ב"ה
ישיבת "מרכז הרב" בראשיתה התבססה על עילויים מובחרים מישיבות אירופה (היו גם מישיבות אחרות בירושלים) וביניהם הגרא"י פריסמן ((תרס"ב-י"ג באדר ב' תשל"ו) שכבר הוזכר, ש"הרב מטבריג", מרן הגרא"א בורשטיין זצוק"ל (הספיק לשמש כתשעה חודשים ב"מרכז הרב" לפני שנפטר בפתאומיות בי"ט בכסלו תרפ"ו), אמר עליו שהוא היחיד שמבין את כל דבריו בשיעור (יש לציין ש"הרב מטבריג" הי רב שנים מספר בריטובה והכיר את משפחת פריסמן שם) ושהגרצ"פ פרנק זצ"ל מזכירו כמה פעמים בספריו ומכנהו 'הגר"א פריסמן'. נוספים:
הגאון הרב יצחק זונדל ריף זצ"ל הי"ד (ד' בתשרי תרס"ד-ט' בתשרי תש"ב) - נולד בוולוז'ין לגאון הרב ישראל ריף זצ"ל ולמירל שהייתה בת הגר"ר שפירא זצוק"ל, חתן מרן הגאון הנצי"ב זצוק"ל וחותן מרן הגר"ח הלוי סולובייצ'יק זצוק"ל. למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה ובתרפ"ה על לירושלים ללמוד ב"מרכז הרב" והיה לאחד מעשרת התלמידים הראשונים. בתרצ"ו, נבחר לרבנות זגאר ישן על מקום חותנו הגאון הרב טודרוס הלוי לוקשצאן זצוק"ל ולצד אביו שכיהן כראב"ד זאגר חדש (נולד בזאגר חדש בתר"ל לגאון הרב יהודה ליב ריף זצ"ל, רבה של העיירה. למד בישיבת וולוז'ין והיה מהעילויים הבולטים שבה. ראשי הישיבה מרנן הגאונים הרבנים הנצי"ב וחיים הלוי סולובייצ'יק, זצוק"ל, בחרוהו כחתן לר' רפאל שפירא. כיהן כרב בקורשאן שבמחוז שאוולי ולאחר מכן מילא מקום אביו. נודע בגאונותו, בצדקתו וביראתו. נספה בשואה עם קהילתו). נספה בשואה יחד עם קהילתו ומשפחתו בערב יום הכיפורים תש"ב. דברים עליו ודברי תורה שלו הובאו בספר "נר יצחק" (על אביו כתוב ב'אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה', כרך ראשון).
הגאון הרב שמעון סטרליץ זצ"ל (תרס"ו - ז' בטבת תשט"ו) - נולד בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס. למד בישיבת סלוצק-קלצקבראשות הרב איסר זלמן מלצר. בשנת תרפ"ו עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת מרכז הרב בראשות הראי"ה קוק. כן היה מבאי ביתו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז) מבריסק לאחר שהגרי"ז עלה לירושלים. הגרי"ז שהיה מתנגד חריף לציונות אמר עליו שהוא אוהב אותו מאוד, אף שהוא ציוני, כיוון שבכל מקום ששואלים אותו הוא משיב כהלכה, וכשאינו יודע אומר "איני יודע". הצטיין בשקידה גדולה בלימוד, בבקיאות רחבה, בהבנה ישרה, במידות טובות ובאצילות נפש. כמו כן ניחן בכישרון כתיבה והסברה מרשימים. בתרצ"ב היה מעשרת מייסדי "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד" שבחר הרב קוק שהתבססו על עילויים מישיבתו. במסגרת זו היה מהמוציאים לאור של פירוש "בית הבחירה" של המאירי למסכתות מועד קטן, מכות, ושבועות, וכתב מקורות והערות. עם תחילת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה התלמודית, היה הרב סטרליץ מחברי המערכת שלה. עם כל עיסוקו ברובו בשדה התלמוד וההלכה, היה הרב סטרליץ גם איש הגות ומחשבה, ונטה אחר הגותו של הרב קוק. סייע לרב דוד כהן "הנזיר" בעריכת "אורות הקודש" ("אורות הקודש", חלק א', עמ' 410) מאמרו "התשובה לאור הסתכלותו של רבינו" צורף למהדורות רבות של הספר "אורות התשובה, של הרב קוק. מאמריו ומכתביו ההגותיים, כונסו לאחר פטירתו בספר "מהמקור : דברי מחשבה". נפטר בירושלים בתשט"ז בדמי ימיו בגיל 49. לאחר פטירתו יצאו חיבוריו: "שם משמעון" - בו מרוכזים מאמריו על מסכת מעשרות ומאמרים נוספים בנושאים תלמודיים, "מהמקור - דברי מחשבה".
