוא ברצונו של זה שמולכים עליו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 89 אורחים