יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:מה המקור להוציא מכוס השתיה לפני ששותים?
גמ' חולין ק"ה.
שוב הרחבתי היריעה במקורות והסברים נוספים:
א. שו"ע הרב שמירת הגוף והנפש סעי' ד וכף החיים סי' קנז אות י.
ב. ולאחר זמן מצאתי ככל הנראה מקור נוסף אך בלי נימוק מהמשנ"ב סימן רו ס"ק יב: "הרוצה לשתות מים ששופך קצת ממנו ישפוך תחלה ואח"כ יברך". ע"כ.
ג. וכן ציין כה"ח סופר כאן ס"ק כ"ב. וכן בסימן קנ"ז סק"י (בסופו) "...וטוב לשפוך מעט מן המים קודם שישתה (שער המצות פרשת עקב ד"ה ונחזור לעניין ראשון באמצעו , אור צדיקים סימן כ"ג אות ח"י ועיין לקמן סימן ק"ע אות ל"ג) וכו'.
ד. ועוד מצאתי בספר התשב"ץ קטן סימן תקמט שכתב: וכשאדם שותה מים שהביאו מן הנהר צריך לשפוך קצת מן המים שהביאו לארץ קודם שישתה וכמו כן צריך לשפוך לאחר השתיה אם יש בני אדם אצלו:
ה. וכן מצאתי שכתב כנ"ל הסמ"ק מצוה ע"ט אות רכ.
ו. בחולין דף קה עמוד ב: "ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא, אזל לאתויי מיא מנהרא - איעכב, כי אתא, אמרו ליה: אמאי איעכבת? אמר להו: עד דחלפי מים הרעים; אדהכי חזנהו דקא שדו מיא מפומא דחצבא, אמר: אי הוה ידענא דרגיליתו למיעבד הכי - לא איעכבי. (היינו אמר להם אותו השד אילו הייתי יודע שבין כך ובין כך אתם שופכים מעט מים מהחבית שאני מביא לא הייתי מתעכב עד שיעברו המים הרעים).
ז. וכנ"ל כן הביא והאירך עוד במקורות נוספים בפסקי תשובות הערות סימן רו הערה 40. ומקורו בגמ' חולין (ק"ה ב) משום שד ומזיקין, ובאור צדיקים סי' כ"ג אות ח"י כדי שלא יזיקו לו המגולגלים שבתוך המים, והובא מנהג זה בשו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש סעי' ד' ובכה"ח סי' קנ"ז סק"י וסי' ק"ע סקפ"ב ובדרכ"ת יו"ד סי' קט"ז סקע"ב, ונהוג עלמא (אלו המקפידים על כך) דווקא במים ולא בשאר משקין, אמנם בדרכי חיים ושלום אות רפ"א מביא שהגה"ק ממונקאטש זצ"ל נהג במנהג זה בכל משקה שיש בו מים, ובדרכ"ת (שם) עפ"י התוס' חולין (ק"ו א) ד"ה חזינהו דדווקא השותה בעצמו ידקדק לשפוך מהמים ולא איש אחר ישפוך עבורו, ודע שדי בשפיכה מעט מן המעט וכ"כ בכה"ח (למהר"ח פאלגי זצ"ל) סי' כ"ד סקי"ב ומוסיף שיעשה זאת כלאחר יד שלא יהא נראה לעין כל. (אולי משום יוהרא).
איתן נוי