הגאון הרב שמואל אליעזרי זצ"ל (כ"ב בתשרי תרס"ה-ג' באדר תשנ"א) - נולד בעיירה שומיאץ' (כיום תת-מחוז) שבמחוז סמולנסק להוריו ר' אליעזר שנדרוב ולאמו גינסה (לבית פבזנר), כבן שביעי מבין 11 ילדים. והיה תלמידם של מרנן הגאונים הח"ח, הרב אלחנן וסרמן, הרב אליהו דושניצר, הרב ברוך דב בר לייבוביץ, והרב חיים עוזר גרודזנסקי, זצוק"ל. בט"ו בשבט תרפ"ה עלה ארצה בהזמנת הרב קוק יחד עם הגאון הרב משה דוד בקשט זצ"ל והרב יוסף בורובסקי זצ"ל, ללמוד ב"מרכז הרב". בשנת תרפ"ח (1928) נישא לבתיה בתם של חוה (לבית טייטלבוים) והרב ישראל זאב הורביץ זצ"ל. הוסמך לרבנות ולדיינות ע"י מרנן הגאונים הראי"ה קוק, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב צבי פסח פראנק והרב איסר זלמן מלצר, זצוק"ל. בתרפ"ט היה הראשון מבין בוגרי "מרכז הרב" שיצא לשמש ברבנות, ונבחר לכהן כרבה של שכונת בית וגן בירושלים. ושימש במשרה זו משך 29 שנים. היה מהעשרה שבחר הרב קוק להקמת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד" (היום מ"מוסדות אריאל"). היה מבין כותבי הערכים לאנציקלופדיה התלמודית בראשית דרכה, וכן היה ממקימי ממקימי אגודת הרבנים מורי ההוראה בירושלים. עם קום המדינה בגיל 44, התגייס לצה"ל על מנת לתרום את חלקו לייסוד הרבנות הצבאית. לדבריו, הרגיש שנתגלגלה לידיו זכות, להשפיע על האופי היהודי של צבא ישראל. ברבנות הצבאית לקח חלק בניסוח פקודות מטכ"ל בנושאים יהודיים התקפות עד היום. שירת בצה"ל כרב צבאי עד שנת תשט"ז, ואף כיהן כחבר בבית הדין הצבאי העליון. עם פרישתו מצה"ל, בהיותו בן 52, התמנה לשמש כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב. התגורר בשיכון "הפועל המזרחי" בשכונת "יד אליהו בתל אביב", ושימש כרב הקהילה של השיכון. בתשל"ה פרש מהדיינות. פרסם מאמרים רבים בתקופונים הלכתיים כגון: "כרם ציון", שערי ציון", "קול תורה", "תורת ארץ ישראל", "נעם", "התורה והמדינה", "שבילין" ועוד. הותיר אחריו כתבי יד שלא הספיק להגיה ולהוציא לאור. נפטר כחצי שנה מיום שזכה להיפגש לאחר 72 שנות פירוד, עם אחד מאחיו שהגיע לביקור בארץ לאחר נפילת מסך הברזל. הוליד חמישה ילדים (שני בנים ושלוש בנות). על שמו קרויים, רחוב בשכונת בית וגן, ובית הכנסת "משכן שמואל" בשכונת יד אליהו. חיבוריו שהתפרסמו: "מלאכת שמואל" - בירורים, חידושים, תשובות והגדרות בענייני הלכה; "תרומת חלה" על מסכת חלה במשנה - כולל דברי המשנה, שינוי נוסחאות, "עין משפט", "מסורת המשנה", ו"משנת ראשונים" (פירושי הראשונים על המסכת), עם פירוש יצחק בן מלכי צדק סמפונטי השלם בהוספת הגהות, ביאורים והערות; "בירור הלכה" על מסכת ביצה, "שיטה על מועד קטן, לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש" (יחד עם הגאון הרב אהרן יעקובוביץ’ זצ"ל). בנו אלי אליעזרי ז"ל פעל במסגרת המוסד והג'וינט להצלת יהודים ובין השאר היה שותף בהצלת יהודים מאירן (
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1183653,
http://ravtzair.blogspot.com/2010/01/bl ... _1025.html - בקטע הראשון)
