נוטר הכרמים כתב:היתה תחושה של 'פעמי משיח'?
אולי דיבורים על כך.
ש. ספראי כתב:אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?
תוכן כתב:ש. ספראי כתב:אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?
נדמה שבתקופת הקורונה אחוז התמותה ירד.
נוטר הכרמים כתב:השיב הגרש"ז, אתה יודע, בער'ל, שאני אוהב להתעסק עם פסיקת ההלכה, בהלכה יש הרבה צדדים וצידי צדדים, אבל אוהבים מסקנות, לא מתעכבים על "הוה אמינא'עס".
כל הדיווחים מהשטח והעדכונים החמים זה רובא דרובא בגדר 'הוה אמינא', את התמצית - המסקנות אני גם שומע, זה מגיע אלי בסופו של דבר. אז אני החלטתי שאני חוסך לעצמי את העיסוק בזה.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בתשבוה לשואל באישי.
אנחנו מורגלים לתערובת טוב ורע, ואיננו מצפים כלל שתהיה מהלך הפועלת לטובת כל אחד ואחד. ע"כ יש שהחליטו שמהלך הדמוקרטיה (או מהלך אחר), עונה על הדרישות העיקריות שלנו, ונוותר על הבעיות שלהם.
אין הדבר כן!
יש מהלך שאפשר לחיות על ידו לנצח ולהגיע לשיא התועלת! והקב"ה הועידה אותה לנו בתורתו וע"י נביאיו. אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות, זאת אומרת שאז לא תהיה שום שלטון כ"א מהלך ישראל, דיקטטור, אבל דיקטטור עם התורה, שאינו מנהיג את הציבור לתועלת עצמו כ"א לתועלת הענין. וה'ענין' הוא עבודת ה'.
ככל שהעצמאיות גוברת, והאנשים עובדים רק עבור עצמם, מן ההכרח שיהיו בעיות ותקלות בדרך, דרכים הרבה יש בהנהגת העולם, אמנם כל הדרכים בחזקת סכנה (קרדיט: הרמ"מ מקאצק זצ"ל), רק דרך התורה בשלימותה תבטיח לנו שלימות, ולזה אנו מצפים.
מי שרואה במצב הנוכחי את הכשלון של אמונת ה'חירות', אין לו לפחד מחזרה להצאר מרוסיה או השליט מקושטא, העולם מתקדמת בכיוון הגאולה השלימה, שנזכה אליה בעתה ובזמנה, ולא נסתפק בחיקויים חלשים.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אל תפחד, אנחנו לא חוזרים להמשטר ההיא, עוברים משיטה לשיטה, עד לתכלית בשלימות, שהיא למעלה מכולם, למעלה מדמוקרטיה ולמעלה מכל שיטה אחרת. עוד יבא יום ודבריך כלפי הצאר יופנו אל בדמוקרטיה בשאלה תמהונית, 'אתה רוצה לחזור לדמוקרטיה?'
מקדש מלך כתב:כל דברי הליטוואק באשכול יפים.
רק למען הדיוק ההיסטוריוני, או ההיסטורי פילוסופי, אציין שלמען האמת אין חילוקים עצומים בין המשטרים מאז ומעולם (כהדא דאמרת, אותה גברת בשינוי אדרת).
בארצות המזרח תמיד היה הכח ביד היחיד השולט, והעם היה משולל כח לחלוטין, ומאידך הרויח שלוות נפש ביודעו שהכח בידי אחד ודי. ועד היום נשאר כן. לפעמים הוא נקרא מלך, לפעמים צאר, לפעמים "המזכיר הכללי של המפלגה", ולפעמים "המנהיג הרוחני העליון". ולפעמים בפשטות "הנשיא פוטין", כמעט כמו "הנשיא טראמפ".
ואילו בארצות המערב הכח היה בידי האריסטוקרטיה, שבדרך כלל התיימרה לשקף את העם. היה יותר פיזור סמכויות, ומאידך האזרח הקטן באמת היה משולל כח, אלא שמאבקי כח בין בעלי הכח היו דבר קבוע.
לפעמים קראו לזה אסיפת הסנאט והקונסולים (רומי), לפעמים זה היה פריצים אבירים ואצילים ונסיכים ודוכסים וכומרים ובישופים ושאר ירקות. ובימינו הם בעלי ההון, הפוליטיקאים והשדרנים והמשפטנים. ותמיד תמיד כל בעלי הכח מתחככים ביניהם על תחומי השליטה והכח.
האזרח הקטן משולל כח, מכינים לו הצגה פעם בארבע שנים, אבל הספקטרום שנותנים לו לבחור בינו הוא צר מאוד, ונקבע מראש על ידי המשפטנים הפוליטיקאים השדרנים בעלי ההון ושאר מובילי דעת הקהל, שהם בעצם האריסטוקרטיה השולטת.
מה שהתקדם הוא "ערכים" כמו חופש הביטוי (חוץ מדיבור בגנות תועבה הידועה וכדומה), ועוד כיוצא בו. וגם המאבק נעשה בדרכים עדינות יותר, כמו הכפשה או השלכה לכלא של היריב (חוקר פרטי, תפירת תיק וכו'), ולא ברצח קצר ותכליתי.
מקדש מלך כתב:דעת לנבון נקל, שלא ניסיתי לטעון שאין שום חילוק בין היום לפעם. אלא להאיר זרקור על תופעה מרתקת, לפיה רוח האנוש הבסיסית אינה משתנית, ומאז ומעולם נחלקו המזרח והמערב לשתי שיטות של חלוקת הכח, והדבר אקטואלי אלפי שנים. בלי קשר לשם או לשיטה, לרמת ההשכלה או לתרבות.
אגב, גם במדינות דיקטטוריות יהודים הגיעו רחוק מאוד. ע"ע הרב יצחק אברבנאל, או להבדיל זיס אופנהימר, ועוד (העובדה שיריביו גברו עליו, הוא מנת חלקו של כל בעל שררה, שיריביו מורידים אותו בסופו של יום לבאר שחת. אלא שכאן הנשק נגדו היה אנטישמיות).
הרב זאב ערבות. אין לי את הכח להתנצח בנושא, אבל העוולות שאתה מתאר אינם קשורות בהכרח לדמוקרטיה או דיקטטורה. הן משקפות בעיות חוליים ומתחים שקיימים באותן חברות. גם במשטרים דיקטטוריים היו לקבוצות מיעוט כח להשפיע, וגם במשטרים דמוקרטיים הקבוצות הללו חסומות בתקרות זכוכית שונות. ברור שמשטרים דיקטטוריים מתאפיינים בדרך כלל גם ביותר אכזריות בשיטות הטיפול ביריב. את הנקודה הזאת כבר הזכרתי. ואין כאן מקום להאריך.
ש. ספראי כתב:בתחילה הייתה תחושה של פעמי משיח.
לאחר מכן התרגלנו לשגרת הקורונה.
כעת מדברים על יציאה וחזרה לשגרה.
אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?
יש לנו לקחים לחיים, כאלו שישנו אותנו, כאלה שלא היינו בהם בתחילת אדר?
תובנות?
הסתכלות שונה?
או ששוב נשוב לשגרת הסוס שוטף במלחמה?
האם יש לכם תובנות שכדאי להמשיך לצעוד איתם? לשנות? להבין מה שלא הבנו עד כה?
חזור אל “מנע מגיפה מנחלתך - הקורונה והשלכותיה”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 57 אורחים