אברך כולל כתב:אין כזה איסור. הנדון הוא רק על לדבר לפני סיום התקיעות שבחזרת הש"ץ, וגם בזה הרבה חולקים. אבל על שאר התקיעות שתוקעים לאחר התפילה מאן דכר שמיה.
איש_ספר כתב:(ובמקומות שתוקעין שיטות שונות אחר החזרה ראוי שלא לדבר עד גמירא)
קרנובסקי כתב:כמדומני שהתקיעות שבחזרת הש"ץ הם מהדרבנן שכן מדאורייתא צריך שלושים
אברך כולל כתב:איש_ספר כתב:(ובמקומות שתוקעין שיטות שונות אחר החזרה ראוי שלא לדבר עד גמירא)
אם משום חשש השיטות האחרות, הרי היה צריך לעשות תקיעות אלו לפני התפילה כיון שהתפילה עצמה היא הפסק בין הברכה למצוה, ורק התקיעות שנעשות בתוך התפילה, לזה אין התפילה חשובה הפסק.
ובבקשה נא לא להמציא חומרות שלא שערום אבותינו.
אברך כולל כתב:אין כזה איסור. הנדון הוא רק על לדבר לפני סיום התקיעות שבחזרת הש"ץ, וגם בזה הרבה חולקים. אבל על שאר התקיעות שתוקעים לאחר התפילה מאן דכר שמיה.
אברך כולל כתב:גם הח"א לא כותב האיסור להפסיק משום החשש של השיטות האחרות, אלא משום ענין המאה קולות. וע"ז כתבתי שהוא דבר שלא שערום אבותינו ואבותיך גם. ולגוף הענין הח"א הוא יחיד ממש בדבר זה ואין לו חבר כלל.
איש_ספר כתב:(ואם החיי"א כתב כן על מאה קולות, (שאין לו עיקר מן הדין) כ"ש שכשתוקע לחוש לדעת ראשונים, שמוטב שלא ידבר כדי שתחול הברכה על כל התקיעות וא"צ לפנים).
כהן כתב:אכן בזה באנו לנידון האם התקיעות הראשונות הם הפסק בין הברכה לתקיעות השניות וידועים דברי רש"י בעירובין דכשעושה מצוה מספק הרי"ז הפסק ואכמ"ל
כהן כתב:דברי הח"א מחודשים שהרי כתב הרא"ש בפסחים ד"ז שהאיסור לדבר באמצע מצוה הוא שמא יסיח דעתו ולא יקיימה ומהכ"ת להחמיר כן לגבי תקיעות שאינם אלא מנהג מחודש [ואף שברי"ף מבואר שאין להפסיק בין תקיעות דמעומד למיושב ומשמע שאי"ז רק מטעם הרא"ש הנ"ל אלא בכדי שתחול עליהם הברכה שאני התם דהם שני חלקי מצוה וכמו שדן שם לדמות לתפילין ש"ר וש"י משא"כ הנך דאחרי התפילה דהם הידור בעלמא דממילא הברכה חלה גם עליהם ודמו לכל אמצע מצוה שכל הטעם לא להפסיק הוא מטעמא דהרא"ש]
וממילא לגבי תקיעות שעושים מספק זהו נידון אחר לגמרי שהרי רוצים שהברכה תחול גם עליהם אכן בזה באנו לנידון האם התקיעות הראשונות הם הפסק בין הברכה לתקיעות השניות וידועים דברי רש"י בעירובין דכשעושה מצוה מספק הרי"ז הפסק ואכמ"ל
כהן כתב:ידוע שיש שאומרים יה"ר בין התקיעות אע"פ שקיי"ל שתשר"ת ותש"ת הם מספק וא"כ מבואר שנקטו שהיות ועוסק בסדרהתקיעות אין התפילות השיכות לענין הפסק [שיסודו הסח הדעת] וא"כ י"ל דגם תפילת הלחש שיש בה מלכויות וכו' שהם מהענין אינה הפסק [וכ"ז ליישב דברי הח"א שהובאו למעלה]
איש_ספר כתב:א"כ לא דמי לברכת הנהנין שעיקרה דקודם האכילה יברך