הגאון הרב משה דוד בקשט זצ"ל (תרס"ב - י"ד בתשרי תשמ"ג) - נולד באיביה שברוסיה הלבנה. התייתם בגיל 4 מאביו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה למד בישיבת כנסת בית יצחק בראשות הרב ברוך דב לייבוביץ בגלותה בקרמנצ'וג שבאוקראינה. עקב האיסור על לימוד תורה שם ניסה לברוח לפולין, אך נעצר והושם במאסר במינסק. בסופו של דבר הגיע לפולין. גם שם נאסר יחד עם בני ישיבות אחרים, כשהשלטונות רצו להחזירם לברית המועצות. הרב אברהם קלמנוביץ, ראב"ד ראקוב, פעל לשחרורם וגזרת הגירוש התבטלה. משה דוד הגיע בסופו של דבר לוילנה ושם למד שוב בישיבת "כנסת בית יצחק". בט"ו בשבט תרפ"ה עלה לארץ ישראל באמצעות "סרטיפיקט" (דרישת עליה) ששלח אליו הרב קוק והיה אחד משלושת התלמידים הראשונים בישיבת מרכז הרב. בתרצ"ב היה אחד מעשרת התלמידים הבולטים בישיבת מרכז הרב שבחר הרב קוק כדי שיהוו את הגרעין הראשון של "מכון הרי פישל". השתתף בכתיבת ערכים במפעל האנציקלופדיה התלמודית בכרכים ה'-ח'. במשך תקופה קצרה עבד גם במערכת "אוצר הפוסקים". למד קבלה מפי הרב קוק ועסק בנושאים אלה גם עם המקובל הרב שלמה אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה". נפטר בערב סוכות תשמ"ג ונטמן בהר הזיתים. בשנת תש"נ יסדו בני משפחתו בית מדרש ללימוד הדף היומי בשכונת בית וגן בירושלים על שמו והוא נקרא "למד דעת" על שם חיבורו. "למד דעת : ... חדושי תורה בהלכה, אגדה, מוסר". בניו: בנו הרב חיים מנחם בקשט - כיהן כסגן הרב הראשי לצה"ל ומכהן כיו"ר הנהלת בית המדרש "למד דעת" ללימוד הדף היומי לזכרו של אביו, הרב יהושע בקשט - ראש ישיבת רמ"ז בניו יורק. נכדיו, בני הרב חיים מנחם: הרב שלמה בקשט - רבה הראשי של העיר אודסה באוקראינה וראש מוסדות "תקווה" שם, והרב דב בקשט - ראש בית המדרש "למד דעת" וחבר לשכת הרבנות האזורית - "מטה יהודה".
הגאון הרב שלום אליהו ננקנסקי זצ"ל (נפטר בחשוון תשל"ז) - למד בישיבה ליטאית בפולין ועלה לארץ ישראל ללימודים בישיבת מרכז הרב והיה מעשרת תלמידיה הראשונים. הוסמך לרבנות בידי הגראי"ה בורוכוב בכ"ו בניסן תרפ"ז, ובידי הגראי"ה קוק בט' בשבט תרצ"ב. כן למד את מלאכת השו"ב. בחורף תרצ"ב היה בין העשרה שבחר הרב קוק כדי להקים את "מכון הרי פישל". בתרצ"ו המליץ עליו הרב צבי יהודה הכהן קוק עבור העתקת כתבי הראי"ה והוא העתיק את "באר אליהו", ביאורו של הרב קוק לביאור הגר"א להלכות דיינים והלכות עדות בחלק חו"מ בשו"ע. שימש כשוחט ביישוב מרבק שבמחוז תל אביב-יפו. היה אמור לכהן כרבה של תל ליטוינסקי, אך במוצאי השבת הראשונה לאחר בחירתו, בין סוף אדר ב' לתחילת ניסן תרצ"ה, עזב את המקום. הוא נימק זאת בכך שאחד התושבים שם צחצח את נעליו בשבת. הרב ננקנסקי העיר לו על כך בנועם, והוא הפסיק אמנם לצחצח בנוכחותו, אולם אחרי שהרב עזב הוא המשיך לצחצח. עבד במפעל מפעל הש"ס הישראלי השלם וכותבי הערכים שם הסתייעו במפתחות שערך. בניו: הרב שמעון - רב בית הכנסת הגדול בבני ברק. נפטר בי"ח בתשרי תש"ס, הרב דוד - התגורר בקריית אתא, הרב אפרים מרדכי (ניסן תרצ"ב-כ"ג באב תש"ע) - שימש כר"מ בכיתות הגבוהות בת"ת "עץ חיים".
הגאון הרב מאיר הכהן קפלן זצ"ל (תרס"ה-י"ב בטבת תשנ"ד) - נולד לגאון הרב יהושע הכהן קפלן זצ"ל הי"ד (היה עילוי בפני עצמו בסלבודקה ועליו בסוף התגובה), ושמו ניתן לו על שם סבו, אבי אביו. בשנת תרפ"ד עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת מרכז הרב בראשות הרב קוק. היה מרבני " 'אהל תורה בית דוד' - בית המדרש הגבוה לתלמוד" בירושלים (נוסד בראש חודש אלול תר"ץ בידי הגרא"ז מלצר והגרמ"מ אפשטיין וכונה בעבר גם "הישיבה הגדולה 'אהל תורה בית דוד' - בית מדרש גבוה להשתלמות רבנים אברכים" או "בית המדרש הגבוה לתלמוד - 'אהל תורה בית דוד' " או בקיצור "ישיבת 'אהל תורה בית דוד' ") וחבר בית הדין הרבני בתל-אביב. חיבוריו: 'דברי מאיר : חידושים בש"ס, הסברים ברמב"ם ודברי מחשבה בעניני התקופה'; "מצות התוכחה" (בסופו "מאור התוכחה" שבו הלכות תוכחה); "שערי מאיר : על התורה" (יצאו רק חלק א' על בראשית ושמות ומאמרים על חנוכה, פורים, פסח, הכותל ועל שמחת חתן וכלה); 'שערי מאיר : חידושים בש"ס ובשולחן ערוך אורח חיים ואבן העזר והסברים ברמב"ם וענינים שונים'.
הגאון הרב יצחק הלוי שולזינגר זצ"ל - נולד לגאון רב אליהו דוד הלוי שולזינגר זצ"ל ולחוה בת הרב משה יהודה ליב הכהן. אביו היה תלמיד חכם, ועל שמו רחוב בפתח תקווה. למד בישיבת ראדין בראשות הרב נפתלי טרופ (הגרנ"ט). בתרפ"ד עלה לארץ עם משפחתו ולמד כעשר שנים בישיבת "מרכז הרב" (הרב טרופ אמר עליו: "שקדן ומתמיד נפלא כזה לא ראיתי מעודי!" והרב קוק התבטא עליו: "ר' יצחק הוא ממצויני המצוינים בישיבתנו"). קיבל הסמכה לרבנות מהרב קוק בא' באלול תרפ"ט ולמד שחיטה אצל השו"ב הירושלמי הידוע מנחם מנדל פרוש. בתרצ"ג מונה כרב ושוחט בכפר גנים. בהמשך כיהן כראש השוחטים והפוסק של בית המטבחיים בחיפה. חיבר: "אמרות יצחק : על התורה", "אמרות יצחק תנינא" - לחיבור זה מצורף החיבור "תולדות יצחק" ובו חידושים ופלפולים מבני המחבר. בניו הגאונים: הרב רפאל שמואל הלוי שולזינגר זצ"ל - רבה של קריית אתא, הגאון הרב משה מרדכי הלוי שולזינגר - בעל "משמר הלוי"; הגאון הרב אלעזר שולזינגר (שליט"א? זצ"ל) - חתנו של שלמה לורינץ (לורינץ היה ח"כ במשך 33 שנים ויו"ר ועד הכספים [ב-7 שנותיו האחרונות בכנסת] מטעם "אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל" וכן במסגרת "חזית דתית תורתית").
כאן אוסיף את אביו של ר' מאיר קפלן שהיה מקדושי השואה וכונה בישיבת סלבודקה "המתמיד מבוברויסק":
הגר"י הכהן קפלן (תרל"ג-כ"ט בתמוז תש"א) - בן הרב מאיר הכהן קפלן זצ"ל. למד בחדרים ובישיבות קטנות בבוברויסק שברוסיה הלבנה, ובסלובודקה. בתרע"ג החל לכהן כמורה הוראה בוורשה, ובזמן מלחמת העולם הראשונה עזב את העיר. בתרע"ט נבחר לרבנות בקרוקי שבליטא, ולאחר מכן בסובינישוק. בתרפ"ז מונה לכהן כראב"ד וידוקלה בליטא. חיבר מספר ספרי הלכה בנושאים שונים. נספה בוידוקלה בכ"ט בתמוז תש"א. חלק אחר מ-221 יהודי העיירה נרצחו לאחר חודש בכ"ט באב. חיבוריו: "שער יהושע", "מעיני הישועה", "שערי הוסתות", - ביאור דיני וסתות ודיני הפרישה סמוך לוסתה של האישה, ונוספו להם הלכות נדה וטבילה מספר "נדחי ישראל" של החפץ חיים, "לקוטי שושנים" - על טהרת המשפחה וחינוך ילדים.