איש_ספר כתב:כהן כתב:דברי הח"א מחודשים שהרי כתב הרא"ש בפסחים ד"ז שהאיסור לדבר באמצע מצוה הוא שמא יסיח דעתו ולא יקיימה ומהכ"ת להחמיר כן לגבי תקיעות שאינם אלא מנהג מחודש [ואף שברי"ף מבואר שאין להפסיק בין תקיעות דמעומד למיושב ומשמע שאי"ז רק מטעם הרא"ש הנ"ל אלא בכדי שתחול עליהם הברכה שאני התם דהם שני חלקי מצוה וכמו שדן שם לדמות לתפילין ש"ר וש"י משא"כ הנך דאחרי התפילה דהם הידור בעלמא דממילא הברכה חלה גם עליהם ודמו לכל אמצע מצוה שכל הטעם לא להפסיק הוא מטעמא דהרא"ש]
וממילא לגבי תקיעות שעושים מספק זהו נידון אחר לגמרי שהרי רוצים שהברכה תחול גם עליהם אכן בזה באנו לנידון האם התקיעות הראשונות הם הפסק בין הברכה לתקיעות השניות וידועים דברי רש"י בעירובין דכשעושה מצוה מספק הרי"ז הפסק ואכמ"ל
מכמה מקומות מוכח שברכת המצות גדרה שהמצוה עצמה טעונה ברכה (הראיה המפורסמת לזה היא לא אכלתי באוני ממנו ולא שכחתי לברכך, וע"ד ראית הגרי"ז שאכילת מע"ש באנינות הוא איסור מדין המע"ש ולא מדין האנינות (דא"כ מאי שיאטה לודוי מע"ש, ועיין טל חיים לר' חיים סגל שהאריך) עד"ז, מוכח שהברכה היא חלק מהמצוה אחרת לא היה מזכירה בוידוי מע"ש, ועוד שמעתי ראיה נפלאה משח בין תפש"י לתפש"ר שחוזר מעורכי המלחמה ומבואר שמפסיד ברכת המצות על התפילין, וברא"ש שם דכיון דבזכות התפילין נוצחים במלחמה דכתיב וטרף זרוע אף קדקד וכו' ומבואר דבחסרון הברכה נחסרה גם המצוה, ועוד מוכח מדברי הרא"ש עכ"פ מכל הלין יש לומר דכיון דהמצוה עצמה טעונה ברכה, א"כ לא דמי לברכת הנהנין שעיקרה דקודם האכילה יברך, וא"כ כל חלק וחלק מהמצוה טעון ברכה, ולכן לכתחילה לא יפסיק עד סוף המצוה ולא רק משום שלא יסיח דעת (ולשון הראשונים שתהבא הברכה קאי גם על מעומד). ודברי החי"א מחודשים רק בחלק שנתן תוקף למאה קולות שגם הם טעונים ברכה, וזה אינו רחוק כ"כ. וגם ההפסק לא כ"כ קשה אחר שמבואר דשופר ותפילה עניינם אחד וכמו שהאריכו.
ברזילי כתב:איש_ספר כתב:א"כ לא דמי לברכת הנהנין שעיקרה דקודם האכילה יברך
מנין לך שההגדרה היא "שקודם האכילה יברך"? האם לא פשוט יותר לומר שהאיסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה קאי על כל אכילה ואכילה, ורק כשלא מפסיק עולה ברכתו הראשונה על כל מה שיאכל אחריה?
כהן כתב:ראשית יש"כ על הראיה היפה מהרא"ש
אכן לא ענית על מש"כ שהרי ברא"ש בפסחים מבואר שלא כדבריך וכל האיסור הוא מחמת שמא יסיח דעתו
הראיה המפורסמת לזה היא לא אכלתי באוני ממנו ולא שכחתי לברכך,
איש_ספר כתב:ראית מה שהבאת בשם הרא"ש, השאלה אם אין לשונות נוספים בראשונים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים